הוצאת התנועה האיסלאמית מחוץ לחוק תוביל למשבר חריף

אחד הקשיים המרכזיים בכתיבה לחברה הישראלית על ההשלכות הפוליטיות של הוצאת תנועה פוליטית של קבוצת מיעוט מחוץ לחוק, הוא הציפייה שהכותב ירצה על חשיבות קיומן של זכויות אלמנטריות, שאמורות להיות מובנות מאליהן בחברות מתוקנות. בחברה הישראלית, לאור הדה-הומניזציה שנעשית לחברה הערבית, לא ניתן להגיד שיש זרם או מפלגה שבאמת יכולים להזדהות עם שיח זכויות אדם באותן רמות אלמנטריות, במסגרתן אנו מבקשים, כקבוצת מיעוט, לבחור את התפיסות האידיאולוגיות שלנו ולהתארגן באופן שהחוק מתיר לנו. לכן אנו, כפעילים פוליטיים, נדרשים בכל ויכוח או דיון מול החברה הישראלית להתחיל להרצות על משמעות התפיסה הליברלית והחשיבות של חופש ההתארגנות.

במידה רבה, אני כותב את הפוסט הזה בידיעה שהחברה הישראלית בכללותה לא תוכל להפנים אותו. אולי, כאשר התנועות הפוליטיות המזוהות עם השמאל יוצאו מחוץ לחוק, תזכרו שיכולתם לעצור את התופעה. הגזענות המובנית מנעה מכם לעשות זאת.

מה שראינו הבוקר, עם החלטת הקבינט על הוצאתו של הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית בראשות השייח ראאד סלאח אל מחוץ לחוק, מסמן את התפיסה הפאשיסטית של הימין הישראלי ואת השתיקה של השמאל הישראלי והבגידה שלו בערכיו. התארגנויות התנועה היו מותרות לפי חוק עד כה, אך בשל אי הסכמות פוליטיות הקבינט החליט לשנות את החוק. בכדי להבין מה משמעות הוצאתה של התנועה מחוץ לחוק, יש לפנות לפן המשפטי של האקט עצמו. ראשית יש לבחון את השימוש בתקנות לשעת חירום, במסגרתו שר הביטחון עוקף את בתי המשפט ומבטל את חופש ההתאגדות וחופש הביטוי הפוליטי. שימוש זה מעיד על החלטה מונעת פוליטית, שנוגדת את הרעיון הדמוקרטי מבסיסו. היה מצופה שמרחבי המפה הפוליטית, הערבית והיהודית, ירעמו על החלטה כזו. אך לא ניתן להגיד שזוהי תופעה חדשה: בזמן שהחברה הערבית זועקת כנגד אי הצדק כלפיה, השמאל בוחר לשתוק. הצעד שנעשה היום מעיד על הקצנה פאשיסטית של המפה הפוליטית הישראלית כולה. 

דוגמא טובה לכך היא שלי יחימוביץ׳, שמתיימרת לייצג ערכים ליבראליים ודמוקרטיים. יחימוביץ׳ כתבה פוסט נלהב כנגד החלטת המשטרה לעצור את מארגני הפגנות הגז במוצאי שבת האחרונה. היא דיברה על כמה החבר׳ה הטובים האלה אידיאליסטים, אך לא היא – ולא אף חבר כנסת יהודי – התבטאו כנגד גל המעצרים שהחל אתמול עם מעצרן של שתי דמויות בכירות בתנועה האיסלאמית הצפונית ביפו, בטענה שהלהיטו את הרוחות בהפרות הסדר ביפו סביב הפגיעה במסגד אל אקצא. זאת, למרות שלתנועה האיסאלמית הצפונית לא היה חלק בכך, ולמרות ששני הפעילים שנעצרו התנהגו בצורה אחראית באותם אירועים. ברור שמסע ההפחדה יצא לדרך כבר אתמול.

בנוסף, השב"כ והמשטרה מסרו ל-17 עמותות הפועלות מטעם הפלג הצפוני צווי סגירה. ביניהן, למשל, אפשר למצוא את עמותת יפו לצדקה, שמספקת מצרכים בסיסים ל-500 משפחות נזקקות בעיר בלי שום אוריינטציה פוליטית. למשטרה, כמובן, לא אכפת מההשלכות החברתיות של הפגיעה באותן עמותות צדקה.

הנקודה הזו מובילה אותי לנזק הגדול ביותר שניצב בפני החברה הערבית לאור החלטת הקבינט. התנועה האיסלאמית הצפונית, כמו שאר המפלגות הערביות, מספקת שירותים ציבוריים בסיסיים לחברה הערבית, במיוחד למוחלשים ביותר בחברה (זאת, לאור הגזענות המובנת במדינה ובחברה הישראלית, שלא מסוגלים להתמודד עם עצמם קיומן של קהילות אלו). הפגיעה בעמותות הללו בעצם תוביל למשבר חברתי עמוק, לעוד עוני ולעוד אלימות. מי שחושב שתוצאות המשבר לא יחלחלו לכלל החברה הישראלית – טועה ובגדול.

לסיכום פסימי, הדבר היחיד שעולה בדעתי מהבוקר זו זכותנו לראות במו עינינו את סיום המהפכה הפאשיסטית הימנית הזאת. אני מודע לרגישות הקיימת בחברה הישראלית כאשר משווים אותה לגרמניה של שנות ה-30, אך צריך להיות בור על מנת להתעלם מהדמיון. קבוצה מודרת שעברה תהליך השמצה והסתה? יש. מנהיג שמשתמש בהפחדה ככדי לשרת את מטרותיו הפוליטיות? יש. רוב עריץ שבוחר לשתף פעולה? יש. פוליטיזציה של הרשות השופטת? יש. תקיפה פיזית של קבוצת מיעוט ושל המקומות הקדושים לה? גם יש. הרשימה יכולה להמשיך. אנחנו שם. על החברה הישראלית רק לפתוח את העיניים ולהודות בכך.