• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

נשברים ימינה: כשכללי המשחק הציוני משתנים

המדינה יצרה מפגש נפיץ בין מזרחים לערבים בעפולה, והלהב"ות רק הולכות ומתגברות

לאחרונה נתקלנו בדיווחים רבים בתקשורת על ״הגזענות הבוטה של תושבי עפולה״, ועל ה״דו-קיום השברירי שהולך וקמל לנגד עינינו״ (ראו למשל סדרת הכתבות של עמרי מניב, ״גדר חיה״, בערוץ 10). אך מעבר להיבט הבדלני העיקש של תושביה היהודים של עפולה כלפי לא-יהודים, קיים היבט נוסף אותו ניתן לכנות ״ההיבט החוזי״ – והוא אשר מבטא את שינוי כללי המשחק כלפי תושביה היהודים-מזרחים, אשר מהווים את רוב רובה של העיר.

החברה הישראלית מדכאת מזרחים בהשכלה וערבים בקרקעות, ויצרה מצב של מפגש נפיץ ביניהם: מצד אחד ערבים-ישראלים, פליטים של עריהם בהן הם לא יכולים לבנות בית, ומצד שני קבוצות מזרחיות מוחלשות. ייתכן שהתגובה של תושבי עפולה עילית לכניסה חוקית של קבוצות ממעמד בינוני גבוה ממוצא ערבי לשכונתם, מלמדת אותנו על התחלת שינוי כללי המשחק במדינת היהודים; וזו תגובה אחת מני רבות שעלולות בקלות מאד לגלוש לאלימות אזרחית, כפי שהודיעו מול המצלמות תושבי עפולה.

כללי המשחק הישנים, אותו חוזה לא כתוב בין מדינת ישראל לתושביה, למעשה אומר: לעולם נעדיף יהודים על ערבים. אך הבטחות לחוד ומציאות לחוד. למרות האפליה הברורה והקשה נגדם, ערבים ישראלים הצליחו לרכוש השכלה גבוהה והכשרה מקצועית איכותית, שיצרה מעמד ביניים ערבי איתן, תוסס וכריזמטי.

אחד ההסברים המעניינים לכך הוא הניתוק של מערכת החינוך היהודית מערביי ישראל. מערכת החינוך הסגורה והנפרדת שיש לערבים ישראלים מנעה מתלמידים ערבים מפגש עם מורים גזענים שיפנו אותם לחינוך מקצועי מחליש וכך למעשה אותו ניתוק יצר עבורם אוטונומיה חינוכית שפעלה לטובתם במונחים של השכלה גבוהה, איכותית, שאפתנית ומגוונת. והנה בימים אלה מוקם צוות אקדמי העוקב אחר "עליית מעמד הביניים בחברה הערבית פלסטינית בישראל" בראשות פרופ׳ עזיז חיידר ממכון ון ליר. מדובר בדיוק באותו מעמד ביניים ערבי שרוכש מגרשים בעפולה ובנצרת עילית – זה שלעולם לא יתקבל לקיבוצים-שטייטלים האשכנזיים (כאן נזכיר את פרשת בג"ץ קעדאן הארוכה והמתישה) ובעצמו סובל ממצוקת עתודות קרקע והיעדר תכנון וכעת פוגש אוכלוסיות מזרחיות מוחלשות.

תושבי עפולה רואים כיצד הפריווילגיה היחידה שלהם – היותם יהודים – כבר לא מצליחה לייצר עבורם היבדלות משמעותית

מפיהם של התושבים העפולאיים נשמעות סיבות רבות המבטאות את חששם מהגירה של משפחות ערביות אל העיר. למשל, הרצון להיבדל ולשמור על זהותם התרבותית-דתית. קל להתייחס אך ורק לאמירות גזעניות אלה, אף על פי שהן אינן זרות לקיום היהודי ההיסטורי ואף זה הציוני. אך קשה יותר לדבר על ההיבט המעמדי-חוזי, לו משמעות סמלית רחבה; יהודים, ברובם מזרחים, מעפולה, רואים כיצד ערבים ישראלים מצליחים להשיג משאבי קרקע מוגבלים למרות שהם "ערבים במדינה יהודית" שכביכול אמורה להפלות לרעתם. בדומה למזרחים רבים נטולי השכלה שחיים בנצרת עילית ורואים כיצד חלק משכניהם המשכילים ממוצא ערבי שולחים את ילדיהם לסאמר סקול, כך תושבי עפולה רואים כיצד הפריווילגיה היחידה שלהם – היותם יהודים – כבר לא מצליחה לייצר עבורם היבדלות משמעותית. וכך נוצר השבר המקצין בתפישת האזרחות שלהם, על רקע ההבנה כי אפילו כללי המשחק הבדלניים בעצמם כבר לא מתפקדים עבורם. בהיעדר פתרון עומק, לתוך השבר הזה כמובן ייכנסו ארגונים כמו להב"ה.

מצב זה בו המזרחי, בתפקיד האזרח היהודי המוחלש במדינת היהודים מעפולה עילית, נותר נטול משאבי קרקע וזהות ופוגש את "הערבי החדש", המשכיל והמבוסס, אשר סובל מצפיפות בעירו, מפר את החוזה הבלתי כתוב בין אזרחיה המזרחים של מדינת ישראל לרעיון הציוני, זה שאמור להעדיף תמיד יהודים. ואז, נשמעים מפי תושבי עפולה איומים ממשיים המזכירים אקלים של טרום מלחמת אזרחים, המלווים בקריאות ממשיות להתקוממות יהודית נגד עצם הכניסה של ערבים לעפולה. והלהב"ות רק הולכות ומתגברות.

למזרחים במדינת ישראל מעולם לא היה חוזה איכותי והם תמיד זכו ליחס מפלה – בקרקעות, בדיור, בתקציבי התרבות וההשכלה. המשאב היחיד שנותר להם הוא משאב ״ההיבדלות היהודית״. וגם הוא נלקח מהם, אי שם בעפולה. אם לשפוט לפי סדרת הכתבות בערוץ 10, נראה כי מדינת ישראל צפויה לשלם מחיר דמוקרטי יקר על התסכול של תושבי עפולה – תסכול שמייצג תפיסה פוליטית מזרחית נפוצה – משינוי מאזן הכוחות בין מזרחים לערבים. מחיר כזה יכול לנסח כללי משחק חדשים, עוד פחות דמוקרטיים.

כנראה שיעניין אותך גם: