ערוץ 10 נגד בל"ד: שופר של שירותי הביטחון

בבואנו לנתח תופעות היסטוריות, קיימת נטייה אינטואיטיבית לשייך את עצמנו לאותה תקופה ומרחב, להשליך את אמונותינו בנוגע לדרכי הפעולה שהיינו מפעילים בכדי להתמודד באותה סיטואציה ומיד אחר כך לשאול את עצמנו כיצד האנשים שחיו באותו פרק זמן ובאותו מרחב בחרו לפעול בצורה שתוצאותיה לא פעלה לטובתם. לדעתי זאת בדיוק תהיה השאלה שדורות של העם היהודי-ישראלי ישאלו את עצמם בעתיד כשינתחו את הדרדרותה של החברה הישראלית לפאשיזם: איך ייתכן שאבותיהם לא פעלו לפי מה שיכול היה להיטיב להם? זאת, כמובן, מנקודת הנחה שאלו שישאלו את השאלות יהיו אנשים דמוקרטיים אמיתיים, שמבינים את החשיבות של השיח הליברלי ושל זכויות המיעוטים.

שלשום, בזמן צפייה בתחקיר של ערוץ 10 על תנועת בל"ד, האינטואיציה הראשונה שלי אמרה לי – אחרי שהצליחו בעזרת תקנון לשעת חירום להוציא את התנועה האיסלאמית מחוץ לחוק, הגיע הצעד הבא: הפגיעה בלגיטימיות של בל"ד ופעולה להוצאתה מחוץ לחוק, צעד שגם ההנהגה הערבית ציפתה לו. אך המהירות בה התקשורת התגייסה להסתה נגד מפלגה פוליטית, בעזרת עבודה עיתונאית שהיתה מבישה תלמידי תיכון, פשוט מרחיקת לכת. מגישת התוכנית, בחוסר הבנה מוחלט של חופש הביטוי והההתארגנות, מערערת על שיקול הדעת של מערכת המשפט, מיישרת קו עם אביגדור ליברמן ומצדיקה את שחיקת כוחה של מערכת זו. עם זאת, מיד לאחר מכן היא טוענת שנעשתה עבודתה תחקיר על מה קורה בסיעת בל"ד ומדברת על המרחב הפוליטי המצומצם שהמדינה מאפשרת למפלגה ערבית.

אם ננתח את הויזואליה של הכתבה נזהה כבר בדקה הראשונה, על רקע מוזיקת סרטי האימה המתנגנת, את חוסר המקצועיות ואת הניסיון להציג את הנהגת בל"ד כפעילי חיזבאללה לא לגיטימיים. נטען כנגד סעיד נאפע, גסאן וסרחאן מחאתלה שביקרו במדינת אויב (בשני תיקים שונים) ללא אישור שר הפנים לפי תקנון שעת חירום. אלא שהתחקירנים השמיטו את העובדה כי אותו תקנון לשעת חירום בעזרתו הורשעו מתקיים במרחב פעולה פוליטי ומשפטי נעדר סממנים דמוקרטיים. מלכתחילה נעשה כאן שימוש בכלי אנטי-דמוקרטי שמונע משפט הוגן. יותר מכך, יש להזכיר שבמקרה של גסאן וסרחאן מחאתלה התקיים מעצר מנהלי.

חוסר המקצועיות בתקשורת הישראלית אמנם אינו חדש, אך הסלקטיביות הננקטת כאן למען המטרה של הצדקת ההסתה כנגד ההנהגה הערבית מהווה עליית מדרגה, במיוחד לאור העובדה שחברי הכנסת מהימין מתבטאים כנגד החברה הערבית ללא דין וללא דיין, הן ברמה המשפטית והן ברמה התקשורתית. זו לא הפעם הראשונה שהתקשורת הישראלית מתנהלת כשופר של שירותי הביטחון הישראלי, אך אינני מבין את האובססיה שלה כלפי עזמי בשארה. עם כל האהדה שלי כלפי בשארה, בפעם אחרונה שבדקתי הוא היה בן אדם רגיל, ולא – כפי שהציג התחקיר – מאסטר מיינד יודע כל, בעל אין ספור קשרים, שיכול להפעיל מניפולציה מקטאר ולשלוט בכל פעילי המפלגה. הטענה הזו מציגה את הקושי של החברה והתקשורת הישראליות להפנים שגם בחברה הערבית יש מפלגה, שפועלת כמו כל מפלגה אחרת – עם דינמיקה פנימית ועם תהליכי קבלת החלטות מורכבות שמושפעים מאין ספור אלמנטים. אמנם כעת בשארה לא נמצא פה, אך גם כאשר היה – כללי ההתנהלות הפנימית לא פסחו עליו. אלא שכל זה היה דורש מהתחקירן עבודה רצינית, שהיתה מגלה לו, למשל, שבין בשארה ובשאר אל-אסד יש חילוקי דעות ואי הסכמות אידיאולוגיות עמוקות מאז תחילת המהפכה הסורית.

בתור פעיל בל"ד ערבי, אני מבין את הקושי של החברה הישראלית לקבל את השיח הדמוקרטי שאנו מציבים, שכן בסופו של יום ידוע שאנו מעוניינים במדינה אזרחית, דמוקרטית, בה אנשים לא נמדדים לפי זהותם הלאומית והדתית אלה לפי התנהגותם האזרחית. זהו סטנדרט שמצופה ממדינה שרואה חשיבות לדמוקרטיה. אך המשמעות של אידיאולוגיה זו היא דרישה מהרוב היהודי לוותר על פריווילגיית העליונות שלו ולקבל יחס שווה מול הערבים, לוותר על הייחוד שמעניקה להם במערכת הפוליטית כיום העובדה שהם יהודים. כלומר, בל"ד למעשה עושה ליהודים הומניזציה: היא שמה לעצמה למטרה להחדיר לתודעה הישראלית את המחשבה שיהודים בישראל הם אנשים כמו שאר עמי העולם. זהו ההיפך הגמור מהדה-הומניזציה שהתנועה הציונית עושה ליהודים באמצעות הטענה שיהודים הם "העם הנבחר", שונים משאר עמי העולם.

במידה מסוימת הפנמתי שהבעיה היא לא בשיח האזרחי שבל"ד נלחמת עבורו, אלא בעובדה שקהל היעד היהודי שלנו רחוק ממנו עד כדי כך, שאמירות על דמוקרטיה ושוויון זכויות מצדנו מתורגמות כדבר שלילי, בעל פוטנציאל לסכן את הדמוקרטיה הישראלית. פעם אחר פעם נציגנו בכנסת ומחוץ לכנסת מדברים על שוויון זכויות לכל האזרחים במדינה באשר הם, ערבים ויהודים, והקהל היהודי מתרגם דברים אלו כחלק ממסע השמדה מתוחכם אליו יצא המיעוט הערבי. לפי עבודות תחקיר כמו אלה של ערוץ 10, השימוש שלנו בשיח הדמוקרטי הוא כולו כיסוי למטרה האמיתית: לזרוק את כל היהודים לים. זוהי דה-הומניזציה במיטבה. מי שלא מסכימים עם הקו הפוליטי של בל״ד, אך רואים חשיבות במשטר דמוקרטי, צריכים להפנים שמלבד הפגיעה בחברה הערבית, הפגיעה בבל״ד מכוונת גם נגדם. כאשר הימין יבוא לדרוס את זכויותיהם הם ימצאו את עצמם לבד, מוקפים ברוב עריץ ואלים. עד אז יהיו מאוחר מדי, כי הם החליטו לשתוק. בית המשפט יהיה צחוק מן העבר.