• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

הפריפריה לא במשחק, והיא חייבת לשנות את הכללים

לא משנה במי בחרו תושבי הפריפריה, לא הושקעו בהם אותם משאבים ולא ניתנו להם אותן הזדמנויות. על תושבי החצר האחורית הגדולה של המדינה לנצל את הכוח האלקטורלי הזה ולא להסתפק בשריונים בתוך המפלגות השונות
חני בריגע

בתום כל מערכת בחירות אנו קוראים את התוצאות בכל יישוב בארץ. מי לשמאל ומי לימין. אפשר להבין את האופי הפוליטי של כל יישוב על פי התוצאות. המגמה לא משתנה יותר מדי וניתן לראות כי הציבור בפריפריה (הגיאוגרפית והחברתית) מעדיף את הימין ונותן את הקולות בהתאם. מדוע זה קורה? השאלה הזו נשאלת בכל פעם מחדש. איך יכול להיות שדווקא אלה שסובלים מפערים שרק הולכים וגדלים מדי שנה בכל תחומי החיים, דווקא הם בוחרים במפלגות שאינן חברתיות.

אבל אל לנו למהר ולהסיק שהבוחרים לא יודעים מה טוב בשבילם. זו תהיה אמירה פטרונית ומתנשאת. הרי גם בימיה הטובים ביותר של מפא"י בחרו ביישובים האלו את מה שהיום מזוהה כשמאל. מדוע זה קרה? כבר לא שואלים את השאלה הזו וכולם מדברים על החיבוק שנתן הימין לפריפריה לעומת הפחד שהשרה השמאל על תושבי הפריפריה, עד שהגיע בגין. העניין הוא שבתקופת מפא"י נחרץ גורלה של הפריפריה והיא זכתה לכינוי זה שהיא נושאת אותו עד היום.

מפא"י יצרו את הפריפריה. חירות לא גאלו אותה. מרכז ופריפריה מעולם לא נפגשו והם ממשיכים לצעוד בשני קווים מקבילים. הפריפריה הרבה מאחור.

בשני המקרים, גם השמאל וגם הימין לא באמת שמו את תושבי הפריפריה בראש סדר העדיפויות. יעידו על כך הפערים המתרחבים בכל תחום. ועדיין, תושבי הפריפריה לא לוקחים בחשבון את המכנה המשותף היחיד שמחבר בין כולם. לא ימין או שמאל. לא דתיים או חילוניים. לא יהודים או ערבים. לא גברים או נשים – העובדה הפשוטה שכולנו תושבי פריפריה. העובדה הברורה שכולנו נהנים פחות ממשאבי המדינה. העובדה שכולנו מתמודדים עם אותן בעיות ממש (מי יותר מי פחות) בגלל שאנחנו גרים בחצר האחורית של מדינת ישראל משני הקצוות שלה.

על מנת ליצור את מבנה הכוח החדש שיגיע מהפריפריה, יש צורך בהנהגה שנוצרה משם, על ידי אנשי פריפריה, כאלה שידעו מאבקים ולא הותשו מהם. כאלה שידעו על בשרם את ההזדמנויות שלא קיבלו, התבגרו בצל אותן החמצות, נאבקו בהן ולא ויתרו. ועכשיו הם יכולים לקצור את הפירות, והם יכולים לעורר את התנועה שתוביל את כל הדבר הענק הזה שנקרא פריפריה, להנהיג ולקחת את המושכות

לא משנה במי בחרו תושבי הפריפריה, לא הושקעו בהם אותם משאבים ולא ניתנו להם אותן הזדמנויות. אפשר לנסות לנתח את זה, עשו את זה כבר לפנינו, אבל זה רק יעכב אותנו מלעשות את הדבר ההכרחי והוא – לקחת חלק במשחק הפוליטי בייצוגיות איתנה ומשמעותית ולא להסתפק בשריונים בתוך המפלגות השונות. אותם שריונים יוצרים יחידים בתוך מבנה מפלגתי שמבוסס על כוח ותיק שלעתים עובר מדור לדור, או ממקורב למקורב. אין איזון ולא יהיה איזון, כל עוד לא נתאחד כאן ונצא לפעולה שם, איפה שקורים הדברים באמת.

על מנת ליצור את מבנה הכוח החדש שיגיע מהפריפריה, יש צורך בהנהגה שנוצרה משם, על ידי אנשי פריפריה, כאלה שידעו מאבקים ולא הותשו מהם. כאלה שידעו על בשרם כילדי פריפריה את ההזדמנויות שלא קיבלו, התבגרו בצל אותן החמצות, נאבקו בהן ולא ויתרו. ועכשיו, הם יכולים לקצור את הפירות, והם יכולים לעורר את התנועה שתוביל את כל הדבר הענק הזה שנקרא פריפריה, להנהיג ולקחת את המושכות.

לתושבי הפריפריה יש כוח אלקטורלי משמעותי. אך רק אם נתאחד מדרום ומצפון, נצליח לנצל את הכוח הזה לפעולות. כך עשו תושבי הקיבוצים והמושבים לאורך שנים ונהנו מתשומת לב יתרה מצד הפוליטיקאים. גם זה נחלש עם השנים, אך עדיין ניתן לראות כי השמאל הוא הבחירה המועדפת בהתיישבות העובדת. וכי שני הגושים מנסים בכל כוחם לפתות את הקולות משם. האחדות בפריפריה היא המפתח למימוש האינטרסים. ובמקום לבחור בימין או בשמאל, צריך לתת אלטרנטיבה על המכנה המשותף הבסיסי והוא עצם היותי פריפריאלית. אני יכולה להיות מזרחית, אשכנזייה, דוברת רוסית, בדואית, דתייה, חילונית ומה לא. הכל יש בפריפריה. אבל חסר דבר אחד משמעותי – מנהיגות שתצא ממנה ותישא את דגלה עד ירושלים. וגם כאשר היא נכנסת בשערי הכנסת, לא שוכחת מאין באה ובשם מי הגיעה לשם.

תנועת הפריפריות לא מתכוונת לשכוח.

ביום חמישי הקרוב תקיים תנועת הפריפריות מפגש פתוח בכרמיאל לגיבוש הקבוצה הצפונית של התנועה. כולכןם מוזמנות/ים.

חני בריגע היא תושבת ירוחם, פעילה חברתית, ממובילות תנועת הפריפריות

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מאיר עמור

    זה נכון שחסרה מנהיגות, אבל חסר כאן – במאמר – גם מסר פוליטי. מהו המסר שעל בסיסו עשויה קטגוריה חברתית שרירותית כל כך – פריפריה – להתאחד באורח פוליטי? לא נאמר כאן שום דבר על מסר. העובדה שיש מאפיינים דומים של שוליות לא מהווה בסיס לפעולה פוליטית. עובדה שלא. זה לא קרה עד היום. אם כך, רק טענה פוליטית יכולה להיות בסיס לפולטיקה. אז מהי טענתך הפוליטית חני בריגע? לא צריך משרד רווחה נוסף, צריך גוף פוליטי שמדבר אזרחות וזכויות אדם.

  2. נפתלי אורנר

    האמנם לא משנה במי בחרו תושבי הפריפריה? גם אם הם ברובם בוחרים בשלטון המעדיף הקצאת משאבים להתנחלויות ולא אליהם, זה עדיין לא משנה?

  3. תושבת הדרום

    נכון. אין מי שמייצג את האינטרסים הכלכליים והחברתיים של הפריפריה. והחזון שהיה מונח בבסיסן שיהיו ערי נפה שיתנו שירותים לקיבוצים ולמושבים וכך גם יתקדמו בעצמן כבר מזמן נשכח. הקיבוצים והמושבים ראו בעצמם מלח הארץ והתאגדו לכוח קניה וכוח אלקטורלי ולוביסטי חזק ותושבי הפריפריה התמימים תלו מבטם בשמיים והתפללו. זה היופי של הפריפריה וזה מקור חולשתה.