• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

הקבלנים אולי מרוויחים מהומוגניות והדרה, אנחנו רק מפסידים מזה

הרעיון של אפליה בדיור כל-כך יסודי במציאות הישראלית, עד שלחלקים רחבים בציבור הוא נראה כמובן מאליו. אל מול ההתפרצויות הגזעניות של "באמונה" ושל ההפגנות בעפולה, אנחנו צריכים ליצור מאבק אזרחי לחברה עירונית ויישובית מגוונת ומשותפת
יובל דרייר-שילה

השבוע עלתה שוב להצבעה הצעת החוק לאיסור האפליה בדיור, אותה יזמו ח"כ דב חנין וסיעת חד"ש בכנסת. זו הצעה שמיישרת קו עם ההכרעה בבג"ץ קעאדן ומרחיבה אותה, וקובעת בפעם הראשונה בספר החוקים הישראלי שהאפליה בדיור היא פסולה – שנים לאחר שהאיסורים על אפליה בעבודה ובאספקת שירותים ומוצרים נקבעו בחוק והפכו לכלי משפטי מרתיע. אולם הקואליציה הפילה את הצעת החוק בפעם השביעית.

הזכות לדיור היא ככל הנראה הצורה הבוטה ביותר של אפליה וגזענות בישראל. היא גם זירה מרכזית ביותר, לצד מקום העבודה, של נישול מעמד העובדים והחלשתו המתמשכת. למעשה, הרעיון של אפליה בדיור הוא כל-כך יסודי גם למציאות הפוליטית והאתנית בישראל וגם למשטר ההפרטה הניאו-ליברלי, עד שלחלקים רחבים בציבור הוא נראה כמובן מאליו.

בחודש שעבר התפוצצו בזו אחר זו פרשת האפליה המוחצנת של חברת "באמונה" בפרויקט "כרמי גת" בקריית גת, והפגנות תושבים בעפולה נגד כניסתם של תושבים ערבים לשכונה חדשה. בשני המקרים הכוח הכלכלי הוביל את השינוי: מצד אחד השאיפה של חברות הנדל"ן להרוויח סכומי עתק – בין היתר דרך הנדסה של מרחבים הומוגניים ואקסקלוסיביים כמו "קהילת כרמי גת", שבה לא תינתן דריסת רגל ל"אברג'יל" הנלעג מהפרסומת הגזענית, ומצד שני צורך אדיר של ציבורים מופלים במציאת פתרונות דיור סבירים, גם אם מחוץ ליישובים בהם גדלו.

בשבוע שעבר פורסמה בדה-מרקר כתבה מעולה על הערים המעורבות החדשות, והתושבים הערבים הנדחקים מהערים הערביות שאינן יכולות להתפתח ולהציע איכות חיים, אל הערים השכנות היהודיות, שהופכות בהדרגה לערים מעורבות. למעמד הביניים הערבי אין היום ברירה אלא להידחק אל עפולה, כפי שהוא עובר כבר שנים לכרמיאל, לנצרת עילית ועוד, ובוודאי שגם הציבור המזרחי עובר תהליכים דומים מול ערי מרכז הארץ, גם אם בפרופיל נמוך יותר. מנגד, תאוות הבצע של היזמים דוחפת אותם להבטיח לרוכשים, בין אם הם דתיים בקריית גת או בעלי הכנסות גבוהות במרכז הארץ שבפרויקט החדש הם יזכו "לחיות עם אנשים כמוהם". ההתנגשות היא בלתי נמנעת.

הדמיה של פרויקט ״כרמי גת״. מתוך אתר חברת ״באמונה״
הדמיה של פרויקט ״כרמי גת״ מתוך אתר חברת ״באמונה״. התבצרות מאחורי חומות

לא מסובך להסביר מדוע הדחף להומוגניות של המרחב מבטא גזענות פסולה ומכוערת, ובמידה רבה גם חשיבה קפיטליסטית הרואה בנחיתות מעמדית מגיפה שצריך להתבצר מפניה מאחורי חומות. חשוב יותר להצביע על ההפסד הגדול של החברה הישראלית כולה ממציאות כזאת של הומוגניות: הרווחים של הקבלנים ברורים, אבל מולם עומדים האינטרסים שלנו כאזרחים לחיות בחברה מגוונת, חיונית, פתוחה וסובלנית. חברה עירונית שבה אנחנו רותמים את המגוון התרבותי, האתני, הדתי, כדי להשלים אלה את אלה ולהרוויח משיתופי הפעולה שנמנעים מאיתנו עכשיו.

