• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

פירוק המנטליות של הכובש הציוני: תוכנית עבודה היסטורית

מאמר בבטאון ״הד המזרח״ של ועד העדה הספרדית הירושלמי מ-1942, הקורא לייצר עם הערבים קשרים אשר ״רוח המערב לא תעמוד לשטן״ ביניהם, מעניק הצצה לקולות נשכחים שהתנגדו לגישתם של אינטלקטואלים ממרכז אירופה וקראו לתיקון היחסים בין יהודים וערבים

הנטייה בקרב השמאל הרדיקלי בארץ להאמין שהגאולה לכיבוש תבוא מאירופה, אם תבוא בכלל, תמיד מצערת אותי, כי היא מסמנת מעין ויתור על האפשרות להשפיע על החברה הישראלית ומתוכה. אפשר לטעון שהוויתור הזה נובע מכורח המציאות, שבה השמאל הרדיקלי היהודי מנוכר וזר לכלל החברה – דבר שקשור גם לאחוז הגבוה של אשכנזים ומתאשכנזים בו. ובכל זאת, מתסכל אותי הוויתור על האפשרות של פתרון צודק לכיבוש ולחברה. במסגרת פתרון כזה, להבנתי, יהיה צורך בפירוק המנטליות האדנותית של הכובש, שבצורתה ההומאנית מכבדת רק "ערביי מחמד" או רק פלסטינים שחושבים בצורה שנוחה לו. הבסיס המתנשא-עילאי והמתנשא-גזעני חייב להתמוסס כדי לאפשר את מחייתם בכבוד של שני העמים, על גיוונם הפנימי. השיח המזרחי הרדיקלי מנסה לאתגר את הבסיס המתנשא הזה, אך ברובו מתמקד בשאלות ופרקטיקות תרבותיות, כאלה שמשקלן הפוליטי חשוב אך מוגבל.

לא תמיד פעולת עומק פוליטית של ישראלים אנטי-קולוניאליים בקרב החברה הציונית נראתה רחוקה כל כך. ב-1942, כתב מאיר דהאן על הדרך המעשית לפירוק הציונות כתנועה קולוניאליסטית ודורסנית – דברים שרלוונטיים באופן מפתיע גם היום.

את מאמרו פרסם דהאן בביטאון ועד העדה הספרדית הירושלמי בהקשר של הקמת אגודת "איחוד", המשכה ההיסטורי של "ברית שלום". כידוע, קבוצות אלו היו מורכבות בעיקר מאינטלקטואלים הומניסטים מרכז-אירופיים. אפילו שניתן לראות באליטות האינטלקטואליות שמובילות כיום את השמאל, הליברלי ואף הרדיקלי, כמעין המשך סוציולוגי ל"איחוד", החבורה הזו והרעיונות שהובילו אותה הם בני זמנם, מוצאם ודתיותם. בעיקר זו דתיותם המבדילה אותם מהשמאל של ימינו, המתאפיין בחשיבה פוליטית חילונית. כמו השמאל של היום, חברי "איחוד" זכו לתגובות שליליות ומתלהמות על גבי דפי התקשורת, אם כי הם פעלו בתקופה של לפני קום המדינה, שבה המתח והאלימות בארץ גאו בפרקי זמן מתוחמים יותר.

ועד העדה הספרדית הירושלמי היה האליטה הפוליטית של היישוב הישן בתקופה העות'מאנית, אך כידוע אליטות גוססות לאט. לרבים מעסקני ועד העדה הבולטים הייתה בעיה עם הציונות, בין היתר מכיוון שהציונים לא שיתפו אותם בקביעת המדיניות לגבי הערבים (ובדרך כלל משום שהם לא קבעו מדיניות כלל, כמו היום). הספרדים תקפו את "איחוד" על כך שהם הטיפו לפתרונות בלי להבין כלל על מה הם מטיפים, מאחר ומחשבתם הפוליטית התבססה על ערכים מופשטים שהביאו מן המערב, ולא הייתה מעוגנת בהיכרות וידע מקומיים. הספרדים טענו, במידה רבה של צדק, שהיכרותם את השפה, התרבות והסביבה אפשרה להם לגשת ל"בעיה הערבית" בצורה הרבה יותר נכונה.

ב"נכונה" חלקם התכוונו, להבנתי, לנטרול מסוים של היסוד הקולוניאלי של הציונות. אלו דיברו על כינון יחסים על בסיס של כבוד והבנה הדדיים שמבוססים על סקרנות לגבי המזרח והתקרבות אליו.

הספרדים תקפו את "איחוד" על כך שהם הטיפו לפתרונות בלי  להבין כלל על מה הם מטיפים, מאחר ומחשבתם הפוליטית התבססה על ערכים מופשטים שהביאו מן המערב, ולא הייתה מעוגנת בהיכרות וידע מקומיים. הספרדים טענו שהיכרותם את השפה, התרבות והסביבה אפשרה להם לגשת ל"בעיה הערבית" בצורה הרבה יותר נכונה

מאמרו של מאיר דהאן ב״הד המזרח״, שמחציתו מיד תובא כלשונה, מדבר על שלושה צעדים פשוטים שהקולוניה היהודית יכולה וצריכה לעשות מיד, בעצמה וללא צורך במציאת בעלי ברית במחנה פוליטי ערבי-פלסטיני מסוים. בשנות הארבעים מציאת בעל ברית כזה בקרב ההנהגה הפלסטינית כבר הייתה משימה מאתגרת בהחלט, בדומה לאפשרות בת-זמננו למציאת פרטנר לפירוק יחסי התלות הקולוניאליים עם פלסטין. לדבריו:

"דרושה כאן תעמולה ממושכת המופנית כלפי פנים בעיקר, פעולה מתמדת שתעבור בחרישה מעמיקה על פני שדמות הישוב לזרמיו השונים. נחוצה הקרנת אור על הערפל השורר במציאות אשר בכחו יהיה ליצור יחסים חברותיים פשוטים ואנושים בין שני עמים השוכנים זה בקרב זה […].

בנקודה זו יש לראות את ראשית השביל המוביל לפתרון הבעיה […]. עלינו לחדור לתוך נפשו של איש המזרח, הרגיש ונפגע על נקלה, השתקן ואינו מוחה על עלבונו מיד, אך נוטר הוא איבה לעת מצוא, ולהפך יחס חיובי ונאמנות המתבטאת במעשים קטנים וגדולים בחיי יום יום. שיחות חולין רגילות בשפה משותפת, יש בכוחם לשנות את פני הדברים וליצור אוירה מתאימה יותר ל׳איחוד׳ ממשי הבנוי על יסודות של הערכת גומלין וכבוד הדדי שאין בו משום כפיפת ראש וביטול עצמי מדעת. הופעה פתאומית זו בסיסמת האיחוד מבלי שתקדם לה הכשרת קרקע – גורמת רעה רבה, וגוררת אחריה תגובה של התנגדות קיצונית בקרב ישוב שלא סגל לעצמו אפילו את האלפא ביתא של הבעיה.

לאור המציאות העגומה הזאת מה עלינו לעשות? ומה הם האמצעים שעלינו לאחוז בהם? הריני מציע שלוש פעולות המופנות כלן כלפי פנים ושהגשמתן תלויה אך בנו וברצוננו.

א. יש לערוך הרצאות הסברה מקיפה וחיובית על איש המזרח, אופיו ומנהגיו ע"י אנשים מיוחדים לדבר, מתוך כוונה ברורה לעקר מן הלב אותו יחס שלילי הבא מתוך שיגרא או פלוג של מזרח ומערב. ברצוננו להכות שרשים בארצנו המזרחית ועלינו להסתגל, או נכון יותר, לרכוש לעצמנו מדות ונימוסים, שיש למצא באנשי המזרח. מן הראוי איפוא לנפות בכברה, דעות ומנהגים השאולים מן המערב ולבור לנו היטב את הדבר מן המוץ והתבן הרב. באשר המערב שהגיע לשיא התפתחותו- מלא הוא פגימות אופי ודופי נפשי ורוחני. ועלינו לבטל פעם ולתמיד את השיגרא האומרת קדוש וקדוש לכל רוח נושבת מן המערב.

