• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

כשהציבור היהודי מצפה לגינוי

הישראלים מצפים לגינוי כאשר ערבי הורג יהודים, אבל כאשר הממסד הישראלי עושה את ההיפך כולם רוחצים בניקיון כפיהם

הגינוי הגורף בחברה הערבית את אירוע הירי ביום שישי בתל אביב אינו מפתיע. המפלגות הערביות שמייצגות את הציבור הפלסטיני אזרחי ישראל, כמו גם ארגוני החברה האזרחית, הצהירו זה מכבר שפניהם למאבק אזרחי. אולם כדאי להתעכב על הציפייה הציבורית של הרוב היהודי, ובוודאי הממסד, לגינוי מצד אזרחים ערבים. מבחינתם, המשוואה היא "טרור ערבי לעומת טרור יהודי", קרי, אזרחים יהודים שתוקפים ופוגעים באזרחים ערבים ולהיפך. כמה נוח לשיח הציבורי היהודי להתעלם ממה שטובי בניו ובנותיו עושים כאשר הם לובשים מדים וממלאים פקודות בפעולות אשר אינן מכונות אף פעם טרור, אבל סופן שהן מביאות להרג ושכול בהיקף רחב הרבה יותר בקרב אוכלוסייה אזרחית.

הדוגמא האחרונה והמחרידה ביותר היא "מבצע צוק איתן". יותר מ-500 ילדים פלסטינים תושבי רצועת עזה נהרגו בעקבות התקיפות הישראליות, בעיקר מהאוויר. נראה שישראל אימצה את מדיניות "המכה הקלה בכנף" של מפקד חיל האוויר לשעבר, דן חלוץ, אשר קודם לתפקיד הרמטכ"ל לאחר האמירה הזו, למרות שביטא זלזול מופגן כלפי חייהם של אזרחים פלסטינים.

כיום, בחלוף כשנה וחצי מהגשת התלונות, טרם הוחלט האם לפתוח בחקירות של מספר אירועים במהלך "מבצע צוק איתן" אשר בהם הצבא הפעיל את "נוהל חניבעל" (יום שישי השחור) ותקף מתקנים של אונר"א, תקיפות שהובילו לפגיעות קשות באזרחים. במקביל, הצבא כבר החליט לסגור את תיק החקירה באירוע שבו 4 ילדים פלסטינים נהרגו בעקבות ירי הצבא על חוף הים. למרות שעדים לאירוע מסרו כי על החוף לא התנהלה במהלך התקיפה פעילות חמושה כלשהי, גורמי החקירה של הצבא לא טרחו להזמין את הנוכחים באירוע למסור את עדותם, וסגרו את התיק.

אולם האצבע הקלה על ההדק של הצבא והמשטרה כאשר חייהם של פלסטינים מוטלים על הכף לא החלה בקיץ 2014 ולא רק בשטחים הכבושים. בתקופת הממשל הצבאי, בשנת 1956, בוצע טבח כפר קאסם. ראש הממשלה דוד בן-גוריון ניסה להסתיר את האירוע, ולאחר מכן הקצינים והחיילים אשר ביצעו את הטבח קיבלו עונשים מופחתים ביותר ביחס למעשה הנפשע. ביום האדמה ב-1976, במהלך ממשלת רבין, נורו למוות שישה מפגינים ובמהלך אירועי אוקטובר 2000, תחת ממשלת אהוד ברק, נורו למוות 13. אף אחד מהיורים לא הובא לדין, למרות שוועדת אור, שבחנה את אירועי אוקטובר 2000, קבעה כי לגבי 5 מקרים יש בסיס להעמדה לדין של השוטרים. מאז אוקטובר 2000 נהרגו יותר מ-50 אזרחים ערבים מירי שוטרים, אולם רק שוטר אחד ריצה עונש מאסר בגין הירי. מצפייה בתיעוד הירי למוות בצעיר ח'יר חמדאן עולה בבירור כי לא נשקפה כל סכנת חיים לשוטרים היורים. תחילה המשטרה הוציאה הודעות שקריות לעיתונות ולאחר מכן התיק נסגר, מבלי שמי מהשוטרים ייתן את הדין על המעשה.

ח"כ איתן ברושי ממפלגת העבודה, מנכ"ל התנועה הקיבוצית לשעבר, תנועה אשר נחשבת למחנה השמאל הסוציאליסטי בחברה הישראלית, התמלא גאווה בשבוע שעבר בעקבות הייצוג המרשים, לשיטתו, של בני הקיבוצים בסיום קורס טיס. מבחינתו ומבחינת רוב מוחלט בציבור הישראלי הם מלח הארץ. אף אחד לא סופר, תרתי משמע, את ההרג וההרס שהם יזרעו בפעם הבאה שמנהיג ישראלי יחליט לצאת לעוד "מבצע" ברצועת עזה.

וכך, מצד אחד, הציבור הישראלי מצפה לגינוי בכל פה ומקיף כאשר ערבי הורג יהודים, אבל כאשר הממסד הישראלי עושה את ההיפך, ובהיקפים נוראיים, כולם רוחצים בניקיון כפיהם ואף אחד לא בוחן ברצינות את הנסיבות שהובילו לתוצאות מחרידות.

כנראה שיעניין אותך גם: