להרחיב את סוגי ההכרה בתאים משפחתיים - לא לצמצם אותם

פרשת מאי פלג: בית המשפט העדיף את קשרי השארות בינה לבין משפחתה הנבחרת על פני אלו עם משפחתה הביולוגית – ומדובר דווקא בהכרעה חיובית לקהילת הלהט״ב. תשובה לאלינור סידי
אייל גרוס

פרופסור למשפטים וממקימי הפורום ללימודים להט"בים וקווירים וכנס "סקס אחר" באוניברסיטת תל אביב. כמו כן משמש כפרשן המשפטי בעיתון "הארץ"

אני מסכים עם טענתה של אלינור סידי במאמר שפרסמה כאן, כי המאבק על גופתה של מאי פלג משקף מאבק בין משפחה ביולוגית שמבוססת על קשרי דם, ובין משפחה נבחרת, שיוצגה במקרה זה על ידי גל פרידמן, העותר בבית המשפט. הסיפור של מאי פלג – שכפי שסידי מציינת, ראתה בפרידמן "אח מאמץ" למרות שלא היה לו קשר ביולוגי אליה (ולמיטב ידיעתי גם לא קשר משפטי כתוצאה מאימוץ במובן הרשמי של המלה) – ממחיש את הצורך להרחיב את התפיסה של קשרי שארות מעבר למשפחה הגרעינית. תפיסה מורחבת של קשרי שארות מתרחשת בהקשרים שונים ויש לה היסטוריה שקיבלה צורות שונות, בפרט בקהילה הלהט״בית. ברקע לכך, ההשתייכות לקבוצת מיעוט שאדם אינו נולד אליה, העובדה שלהט"בים מודרים מלכתחילה מהמסגרת המשפחתית ההטרנונורטיבית, וגם הניכור המצער בין חלק מאוכלסיית הלהט"ב ובין משפחותיהם הביולוגית.

כל אלו, לצד גורמים אחרים, תרמו להתפתחות מה שמכונה המשפחה שכן בוחרים. הצורך להכיר בקשרי שארות שאינם נופלים למבנה של קשר הדם חיוני אם כן, ועמד על הפרק במקרה הנוכחי.

אולם בניגוד לסידי, אני קורא את ההכרעות המשפטיות בנושא באופן חיובי: בית המשפט דחה את הטענות של משפחתה הביולוגית של מאי פלג, לפיהן לגל פרידמן לא היה אמור להיות כל מעמד בנושא. אמנם הקלף המנצח בסיפור היה רצונה המפורש של פלג כפי שבא לידי ביטוי מובהק בחייה, אך מי שייצג רצון זה היה המשפחה שפלג בחרה, לא משפחתה הביולוגית. הטענה שלמשפחתה הביולוגית של פלג יש חזקה גדולה יותר על גופתה מאשר למשפחתה הנבחרת נדחתה על ידי בית המשפט. סידי מאוכזבת מכך שבית המשפט העליון קבע שלבית המשפט המחוזי היה סמכות לדון בנושא, ובכך בעצם שלל את סמכות בית הדין למשפחה ולא הכיר בקשר בין פלג ופרידמן כקשר משפחתי. בעיניה, פסק הדין לא נושא בשורה לקהילת הלהט"ב שחלקה חיה בקשרים מורכבים ולעתים מנוכרים עם המשפחה הביולוגית. אלא שתוצאת פסק הדין היא הפוכה, ומשמעותה דווקא הכרה במשפחה הנבחרת – ולא הביולוגית.

יש גם להדגיש שבית המשפט העליון קבע שאין צורך להיכנס לדיון מעמיק בשאלת הסמכות, שכן לו כבית משפט עליון יש סמכות לדון בערעור בין אם הנושא היה מגיע מבית המשפט המחוזי או בית המשפט למשפחה. אמנם בית המשפט העליון ציין "למעלה מן הצורך" כי נראה שבית המשפט המחוזי צדק כאשר קבע שהיתה לו סמכות לדון בנושא, אך יש לזכור כי היתה זו המשפחה הנבחרת של פלג, באמצעות עו"ד יוסי וולפסון ועו"ד גלעד ברנע, שביקשה שהדיון יתקיים בבית המשפט המחוזי, וכפי שסידי עצמה מציינת – משפחתה הביולוגית היא זו שביקשה שהנושא יעבור לבית הדין למשפחה. על כן גם בכל הנוגע לערכאת הדיון התקבלה עמדת המשפחה הנבחרת. יתרה מכך, בית המשפט העליון דחה את הטענה שלפרידמן אין מעמד בהליך וקבע ש"זהות הגורם ששימש לה לפה הינה תולדה ישירה של רצונה של פלג"  – תוך שהוא מבכר בכך את רצונה של פלג שמשפחתה הנבחרת תהיה בעלת המעמד בבית המשפט.