״פתוח הפקולטה לספרות הערבית ומדעי המזרח במכללה העברית, ע"י צרוף אנשים הדוברים וכותבים ערבית רהוטה. ובאמצעותם ליצור יחסים רוחניים ותרבותיים כנים ועמוקים עם שאר אנשי הרוח שבארצות המזרח, ע"י עריכת פגישות עם אישיים מעולם הרוח במזרח ולהחליף דעות, אשר רוח המערב לא תעמוד לשטן ביניהן״

ב. הפצת הלשון הערבית בכל בתי הספר העממיים והתיכוניים, ע"י מורים שיוזמנו מארצות המזרח השכנות ובייחוד ממצרים, כי בה יש למצוא מורים מוסמכים להוראה במדה מספקת (מורים אלה ירכשו להם את ידיעת השפה העברית מתוך עבודתם, ובכלל אין זה גורם מעכב להוראת הלשון ולהפך…) כי אין להשתמש במורים "ידענים" שהשפה אינה שגורה בפיהם, כאן מדובר על שפה חיה בתור שפת דבור חיה שבעזרתה נוכל לבוא במגע ישיר עם [כך במקור]

ג. פתוח הפקולטה לספרות הערבית ומדעי המזרח במכללה העברית, ע"י צרוף אנשים הדוברים וכותבים ערבית רהוטה. ובאמצעותם ליצור יחסים רוחניים ותרבותיים כנים ועמוקים עם שאר אנשי הרוח שבארצות המזרח, ע"י עריכת פגישות עם אישיים מעולם הרוח במזרח ולהחליף דעות, אשר רוח המערב לא תעמוד לשטן ביניהן.

הצעותיי אלי, ביחוד שתי ההצעות האחרונות, הוצאו בחלקן לפועל. אולם יש לאחוז בקנה מידה רחב ויסודי יותר המתאים לרצינות ותכיפות השאלה, נתיב זה דורש יותר מאמצים, מאשר כתיבת מאמרים, וסיסמאות מצלצלות המחוסרות תוכן הניתן להגשמה, אך זהו שביל ישר שיש בכחו להוביל אותנו לדרך המלך״.

יהודים וערבים
המאמר המלא. ״עלינו לבטל פעם ולתמיד את השיגרא האומרת קדוש וקדוש לכל רוח נושבת מן המערב״

בהצעותיו של דהאן בולטים אלמנטים של מה שנקרא היום "עולם-שלישיות" (third-worldis), אידיאולוגיה המקדשת חשיבה מקומית על פני המודרנה המערבית ועל חשבונה, ומהווה את אחד היסודות לפונדמנטליזם הריאקציוני. יחד עם זאת, למרות תיאורו המהותני של דהאן את "איש המזרח" וההפרדה החותכת שהוא עורך בין מזרח ומערב, ניכר שדבריו נובעים מרקע בין-תרבותי; מקומי-מזרחי המשלב אלמנטים של מודרניות מערבית (בין היתר בדגש על השכלה).

בדברי דהאן משתקף גם ההקשר ההיסטורי ומערך ההזדמנויות שעמד בפני היישוב לפני שהתקיימו המדינה, הכיבוש ומשטר הפרדה בין העמים. בכל זאת, חלקים מהצעותיו המעשיות עדיין רלוונטיים מאוד, ומדגישים את תפקידם המרכזי של הפלסטינים אזרחי ישראל בפרויקט השחרור מן הכיבוש בימינו. גם האתגר נותר אותו אתגר: הרחבת העשייה הרדיקלית לקהלים מגוונים ורחבים, תוך שמירה על הקוהרנטיות הפנימית של פרויקט פירוק המנטאליות הקולוניאליסטית של הכובש.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דןש

