• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

"מגה": הקופאיות שוב משלמות את המחיר

בפעם השנייה תוך חצי שנה עובדי "מגה" נדרשים לשלם את מחיר הכישלון הניהולי של בעליה, בפרט שרגא בירן ו"ארגון הקניות של הקיבוצים". ושוב, הליך שיקום החברה נעשה על חשבון זכויות הקופאיות, הירקנים והקצבים
יוסי דהאןיוסי דהאן

מרצה למשפטים ומנהל אקדמי של "החטיבה לזכויות האדם" במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן, מלמד פילוסופיה באוני׳ הפתוחה, יושב ראש מרכז אדוה לחקר החברה בישראל

בסוף, כרגיל, ישלמו את המחיר 3,500 העובדים – הקצבים, הירקנים, הסדרנים, הקופאיות והעובדים האחרים של רשת "מגה". בפעם השנייה בתוך חצי שנה, עובדי הרשת נדרשים לשלם את מחיר הכישלון הניהולי והכספי של בעליה ומנהליה. לפני כחצי שנה כללה מצבת כוח האדם של החברה 6,000 עובדים. במסגרת "תכנית הבראה" נאלצו כ-2,500 מהם לסיים את עבודתם, והעובדים הנותרים נאלצו לוותר על 35 מיליון שקלים משכרם ומההטבות המגיעות להם. ההקרבה של העובדים לא סייעה ל"תכנית ההבראה" של הנהלת החברה, ואתמול, לאחר שהספקים שחובם לא שולם סרבו להמשיך לספק מוצרים לרשת, פנו בעלי הרשת לבית המשפט בבקשה למתן צו להקפאת הליכים.

כדי להבין איך הגיעה רשת מגה למצב בו אינה מסוגלת לשלם לספקיה ומפטרת אלפי עובדים, יש לשים לב להתנהגות בעליה בשנים האחרונות. שרגא בירן, "ארגון הקניות של הקיבוצים" (הכולל ארגונים של קיבוצים מאזורים שונים) ודודי וייסמן. הבעלים של רשת מגה, כולם חולקים גם את השליטה באלון רבוע כחול, חברת האם של רשת מגה. בניגוד להסברים התולים את מצבה של הרשת בעיקר בניהול כלכלי לקוי, שהתעלם מהשינויים הדרמטיים המתרחשים בשוק רשתות השיווק, ההסבר המרכזי לקריסת הרשת, נעוץ דווקא בהתנהגותם של הבעלים. על פי העיתונות הכלכלית, בעלי החברה רוקנו את קופתה של הרשת גם בשנים בהם סבלה מהפסדים. לדוגמה, בין השנים 2006-2011 רבוע כחול חילקה דיבידנדים בסך של מיליארד וחצי שקלים מקופתה של הרשת. קופה שהתרוקנה גם בגלל הפרקטיקה המעוותת של תשלום דמי שכירות גבוהים מן המקובל בשוק – כספי שכירות אותם שילמה הרשת לחברה האחות, רבוע כחול נדל"ן.

בפרשת מגה, מעניין גם להתעכב על דימויים הציבורי של בעלי הרשת, דבר המלמד שיעור מעניין על הפער בין רטוריקה למציאות. בואו נתבונן בשני הבעלים המרכזיים של חברת האם אלון רבוע כחול -שרגא בירן ו"ארגון הקניות של הקיבוצים". שרגא בירן הוא טייקון נדל"ן, שצבר את הונו הרב מכך שהיה אחד האנשים המרכזיים האחראים למדיניות שינוי ייעוד קרקע של קיבוצים ומושבים מחקלאות למגורים, מסחר ותעשייה, מדיניות שבית המשפט העליון קבע שהיא מנוגדת לחוק בשל פגיעתה בעקרונות של צדק חלוקתי. בשנים האחרונות בירן ממתג את עצמו כמי שאיבד עניין בעשיית כסף, וכמי שמפנה את מרצו להלחם את מלחמתם של העניים מחוסרי הדיור המסתופפים בתחתית הסולם החברתי והכלכלי. "ארגון הקניות של הקיבוצים", שייך לתנועה הקיבוצית, תנועה שראשיה ובכיריה עדיין נוהגים לנאום על ערכים כמו ערבות הדדית, צדק וסולידריות חברתית.

