להרחיב את סוגי ההכרה בתאים משפחתיים - לא לצמצם אותם

אני מסכים עם טענתה של אלינור סידי במאמר שפרסמה כאן, כי המאבק על גופתה של מאי פלג משקף מאבק בין משפחה ביולוגית שמבוססת על קשרי דם, ובין משפחה נבחרת, שיוצגה במקרה זה על ידי גל פרידמן, העותר בבית המשפט. הסיפור של מאי פלג – שכפי שסידי מציינת, ראתה בפרידמן "אח מאמץ" למרות שלא היה לו קשר ביולוגי אליה (ולמיטב ידיעתי גם לא קשר משפטי כתוצאה מאימוץ במובן הרשמי של המלה) – ממחיש את הצורך להרחיב את התפיסה של קשרי שארות מעבר למשפחה הגרעינית. תפיסה מורחבת של קשרי שארות מתרחשת בהקשרים שונים ויש לה היסטוריה שקיבלה צורות שונות, בפרט בקהילה הלהט״בית. ברקע לכך, ההשתייכות לקבוצת מיעוט שאדם אינו נולד אליה, העובדה שלהט"בים מודרים מלכתחילה מהמסגרת המשפחתית ההטרנונורטיבית, וגם הניכור המצער בין חלק מאוכלסיית הלהט"ב ובין משפחותיהם הביולוגית.

כל אלו, לצד גורמים אחרים, תרמו להתפתחות מה שמכונה המשפחה שכן בוחרים. הצורך להכיר בקשרי שארות שאינם נופלים למבנה של קשר הדם חיוני אם כן, ועמד על הפרק במקרה הנוכחי.

אולם בניגוד לסידי, אני קורא את ההכרעות המשפטיות בנושא באופן חיובי: בית המשפט דחה את הטענות של משפחתה הביולוגית של מאי פלג, לפיהן לגל פרידמן לא היה אמור להיות כל מעמד בנושא. אמנם הקלף המנצח בסיפור היה רצונה המפורש של פלג כפי שבא לידי ביטוי מובהק בחייה, אך מי שייצג רצון זה היה המשפחה שפלג בחרה, לא משפחתה הביולוגית. הטענה שלמשפחתה הביולוגית של פלג יש חזקה גדולה יותר על גופתה מאשר למשפחתה הנבחרת נדחתה על ידי בית המשפט. סידי מאוכזבת מכך שבית המשפט העליון קבע שלבית המשפט המחוזי היה סמכות לדון בנושא, ובכך בעצם שלל את סמכות בית הדין למשפחה ולא הכיר בקשר בין פלג ופרידמן כקשר משפחתי. בעיניה, פסק הדין לא נושא בשורה לקהילת הלהט"ב שחלקה חיה בקשרים מורכבים ולעתים מנוכרים עם המשפחה הביולוגית. אלא שתוצאת פסק הדין היא הפוכה, ומשמעותה דווקא הכרה במשפחה הנבחרת – ולא הביולוגית.

יש גם להדגיש שבית המשפט העליון קבע שאין צורך להיכנס לדיון מעמיק בשאלת הסמכות, שכן לו כבית משפט עליון יש סמכות לדון בערעור בין אם הנושא היה מגיע מבית המשפט המחוזי או בית המשפט למשפחה. אמנם בית המשפט העליון ציין "למעלה מן הצורך" כי נראה שבית המשפט המחוזי צדק כאשר קבע שהיתה לו סמכות לדון בנושא, אך יש לזכור כי היתה זו המשפחה הנבחרת של פלג, באמצעות עו"ד יוסי וולפסון ועו"ד גלעד ברנע, שביקשה שהדיון יתקיים בבית המשפט המחוזי, וכפי שסידי עצמה מציינת – משפחתה הביולוגית היא זו שביקשה שהנושא יעבור לבית הדין למשפחה. על כן גם בכל הנוגע לערכאת הדיון התקבלה עמדת המשפחה הנבחרת. יתרה מכך, בית המשפט העליון דחה את הטענה שלפרידמן אין מעמד בהליך וקבע ש"זהות הגורם ששימש לה לפה הינה תולדה ישירה של רצונה של פלג"  – תוך שהוא מבכר בכך את רצונה של פלג שמשפחתה הנבחרת תהיה בעלת המעמד בבית המשפט.

כך, על אף שבית המשפט המחוזי קבע מבחינת הסמכות שאין קשרי משפחה בין פלג לפרידמן ועל כן הסמכות בידיו, הרי שמבחינת המהות הוא העדיף את קשרי השארות בין פרידמן לפלג לבין אלו שבינה ובין משפחתה הביולוגית, לאור רצונה המפורש.

ומה באשר לטענתה של סידי על הצורך לשים גם בתוך הקהילה הלהט״בית דגש על הכרה במשפחות לא מבוססות קשרי דם? בעוד שטענה זו נכונה בעיני, הרי שסידי מגייסת אותה באופן שאני מוצא כמכיל סתירות עצמיות להבעת התנגדות למאבק למען הכרה בנישואים ופונדקאות של בני זוג מאותו מין.

באותו טקסט ממש, סידי טוענת שחשוב להכיר הכרה משפטית בקשרים הרומנטיים בקהילת הלהט"ב, של בני זוג שבוחרים לחיות יחד, להינשא או להיות מוכרים כידועים בציבור – אך בה בעת, בשם הרצון לפרוץ את תפיסת המשפחה מעבר לקשרי דם, מזכירה את ביקורתה על המאבק לנישואים. כדאי אם כן להזכיר שנישואים דווקא אינם קשר דם, וקשה להבין את הסתירה בין הדרישה להכרה בקשרים רומנטיים (לרבות נישואים) ובין גיוס הטענה של סידי בדבר הצורך בהכרה בתפיסה של קשרי משפחה שאינם מבוססי קשר דם בלבד, לביקורת על המאבק לנישואים. ניתן כמובן לבקר את המאבק לנישואים ובייחוד את חלק מהשיח לגביו, ובפרט את הדרך בה הוא מציג את הנישואים כצורה האולטימטיבית של משפחה, ואני גם שותף לחלק מהביקורות והספקות בנושא (כתבתי על הנושא בעבר בהעוקץ), אבל לא ברור מה תורמת הביקורת על קשרי דם לסיפור זה. אולי כדאי לזכור שקשר זוגי, לרבות נישואים, הוא גם בעצם משפחה שבוחרים.

עוד עולה שאלה ביחס לטענתה של סידי בדבר חשיבותם של קשרי משפחה לא-גנטיים כדי לחזור על הביקורת שלה על המאבק לפונדקאות. סידי מביאה כדוגמה למשפחה אלטרנטיבית חברות שלה שמגדלות את הבן הביולוגי של בן הזוג שלהן ומזכירה את הצורך של האם הלא-ביולוגית לקבל הכרה משפטית לגבי הילד שהיא מגדלת עם האם הביולוגית. אבל היא שוכחת, כנראה, שמודל הפונדקאות אצל בני זוג הומואים מבוסס גם הוא לרוב על משפחה אלטרנטיבית בה גבר מגדל את הילדים הביולוגים של בן זוגו ונדרש לקבל הכרה משפטית לגבי מעמדו – באופן דומה מאוד למצב אצל שתי נשים. יתרה מכך, מוסד הפונדקאות, שאצל סידי מהווה דוגמא לדרישה לקשר דם, מבוסס דווקא במידה רבה על ניתוק בין קשר דם ובין הורות: הן של האב הלא-ביולוגי שמגדל את הילד, והן של הפונדקאית ותורמת הביצית שלא מגדלות אותו.

מבלי לגרוע בחשיבות הדיון על הצורך להגן על זכויותיהן ומעמדן של פונדקאיות ותורמות ביצית, הרי שחלק מהדיונים, לרבות הפמיניסטיים, על פונדקאות, הצביעו על ניתוק הקשר בין ביולוגיה להורות כאחד המאפיינים המרכזיים. נכון שיש המעוניינים בפונדקאות בשל חשיבות עבורם  של הקשר הגנטי של אחד ההורים, אך בסיכומו של דבר פונדקאות מכילה בתורה גם פירוק קשר זה – כאמור לא פחות מאשר הורות של שתי נשים של הילדים הביולוגים של אחת מהן. אם כבר, אז מודל ההורות המשותפת, המבוסס על אב גנטי ואם גנטית, מעגן הרבה יותר את הקשר בין קשרי דם וגנטיקה ובין הורות, והעובדה שהוא לא מצויין על ידי סידי מחזק את הרושם שהיא מגייסת את הטענה על משפחות שאינן מבוססות גנטיקה למען התנגדותה למאבקים בנישואין ופונדקאות באופן סלקטיבי.

הגיוס הסלקטיבי של הטיעונים גם משכיח את העובדה שהרצון והערך להכיר במודלים מורחבים של מוסד המשפחה, לא צריך להנביע רצון למנוע מודלים מבוססים קשר זוגי או הורי שמבוסס קשר דם בחלקו ממי שכן שמעוניין בהם: ממילא הרי הטיעונים בדבר חשיבות הרחבת התא המשפחתי נועדים להרחיב את סוגי ההכרה ולא לצמצם אותם. מאחר וסידי לא מציעה להבנתי לאסור על נישואים או על הורות כזו מבוססת קשרי דם בחלקה (היא דווקא מרוממת את הדוגמא של זוגות נשים בהם יש אם ביולוגית ואם לא-ביולוגית), לא ברורה ההנמקה על בסיס הצורך בהרחבה בהכרה בקשרי משפחה מעבר לקשרי דם, שביסוד ההתנגדות שלה למאבקים לביטול ההפליה בנגישות למוסדות אלו.

אפשר אם כן ללמוד מהסיפור של מאי פלג על החשיבות של משפחות שבוחרים וקשרי שארות לא מסורתיים, וגם על ההכרה שהם לדעתי דווקא כן קיבלו במקרה זה, אבל הסתירות בטענות של סידי מעידות על כמה גיוס הסיפור הזה לטענות שלה נגד מאבקים אחרים אינו מדויק.