כך, על אף שבית המשפט המחוזי קבע מבחינת הסמכות שאין קשרי משפחה בין פלג לפרידמן ועל כן הסמכות בידיו, הרי שמבחינת המהות הוא העדיף את קשרי השארות בין פרידמן לפלג לבין אלו שבינה ובין משפחתה הביולוגית, לאור רצונה המפורש.

מאי פלג ז״ל
מאי פלג ז״ל

ומה באשר לטענתה של סידי על הצורך לשים גם בתוך הקהילה הלהט״בית דגש על הכרה במשפחות לא מבוססות קשרי דם? בעוד שטענה זו נכונה בעיני, הרי שסידי מגייסת אותה באופן שאני מוצא כמכיל סתירות עצמיות להבעת התנגדות למאבק למען הכרה בנישואים ופונדקאות של בני זוג מאותו מין.

באותו טקסט ממש, סידי טוענת שחשוב להכיר הכרה משפטית בקשרים הרומנטיים בקהילת הלהט"ב, של בני זוג שבוחרים לחיות יחד, להינשא או להיות מוכרים כידועים בציבור – אך בה בעת, בשם הרצון לפרוץ את תפיסת המשפחה מעבר לקשרי דם, מזכירה את ביקורתה על המאבק לנישואים. כדאי אם כן להזכיר שנישואים דווקא אינם קשר דם, וקשה להבין את הסתירה בין הדרישה להכרה בקשרים רומנטיים (לרבות נישואים) ובין גיוס הטענה של סידי בדבר הצורך בהכרה בתפיסה של קשרי משפחה שאינם מבוססי קשר דם בלבד, לביקורת על המאבק לנישואים. ניתן כמובן לבקר את המאבק לנישואים ובייחוד את חלק מהשיח לגביו, ובפרט את הדרך בה הוא מציג את הנישואים כצורה האולטימטיבית של משפחה, ואני גם שותף לחלק מהביקורות והספקות בנושא (כתבתי על הנושא בעבר בהעוקץ), אבל לא ברור מה תורמת הביקורת על קשרי דם לסיפור זה. אולי כדאי לזכור שקשר זוגי, לרבות נישואים, הוא גם בעצם משפחה שבוחרים.

סידי מביאה כדוגמה למשפחה אלטרנטיבית חברות שלה שמגדלות את הבן הביולוגי של בן הזוג שלהן ומזכירה את הצורך של האם הלא-ביולוגית לקבל הכרה משפטית לגבי הילד שהיא מגדלת עם האם הביולוגית. אבל היא שוכחת, כנראה, שמודל הפונדקאות אצל בני זוג הומואים מבוסס גם הוא לרוב על משפחה אלטרנטיבית בה גבר מגדל את הילדים הביולוגים של בן זוגו ונדרש לקבל הכרה משפטית לגבי מעמדו – באופן דומה מאוד למצב אצל שתי נשים

עוד עולה שאלה ביחס לטענתה של סידי בדבר חשיבותם של קשרי משפחה לא-גנטיים כדי לחזור על הביקורת שלה על המאבק לפונדקאות. סידי מביאה כדוגמה למשפחה אלטרנטיבית חברות שלה שמגדלות את הבן הביולוגי של בן הזוג שלהן ומזכירה את הצורך של האם הלא-ביולוגית לקבל הכרה משפטית לגבי הילד שהיא מגדלת עם האם הביולוגית. אבל היא שוכחת, כנראה, שמודל הפונדקאות אצל בני זוג הומואים מבוסס גם הוא לרוב על משפחה אלטרנטיבית בה גבר מגדל את הילדים הביולוגים של בן זוגו ונדרש לקבל הכרה משפטית לגבי מעמדו – באופן דומה מאוד למצב אצל שתי נשים. יתרה מכך, מוסד הפונדקאות, שאצל סידי מהווה דוגמא לדרישה לקשר דם, מבוסס דווקא במידה רבה על ניתוק בין קשר דם ובין הורות: הן של האב הלא-ביולוגי שמגדל את הילד, והן של הפונדקאית ותורמת הביצית שלא מגדלות אותו.