בחזרה לצו הקפאת ההליכים שמבקשת רשת מגה מבית המשפט. אם אכן יוצא הצו, בית המשפט ימנה נאמן שינהל את הרשת על מנת להבריאה. אולם הליך זה מתמקד רק בשיקולים כלכליים. הוא אינו מגן על העובדים ואינו מעמיד במרכז את האינטרס שלהם. כך למשל, כשהוצא לפני כעשור צו הקפאת הליכים בעניינה של רשת השיווק "קלאבמרקט" (שגם בה מצאו את עצמם 3,500 עובדים בפני שוקת שבורה), נאלצו העובדים לעשות ויתורים משמעותיים על זכויות שמגיעות להם על פי חוק ועל פי הסכמים קיבוציים.

המגמה המסתמנת בבתי המשפט בהליכים של צו הקפאת הליכים, היא שהליך שיקום החברה נעשה על חשבון זכויותיהם של הקופאיות, הירקנים והקצבים, שחלקם כנראה יפוטרו במסגרת "תכנית הבראה" נוספת. קורבנות שלא קיבלו מעולם דיבידנדים ואינם נושאים בשום אחריות להתנהגות הכלכלית הצינית והשערורייתית שהביאה לקריסת החברה בה הועסקו.

פורסם הבוקר ב"ידיעות אחרונות"

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דןש

    אם אכן פעלו הבעלים בניגוד לחוק – יש להביאם לדין. אבל, אם פעלו בהתאם לחוק – יש לשנות את החוק ומיד.
    בכלל בארץ נושא הדיבידנדים והבונוסים במדינת ישראל הוא נושא שערורייתי. לא רק שאין קשר בינם לבין ההישגים – גם הסכומים המוענקים הם מעבר לכל דמיון.
    הדאגה לעובדים, אלו שבעשר אצבעותיהם "עושים את הכסף", צריכה "לעמוד בראש התור". הפער בין שכר המנהלים ומשיכות הבעלים חייב להיות בתחום ההיגיון הבריא. כל עוד לא קיים חוק בנושא, הדירקטוריון ( לא כזה שמטעם ), צריך לתת את הדעת לכך. עובד מרוצה נותן תפוקה טובה ו"מעשיר" את החברה ואת בעליה.

    1. ליכודניק

      דןש, מי שמאמין ביכולתיהם של עובדי מגה (שלהבנתי משתכרים מעל הממוצע בענף) מוזמן לפנות כעת לנאמן ולרכוש סניף, כמה סניפים, או את הרשת כולה.
      הוא מוזמן גם לרכז את קניותיו שם, כפי שהמליצה שלי יחימוביץ' בזמנו.
      נראה שבעיני רוב הצרכנים התפוקה הטובה של עובדי מגה לא הצדיקה את תוספת המחיר ביחס למתחרים. סניפי מגה נקיים, מרווחים, מסודרים ונעימים, והעובדים טובים- אבל את רוב הקניות שלי אני עורך ברמי לוי.
      לגבי המאמר: מי שמשלם את המחיר האמיתי הוא הנושים, שאיבדו את כספם.העובדים איבדו מה שלא היה להם באמת מעולם- זכות לקביעות בתנאים טובים אצל מעסיק שמתייחס אליהם ככספומט שיש לרוקן. זה פשוט לא הגיוני.

      השאלה המעניינת: מה היה קורה לו ארגון עובדי מגה היה קונה כמה מניות ומשיג מושב במועצת המנהלים? האם, למשל, מותר לעובדים לשבות כמחאה על שהבעלים מכניס את החברה לגרעון?