• logo-1
    מוות שקוף
    החברה הערבית ביפו מופקרת לגורלה
  • logo-1
    שמם הטוב
    מדוע הגנה על שמו הטוב של גבר אלים עדיין רלוונטית?

ישראל: שלטון שיש לו מדינה

בממלכת הפרופגנדה הלאומנית, ההפקה תמיד מנצחת את העריכה, הצורה את התוכן והמלים את האמת

בטיול משפחתי לספרד לפני כמה שנים, התנדב אחד המשתתפים לקחת על עצמו את מלאכת הנהיגה למרחקים ארוכים. לכל הדעות, אצילות נפש ונדיבות לב. אלא שהדבר יצא בעוכרינו. אותו איש יקר היה מלא ביטחון, לא שעה להוראות הג׳י-פי-אס והתעקש על האינסטינקט שלו. ובכל פעם שעשה כך, היינו צריכים לחשב את המסלול מחדש אחרי בזבוז זמן יקר. אני נזכר בסיפור לאור המתרחש כאן ועכשיו. מישהו מתעקש, לא שועה להוראות השכל הישר ומאבד מזמננו ומהיקר לנו. זאת היא המנהיגות הישראלית העכשווית, יותר בממשלה ולא פחות באופוזיציה.

המנהיגות בישראל לא מפסיקה לחבוט באזרחים הערבים, להסית, לעשות להם דה-לגיטימציה מואצת כאילו שהם אשמים בכל, גם בהתקפי הזעם של שרה. באחרונה היא הגיעה לשיאים חדשים של שפלות ונבלות. הדבר לא אומר מאומה על המיעוט הערבי בישראל, מלבד העובדה שהוא מיעוט נרדף ומודר ומוקצה. אולם המתרחש במישור זה אומר הכל על המנהיגות (הנהג) הישראלית, על הציבוריות הישראלית ועל "עם ישראל".

ברור, ללא כל ספק, שלא רק המנהיגות חלולה ועומדת בפני כישלון ומשבר – גם הרוב היהודי על גווניו שרוי עמוק באותו המשבר. החברה הישראלית, זו היהודית וזו היהודית-ערבית, נמצאת שם בתוך פלונטר שלא המיעוט הערבי יצר אלא האליטות הישראליות השונות. לא רק הימין הישראלי משתמש בשיטות שפלות כדי לשרוד ולחזק את שליטתו, גם כוחות אחרים בחברה לא מפגרים אחריו, ומנסים להיתלות במיעוט הערבי בישראל כדי לכלות בו את זעמם ואת תסכולם מלפיתתו של המשבר הרבתי הקשור בקיום הישראלי היהודי בפלסטין ההיסטורית. לאף אחד מהמנהיגים אין תשובות מתקבלות על הדעת לשאלות הקשורות בשאלת העתיד הנראה לעין: כולם כבר תמימי דעים שלא ניתן לחלק את הארץ, לא ניתן לנהל את הסכסוך, לא לשלוט לעד ולא באופן מוחלט בעם אחר, לא לקיים דמוקרטיה ראויה, לא להבטיח חירויות בסיס, לא לקיים חברה סולידרית, לא למנוע חרמות וסנקציות נגד ישראל בזירה הבינלאומית, לא לקיים כלכלה יציבה לאורך זמן וכיו״ב.

כל הדברים הנ"ל הובילו לנסיגת המדינה והחברה כתופעה מודרנית ועלייתו של שלטון שאמנם נבחר בתהליך דמוקרטי פורמלי, אך מנסה במלוא כוחו לקעקע את ה"דמוקרטי" המוגבל בלאו הכי באמצעות ה"לאומי" ו"הדתי".

לא רק הימין הישראלי משתמש בשיטות שפלות כדי לשרוד ולחזק את שליטתו, גם כוחות אחרים בחברה לא מפגרים אחריו, ומנסים להיתלות במיעוט הערבי בישראל כדי לכלות בו את זעמם ואת תסכולם מלפיתתו של המשבר הרבתי הקשור בקיום הישראלי היהודי בפלסטין ההיסטורית

אימרה ידועה מהמורשת הקומוניסטית גורסת כי לאומיות היא מפלטו האחרון של הנבל. אך מתברר כי לנבלים לא חסרים מפלטים אחרים, כמו הדתה, הסתה ושיסוי. הגזעת המרחב והזמן. ואם לא בטרנספר, אז בהגמוניה יהודית לאומנית, גזענית ודורסנית. כך המדינה והחברה מתאיידים לטובת השלטון, ולא פלא שהפתרונות שהוא שולף מול כל בעיה קטנה כגדולה, יתבססו על כוח, ואם לא יילך – אז יותר כוח. הוא נוטה לפעול מתוך פופוליזם משחית, מקור סמכותו היחיד, ולא מתוך תקינות מנהלית או כמעשה פוליטי המנסה לתמרן בין אינטרס לבין שכל ישר וכללי משחק מוסכמים. הוא מנכס את המדינה לטובת תפיסת עולמו. ולכן ישראל נראית כרגע כשלטון שיש לו מדינה יותר מאשר מדינה שיש בה שלטון מסוג זה או מסוג אחר.