    מקובלים עלי במלואן סעיפים ב ו- ג . אנו חיים במזרח, בתוך סביבה ערבית, שמרביתה מוסלמית וחובה עלינו להכירה מגוף ראשון ולדעת לתקשר אתה ללא מתווכים. ידיעת השפה, הספרות, התרבות ומדעי המזרח הוא הא"ב ביצירת יחסים דו צדדיים.
    כמוהו גם מקובל עלי הצורך , כמתואר בסעיף א בו מומלץ "לערוך הרצאות הסברה מקיפה וחיובית על איש המזרח, אופיו ומנהגיו ע"י אנשים מיוחדים לדבר, מתוך כוונה ברורה לעקר מן הלב אותו יחס שלילי הבא מתוך שיגרה או פילוג של מזרח ומערב."
    לעומת זאת אני שולל לחלוטין את אותו חלק מסעיף א, בו מומלץ לרכוש לעצמנו מדות , שיש למצוא באנשי המזרח. אינני חפץ לחיות בארץ הדומה לארצות הסובבות אותנו. אני חפץ לחיות בארץ מערבית, דמוקרטית, מפותחת, המתייחסת לכל אדם באשר הוא אדם.
    ברור שאין לאמץ את כל תחלואי המערב ואני מסכים שלא חסרים כאלו. אבל מכאן ועד שלילתם הטוטלית ארוכה הדרך.

  2. ליכודניק

    יש כאן ניסיון מלאכותי לקפוץ מ-42' ישר ל-2015 (או לאחרי 67').

    הרי בדיעבד, מה שהפריע ל-"איחוד והסכם.. בין שני עמים היושבים זה בתוך זה וכל התחומים מטושטשים ביניהם" (כפי שהיה בתקופת המנדט) לא היה הבורות של האינטלקטואלים היהודים האשכנזים מ-"ברית שלום" או אפילו "מנטליות הכובש" של היישוב בכללו אלא הלחימה של הערבים ביהודים אחרי הכרזת האו"ם (שהיתה חריפה בהרבה מהסיבובים הקודמים- במרד הערבי הגדול, בתרפ"ט, בתרפ"א ובתר"פ).

    אותו מאיר דהאן טוען שפעולת האיחוד נידונה לכישלון עוד בתוך הישוב העברי עצמו- על התקבלות בקרב הערבים אינו מדבר כלל. אני מניח שלא היה קורא לאיחוד לו היה מבין את עוצמת השינאה של הערבים.

    לערבים יש נטיה מרגיזה מאוד, לא להבדיל בין דם לדם, ולתקוף את היהודים החלשים והזמינים להם- אפילו אם הם רדיקלים או בעצמם בעלי תודעה "עולם-שלישית"; גם זה מקשה מעט לשמור על קוהרנטיות פנימית כשמטיפים לסיום הלחימה בהם.

    ובכלל, לא הבנתי את הלוגיקה. אפשר להביא דוגמאות היסטוריות לפעולות שעבדו בתנאים דומים להיום, או לבחון מדוע הצעה לפעולה נכונה נשקלה ונזנחה; דוגמא לפעולה שלא נוסתה (וממילא, לא עבדה) ולא יכלה לעבוד מלמד אותנו.. מה? שאין טעם לפעולה כזו בימינו?!

  3. עמית

    מאיר דהאן היה ציוני נלהב. הד המזרח היה עיתון ציוני נלהב. ועד העדה הספרדית היה גוף ציוני נלהב. האנטי ציונות שמתוארת במאמר היא של הכותבת בלבד, והייחוס שלה אותו לאותם פעילים ספרדים זו הונאה היסטורית ממדרגה ראשונה.

  4. ליפה העגלון

    א. כבר ב 42 רוב הציבור לא קיבל את גישת מדינת כל אזרחיה. גם לשמאל הרדיקאלי צריכה להיות איזו שהיא ערומת לימוד, לא ? ב. הגישה שבאה ”לסלק את האדנות המערבית, קולוניאליזם וגזענות” היא היא גישה טוטאלית המאפיינית כל כך את הקצוות כמו הדמאל הרדיקאלי. ג. מעשיהם של ”אנשי המזרח” עם הניסוח המתחנף של דהאן ”רוח המערב לא תעמוד לשטן” (כבר אז קראו המוסלמים למערב שטן), מדברים בעד עצמם. מלחמה דתית, תרבותית, טרטריסטית נגד כל גבר שאינו…הם עצמם.
    הגישה הזו מוליכה להרס עצמי ואובדנה של מדינת היהודים.