• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

האם גלנט מנסה לחסל את הדיור הציבורי?

שר השיכון משקיע בתוכניות שמשמעותן אחת: גזר דין מוות לדיור הציבורי. הוא משבר עצמותינו במילים יפות, בתוכניות במסווה חברתי, שכל מטרתן להתעלק שוב ושוב על המוחלשים ולייצר עוד ועוד רווח למקורביו

דבריו של שר השיכון בתחילת כהונתו יצרו תקווה שסוף סוף זנח משרד השיכון את הנסיון לחסל את הדיור הציבורי. תקווה, שסוך סוף יוצג מענה הולם למצב החירום אליו הביאו אותנו ממשלות ישראל. תקווה לכל מחוסרי ומחוסרות הדיור, עשרות אלפי ממתינים ורבים אחרים שלא הוכרו ככאלה, כי יזכו כעת לקורת גג בטוחה והולמת, זכות יסוד בכל מדינה מתוקנת. אלא שהתנהלות השר עד כה מעלה חשש כבד שמילותיו היפות מסתירות תוכנית מתוחכמת, שתביא לחיסולו של מפעל חשוב וחיוני זה.

כל שנעשה היה שיפוצן של דירות, שעמדו ריקות ומזנחות. משרד השיכון מדווח על כ-500 דירות כאלו, אך בלא השקיפות הנדרשת לא ניתן לבדוק כמה אכן שופצו ומה נעשה בהן. במהלך השנה נקנו גם כ-256 דירות. השר וסגנו, ז'קי לוי, מתהדרים בכך כמוצאי שלל רב. למעשה, מיליארד שקלים יושבים בקרן הייעודית לקניית דירות. ניתן היה לקנות בסכום הזה אלף דירות. אלף משפחות יכולות היו למצוא קורת גג, חיים ועתיד, להן ולילדיהן. רכישה של 256 דירות בלבד אינה מקור לגאווה אלא לבושה: מדוע נקנו כה מעט? האם בגלל התנהלות בלתי יעילה של המשרד או שמא בכוונה תחילה? ואותם מאות מליונים השוכבים למעצבה בקרן, מה יעלה בגורלם? כבר ראינו גניבה של שלושה מיליארדי שקלים מכספי מכירת הדירות הציבוריות, שחרצה גורלן של אלפי משפחות.

כבר שנים שלא הוקצב מתקציב המדינה כל סכום משמעותי ייעודי להגדלת מאגר הדיור ולשיקום הדיור הציבורי. על כך אין השר מדבר. כמו השרים הקודמים, חייהם ועתידם של אלפי אזרחים/יות אינו מטריד את מנוחתו. תוכנית חירום ממשית, שמבקר המדינה כבר התריע על אי קיומה, אין הוא מציג. רק מילים, שלעולם לא תספקנה קורת גג. כזעקת נאבקות הדיור – הוא מסתפק בהבטחות, אך אינו דואג למפתחות.

השר משקיע בתוכניות שמשמעותן אחת: גזר דין מוות לדיור הציבורי. גזר דין לכולנו. ברוח הפתגם: "לשון רכה תשבר גרם", הוא משבר עצמותינו במילים יפות, בתוכניות במסווה חברתי, שכל מטרתן להתעלק שוב ושוב על המוחלשים ולייצר עוד ועוד רווח למקורביו.

מה מכין לנו השר? איזה עתיד הוא בונה לנו?

מדוע מנסה השר, בערלות לבו, להטיל את מחיר חסכונו שלו ואת מחיר רווחיהם של היזמים על המוחלשים ביותר? על מי שנאלצים שוב ושוב לבחור האם לקנות בכסף הדל שבידיהם לחם, לממן ביקור רופא לילדיהם או תרופות? זוהי מעילה באמון על גבול הפלילי. שר המקדם תוכנית שתנשל דיירים/ות מבתיהם, מועל בתפקידו ואינו ראוי לשמש שר שיכון. שר שיכון המרשה לעצמו לפגוע במוחלשים, שגורלם הופקד בידו, ראוי שיועבר מתפקידו

משרד השיכון מוביל פרויקט ענק: ההתחדשות העירונית (פינוי בינוי). במסגרת פרויקט זה, מוותרת המדינה ליזמים על היטלים ומיסים בשווי של מאות מליוני שקלים ומאפשרת הפשרת קרקע חקלאית. המדינה יוצאת מגדרה כדי "לשכנע" יזמים לבנות עוד ועוד. בתמורה לרווחים עצומים אלה היא אינה דורשת מהם את הדבר הפשוט ביותר – בנייה המותאמת לצרכי האוכלוסיה. בנייה שתענה על צרכיהם ויכולותיהם של העשירונים התחתונים. המדינה מממנת ליזמים בניית מגדלי פאר, שיימכרו לכל המרבה במחיר. מגדלים כאלה, שהמוחלשים/ות והמעמד הבינוני התחתון לעולם לא יוכלו ליהנות מהם. האם רצוי למדינה וליזמים שבניינים אלה יישארו "נקיים מעניים"? שיישארו  אטרקטיביים לאותה "אוכלוסיה חזקה", שרק ביקרה חפץ משרד השיכון?

בתוך פרויקט ההתחדשות העירונית נמצאות גם אלפי דירות דיור ציבורי. על אלף מהן נחתמו כבר חוזים, בחלקן הדיירים אמורים לחזור כבר עתה, וחלקן בהליכים. למגדלי הפאר יש מחיר: מאות שקלים לאחזקתם ומאות שקלים שנוספו לארנונה. כמעט אלף שקלים נוספים לחודש. ברור שדיירי/ות הדיור הציבורי לא יעמדו בכך (וגם המעמד הבינוני). כבר עתה עומדים הדיירים שחזרו לבתיהם, בנווה שרת למשל, מול הוצאה שאינם יכולים לעמוד בה. הם אינם יודעים מה יעלה בגורלם ואין להם לאן לפנות. משרד השיכון מתנער מהם בגסות ומותיר את העבודה המלוכלכת של השלכתם מבתיהם לחברות הניהול ולעיריות. הגדיל משרד השיכון לעשות בחוצפתו, ואף דרש מהדיירים/ות לשלם שכר דירה מלא על השטח שנוסף לדירותיהם. הם, שלא נשאלו ולא ביקשו את אותן דירות פאר, שדי היה להם בדירה צנועה ומתוחזקת. משרד השיכון הוא שגזר דינם, בהחלטתו להפוך בתיהם לדירות פאר מעין אלה. 

ההתחדשות העירונית מתיימרת להציג מענה חברתי למצוקת הדיור. במצב הנוכחי היא הופכת כלי לגירוש ולג'נטריפיקציה. חובה על משרד השיכון לתחזק את הדירות הציבוריות, שחלקן על פי דו"ח מבקר המדינה מוזנחות עד כדי סיכון חיים. ההתחדשות העירונית חוסכת למשרד מיליוני שקלים ואף מספקת למדינה דירות מושבחות, הנשארות בבעלותה. מדוע מנסה השר, בערלות לבו, להטיל את מחיר חסכונו שלו ואת מחיר רווחיהם של היזמים על המוחלשים ביותר? על מי שנאלצים שוב ושוב לבחור האם לקנות בכסף הדל שבידיהם לחם, לממן ביקור רופא לילדיהם או תרופות? ממסמך משרד השיכון בנושא עולה, שברור למשרד כי הדיירים לא יוכלו לעמוד בכך ויצטרכו לפנות את בתיהם, בין אם מיד ובין אם לאחר שנה, כשלא יעמדו בשכר הדירה ויפונו בעזרת בית המשפט. שר השיכון נתבקש לעגן את זכויות הדיירים בסעיף בחוק ההתחדשות העירונית, בפרט – את זכותם לחזור לבתיהם ללא תוספת הוצאה. הוא מסרב. הוא מעדיף להשליך אותם לרחוב. זוהי מעילה באמון על גבול הפלילי. שר המקדם תוכנית, שגם לו עצמו ברור שתנשל דיירים/ות מבתיהם, מועל בתפקידו ואינו ראוי לשמש שר שיכון. נקודה. שר שיכון המרשה לעצמו לפגוע במוחלשים, שגורלם הופקד בידו, מן הראוי שיועבר מתפקידו ותלקח ממנו היכולת לנצל את כבשת הרש של הדיור הציבורי כדי להעשיר את אנשי שלומו.

