• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

מה לשרת המשפטים איילת שקד ולמשרד הבינוי?

למה שרת המשפטים איילת שקד משקיעה את מיטב זמנה בסוגיות של דיור, ובפרט בפגיעה בשוכרי הדירות ובהגנה על הציבור הדתי-לאומי הקרוב ללבה?
יוסי דהאןיוסי דהאן

מרצה למשפטים ומנהל אקדמי של "החטיבה לזכויות האדם" במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן, מלמד פילוסופיה באוני׳ הפתוחה, יושב ראש מרכז אדוה לחקר החברה בישראל

איילת שקד היא שרת המשפטים. אולם לאחרונה נוצר הרושם שהיא השתלטה על משרד ממשלתי נוסף: משרד הבינוי. מעניין, וכצפוי מדכא, לעקוב אחר פעילותה של השרה בתחום הדיור בשבועות האחרונים. שקד משקיעה בימים אלה מאמצים רבים בטרפוד הצעת החוק לשכירות הוגנת שמקדמים חברי הכנסת סתיו שפיר ורועי פוקלמן. ההצעה כוללת הגבלות על העלאת שכר דירה, יצירת מנגנונים לפיקוח על ההגבלות ומערכת מידע ממלכתית שתוכל לצנן את השוק באמצעות שקיפות של מחירים ועסקאות השכרה בכל הארץ. שקד מתנגדת להטלת הגבלות על שכר הדירה בטענה שהמודל "פוגע בשוק החופשי". כמי שרכשה לאחרונה בשוק החופשי בית ברמת החייל ב-6.7 מיליון שקל, אני מניח שמצוקת דיור הוא לא עניין הקרוב במיוחד ללב השרה.

אולם בעוד שאת אוכלוסיית שוכרי הדירות, קבוצה שאינה נמנית על העשירונים העליונים בישראל, שולחת שקד לג'ונגל העושק אותו היא מכנה "השוק החופשי", בימים אלה היא נאבקת על מנת להגן על אוכלוסיית מצביעיה מפני אותו שוק חופשי שיקר כל כך ללבה. היום מפרסם נמרוד בוסו ב"דה מרקר" שמשרד המשפטים בוחן דרכים חוקיות לייעד קרקעות מדינה לציבור הדתי-לאומי בלבד – מובלעות שיהיו מוגנות מפני פגיעתו של השוק החופשי.

הציבור הדתי-לאומי רחוק מלהיות קבוצת מיעוט ייחודית שהמדינה צריכה להעניק לו הגנה ויחס מועדף על פני אוכלוסיות אחרות. הציבור הדתי-לאומי ידע לדאוג לעצמו לאורך השנים לפתרונות דיור המספקים את צרכיו הדתיים והקהילתיים. במציאות הישראלית כיום הציבור הדתי-לאומי, שבאמצעות שליחיו בממשלה השתלט שלא כחוק על דירותיהם של דיירי הדיור הציבורי, אינו ציבור הראוי ליחס מועדף, אלא סקטור שיש להגן על הציבור הכללי, אותו שולחת השרה לשוק החופשי, מפני שליחיו בממשלה.

אתם ודאי זוכרים את הסרטון הגזעני של חברת "באמונה" שעורר סערה ציבורית, שבו הבטיחה החברה לציבור הרוכשים הדתי-לאומי האשכנזי, שאצלם בפרויקט בקריית גת הם לא ייתקלו במזרחים עילגים ואלימים. אם תתקבל הצעת החוק של משרד המשפטים, יהיה לחברה קל הרבה יותר לקדם את חזון הסלקציה העדתי שלה. לא פלא ש"באמונה" מיהרו לברך את השרה על יוזמת הצעת החוק המתגבשת.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דפנה

    ההצעה לחוק השכירות, במתכונת המוצגת על ידי סתיו שפיר ואחרים, היא הצעה מגונה. נקודה.

