הריסה, אפליה ושיר הלל שבטי

ישראל מתגלגלת במורד מדרון הענישה הקולקטיבית: בשדות תעופה, באיחוד משפחות ובהריסת בתים. חובה להימנע מהבחנה בין קורבנותיהם של מפגעים יהודים ופלסטינים, ולהימנע מהריסת הבתים, בה נעשה שימוש סלקטיבי ומסוכן

אתחיל מהסוף. אני לא רוצה שיהרסו את בתיהם של משפחות מחבלים יהודים. אני לא רוצה שיפעילו שום עונש קולקטיבי כלפי אף אדם. עונש כזה הוא עוול מוסרי עמוק הדוחף את החברה המענישה אל מדרון חלקלק ותלול. אם מותר לפגוע בחפים מפשע בשם ההרתעה, מדוע לא להגביר אותה באמצעות איום בפגיעה בילדו של מחבל או באמו ואביו?

ישראל אכן מתגלגלת במדרון הקולקטיבי. בשדות התעופה שלה היא מתייגת אזרחים על יסוד זהותם האתנית; היא אוסרת על איחוד משפחות בישראל של אזרח עם בן-זוגו הפלסטיני, רק בשל מוצאו, ללא כל חשד קונקרטי כלפיו; היא הורסת את בית המשפחה של המחבל ללא שיש כל טענה כלפי בני-משפחתו; במלחמותיה היא הורגת לא-לוחמים רבים, ובין היתר, מפגיזה וכמעט מוחקת שכונה ברפיח בעת הפעלת נוהל חניבעל; והיא שוקלת עתה גם גירוש של בני-משפחה של מחבלים. כל האמצעים הללו נטועים בשבטיות: הקטנת הסיכון "לנו" במחיר שאותו נגבה "מהם". לא מפתיע על כן שרוב האמצעים הללו מופעלים סלקטיבית. מעולם למשל לא נהרס בית של מחבל יהודי: יונה אברושמי, עמי פופר, ברוך גולדשטיין, יגאל עמיר, עדן-נתן זאדה או הרוצחים שיצאו מהמחתרת היהודית.

ומה עמדתו של בית המשפט העליון? אתמקד כאן רק בתגובתו לטיעון האפליה. במשך שנים הוא דוחה את הטיעון ומאשר את הסלקטיביות. מדובר בשופטים רבים. הנה דוגמא הלקוחה מפסק דינו של השופט סולברג, שניתן לפני מספר שבועות:

"הטעם לכך שלא נעשה שימוש [בסמכות להריסת הבתים] כלפי יהודים נעוץ בכך שבמגזר היהודי אין צורך באותה הרתעה סביבתית שהיא תכליתה של הריסת הבתים. הציבור היהודי, ככלל, מוּרתע ועומד, ואינו מוּסת. אמנם אין לכחד: יש ויש מעשים של תקיפה מצד יהודים כלפי ערבים… אך השוני עולה על הדמיון בכמה וכמה היבטים, ובעיקר לצורך ענייננו – ביחס הסביבה: גינוי תקיף והחלטי מקיר לקיר במגזר היהודי, מה שאין כן בצד שכנגד".

נניח לרגע לשאלת אמיתותו של שיר-ההלל השבטי הזה. הוא פשוט נטול רלבנטיות.

הריסת בתים בבית חנינא, 27.01.14. צילום: activestills.org
הריסת בתים בבית חנינא, 27.01.14. צילום: activestills.org
השימוש הסלקטיבי בהריסת הבתים שקול להבחנה שהמדינה עושה בין קורבנותיה של כל אחת משתי קבוצות המחבלים – כלומר למרחק שהיא מוכנה לעשות כדי להרתיע מפגיעה באזרחים יהודים, להבדיל מקורבנות פלסטינים