השלטון נסמך יותר ויותר על ארגונים סמי צבאיים/משטרתיים/שוטרי חרש בדמות ארגונים עם שמות מכובסים כדי לדכות קולות מתנגדים. יותר מכל, השלטון שוקד על שינוי כללי המשחק תוך כדי המשחק. ניתוח המשמעויות של הרעיונות והצעות החוק שהועלו או את אלה שבקנה, בכל המישורים, לרבות אלה הנוגעים לנושאים חוקתיים וסדרי השלטון, יוביל למסקנה שפני השלטון הנוכחי לשנות את כללי המשחק ולהטות את הכף לטובתו. ראוי לציין, שאותו תהליך קרה בתוך הליכוד עצמו ומוסדותיו, גם שם ההליך הדמוקרטי צומצם עד כדי גיחוך. ההתרשמות שלי היא כי ההליך הדמוקרטי שיורט עם רצח רבין ב-1995 ונסוג למגננה אל מול גייסות הימין הלאומני, ממשיך לסגת ולהתגונן במצודות ההולכות וקטנות מיום ליום. רוח תל אביב-יפו, העיר העברית הראשונה, הפסידה מול רוח מצודת יהודה, תהליך של עלייתו של הכפר על גדות העיר וסתימת כל פתחי האוויר שלה כמרחב של חירויות, יצירה וקבלה.

בנימין נתניהו
ביבי. יירוט הדמוקרטיה. צילום: קובי גדעון, לע"מ

תחושה של משבר חשוך מרפא מובילה את השלטון למעשה יום-יומי של הסחת הדעת אל דברים שוליים ומשניים, שיכולים להיות תוצאות של המשבר ולא בין גורמיו, וצריבת תודעת הציבור בשקרים, בדברי הבל, בשיסוי ובליבוי יצרים כנגד אויב מבחוץ ומבפנים ובכל מקום. תמונתו של המיעוט הערבי בישראל מופקת ונערכת מחדש כל בוקר במשרדו של אלקין, רגב ודומיהם, כדי שתאפשר המשכו של איום חיצוני פנימי שניתן להבנות את העמדות ביחס אליו. הרי, בממלכת הפרופגנדה הלאומנית תמיד, אבל תמיד, ההפקה מנצחת את העריכה, הצורה את התוכן והמלים את האמת. הדבר בטוח יותר כשבהישג יד גייסות של עיתונאים ממושמעים ומגויסים ומתנדבים רבים.

תמונתו של המיעוט הערבי בישראל מופקת ונערכת מחדש כל בוקר במשרדו של אלקין, רגב ודומיהם. הרי בממלכת הפרופגנדה הלאומנית תמיד, אבל תמיד, ההפקה מנצחת את העריכה, הצורה את התוכן והמלים את האמת. הדבר בטוח יותר כשבהישג יד גייסות עיתונאים ממושמעים

השלטון נעזר לא רק בתקשורת מגויסת, אלא גם במשאבים הרבים של הציבור ושל המדינה ואף במשאבי הטבע השייכים לעם הפלסטיני. למען האמת, השלטון הזה מופיע כעשיר ומגובה ע"י בני בריתו, אי אילו אילי הון-שלטון ומונופולים למיניהן. עדיין, הם יכולים לסבסד את שלטונם ולפזר תשלומים נאים לחפצים ביקרם ולמנוע תקציבים מאלה החשודים והמתנגדים. עוד הוכחה של היעלמות המדינה לטובת נוכחות מוגברת של השלטון וזרועותיו.

השלטון בישראל חלול כי אינו מצליח להציע תשובות לשאלות פשוטות כגדולות. ולכן הוא ירבה לאמץ מדיניות של משוא פנים כלפי ציבורים שונים. כך נהגו המשטרים הקומוניסטיים שלא היה להם מה להציע חוץ מהנחות גדולות בבגדי ילדים, מצרכי מזון ותנאי עבודה נוחים. אנחנו כבר שם, כי כל הפוליטיקה בישראל ממוקדת במחוות מעין אלו, למשל, כלפי עובדים העומדים על רגליהם כל היום, בטח שכולם יתגייסו כדי להבטיח להם רגעים של ישיבה על כסאות. ומי לא ירצה להוסיף כמה שקלים לעובדי הקבלן כמחווה חד-פעמית? הפוליטיקה בישראל נראית יותר ויותר כפוליטיקה של יצירת דימויים חיוביים לעצמה, וגם מחוות של רצון טוב שיצטלמו טוב. השלטון בישראל נחוץ כאוויר לנשימה למידה גדולה של אחיזת עיניים, מצגי שווא ושקרים להמונים כדי לשמר את תכליתו. והוא מצליח עד הרגע הזה לעשות כן תוך התעקשות על האינטואיציה שלו ללא קורטוב של שכל ישר. מדובר לא רק בשמן יקר אלא גם במשאבים רבים ויותר מכל, בחיים של רבים בישראל ובשטחי הרשות.

חייבים לחשב מסלול מחדש בלחץ כל אלה שברכב הנהוג ע"י שלטון זה, החשים את אזלת היד והסכנות שבנסיגת המדינה והחברה. שלטון שלא בוחל בכל מעשה שפל כדי לשלוט, הוא-הוא מקור הסכנה. המיעוט הערבי בישראל יכול להיות רק קורבן, והוא אכן כזה.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.