• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

מדיניות הענישה: מה שמתאים לאסיר פלילי מתאים גם לאסיר פוליטי

שיקום, רכישת כישורים לחיים האזרחיים לאחר כליאה ממושכת, לימודים – דו״ח חדש קובע כי כל אלה יכולים להועיל לחברה במקרה של אסיר פלילי. ומה עם אסירים פוליטיים אזרחי ישראל?
ענת מטר

לפני כשבועיים פורסם דו"ח הוועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים, בראשות דליה דורנר. אולי זה לא קשה, יחסית להיצע הדל של ידיעות משמחות במקומותינו, אבל הידיעה על הדו"ח הזה היא ללא ספק הידיעה החשובה והמשמחת שקראתי מזה זמן רב. המלצות הוועדה, העולות מן הדו"ח המוקפד והרגיש שלה, הן שמן הראוי להקל באופן שיטתי בענישה, להפחית במאסרים ממושכים ולבחון חלופות למאסר בדמות עבודות שירות בקהילה. לצורך קיום ההמלצות, הוועדה ממליצה להקים גוף מחקר בתוך משרד המשפטים שיאסוף מידע על מדיניות הענישה ויישומה ויעביר את המידע לציבור. המידע אמור לשמש לא רק את מבצעי המדיניות לצורך קבלת החלטות נכונות, אלא – בראש ובראשונה – לשנות, בעזרת המידע והסברה ראויה, את האווירה הציבורית, שהיא ככלל עוינת וקשוחה ביחס לאסירים.

בלשון הדו"ח: "חלק מהקושי באימוץ מדיניות ענישה יעילה ומתונה יותר נובע מאווירה ציבורית לפיה רמות הענישה הנוהגות מקלות מדי." מחקרים שבדקו זאת על-ידי סקרי דעת-קהל מראים ש"רק כאשר הנסקרים מקבלים מידע מפורט יותר על התיק, ולא ניזונים מכלי התקשורת, ניתן לראות כי עמדתם משתנה, והם מסכימים עם רמות ענישה נמוכות יותר".

אין לי אלא לקוות שהמלצות הוועדה תאומצנה ותיושמנה במלואן. כפי שמציין עידו באום בפרשנותו ב"הארץ" (02.11), הקביעות המובאות בדו"ח וההמלצות הנלוות אליו מהוות "הצהרה אנטי-פופוליסטית אמיצה בעיתוי הנוכחי". מכיוון שהבון-טון הציבורי והתקשורתי מעדיף עונשים חמורים, באום מבהיר בצדק שקשה יהיה לאמץ המלצות כשל דורנר – גם אם הן מלוות בנימוקים מבוססים – "באווירה ציבורית שבה משפחות של קורבנות מופיעות בבית המשפט ודורשות להטיל עונש מירבי".

באום צודק. הדו"ח האנטי-פופוליסטי של דורנר הוא הישג כביר באווירה הכה-פופוליסטית של ימינו. אולם יש נקודה עיוורת אחת, שבה כושל הדו"ח בדוגמטיות ופופוליזם בדיוק מהסוג שהוא מגנה ומבקש לשרש: הדו"ח אינו מחיל את המסקנות הנכוחות שלו על אוכלוסיית האסירים הפוליטיים. נכון, כאשר המדובר באסירים תושבי הגדה ורצועת עזה (גם אסירים פליליים, בהקשר זה), ברור שרעיון השיקום בקהילה, למשל, לא יכול להיות נתון לפיקוח ישראלי ולכן אינו בר-יישום, ויש לאמץ פתרונות אחרים, או לאמץ את הצעות הדו"ח הנוכחי באופן חלקי בלבד. אבל לא כך הדבר לגבי האסירים הפוליטיים הפלסטינים אזרחי ישראל. בעניינם של אלה, אני מציעה, יש להסיר את הקביעות הדוגמטיות והפופוליסטיות והידיעה האפריורית על מה שמתאים ומה שאינו מתאים לאסיר שביצע עבירות על רקע פוליטי. הגישה היום היא שאי אפשר להציע שיקום לאסירים כאלה. אולם אין כל שחר לקביעה האקסיומטית הזו.

יש להסיר את הקביעות הדוגמטיות והפופוליסטיות והידיעה האפריורית על מה שמתאים ומה שאינו מתאים לאסיר שביצע עבירות על רקע פוליטי. הגישה היום היא שאי אפשר להציע שיקום לאסירים כאלה. אולם אין כל שחר לקביעה האקסיומטית הזו