הרי הצידוק הנטען להריסה הוא הרתעה באמצעות הצבת משוכה חדשה בפני מי שמשוכות אחרות לא בולמות אותו. ניסיון לעצור את מי שבדרכו להרוג, לאחר שגבר על הפחד ממוות או ממאסר, ולא נבלם בידי כוחו של גינוי חברתי. האיום בהריסה נועד להוליד רתיעה באמצעות אהבתו לבני משפחתו. במילים אחרות, ולעניין ההצדקה שנותן בית המשפט העליון: המדינה מוסיפה את איום ההריסה דווקא משום שמשוכת הגינוי הקהילתי כושלת. ואם כך, מה זה משנה לעניין הצדקת ההריסה, אם הגינוי הקהילתי אינו פועל משום שהוא לא קיים בקהילה מסוימת (זו הפלסטינית), או משום שהוא כן קיים אבל אינו אפקטיבי כלפי מפגעים פוטנציאלים כאלה ואחרים (אלו היוצאים מהחברה הישראלית-יהודית)?

במילים אחרות, ההריסה מבקשת להצדיק את עצמה בצורך לגייס מקור הרתעה אחר. והרי איננו חושבים כי רגש אהבה וקרבה להורים ולאחים שונה בין מפגעים יהודים למפגעים פלסטינים. ואם כך, הרי שהשימוש הסלקטיבי בהריסת הבתים שקול להבחנה שהמדינה עושה בין קורבנותיה של כל אחת משתי קבוצות המחבלים – כלומר למרחק שהיא מוכנה לעשות כדי להרתיע מפגיעה באזרחים יהודים, להבדיל מקורבנות פלסטינים. ראו עד לאן הגענו.

משפט סיום ששב לתחילת דבריי. החובה להימנע מהבחנה בין קורבנות הטרור לא תוביל להרחבה 'שוויונית' של הריסת הבתים, אלא דווקא לצמצומה העמוק ואולי אף להימנעות ממנה. זאת משום שהעוול הטמון בהריסת בית משפחה יהיה מוחשי יותר גם בעיני מי שחשיבתם שבטית – מנהיגינו ומפקדי צבאנו.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ליכודניק

    שלוש הערות

    א. בדין הבינלאומי יש הבדל בין "חוץ" ו-"פנים", בין לחימה באויב לבין מאבק בפשיעה. אני לא מכיר קשר סיבתי ("מדרון חלקלק") בין הראשון לשני; אולי זה טבעו המחורבן של האדם, אבל להבנתי תותחנים וצוותי מפציצים שמחקו חצי מיפן וגרמניה הנאצית חזרו אח"כ לבתיהם באנגילה וארה"ב וחיו חיי שלווה.
    חלק מה שהכותב מתייחס אליו כ-"גלגול במדרון הקולקטיבי" הוא פעולות לחימה מקובלות ולגיטימיות לגמרי; הוא מזכיר "במלחמותיה היא הורגת לא-לוחמים רבים, ובין היתר, מפגיזה וכמעט מוחקת שכונה ברפיח בעת הפעלת נוהל חניבעל"- מה לעשות, ואלו כללי המלחמה. אין מדינה שמקפידה עליהן כמו ישראל. באותה שכונה היה כוח אויב (זה שנמלט עם גופת הדר גולדין הי"ד), הצורך הצבאי היה ברור, וההפגזה היתה יחסית לחומרת הצורך הצבאי.

    ב. הפתרון לסתירה לכאורה בפסק הדין פשוטה: הכוונה היא לא להרתיע את המחבל (מן הסתם, מי שהחליט להרוג יהודים תוך סיכון חייו, כניראה שקשה להרתיעו) אלא את משפחתו. זה פישרה של "הרתעה סביבתית". הריסת הבתים יוצרת "גינוי קהילתי" בצד השימחה על הבן השהיד. המטרה היא שקרוב משפחה ילשין על המחבל המיועד.

    ג. בדף הויקיפדיה "טרור יהודי" מוזכרים כ-13 "מחבלים יהודים" שרצחו ערבים ב-20 השנה האחרונות. מחבלים ערבים, אם נמעיט ונספור כאלו שכיוונו ורצחו אזרחים בלבד, היו מאות רבות; כ-20 בחודשיים האחרונים בלבד. הבדל של שני סדרי גודל. מי שמתייחס אליהם בסימטריה, כדאי שיסביר מדוע.

    1. נתן

      ליכודניק

      זה יפה שאתה מסמך על הדין הבינלאומי מכיון שלפי הדין הבינלאומי הריסת בתים של משפחות מחבלים כמו כל ענישה קולקטיבית היא בלתי חוקית.(אמנת ג'נבה הרביעית משנת 1949, פרוטוקול הראשון לאמנות ג'נבה ,דיני המלחמה המעוגנים בתקנות האג משנת 1907,סעיף 8 לחוקת בית הדין הפלילי הבינלאומי).
      המקרה של חן יונס הוא שונה מאחר שבמקרה של "צורך צבאי מידי" יש הכרה בצורך בהריסת בתים , אולם לא באופן גורף , מפקדים ופוליטיקאים ביוגוסלביה לשעבר נידונו ל15 שנות מאסר על הריסת בתים מאחר שלא הוכח שהיה בכך "צורך צבאי מידי".

      אבל גם ההסתמכות שאתה עושה היא שגויה מאחר שכל תושבי מחנה הפליטים שועפט שבו נהרס לאחרונה הביית הם אזרחי מדינת ישראל ולכן הם אינם שייכים ל"חוץ" אלה ל"פנים". ולכן גם הספירה שאתה עושה בין מספר המחבלים היהודים לערבים אינו רלונטי , בדיוק כמו העובדה שרוב המחבלים היהודים הם חובשי כיפה מה שבוודאי אינו מצדיק הריסת בתים של מחבלים יהודים דתיים, למרות שזה בוודאי יכול להרתיע את משפחתו של המחבל הדתי הבא.

  2. דןש

    אין לכלול ב"נשימה אחת" פעולות הננקטות על מנת לשמור על הביטחון ( שדות התעופה ובידוק בכלל ) ואת מסע העונשים כנגד אלו שבצעו את זממם ב"הצלחה" ( הריסת בתים ועונשים קבוצתיים בכלל ). בכל מקרה חייבת להיות שוויוניות כלפי כלל המבצעים ו/או המתכננים.
    בנושא שימור הביטחון אני תומך בשתי ידי וככל שהבידוק יסודי יותר אני חש טוב יותר. אני מבין שאין אפשרות מעשית לבדוק את כולם באופן יסודי ולכן משתמשים/נעזרים במכשור, בנוסף לתשאול. את התשאול חייבים לעשות באופן לא פוגעני ושווה לכל. את ה"חשודים האמתיים" ( לא על פי מוצאם ) יש להפנות בעדינות ובנימוס מרבי לאתר דיסקרטי על מנת למנוע מהם בושה ובזיון מיותר.
    באשר לעונשים הקבוצתיים ( כולל הריסת בתים ) יש לפסול מכל וכל. כפי שנאמר "בן לא ישא בעון האב ואב לא ישא בעון הבן צדקת הצדיק עַליו תהיה ורשעת רשע עַליו תהיה"

    באשר לאיחוד המשפחות גם בנושא זה כלל השוויוניות לגבי כלל האזרחים חייב להישמר.
    יחד עם זאת "נוהל המקום"/על פי הדת האישה הולכת אחרי הגבר. אין כל סיבה שהנוהל לא יתקיים.
    גם הכללת ההתנהגות בעת מלחמה אינה תואמת לכותרת הכתבה. נכון שחייבים לדון בנושא בכובד ראש ולמנוע כל פגיעה מיותרת באוכלוסייה אזרחית אבל, לא בכל מקרה הדבר אפשרי, במיוחד כאשר הצד השני מערב את אזרחיו ופועל מתוך מתחמים אזרחיים מובהקים.

  3. נפתלי אורנר

    נכון מאד. ה"שבטיות" הזו "מכשירה" את ההרס להם ואי-ההרס כלפינו. וזו אמורה להיות מדינה דמוקראטית אשר עיקרון השיוויון הוא אחד ממנחיה המרכזיים

  4. חזי

    ה'אפליה' בפסיקה בקשר לאיחוד משפחות הצילה את מדינת ישראל. תודה לך חשין!