מבלי לגרוע בחשיבות הדיון על הצורך להגן על זכויותיהן ומעמדן של פונדקאיות ותורמות ביצית, הרי שחלק מהדיונים, לרבות הפמיניסטיים, על פונדקאות, הצביעו על ניתוק הקשר בין ביולוגיה להורות כאחד המאפיינים המרכזיים. נכון שיש המעוניינים בפונדקאות בשל חשיבות עבורם  של הקשר הגנטי של אחד ההורים, אך בסיכומו של דבר פונדקאות מכילה בתורה גם פירוק קשר זה – כאמור לא פחות מאשר הורות של שתי נשים של הילדים הביולוגים של אחת מהן. אם כבר, אז מודל ההורות המשותפת, המבוסס על אב גנטי ואם גנטית, מעגן הרבה יותר את הקשר בין קשרי דם וגנטיקה ובין הורות, והעובדה שהוא לא מצויין על ידי סידי מחזק את הרושם שהיא מגייסת את הטענה על משפחות שאינן מבוססות גנטיקה למען התנגדותה למאבקים בנישואין ופונדקאות באופן סלקטיבי.

הגיוס הסלקטיבי של הטיעונים גם משכיח את העובדה שהרצון והערך להכיר במודלים מורחבים של מוסד המשפחה, לא צריך להנביע רצון למנוע מודלים מבוססים קשר זוגי או הורי שמבוסס קשר דם בחלקו ממי שכן שמעוניין בהם: ממילא הרי הטיעונים בדבר חשיבות הרחבת התא המשפחתי נועדים להרחיב את סוגי ההכרה ולא לצמצם אותם. מאחר וסידי לא מציעה להבנתי לאסור על נישואים או על הורות כזו מבוססת קשרי דם בחלקה (היא דווקא מרוממת את הדוגמא של זוגות נשים בהם יש אם ביולוגית ואם לא-ביולוגית), לא ברורה ההנמקה על בסיס הצורך בהרחבה בהכרה בקשרי משפחה מעבר לקשרי דם, שביסוד ההתנגדות שלה למאבקים לביטול ההפליה בנגישות למוסדות אלו.

אפשר אם כן ללמוד מהסיפור של מאי פלג על החשיבות של משפחות שבוחרים וקשרי שארות לא מסורתיים, וגם על ההכרה שהם לדעתי דווקא כן קיבלו במקרה זה, אבל הסתירות בטענות של סידי מעידות על כמה גיוס הסיפור הזה לטענות שלה נגד מאבקים אחרים אינו מדויק.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יוסףה מקיטון

    אייל, כמה הרבה נושאים לדיון קצר כל כך 🙂

    1 – בקשר לבעיית הסמכויות בתביעה של גל פרידמן בשם מאי פלג ז"ל, ההעדפה של "המהות" על פני הפורמליות של הסמכות כפי שאתה כותב, היא אמנם משמחת במקרה הזה, אבל גם מסמנת שגל פרידמן אינו שייך ל"משפחה" על-פי הגדרתה המשפטית. אולי זה לא הדבר הכי חשוב בפסק הדין הזה, אבל לא כדאי להתעלם מזה. אולי זה אפילו לא בסמכותו של בית המשפט העליון לקבוע מי כן ומי לא שייך לבית דין לענייני משפחה, אלא עניין של המחוקק? בכל אופן, החשש של גל ויוסי מבית הדין לענייני משפחה והרצון של האם הביולוגית של מאי לדון דווקא שם מצביע על בעיה.

    2 – כשמשאבי קהילות הלהט"ב, הכספיים, הפוליטיים והתקשורתיים, מופנים בעוצמה כזו לנושא הפונדקאות ולא האימוץ, למשל, זה בהחלט קורה מתוך "תשוקה לגנטי". גם אם התשוקה הזו לא נענית עד סופה, וגם אם יוצא שיוצרים בדרך עוד מודל אלטרנטיבי (ולא מוצלח, ומדכא), עדיין המסר הברור מאד הוא: "גם אני רוצה להיות הורה ביולוגי".

    3 – אכן פונדקאות לא מספקת את התשוקה לגנטי ויוצרת גם ניתוק גנטי וביולוגי וגם חיבור משפחתי לא גנטי (במחירים מאד כבדים לנשים המעורבות) וחשוב לראות את הפונדקאות גם באור הזה.