גם במקרה של עבירות ממניעים אידיאולוגיים אפשר – ממש כפי שמציע דו"ח דורנר – להתחיל ממחקר ואיסוף מידע על רצונותיהם של האסירים ובני משפחותיהם, על סיכוייהם להשתלב בחברה לאחר שחרורם, וכיו"ב. נתונים אלה יכולים לשפוך אור חדש על הסוגיה. סביר מאד שמחקר כזה יגלה שעדיף – הן לחברה והן לאסיר ולבני משפחתו – שגם אסיר פוליטי, אזרח ישראל, לאחר ריצוי תקופה משמעותית מעונשו, ישתלב בעבודה קהילתית שתסלול את הדרך לשחרור חלק יותר. שיקום, רכישת כישורים לחיים האזרחיים לאחר כליאה ממושכת, לימודים – כל אלה יכולים להועיל לחברה במקרה של אסיר פוליטי ממש כמו במקרה של אסיר פלילי. כך גם לגבי חופשות. אסירים המסווגים כ"ביטחוניים" לא יוצאים כלל לחופשות, לאורך כל תקופת מאסרם. מכיוון שגם שיחות טלפון אסורות עליהם, וכן מפגשים עם חברים ועם בני משפחה שאינם מדרגה ראשונה (הורים, בני זוג, ילדים), הנתק שלהם מחברתם חריף עוד יותר מאשר זה של האסירים הפליליים. אם בתקופה שלפני השחרור יקבלו האסירים הללו חופשות, סביר שיהיה להן אפקט מרכך חשוב מאד בסלילת הדרך לשחרור מוצלח והסתגלות לחיים האזרחיים. האם באמת עדיף לחברה שאסיר פוליטי המשתחרר סוף סוף, לאחר שנים ארוכות, יעבור את ההלם הכרוך בחיים במשפחה ובחברה ולא יוכן למצב הזה בהדרגה? 

מובן ש"בעיתוי הנוכחי" הסיכוי לאימוץ קו לא דוגמטי ואנטי-פופוליסטי כזה הוא קלוש. אם האווירה הציבורית והתקשורתית עוינת מדיניות נאורה ביחס לאסירים הפליליים, על אחת כמה וכמה נכון הדבר לגבי יחסה לאסירים הפוליטיים. ועם זאת, את האומץ שהפגינו חברי ועדת דורנר אפשר להמשיך ולהפגין גם בדו"ח מקביל ברוח זו שהצעתי כאן. כשיהיה אף הוא מונח על שולחנות משרד המשפטים והמשרד לבטחון פנים, אפשר יהיה להילחם על הנחלתו לציבור ועל יישומו.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ליכודניק

    מעניין.
    המניע לשיקום אסירים פליליים הוא מניעת פשעים עתידיים. הנחת היסוד היא שהאסיר מזדהה עם ערכי החברה, ויעדיף לפעול בהתאם להם כל עוד הצרכים שלו נענים באופן מינימלי לפחות.
    האם שיקום אסיר בטחוני ימנע ממנו לחזור לפעול נגד המדינה? האם מי שפעל נגד המדינה זקוק בכלל ל-"שיקום", או שהוא נחשב בחברה שלו לגיבור? האם במקור, הוא פעל נגד המדינה בגלל "שלא היה מסוגל לחיים אזרחיים" או להיפך, בגלל שהיה משולב מצוין בחברה שלו וראה עצמו אחראי לשחרורה מהמדינה הציונית?

  2. מורן

    האם הדו"ח מציין שאינו מחיל את מסקנותיו על אסירים פוליטיים? לא מצאתי התיחסות לכך בקובץ המקושר.

  3. דןש

    אין אסיר פוליטי דומה לאסיר פלילי ולפיכך היחס אליהם אינו יכול להיות זהה. אם לגבי אסיר פלילי קיים סיכוי מסויים ( לצערי לא יותר ממסויים – כי רבים חוזרים לסורם ) הרי אסיר פוליטי לא ישנה את דעותיו אלא אם המצב הפוליטי ישתנה וזה אינו נראה באופק.
    יחד עם זאת לא הייתי "חונק" אותם בכלאם ומאפשר להם לימודים ומרחיב את אפשרות פגישתם ( בכלא כמובן ) עם בני משפחה ועם גורמים מתונים בקרב קהילתם.

  4. אלעד

    לא ברור למי מתכוונת הכותבת בעת שימוש בביטוי המכובס "אסיר פוליטי". לדעתי הכוונה היא לשוות לפעולותיה של מדינת ישראל במישור הבטחוני, מניעים של דיקטטורה. והמצב כמובן אינו כזה.
    נהג מונית ערבי-ישראלי שהסיע מחבל לזירת פיגוע (סתם דוגמא נפוצה שעלתה לי בראש) אינו אסיר פוליטי, כי עודד ונתן יד לביצוע פעולת טרור אלימה. הא לא נכלא בשל דעותיו ופעולותיו הפוליטיות, אלא בשל מסוכנותו ותמיכתו בטרור.

    אשמח לקבל דוגמא לאסיר שנכלא רק בשל דעותיו. אם ישראל הייתה נוקטת במדיניות כזו הרי שראד סלח היה מזמן במאסר עולם. בפועל הצליחו להדביק לו עבירה לקונית של "הסתה" למרות שהוא פועל בארגון להשמדת המדינה, ומקבל מימון מחמאס.

    לסיכום הביטוי "אסירים פוליטיים" אין לו דבר עם המדיניות הישראלית.