• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

״אורפוד, שעבכּ בייחמיכּ״: לביטול חובת הגיוס המוטלת על הנערים הפלסטינים הדרוזים

תנועת ״אורפוד״ מלווה סרבני ונמנעי גיוס מצעירי העדה הדרוזית, ומנסה להציב נרטיב חלופי לזה הציוני ולהזכיר כיצד היו הדרוזים מבין הראשונים להילחם בקולוניאליזם הבריטי ובתנועה הציונית לפני 1948. הדייה כיוף מסבירה על חזונה של התנועה, מטרותיה והישגיה
הדייה כיוף

תנועת ״אורפוד, שעבכּ בייחמיכּ" (סרב, עמך יגן עליך) הוקמה בשלהי מרץ 2014, כשלנגד עיניה המטרה לבטל את חובת הגיוס המוטלת על הנערים הדרוזים. זוהי תנועה א-מפלגתית וא-עדתית, אשר מאגדת בתוכה קבוצה של צעירות וצעירים מכלל מחוזות פלסטין. תנועת אורפוד מבוססת על ערכים אנושיים ועל הרצון לחזק את הזהות הערבית הפלסטינית.

אורפוד פועלת למען עיצובה מחדש של הזהות הערבית בקרב הנערים הדרוזים, והעדה הדרוזית בכלל. כמו כן, התנועה פועלת למען חיבורם מחדש של הדרוזים לבני עמם הפלסטינים אחרי קרע שנמשך שנים רבות, עוד טרם החלת גיוס החובה על הנערים הדרוזים ובשנים שלאחריו.

מהישגיה הגדולים של תנועת אורפוד עד כה היה הקמת רשת ליווי לתמיכה בצעירים הדרוזים הסרבנים או הנמנעים מגיוס. הרשת מורכבת מקבוצה של עורכי/ות דין, פסיכולוגים/ות ומתנדבים ומתנדבות, שפועלים יחדיו למתן ליווי צמוד לסרבנים או לנמנעים עד לקבלת פטור מן השירות הצבאי. התנועה הצליחה, בתקופה הקצרה מאז כינונה, ללוות מעל ל-60 סרבנים ונמנעים, מתוכם 7 סרבנים מוצהרים.

בנוסף לכך, התנועה מארגנת סדנאות והרצאות בתוך החברה הפלסטינית ומחוצה לה, ונציגים ונציגות של התנועה השתתפו בכנסים רבים מסביב לעולם, באחרונה בלבנון, במטרה להשמיע את קולם של הסרבנים. הגיבורים הללו משלמים מחיר כבד מנשוא רק בשל התעקשותם על זהותם הערבית הפלסטינית ובשל היאבקותם בממסד הצבאי, שהוא זרועה הארוכה של האידיאולוגיה הציונית הגזענית – שלא הרפתה לרגע בניסיונותיה להפריד את הדרוזים משאר בני עמם, במטרה להחליש את העם הפלסטיני ולפורר אותו מבפנים.

תנועה פמיניסטית וכוללנית

אחד המאפיינים הבולטים של אורפוד, הוא היותה תנועה פמיניסטית ממדרגה ראשונה. נשים מנהיגות את התנועה ויש להן חלק מרכזי בכל תהליך קבלת ההחלטות בה. התנועה אף פועלת למאבק בכל סוגי העריצות וחוסר-הצדק ולא רק דיכוי הכובש את הנכבש, דוגמת הפטריארכיה הגברית וכל סוגי האפליה הפסולה.