מהילדות שלי במעלות תרשיחא, עיר מעורבת שאוחדה לה יחדיו משתי עיירות לא מעורבות, זכורה לי ההפתעה לפגוש במילות הגנאי הגזעניות שהביאו בני דודי הרחוקים מירושלים כשבאו לביקור. אמם התנצלה ושיבחה באוזני את "הדו קיום" הנפלא של הגליל. המונח נשמע לי מוזר, כי לא הבנתי אז איזה סוג אחר של קיום אפשרי בכלל. סביבה כזאת, גם אם איננה נקייה מגזענות, מאפשרת ליצור מציאות אחרת

מהילדות שלי במעלות תרשיחא, עיר מעורבת שאוחדה לה יחדיו משתי עיירות לא מעורבות, זכורה לי ההפתעה לפגוש במילות הגנאי הגזעניות שהביאו בני דודי הרחוקים מירושלים כשבאו לביקור. אמם התנצלה ושיבחה באוזני את "הדו קיום" הנפלא של הגליל. המונח נשמע לי מוזר, כי לא הבנתי אז איזה סוג אחר של קיום אפשרי בכלל. סביבה כזאת, גם אם איננה נקייה מגזענות, מאפשרת ליצור מציאות אחרת. ברמה הלאומית מדובר בשיח המזרחי על "השתלבות במרחב". ברמה המקומית, זאת הזמנה קונקרטית מאוד להשתלב זה בזה וליצור מרחב משותף, שאמנם יזיק למי שמבקש להרוויח מהומוגניות והדרה, אבל ייטיב עם הפריפריות החברתיות והגיאוגרפיות, ואולי גם יפתח את הפתח להבנה רחבה יותר של היכולת לשתף פעולה עם שכנים רחוקים יותר ולסיים עשורים של כיבוש ומלחמות.

ההיגיון המוכר של הציונות המעשית עומד כמובן בסתירה לכל היתרונות של המגוון. היישובים של מדיניות  הייהוד הם לעולם לא סתם כפרים, הם "קיבוצים", "מושבים", "יישובים קהילתיים". הם יושבים פעמים על "אדמות הלאום היהודי" של הקק"ל ולא על אדמות מדינה – שלגביהן חל שוויון פורמלי לפחות. היישובים האלה תמיד מבוססים על הדרה ממשאבי הקרקע, קודם כל של האזרחים הערבים (שחלק זעיר מהם הצליח להשתלב בהם) ולאחר מכן, ובדרך כלל בצורה מעודנת ומוסתרת היטב, גם מזרחים, להט"בים, וכמובן את כל מי שאין להם את היכולת הכספית לבנות וילה על חצי דונם או להגיע לעבודה בערים הגדולות בנסיעה של שעתיים בכבישים מהירים. המציאות הזאת יוצרת יישובים עם כשלים פנימיים גדולים, שלא מאפשרים להם להתמודד עם מגמות של הזדקנות ושינויים דמוגרפים, וגם לא ליהנות באמת משיתופי הפעולה האפשריים עם סביבתם כדי לספק לתושביהם שירותים טובים יותר.

אם העשור הקודם התאפיין בשורה של מאבקים משפטיים אמיצים נגד האפליה בדיור, בראשם בג"ץ קעאדן הידוע, מאבקים משפטיים שהכריחו גם את המוסדות הציוניים להבין (לצערם הרב) שהזמנים השתנו, עכשיו הגיע הזמן לשינוי יסודי יותר. מול ההתפרצויות הגזעניות של "באמונה" ושל ההפגנות בעפולה, מול התמסדות ועדות האפליה של היישובים הקהילתיים, ומול התמשכות האפליה השקטה נגד כל מי שאינו "מהקבוצה הנכונה", אנחנו צריכים ליצור מאבק אזרחי לחברה עירונית ויישובית מגוונת ומשותפת.

