מה סיפור ומה עובדה

צריך להוריד את הכובע בפני ״עד כאן״ שהצליחו להעלות את הסיפור שלהם לסדר היום, בשידור בפריים טיים בתוכנית ״עובדה״ ומנסים עכשיו לשמר אותו על סדר היום באמצעות הגשת תלונה למשטרה ובעזרת אנשי ימין אחרים בממשלה, בתקשורת וברשתות החברתיות. התלונה תוסר להערכתי בתוך מספר שבועות, אבל בינתיים יהיה רעש ומשהו לעסוק בו. ככל הנראה, זו אינה הכתבה היחידה של ״עובדה״ העוסקת בארגוני זכויות אדם, כתבה נוספת על ״שוברים שתיקה״ מתוכננת לעלות בקרוב.

״עד כאן״, כמו ״אם תרצו״ וגופי ימין דומים אחרים, מטרתו "להשיג חומרים מביכים על פעילי השמאל", שיכפישו ויפגעו במוסדות, באקדמיה, ובארגוני זכויות אדם כמו ״שוברים שתיקה״, בצלם, תעאיוש ואחרים, ושיתנו צידוק לחקיקה שתצר את צעדיהם ותדיר אותם מהציבור הישראלי. הם הצליחו לשכנע את עורכי ״עובדה״ שהסיפור שהביאו לפתחם הוא אמיתי, חדש וחשוב, ושיש להם מחויבות להביא אותו לידיעת הציבור.

התכנית של ״עד כאן״ ששודרה ב״עובדה״ היא סיפור טוב. סיפור עם נבל, ולא סתם נבל, אלא כזה המתחזה לגיבור אידיאליסט, כמו הנסיך בסרט הילדים ״לשבור את הקרח״. וגם עם גיבורים, פעילי ארגון סמי-מחתרתי השותלים אנשים בארגון בו הנבל פועל, במטרה לחשוף את פניו האמיתיות.

פעילי ״עד כאן״ בחרו היטב. הם סימנו מראש מטרות והיה להם מודיעין ראשוני. ה״נבל״ בסיפור, עזרא נאווי, הדגל האדום של המתנחלים, אליו התלווה איציק גולדווי (אריק) מ״עד כאן״, הוא מטרה קלה. אנשי ״עד כאן״ ידעו לנצל את חולשותיו כדי להפיק מפיו דברי רהב, שאמיתותם לא נבדקה. "חלק [מהפעילים] חושבים שאתה המאהב שלי", אומר נאווי לאיציק.

זה סיפור טוב עם התחלה, אמצע וסוף ולמרות שאין להסיק ממנו כל מסקנה על מה שנעשה בשטחים, על ארגוני זכויות האדם הפועלים שם ועל ההתנחלויות, יש לו השפעה גדולה, הנובעת מעוצמת הדרמה, מהמוניטין של אילנה דיין ומהתוכנית בה שודר הסיפור.

ייאמר במפורש: אם נאווי אכן עשה את מה שאמר, הסגיר אדם לעינויים ולמוות, הוא צריך לעמוד לדין על כך, ואם יורשע – לקבל את עונשו. גם אם דבריו הם התרברבות ושקר, יש לגנותם.

כל פלפולי ותרגילי ההגנה על נאווי וההתקפות על אילנה דיין, על עורכי התחקיר ועל הלגיטימציה של התחקיר ב״עובדה״ אינם במקום ופסולים. ״עובדה״ קיבלה מידע מאוד מטריד ומאוד בעייתי וראתה לנכון לפרסם אותו. אבל דבריו של נאווי אינם הופכים את תעאיוש ובצלם לארגונים התומכים ברצח, כפי שאינם מטהרים את הכיבוש ואינם מטמאים את המאבק נגדו (בתודה לאביעד קליינברג).

אבל אפשר וצריך לספר את הסיפור בצורה שונה, שכן המציאות בדרום הר חברון הינה היפוך, תמונת ראי, למה שהוצג בעובדה. הגיבורים – פעילי הארגון, פועלים לעזור לקבוצת אנשים חלשה כנגד כוחות חזקים המנשלים אותם מאדמתם. פעילי תעאיוש עוזרים לחקלאים ורועים פלסטינים בעבודתם ומסייעים להם להתמודד מול המתנחלים ורשויות מדינה, שעושים יד אחת כדי לנשלם ולסלקם מאדמתם. לאחרונה הם הצליחו להחזיר לבעליהם הפלסטינים שמונים דונמים של אדמה שמתנחלים גזלו מהם ובבתי המשפט עומדת תביעה להחזיר להם עוד כ-200 דונם נוספים.

בסיפור החלופי, האמיתי, יש גם רעים, ארגון צל בשם ״עד כאן״, שמאחוריו גורמים עלומים המספקים לו ציוד וכסף, ש"משימות הקבלה אליו מזכירות את אלו של המוסד והשב"כ". זהו ארגון הפועל, בידיעה או שלא, עבור כוחות הרשע – שמטרתם האמיתית היא להשתיק ולפגוע באלו שעושים טוב, בעמותות זכויות אדם ובארגונים ובמוסדות אחרים הנתפשים בעיניהם כמתנגדים להתנחלויות, ולתפיסה האמונית–לאומנית שלהם. הארגון שותל אנשים המתחזים לפעילים בארגוני זכויות אדם בשטחים במטרה להשיג חומרים מביכים עליהם, להכפיש אותם בציבור הישראלי ולהביא להפסקת פעילותם כדי לאפשר לשולחיו החזקים להמשיך בנישול החלשים מאדמותיהם.

הסיפור האמיתי, שמתרחש עכשיו ומתמשך מזה שנים, הוא חשוב ויש להביא אותו לידיעת הציבור. זה סיפור על גזל האדמות והכיבוש, על העובדה שהרשויות הישראליות נמנעות מלהגן על בעלי הקרקעות הפלסטיניים באזור מפני השתלטות מתנחלים על אדמתם, ואף מסייעות באופן פעיל לניסיונות כאלה. זה סיפור טוב, שניתן בקלות לאמת את מה שנאמר בו. זה סיפור טוב ואמיתי, שיכול לתת מידע ותובנות על מה שנעשה בשטחים, על ארגוני זכויות האדם הפועלים שם ועל ההתנחלויות. לסיפור האמיתי היתה יכולה להיות השפעה גדולה, הנובעת מעוצמת הדרמה, מהמוניטין של אילנה דיין ומהתוכנית בה.

כדאי להקשיב לאנה, השתולה מ״עד כאן״ וחברתו של איציק גולדווי (אריק) השתול, לדבריה על הפלסטינים הגרים בדרום הר חברון בסוף השידור:

"זה כן אוכלוסיה שצריכה עזרה, זה כן דברים שלא חשבתי שקיימים. ראיתי את העולם הזה בצורה מאוד מאוד עמוקה, את העוני את ההזנחה. כשאתה באמת רואה את זה בעיניים זה קצת משנה לך משהו, אולי צריך באמת לבוא לעזור להם, אולי צריך איזו שהיא התערבות, משהו".

את העזרה הזו, את ההתערבות הזו, את ה״משהו״ הזה – נותנים תעאיוש. חשוב לספר את הסיפור האמיתי.