לאן נעלם שרנסקי פעיל זכויות האדם

על גיבור מעורר השראה, שהעביר לגורמים זרים ועוינים מידע על הפרות שיטתיות של זכויות אדם שמבצעת המדינה שלו, ושילם על כך מחיר כבד
עמוס נויעמוס נוי

בעל תואר שלישי במסלול לפולקלור ותרבות עממית באוניברסיטה העברית בירושלים, מלמד באוניברסיטת בן-גוריון ובמכללת אחווה וכותב בנושאים של תרבות וחברה

מי היה האיש שהיה, גיבור מעורר השראה שהעביר לגורמים זרים ועוינים מידע על הפרות שיטתיות של זכויות אדם שמבצעת המדינה שלו, ושילם על כך מחיר כבד במעצר, חקירה, בידוד, מאסר ממושך, צינוק, ועבודת פרך?

בשבוע שעבר חל יום הולדתו של אדם, שלפחות פרק אחד בחייו עורר אצלי תמיד כבוד והשראה על נחישות, אומץ, מחויבות לזכויות אדם ונכונות לשלם מחיר כבד. תיאורי החקירות הממושכות שלו בספרו האוטוביוגרפי עדיין גורמים לי להתרגשות – לא רק בשל העמידה האיתנה שלו (מנותק מהעולם החיצוני וללא עורך דין), אלא גם בשל היכולת שלו לשמור על הומור ולהשתמש בו ברגעים הכי קשים.

הוא היה בין חבריה של קבוצה, שהימין בארץ בוודאי היה מגדיר כ"מלשינים" הרבה יותר מארגוני זכויות אדם מקומיים – מפני שהגדרתה, ייעודה, וכל תכליתה של הקבוצה היו מעקב אחר הפרות זכויות אדם ודיווח שוטף עליהן לממשלות זרות, חלקן עוינות, ולתקשורת הבינלאומית.

הקבוצה הוקמה על ידי אנשים ונשים אמיצים מאוד, בראשם אדם שקיבל פרס נובל על פעילות למען זכויות אדם, וששנים אחר כך הוגלה והוחזק בבידוד ומעקב בגלל מאבקו נגד הכיבוש; כששבת רעב למען זכויות אדם בסיסיות הוזן בכפייה בבידוד בבית חולים. בניגוד לארגונים ישראלים, היא זכתה לתמיכה בינלאומית קולנית, גם מאנשי רוח של השמאל העולמי (כמו סארטר או מישל פוקו שהיה מגויס טוטאלית למאבק שלהם). למרות זאת הקבוצה סבלה מהתנכלות חסרת תקדים של המשטר, שהובילה למאסרים ממושכים, גירוש וגלות.

גיבורנו הואשם, כמובן, לא רק בהשמצה, אלא גם במגע עם סוכן זר (האשמה שלפחות פורמלית היתה סבירה – הוא העביר לעיתונאי אמריקאי רשימה של בתי סוהר, מחנות עבודה, ואסירים – מידע שהמדינה החשיבה כ"סוד מדינה"!). מאסרו הממושך הסתיים בעסקה נפתלת של חילופי מרגלים. כמו כמה מחבריו לדרך, הוא התנתק במהלך התקופה ממאבק דמוקרטי והומניסטי כללי, והתמקד בתנועה לאומית ספציפית ומטרותיה. ואז הוא הגיע לישראל. כאן, אחרי כמה אמירות דמוקרטיות מהוססות בשנה הראשונה, הוא נעלם לחלוטין בקהל עסקני הימין, היה חבר ממשלה, והיום הוא יו"ר הסוכנות היהודית.

האיש הזה הוא כמובן אנטולי (נתן) שרנסקי. קבוצת ה"מלשינים" שהוקמה ב-76׳ ושמה לה למטרה לעקוב ולדווח לממשלות זרות על הפרות זכויות אדם היא קבוצת הלסינקי (של מוסקבה), שהוקמה על ידי אנדריי סחרוב (שהפגין עשר שנים אחר כך נגד הכיבוש באפגניסטן, הוגלה, והוזן בכפייה), ילנה בונר, ואחרים/ות, ובראשה עמד יורי אורלוב (שגם נשפט למאסר ממושך ואחר כך גורש).