הגיע הזמן שגם בדיור, היסוד לצורות רבות של אפליה מרחבית, כלכלית וחברתית בישראל, האפליה תצא מחוץ לחוק.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דןש

    אכן, "האינטרסים שלנו כאזרחים לחיות בחברה מגוונת, חיונית, פתוחה וסובלנית. חברה עירונית שבה אנחנו רותמים את המגוון התרבותי, האתני, הדתי, כדי להשלים אלה את אלה ולהרוויח משיתופי הפעולה". אכן, "אנחנו צריכים ליצור מאבק אזרחי לחברה עירונית ויישובית מגוונת ומשותפת".
    אבל מה שקורה בפועל בערים המעורבות ( כולל דוגמת תרשיחא, שלא להתייחס כלל לירושלים), העיר מחולקת לרובעים רובעים, לא רק מבחינת יהודים-ערבים אלא גם מהבחינה העדתית בכלל. למרות ה"אידיליה" ניכר בעיר ההבדל המשווע במיוחד לגבי השכונות הערביות. על מנת לייצר אינטגרציה אמתית והשלמת האחד את "רעהו", חייבים להתחיל מבתי ספר מעורבים. חינוך משותף יביא לתוצאה רצוייה. רצוי וחשוב, שלא להקים רובעים חדשים הומוגניים על פי המוצא. האוכלוסיות חייבות להיטמע זו בתוך זו.
    כפי שאין לפרסם ולמעשה להבטיח לרוכשי הדירות לחיות במחיצת דיירים ה"דומים להם" – כן אין להקים בעפולה שכונה לערבים בלבד.
    אדרבא, שיבואו ערבים לעפולה ולכלל ערי מדינת ישראל. אבל, שיקלטו בהן כבודדים ולא כקבוצה. רק בכך תושג השוויוניות בכל. אחת הטעויות, שמדינת ישראל גוררת, היא הקמת שכונות על פי המוצא. מה שמהווה גורם שלילי של קליטת עליה ( אתיופים, רוסים, צרפתים ומרוקנים בעבר). בל נמשיך זאת – פיזור וערוב יביא לשוויון ואי הפליה אזרחית.

    1. יוסףה מקיטון

      כן, כי לגור כקבוצה ("להיקלט כקבוצה" כדבריך) זו פריבילגיה של אשכנזים. למזרחים וערבים אסור להיות קבוצה, רק בודדים.

      1. דןש

        לצערי לא הבנת את דברי ו/או אתה מסלף אותם בצורה מכוונת.
        מאז הקמת המדינה ותחילת קליטת העלייה ועד עצם היום הזה, הדפוס הקבוצתי הוא השולט. הקימו ישובים ליוצאי אירופה, למרוקאים, לפרסים, להודים וכו'. גם היום יוצרים שכונות נפרדות לרוסים, לאתיופים וכו'. אני יוצא נגד השיטה הקיימת וסבור שטובת המדינה וטובת כלל אזרחיה הוא שילוב – הטרוגניות מבחינה עדתית ואמונתית על מנת ליצור הומוגניות ושוויון בחינוך ובתנאי המחיה.

        1. חזי

          יוסי, הוא לא אמר את זה. אבל הקו של הכותב הוא בדיוק כזה: לכולם עומדת הזכות להיקלט כקהילה חוץ מלאשכנזים, שלהם אין באמת זהות קבוצתית ולכן אפשר לתלוש אותם ולהניע אותם מפה לשם בלי בעיה.

  2. חזי

    לא הבנתי למה הטרוגניות היא "אינטרס" שלנו, ובוודאי לא הבנתי למה הכותב מניח שלשלטון יש איזה מנדט לכפות ה"אינטרס" הזה על חשבון רצונותיהם של פרטים וקהילות.