הסרבנים הגיבורים משלמים מחיר כבד מנשוא רק בשל התעקשותם על זהותם הערבית הפלסטינית ובשל היאבקותם בממסד הצבאי, שהוא זרועה הארוכה של האידיאולוגיה הציונית הגזענית – שלא הרפתה לרגע בניסיונותיה להפריד את הדרוזים משאר בני עמם, במטרה להחליש את העם הפלסטיני ולפורר אותו מבפנים

מאפיין נוסף, הוא ראייתה הכוללנית: אורפוד מתנגדת לכל ניסיון לחלק את העם הפלסטיני, הן על רקע עדתי והן על רקע גיאוגרפי, ואין ספק שהניסיון המר של הדרוזים בהקשר הזה היה הזרז שהניע להשקפה זו ולהדגשתה. אורפוד נאבקת בגיוס על כלל צורותיו לכל בני העם הפלסטיני, לרבות השירות הלאומי או ההתנדבותי, והיא קוראת חדשים לבקרים למאבק מתמיד בפלגנות העדתית, ולהתעלוּת מעל ההבדלים הפנימיים בין בני עמנו. זאת, מכיוון שבסופו של יום לכולנו אויב אחד והוא האידיאולוגיה הציונית הקולוניאלית הגזענית, ומטרה אחת והיא שחרור בני עמנו מן הקולוניאליזם.

התנועה לא שוכחת כמובן שחלק בלתי נפרד מן השחרור של בני עמנו, הוא שחרור גם מן המסורות והמנהגים הארכאיים והבלויים של החברה הפלסטינית, כשעל כתפינו מונחת האחריות לבניית חברה שיוויונית ודמוקרטית, שמאפשרת הזדמנויות שוות לכל בני העם הפלסטיני להגשמה עצמית ולמימוש חלומותיהם. עלינו לטעת בדורות הבאים עיקרונות של שיוויון ושל צדק, של כיבוד האדם וזכויותיו, קבלת האחר והשונה והיכולת לביקורת עצמית ביחס לקונספציות חברתיות.

"בוגד בחברה שלי, בוגד בחברה שלהם"

אורפוד מנסה לזרות אור על הנרטיב ההיסטורי הממודר והמוסתר, לפיו הדרוזים היו מהראשונים להילחם בקולוניאליזם הבריטי ובתנועה הציונית לפני שנת 1948, וכל זאת בניגוד לנרטיב הציוני המנסה לשווק את מה שמכונה "ברית הדמים" הנטען כי נכרתה בין היהודים לדרוזים. התנועה מנסה להעלות לתודעה הציבורית את שלל האמצעים והשיטות שבהם השתמשה מדינת ישראל לדחיקת נרטיב זה לשוליים ולהעלמתו במטרה להנחיל בתודעת הדרוזים זהות נפרדת מזו של שאר הערבים הפלסטינים.

לדוגמה, הטלת חובת הגיוס בשנת 1956 בכוח הזרוע על הדרוזים – ולא על פי בקשתה של ההנהגה הרוחנית, כפי שמשווק על ידי הנרטיב הציוני. בד בבד עם הטלת חובת הגיוס, המדינה הפקיעה יותר מ-65% מאדמות הדרוזים, שהחקלאות הייתה מקור פרנסתם העיקרי, ובכך הפכה אותם לשכירי חרב. בנוסף, המדינה הפרידה את תכנית הלימודים של הדרוזים מזו של שאר הערבים בסוף שנות ה-70, וערכה את התכנים המועברים על-פיה לצורך שטיפת מוחותיהם של הדורות הבאים.

חלק ממאמצי המדינה להפרדת הדרוזים הניבו פירות. אך המדינה לא הסתפקה רק בהמצאת והנחלת הזהות המעוותת של ה"דרוזי-ישראלי" בקרב הדרוזים במטרה להפרידם משאר הערבים הפלסטינים, היא אף ניצלה את הדרוזים למטרת הבערת אש הפלגנות העדתית והשנאה בין בני העם האחד וזאת, בין היתר, על-ידי הצבת הדרוזים בנקודות החיכוך: החייל הדרוזי במחסום, החוקר הדרוזי בתחנות המשטרה והלוחם ההורג את בני-עמו הניצב בחזית המערכה.