בימים אלה מקדם שר השיכון תוכנית הזויה נוספת, שוב במסווה חברתי. תוכנית זו מוצגת בלשון סגנו ז'קי לוי, כ"מודל חדש לסיוע ולפתרון לדיור הציבורי, שיהיה 'חכם' יותר ונכון יותר". המודל  אכן חכם אך אינו נכון. חכמתו בכך שהוא יוצר אשליה, המסווה את החיסול שהיא נושאת עמה.

במסגרת התכנית השר מציע כי המדינה תרכוש דירות באמצעות "משקיעים מוסדיים", שישמשו את מקבלי הסיוע בשכר דירה. לדבריו, סכומי הסיוע שמקציבה המדינה ישמשו כמעין תשלום למשכנתא. כשתשולם אותה משכנתא במלואה, יוכלו המסתייעים/ות לרכוש את הדירה. אין לכאורה חברתיים יותר מדברי השר – הטענה כי בעלות המוחלשים/ות על בתיהם היא חלק מהותי ביציאה ממעגל העוני ובבניית עתיד של ממש להם ולילדיהם. למעשה, מעלים השר כמה עובדות מהותיות, ההופכות את ההבטחה לבעלות למופרכת: סכומי הסיוע עלובים ובלתי מספקים. הסבירות שיאפשרו תשלום משכנתא מהותי שיוריד בהמשך את מחיר הדירות קטנה להחריד. מי שמקבלים סיוע הם מי שהובאו לתחתית המדרגה, על פי הקריטריונים הבלתי ריאליים שקבע משרד השיכון. כיצד יוכלו אלה, בגיל מבוגר, אחרי שתסתיים אותה משכנתא בלתי ברורה, לקנות כל דירה שהיא? השר גם יודע, כי הזכות לסיוע בשכר דירה נקבעת כל שנה מחדש. כל עלייה בהכנסה, ולו במאה שקלים, ולו זמנית, גוררת עמה הפסקת הסיוע. כל שינוי בגודל המשפחה, כמו ילד שהגיע לגיל שמונה עשרה, גוררת הפסקת הסיוע. כלומר, אין כל בטחון ואין כל רצף. ואם כך, מה יעלה בגורל אותן דירות כשישתנו יושביהן? מה יישאר למי שאיבדו אחר מספר שנים את הסיוע? האם בגיל מבוגר יישארו שוב ברחוב, בעוד שאותם "משקיעים מוסדיים" יקבלו לידיהם דירות שהמדינה שילמה עליהן כל אותו זמן? למי יהיו הדירות שייכות בסופו של דבר – למדינה, לדיירים, או לאותם "מוסדיים", שהשר חפץ ביקרם?

ברור, שפתרון של ממש אין כאן, מלבד לאותם "מוסדיים", שישקיעו מהונם הרב כדי לקבל הון רב יותר, על חשבון משאבי המדינה. אותם משאבים דלים אמורים היו להיות מושקעים בפתרון מצוקת הדיור של מי שאין בידם כל פתרון אחר. גם כאן, כמו בפרויקט ההתחדשות העירונית, מתחמק השר מחובתו לעתידם ולקורת הגג של אזרחיו ומנצל את מצוקתם כדי להעשיר את מקורביו. במקום לדרוש מהמדינה הקצבת סכום ריאלי לשיקום הדיור הציבורי ולהגדלת המלאי, מתחמק השר אף מלקנות דירות בסכומים שכבר עומדים לרשותו ובוחר לקדם גירוש וחיסול.

הדיור הציבורי חיוני לא רק למי שתלויים בו להבטחת זכותם לקורת גג בטוחה. הוא חיוני לכלל החברה. קורת גג קבועה לעשרות אלפי שוכרים תוריד את לחץ השכירות ואת מחיריה ואולי אף תביא לירידת מספר הדירות הנקנות להשקעה ולירידת מחירי הדירות. מפתרון ריאלי זה לכלל מצוקת הדיור מתעלם השר. הוא מעדיף להציג אשליה של תוכנית חברתית, אשליה זמנית של פתרון, שסופה במצב חירום גדול יותר

הדיור הציבורי חיוני לא רק למי שתלויים בו להבטחת זכותם לקורת גג בטוחה, שרק בית המשפט יכולה להוציאם ממנה. הוא חיוני לכלל החברה. קורת גג קבועה לעשרות אלפי שוכרים תוריד את לחץ השכירות ואת מחיריה ואולי אף תביא לירידת מספר הדירות הנקנות להשקעה ולירידת מחירי הדירות. מפתרון ריאלי זה לכלל מצוקת הדיור מתעלם השר. הוא מעדיף להציג אשליה של תוכנית חברתית, אשליה זמנית של פתרון, שסופה במצב חירום גדול יותר. הוא מעדיף תוכנית שתאפשר לו להימנע משימוש בתקציב המדינה להגדלת מאגר הדירות בדיור הציבורי; שתאפשר לו לחסל את הדיור הציבורי תוך שהוא רוחץ בנקיון כפיו. מה יעזרו אותן 200-300 דירות שהוא קונה בזמן שאלפים יושלכו לרחוב בגלל ההתחדשות העירונית? מה יעזור לממתינים אם יקבלו דירות "זמניות" שיילקחו מהם אחר כך והם יישארו ככלי ריק? יש כאן מגמה ברורה של נסיון להחליף את הדיור הציבורי הפתרון, שאינו מבטיח כל קורת גג של קבע, משאיר את הדיירים/ות בחוסר בטחון תמידי ומשליך את עתידם לרחוב. השר ממשיך את מדיניות קודמיו, על פיה אותה כבשת הרש של הדיור הציבורי מטרתה אינה אלא העשרת מקורביהם שלהם: יזמים, "גופים מוסדיים", בעלי ההון.

סימן נוסף לכוונה להיפטר מהדיור הציבורי הניתן למצוא בכך שמשרד השיכון מאפשר לעמידר, החברה המשכנת המרכזית, לחפש לה רווחים מן הצד ולהתנער מחובתה לשירות דיירי הדיור הציבורי. עמידר מחפשת כל הזמן תחומים נוספים, אטרקטיביים יותר, רווחיים יותר. אך חברה משכנת אינה אמורה לשאת רווח. היא אמורה להיות כלי של המדינה, לביצוע חובתה לאזרחיה ולאזרחיותיה. עמידר, לעומת זאת, הפכה לחברה יזמית, המנהלת את ההתחדשות העירונית בדיור הציבורי בדרך הרת האסון שתיארתי כאן, ומתוך ניגוד אינטרסים ברור. חברה המחפשת רווח לעצמה ולמקורביה, לעולם תוותר על צרכי מי שהופקדו בנאמנותה, דיירי/ות הדיור הציבורי. למשל, על ידי בניית אותן דירות מפוארות, שיישארו לבסוף בידיה ולא בידי הדיירים; העדפת ניהול מעונות סטודנטים, ועוד. מי מאשר התנהלות כזו של חברה, שהוקמה כחברה משכנת ומקבלת על כך שכר מכספנו? שר השיכון. סיבותיו עמו – וחיינו שלנו הם שייפגעו מסיבות אלה. עכשיו נכנסה עמידר לשירות במסגרת "מחיר המטרה". מנהליה מבינים שהדיור הציבורי עומד לעבור מן העולם והם מחפשים אפשרויות רווח זמינות יותר. אין בדבריי אלה קטנוניות בלבד. על השירות של סניפי עמידר כבר שמענו סיפורי אימה רבים. בחודשים האחרונים סגרה עמידר סניפים רבים והפכה את חיי הנזקקים לשירותם לבלתי אפשריים. כיצד יכולה חברה לספק שירותים נוספים בעוד שהיא אינה עושה את עבודתה שלה, שלשמה הוקמה? לשר השיכון, שאישר זאת, הפתרונים.