    יוזמי החוק ואחרים, לרבות פרופ' יוסי דהאן, יוצאים מנקודת מוצא שגוייה לחלוטין על פיה שוכרי הדירות כולם משתייכים לקבוצת ה"מוחלשים", ומנגד, משכירי הדירות כולם נמנים על החזקים והעשירים, ומנצלים את כוחם להתעשרות נוספת על חשבון החלשים.

    אין רחוק מכך. – סתיו שפיר עצמה, המשתכרת עשרות אלפי שקלים בחודש, ואשר משכורתה מתעדכנת אחת לחצי שנה בכמה מאות שקלים נוספים, מבקשת לחוקק חוק אשר ימנע מהמשכיר, פנסיונר כלשהו למשל, או אני, למשל, או מי שהשכיר לה עצמה את דירתו, להעלות את שכר הדירה שהוא מבקש לקבל בהתאם למציאות שבה הוא חי.
    בעוד שכר הדירה יוקפא, אין כל הקפאה על המחירים שמשלם המשכיר למחייתו. מחירי המזון, התרופות, בית-האבות שבו הוא גר. מחירי התיקונים שחובתו לבצע בדירה שהוא משכיר יאמירו הרי גם הם במהלך שלוש השנים שבהן שכר הדירה מוקפא.

    למרבה הצער, ומדובר בפלא כלכלי בעיני, לכל עליות המחירים הללו אין כל ביטוי במדד המחירים לצרכן. כלומר, הצמדת שכר הדירה למדד ממש לא תועיל למשכיר הדירה אשר ימצא את עצמו עם הכנסה פחות ופחות ריאלית משנה לשנה.

    גם הדרישה לחוזה ארוך טווח, 3 שנים לפחות, היא דרישה מחוסרת הגיון, והיא תביא לכך שדירות רבות יוצאו על ידי בעליהן משוק הדירות המושכרות.
    משפחה שנוסעת לחו"ל, לשנתיים למשל, לצרכי עבודה, לימודים, או בשליחות כלשהי, ומבקשת להשכיר את דירתה, תמנע מלעשות כן שהרי לא תהיה לה דירה לחזור אליה.
    הורים שילדיהם עשויים לרצות לגור בדירה בעתיד, יימנעו גם הם מלהציע את הדירה להשכרה.

    זאת ועוד, המצדדים בחוק רואים לנגד עיניהם בעיקר את תל-אביב. חשוב לדעת כי בערים אחרות המצב שונה לחלוטין. דירות יפות, מתוחזקות, המוצעות להשכרה במחירים נמוכים בהרבה מהמחירים בתל-אביב, עומדות לפעמים ריקות חודש וחודשיים, כי השוכרים, ["המוחלשים", זוכרים?], רוצים רק את תל-אביב.
    למען הסר ספק לא מדובר בפריפריה המרוחקת. מדובר בערים כמו חולון, הרצליה, כפר-סבא ודומותיהן.

    מדובר בהצעה בולשביקית בעיקרה, המביאה לפגיעה בזכויות הקניין של הפרט, ובזכותו הטבעית של כל אדם להנות מפרי עמלו.

    מי שרוצה להביא לירידת מחירי השכירות כדאי שיתמקד בדיור הציבורי. ככל שייבנו ויתווספו יותר דירות לדיור הציבורי, כך יתפנו יותר דירות המושכרות כיום בשכירות חופשית, הלחץ והדרישה לדירות אלה יפחתו, והמשכירים יאלצו להוריד את המחירים.

    ולבסוף, אני לגמרי תומכת בחוק שיסדיר את חובותיהם של המשכיר והשוכר אלה כלפי אלה, ויבהיר מה נדרש כדי שדירה תוכל להיות מוגדרת כראוייה למגורי אדם. אלא שממש לא ברור איך ניתן יהיה לאכוף חוק כזה. הביטו וראו כיצד נראות הדירות שבבעלות "עמידר", ואין איש מפקח, ואין מי שאוכף.

    במקום להוסיף חוק רע ומיותר לספר החוקים של מדינת ישראל, כדאי להשקיע באכיפת החוקים הקיימים.