12509036_1019680361438776_4022819810032025640_n
נתן שרנסקי. קבוצת ה״מלשנים״

חשוב להזכיר – מפני שהתקשורת הישראלית מאז ועד היום, וביוגרפיות והיסטוריות משופצות בסגנון התעמולה המסלפת הנפוץ כל כך בוויקיפדיה העברית – שהיה רגע כזה, שבו מאבקם של יהודי ברית המועצות היה חלק ממאבק דמוקרטי בתוך המדינה, וזכה לתמיכה של השמאל העצמאי העולמי (ואצל דוברים מזוהים שלו כמו סארטר, ראסל, או פוקו הבלתי-נלאה בעניין זה). המאבק הזה תבע במשולב וכמיקשה אחת את מה שנראה לי כצירוף עקרוני בהרבה מאבקים אתניים: הזכות להתבוללות ולהסרת תגיות אתניות מגבילות (הכוללת, בין היתר, ויתור של המבקשים/ות על הסימון כ"יהודי" וחיסולן של תקרות זכוכית); הזכות לאוטונומיה תרבותית (הכוללת, בין היתר, את הזכות ללמוד עברית ויהדות במסגרות קהילתיות ומסורתיות לא ממלכתיות); והזכות הלא סלקטיבית להגירה (הכוללת, בין היתר, את האפשרות להגר לכל ארץ הנכונה לקלוט את המהגרים, ולא רק לישראל).

חיסולו של שיתוף הפעולה הזה היה כרוך, קרוב לודאי, בעיסקה (או לפחות שותפות אינטרסים טיפוסית) של השלטונות הסובייטים עם פעילי עלייה, ישראל, וארצות הברית – הקלות באישורי עלייה לפעילים מרכזיים וניתוב העלייה לישראל, תמורת הפסקת המאבק על "נושאים רוסיים פנימיים" (שגרם נזק תדמיתי עצום לברה"מ), וגם על זכויותיהם של יהודים פחות ציוניים (המבקשים, כאמור, להתבולל, להגר שלא לישראל, או לקיים אורח חיים יהודי קהילתי). ברור גם של"אסירי ציון" רבים לא היה מלכתחילה שום עניין במאבק על זכויות אדם במדינה שהם ביקשו לעזוב בדרכם למה שהם תפשו כ"מולדתם". אבל זה איננו המקרה של שרנסקי – הוא היה מזכירו של סחרוב, הוא היה חבר פעיל בקבוצת הלסינקי, הוא לחם למען זכויות אדם בכלל, והוא הלך לכלא בגלל העברה של רשימות של אסירי מצפון ופעילים הומניטריים כלואים (רשימה שלא כללה כמעט יהודים), וללא שום קשר לתביעה הפרטיקולרית (שלו ושל אחרים) לעלייה לישראל.

אז אכן, בדיוק בגלל זה, זה הרגע להגיד מזל טוב מכל הלב לאנטולי (נתן) שרנסקי, שחבר באומץ לחברים וחברות הומניסטים ודמוקרטים מול משטר כוחני ודכאני והרדיפה האכזרית שלו אחריהם; זה גם הרגע לשאול, לאן נעלם האיש ההחלטי ההוא, ומתי הוא הפך לנתן (אנטולי) שרנסקי הפחדן, שותף מלא לרדיפה דומה במדינה שהוא ממלא בה תפקידים נכבדים.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מזרחי שחום חלק

    אהבתי.
    נתן שרנסקי היה פעיל ציוני נלחם נגד דיכוי יהודים במדינות אנטישמיות.
    נתן שרנסקי היה פעיל זכויות אדם שנלחם למען חופש הביטוי.
    נתן שרנסקי כתב ספר העוסק בעקרונות הדמוקרטיה.
    נתן שרנסקי מחבב וודקה ז'יגולי וחדקן משומר.
    נתן שרנסקי נוהג לשחק שח.
    מדוע שרנסקי לא נלחם למען קידום משחק השח ומגדלי החדקן? שרנסקי כנראה צבוע. או אולי פחדן. או מודחק. הפסיכולוג יספר לנו.

  2. יחזקאל

    אולי הוא סתם שוביניסט קטן, וההזדמנות לינוק מעטיני הממסד הימני השתלבה יפה עם נטייתו הטבעית? אולי סחרוב היה עבורו כלי שרת יותר מאשר מנהיג שעם מטרותיו הזדהה? ומה עם אשתו שנעלמה לחלוטין מעין הציבור עם הגעתו, זאת אחרי שהובילה את המאבק לשחרורו במשך שנים ארוכות?

  3. עמי אשר

    על פולקלור ותרבות עממית: בפועל, מדובר בסוכן CIA.

  4. יוסף בר חיימון

    הוא בדיוק פרסם טור בארץ בו הוא אומר ששוברים שתיקה אינם דיסידנטים כמוהו, ואפילו בוגדים מאוד.