    1. אייל גרוס

      אכן היריעה קצרה והנושאים רבים
      1. אכן, ואכן הגדרת משפחה במובן הזה כפי שרמזת היא עניין למחוקק ושינוי ההגדרה. אפילו על בני זוג מאותו מין היה קשה בזמנו לפרש שהם בסמכות בית הדין למשפחה ולבסוף נפסק שכן. (היו דעות שונות של שופטים שונים בעבר). גם אלינור התייחסה בטור לסיבות למה טוב שזה לה הלך לבית דין למשפחה. בכל מקרה יש כאן מתח בין הסמכות למהות ואני רציתי לדבר על המהות כי אלינור התמקדה בסמכות.
      2. מאבק לאימוץ – הייתי שם והוא לא רלבנטי. המדינות בחו"ל בהם התאפשר אימוץ בין ארצי הן לא משהו שאנו יכולים להשפיע עליו. בארץ פורמלית כאילו התירו לאמץ אך בפועל דחקו לסוף התור ובכך קצת מלכדו את המאבק. יתרה מכך ואולי בעיקר, מאחר ויש מעט מאוד ילדים לאימוץ בארץ להבנתי זה פשוט לא מאבק בר-קיימא במיוחד. לא בטוח שנכון כלל שמשאבים רבים – כספיים לפחות – מופנים לנושא הפונדקאות. יש עמותה שהוקמה ופועלת בנושא של אנשים שזה היה להם חשוב (אבות גאים) אבל פרט לכך חושב שזה מיתוס. אני חושב שכל מסר אפשר להציג בדרכים שונות. למה לא להציג הורות משותפת או הורות לסבית כמסר של "גם אני רוצה להיות הורה גנטי"? לדעתי יש כאן גיוס של הטענה הזו של מתנגדי פונדקאות (מסיבות אחרות) תוך עיוורון לכך שגנטיקה ממלאת תפקיד לא פחות מרכזי בצורות אחרות של הורות שקיימות בקהילה הגאה.
      3. (ובחלקו גם 2) אני לא מסכים שזה מודל מדכא וגם לא מסכים שבמחירים כבדים לנשים המעורבות. זה תלוי איך זה נעשה, ודווקא המאבק לפונדקאות בישראל (שהיא מפוקחת וכו' גם אם יש שינויים שחשוב לעשות בה) מקטין את פוטנציאל וסכנות הנזק והבעיות בפונדקאות ב"עולם שלישי". דיברנו על כך בעבר ויש הרבה דברים שצריך לשנות באיך שפונדקאות נעשית אבל כרגע בין כה וכה הפונדקאות במדינות עניות נעשית פחות רלבנטית. בקיצור – הכל תלוי איך זה נעשה והתפיסה של מחירים כבדים לנשים המעורבות היא הרבה פעמים השלכה שנעשית ולא החוויה הרצון או הנסיון שלהן.

    2. אב גאה

      מלבד הדברים הנכוחים שהשיב לך כבר אייל, יש לציין שבשביל הורים רבים פונדקאות היא האפשרות המועדפת לאו דווקא בגלל עניינים שבגנטיקה אלא מטעם אחר: עבור זוגות חד-מיניים זו האפשרות היחידה כיום לגדל תינוק לבדם, "במשרה מלאה", החל מרגע הלידה. על מגבלות האימוץ הרחיב כבר אייל, ורוב הילדים המועמדים לאימוץ (שבישראל, למרבה המזל, הם מלכתחילה מעטים) הם ילדים גדולים יותר, עם מטענים קודמים ולפיכך עם צרכים מיוחדים. לא כל אחד יכול לאמץ ילד כזה, וזכותם של ילדים כאלה (כמעט תמיד מבתים הרוסים, ולא פעם עם בעיות נפשיות ובריאותיות קשות) היא ושיאמצו אותם אנשים שרואים בכך שליחות וזה מה שהם רוצים מלכתחילה.
      האפשרות היחידה האחרת היא מה שמכונה "הורות אחרת", או הורות בשיתוף עם אישה זרה. זה בהחלט יכול לעבוד; במקרים רבים זה גם לא עובד. לא כל זוג רוצה ויכול להכניס אדם זר לתוך הקשר בחתונה קתולית, ולהפוך להורים בחצי-משרה. אני מכיר באופן אישי שלושה מקרים לפחות שבהם התפרקה זוגיות בין שני גברים כתוצאה ישירה של תהליך הורות כזה שהחל אחד מהם.
      אפשר להתווכח האם רצונם של ההורים המיועדים חשוב בעיניך או לא; אבל הנקודה החשובה כאן היא שלא פעם הבחירה בפונדקאות לא נובעת מתוך רצון לשמר את הגנים הפרטיים (וממילא, כאמור, הילד קשור גנטית רק לאחד האבות) אלא מסיבות אחרות לגמרי.

  2. חזי

    הכותב אולי משפטן אבל זה לא נראה מהמאמר. בסופו של דבר ביהמ"ש העדיף לא את 'המשפחה הנבחרת' אלא את הצוואה כלשונה. זה בסך הכל דין פורמלי ישן טוב שסותר את רוחו של ברק בכל מה שקשור לדיני חוזים, וטוב שכך.

    1. אייל גרוס

      חזי – כתבתי שהקלף המנצח היה הרצון המפורש של מאי כפי שהובע. דווקא משפטית זה לא בדיוק ה"צוואה" והיה על כך דיון כי צוואה עוסקת פורמלית בהורשת הרכוש, לכן פסק הדין לא סופר פורמליסטי בבחינה הזו. אך אכן וזה מודגש, הבעת הרצון המפורש היתה הקלף המנצח.