התמונה העולה מציגה התנהלות עקבית שסופה – חיסול הדיור הציבורי. זהו חיסול שיפגע בחברה כולה, לא רק במי שזהו הפתרון היחיד בר ההשגה עבורו. אין זה "חסד לעניים". זהו הפתרון החברתי היחיד האפשרי למצוקת הדיור האיומה אליה דרדרו אותנו הממשלות האחרונות: דיור ציבורי, בו לדייר זכות קבע על דירתו, וכל שינוי בהכנסתו או במצבו המשפחתי אינו מהווה גורם לגזילת זכות זו. דירת קבע, שתאפשר עבודה קבועה ועלייה ביכולת ההשתכרות. סביבה קבועה ובטוחה לילדים, היכולים לבנות עתידם שלהם.

אבל השר בוחר לשמר את מצוקתנו ולצ'פר עוד יותר את העשירון העליון. זה החי, צומח ומרוויח ממצוקתנו שלנו. ממשלה חברתית של ממש, שר חברתי של ממש – חייבים להפסיק לייעד את תקציב המדינה רק לבעלי הכוח וההון. אם השר אכן מחויב לדיור הציבורי, חובה עליו לדרוש הקצבה משמעותית לקנייה ובנייה של אלפי דירות. במקומות אחרים המדינה בונה ללא הרף. אם השר אכן מחויב לדיור הציבורי ולמי שאין לו פתרון אחר, חובה עליו להקציב סיוע זמני ריאלי בשכר דירה, תוך התחייבות לדירת קבע תוך מספר שנים ותוך יצירת מאגר דירות קבע כאלו. חובה עליו לוודא, שהחברות המשכנות יעבדו בשקיפות ובפיקוח, ומתוך נאמנות מלאה לדיירים שעליהם הופקדו ולשמם הוקמו. אם השר מחויב לדיור הציבורי, חובה עליו לעגן בחוק את זכותם של דיירי ההתחדשות העירונית לחזור לבתיהם שבדין ללא כל תוספת הוצאה.

אם לא יעשה זאת השר, אם ימשיך כקודמיו לחפש דרכים יצירתיות להתעלק על הדיור הציבורי ולמצוץ עוד ועוד דווקא מהמוחלשים –  חובה עלינו להפשיטו מן האצטלה החברתית קבל עם ועדה. חובה עלינו לעמוד מולו ולצעוק בפה מלא, בכל אתר ואתר: אתה הוא "מחסל הדיור הציבורי". חייהן ועתידן של עשרות אלפי משפחות על מצפונך. דמן על ידיך, וכל המילים היפות שבעולם לא ירחצו אותו מהן. 

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. פריץ היקה הצפונבוני

    זה קצת ארוך מדי והשעה מאוחרת .אבל ג׳נטריפיקציה מגדירה במדויק את השם המכובס:,,התחדשות עירונית׳׳. קשרי הון-שלטון .עשירים למען עשירים. ולאומנים ללנישול פלסטינים אזרחי ישראל מזכויותיהם.