חובת הגיוס בשנת 1956 הוטלה בכוח הזרוע על הדרוזים – ולא על פי בקשתה של ההנהגה הרוחנית, כפי שמשווק על ידי הנרטיב הציוני. בד בבד, המדינה הפקיעה יותר מ-65% מאדמות הדרוזים, שהחקלאות הייתה מקור פרנסתם העיקרי, ובכך הפכה אותם לשכירי חרב, והפרידה את תכנית הלימודים שלהם מזו של שאר הערבים

לפיכך, רבות הפעמים שבהן הצעיר הדרוזי – זה שהצליח לעבור את משוכת הניסיונות לעוות את זהותו – מוצא את עצמו כבוגד בעיני כל הצדדים האפשריים. בראש ובראשונה, במדינת ישראל הוא במעמד הנחות של "הערבי", הסובל מאפליה פסולה על רקע לאומי. שנית, הוא סובל מהתנכלויות בתוך החברה שלו על-ידי תומכי האידיאולוגיה הציונית. ושלישית, הוא בוגד בעיני הפלסטיני שגדל להאמין כי הדרוזים מתגייסים לצבא מרצונם החופשי. בשל כך, אורפוד קוראת תיגר גם על הסטריאוטיפים אודות הדרוזים השוררים בקרב הפלסטינים, וזאת על-ידי הצגת נרטיב היסטורי וקריאה חלופית למציאות על פני אלה שמדינת ישראל מנסה לקדם.

סרבנות דרוזים
אורפוד קוראת תיגר גם על הסטריאוטיפים אודות הדרוזים בקרב הפלסטינים

"יכניסו אותי לרשימה השחורה"

הליך הסירוב אינו קל כלל וכלל. הסרבן או הנמנע נתקל בקשיים רבים נוסף על הקושי הנובע מהתעסקות עם הממסד הצבאי והביורוקרטיה, והאפשרות שיישלח לכלא. המחסום הנפשי הוא דוגמא אחת לקשיים הללו: הצעיר הדרוזי נולד לתוך סביבה ציונית שמשבחת את הגיוס ואשר רואה בו כחלק בלתי נפרד ממהלך חייו.

כמו כן, ישנן שמועות רבות סביב עניין הסרבנות או ההימנעות מגיוס, למשל שהסרבן/נמנע לא יוכל למצוא עבודה או להתקבל למוסדות השכלה גבוהה, ואפילו לא יוכל לקבל רישיון נהיגה או משכנתא. בפועל, אין לאמירות אלה שום קשר למציאות, וכל מטרתן היא להטיל אימה על סרבנים פוטנציאליים ולשכנעם כי אפשרות סירובם תגרום להריסת עתידם. לא למותר לציין, כי הצעיר הדרוזי ימצא את עצמו בכל מקרה מתמודד עם אפליה פסולה בתחומים שונים וזאת בשל עובדת היותו ערבי – ואין לכך שום קשר אם הוא שירת בצבא אם לאו.

הלחץ החברתי מהווה אמצעי נוסף בכדי לגרום לצעיר הדרוזי לחזור בו מהחלטתו להימנע מגיוס. כאמור, הסרבן/ הנמנע הדרוזי נתקל בהתנכלויות רבות על-ידי תומכי הממסד ומתמודד לעתים עם קריאות הסתה נגדו בשל סירובו. במקרים מסוימים, הוא אינו זוכה לתמיכה ממשפחתו הקרובה, ונאלץ לעבור לבדו את הליך הסירוב. כאן בדיוק תנועת אורפוד נכנסת לתמונה, ובפרט בשלבים אלו. בעזרת המתנדבים והמתנדבות ברשת הליווי, התנועה מלווה את הסרבן, הן משפטית והן נפשית, עד להשגת פטור מהשירות הצבאי.

תנועת אורפוד מייצגת רעיון של שחרור. אנו מייחלים ומייחלות לשחרור מן הקולוניאליזם, שחרור מן הפלגנות העדתית, שחרור מן הפטריארכיה, ושחרור מכל סוגי הדיכוי וחוסר-הצדק. תנועתנו מחברת בין יליד עיספיא ליליד ראמאללה, בין הילדה מעזה לזו של מחנות הפליטים, בין יליד אל-נק'ב (הנגב) וילידת ג'נין. כולנו משולבי ידיים למטרת בניית החברה שאנו חיים בה מחדש, ללא קולוניאליזם, וחשוב מכך, בניית חברה נטולת משקעים נפשיים ומנטאליים של עם שחי תחת קולוניאליזם. אנו שואפים ופועלים לבניית חברה שבבסיסה שוויון וצדק חברתי ופוליטי לכולם. למען מולדת חופשייה – בכל רמ"ח אבריה.

לקריאת המאמר בערבית

לדף הפייסבוק של תנועת "אורפוד״ (אנגלית) 

הדייה כיוף היא פעילה פוליטית ופמיניסטית מהכפר עיספיא. ממייסדות תנועת "אורפוד, שעבכּ בייחמיכּ", ופועלת כרכזת רשת הליווי לסרבנים ונמנעים בתנועה. בעלת תואר ראשון במשפטים ופסיכולוגיה מאוניברסיטת חיפה ותואר שני במשפט מנהלי מאוניברסיטת חיפה

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אברהם

    מאמר מעניין מאוד. לחלק מהמידע שבמאמר כלל לא הייתי מודעת. בעיניי זה עצוב כי נראה שנכון להיום אין לדרוזים באמת מקום לטעת בו שורשים של אמת.

  2. עמי אשר

    ככל ששיתוף הפעולה עם כוחות השחור נורא ומזעזע, לעולם אין לשכוח שנורא ומזעזע עוד יותר לכפות או לעודד שיתוף פעולה תוך ניצול חולשה. התנועה הציונית העבירה לדרוזים מסר ברור: הילחמו איתנו, או שתמצאו את עצמכם ביחד עם בני הכפרים השכנים במחנה פליטים. על כן הדרוזים, כמו כולנו בדרגה זו או אחרת, קורבנות של אותו הטירוף.

  3. דני

    אכן, חשוב לעודד את הדרוזים להאבק בכובש הציוני האכזר. אין ספק גם שראוי לחזק את זהותם הערבית, דבר הנדרש במיוחד לאור פרצי הידידות והאהבה המופנים לעברם במדינות ערביות, כמו סוריה למשל, ע"י אחיהם הערביים אל קעידה, דעאש וכיו"ב, שבשבילם דרוזי טוב זה דרוזי מת. המוסלמים רואים בדרוזים כופרים, ולא ממש מתים עליהם. לכן הדרוזים הסטורית נטו להתגורר באזורים הרריים, כי שם קל יותר להתגונן כשהשכנים מנסים לשחוט אותך. סך הכל במדינת ישראל, תחת הציוניים האכזריים, לדרוזים די יטוב, בטח בהשוואה למצב אחיהם במקומות אחרים במזה"ת החדש והמתחדש.

  4. ליכודניק

    דרוזי פלסטיני נשמע לי דבר והיפוכו. מה משותף להם, ומיוחד משאר הערבים? הספרות? ההיסטוריה? השפה? הרי דרוזי ישראלי קרוב יותר לדרוזי מלבנון או סוריה מלערבי בכפר לידו. האם פלסטיניות מוגדרת רק כהתנגדות לישראל? איזו סולידריות יש לעם הפלסטיני עם בנו הדרוזי שמחליט דוקא כן לשרת בצבא?

  5. עמית

    האינטרס של לאומנים פלסטינים לשווק את הדרוזים כאחיהם ברור לי. לא ברור לי למה טקסט לאומני כגון הטקסט לעיל מופיע באתר כמו "העוקץ". נראה כי השמאל לא נגמל מההתמכרות להיות "שימושיים" עבור לאומנים קיצוניים מהסוג הדוחה ביותר.