• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

"הלא נחמדים" - גירסת הגדה המערבית

שיח זכויות האדם הליברלי מתנער מעזרא נאווי, שלא דובר ״אשכנזית״ ואיננו מספיק ״נחמד״. מול השפה הטהרנית הזו יש להדגיש את הסיטואציה של הקולוניאליזם המתמשך בגדה המערבית ולא להדחיק את המציאות המלוכלכת
נטע עמר-שיף

מהביקורות הרבות מצד ארגוני זכויות האדם (שמתנערות מעזרא נאווי בעוד הן נלחמות להדוף ביקורות מימין) מסתבר, שעזרא הוא לא בן אדם נחמד ולכן הוא לא איש זכויות אדם. זאת, לא כיוון שהתגלתה ראיה חדשה, לפיה הוא אכן גרם או ניסה לגרום לפגיעה באנשים, או שמישהו פרט לאותו ארגון ימין קיקיוני ערך חקירה עצמאית או דיבר עם עזרא ישירות על העניין. הוא לא נחמד בשל התבטאויותיו.

לשיח זכויות האדם בישראל יש שפה ייצוגית משלו והיא לא נייטרלית. היא מקודדת כתורה שבעל-פה והיא פשוט, ומאוד, שפה אשכנזית. כך, מי שמבקר את מדיניות הממשלה על היעדר הדיור הציבורי במילים אקדמאיות לא יזכה לרותחין בו זוכים אלו שזועקים בנפנוף ידיים, מקללים את המדינה, הפקידים ומי לא או פולשים לדירות ריקות. השפה המזוהה כשפתו של המזרחי/ת, הפועל/ת למען קיום זכויות האדם מכללא, היא הזהות שלו/ה לטוב ולרע. הבעיה מתחילה כשהיא הופכת להיות גם הגורל שלו/ה – ידבר אשכנזית "זכויות אדמית", יקבל יחס סביר. ידבר לא-אשכנזית, יקבל הלקאה מחוץ ומבית, בייחוד כשמדובר בשטחים הכבושים. אם נאווי, בדיבורו הרגיל ובתגובתו ל"עובדה", היה מסייג את דבריו ב"אך ורק במידה ש" ו"לפי מיטב ידיעתי" או "מבלי שאחווה על כך דעה" וכדומה, אולי עדיין היה פה סיפור, אך דמו לא היה נשפך כל כך מהר. השפה האשכנזית היתה מכילה אותו למרות התבטאויותיו החמורות. 

הטהרנות אליה מבקשים אנשי זכויות האדם להגיע פוגעת ישירות בנאווי בכך שהיא שוללת את צלמו כאדם שלם, על יתרונותיו וחסרונותיו, ואת זכותו להליך הוגן. היא מפוררת את המחנה לא רק בכך שהיא נופלת לאותו בור ש"השתולים" כרו לו, אלא גם בכך שהיא מציבה לפעילים יעד שאינו בר השגה ואין לו אח ורע בהיסטוריה

מעבר לשפה, ישנה הצביעות לעניין המעשה עצמו, לכאורה – הסגרת סוחר קרקעות לגורמי אכיפת החוק הפלסטינים. צביעות, מאחר שהיא צובעת בצבעי פסטל שקריים את ההיסטוריה האמיתית של תנועת זכויות האדם בעולם, שהביאה לעולם הזה הרבה טוב, מבלי להפוך את המציאות לגן עדן בלתי מושג. מבלי להשוות למקרה הנוכחי, יש לזכור כי מרטין לותר קינג ומהטמה גנדי הואשמו בניצול מיני של נשים. נלסון מנדלה נתמך מכספי שליט לוב לשעבר מועמר קדאפי. תנועת זכויות האדם ומנהיגיה הנערצים, ובצדק, מעולם לא הצטדקו על האידיאולוגיה בגלל התנהלות ארגונים, מעולם לא איבדו את תחושת הצדק והכיוון גם בנסיבות קשות. כל אלו המבקשים כיום לנגח את ארגוני זכויות האדם בישראל בשל מעשי פעילים, אך גם אלו המצדדים בהוצאתם מהמחנה, אשמים כאחד במכירת חלום שאין לו קשר למציאות ומקומו מובטח באולימפוס.

מכירת חלום כזה, ששורשיו ליברליים-מערביים, נגועה בטהרנות בלתי מושגת שאליה מבקשים חלק מאנשי זכויות האדם או פעילי שמאל להגיע. היא פוגעת ישירות בנאווי בכך שהיא שוללת את צלמו כבן אדם שלם, על יתרונותיו וחסרונותיו, ואת זכותו להליך הוגן. היא גם מפוררת את המחנה לא רק בכך שהיא נופלת לאותו בור ש"השתולים" כרו לו, אלא גם בכך שהיא מציבה לפעילים יעד שאינו בר השגה ואין לו אח ורע בהיסטוריה. אבל הבעיה העיקרית, היא בחיזוק עקרוני של הביקורת כנגד ארגוני זכויות האדם בהיותם מתנשאים בצדקתם המעושה, מנותקים מהעם.

כאשר זכויות אדם מדברות פוליטיקלי-קורקט כפלקט של הדרכות מקצועיות, נוהגות כאילו הן לא טועות אף פעם, ולא יכולות להכיל פנים רבגוניות, לא יכולות להכיל גם דיבור וגם מעשה – הן לעולם לא ישכנעו. הן לא חודרות ללבבות, כי הצד האנושי שלהן מוסתר. הן מצטמצמות להגנות מינימליות ופרוצדורליות של השיח ללא קונטקסט. הקשר שלהן למשמעות העמוקה של צדק, גם במחיר הפרת החוק שחלק קטן מוכן אולי לשלם כדי לזרז את קץ הכיבוש, מתרופף עד כליון.

לכן הדגשת הסיטואציה של הקולוניאליזם המתמשך בגדה המערבית, עבודה תחת לחץ של מלשינים, קונים ומוכרים ברמייה, אינה התפתלות של מתחסדים. חשיפתה היא אקט חשוב, שאיננו חלק מהשפה האשכנזית הייצוגית. הדחקת מציאות מלוכלכת זו, ממנה מבקשים תומכי זכויות האדם ה״נקיים״ להתרחק, היא אותו גורם המוכחש, שהימין, בצדק מסוים, מבקש כל הזמן לחשוף. כבומרנג היא חוזרת כנגד שיח הזכויות בהאשמת הארגונים כעוטי הילה שקרית של הקדושה. הניתוק של שיח הזכויות מיחסי הכוח ההגמוניים ועקלקלותה של הדרך לצדק הוא בעוכריה של תנועת זכויות האדם בישראל כיוון שהוא הופך אותה ללא אמינה בעיני כולם – הפלסטינים שמבקשים הכרה בזכותם להגדרה עצמית כנגד הסיפוח הזוחל של ישראל, פעילי זכויות האדם שאינם מדברים את השפה האשכנזית הייצוגית, ונאמני ארץ ישראל השלמה שמבקשים לחשוף את הבסיס הפוליטי של שיח הזכויות הרווח.

עם אימוץ שיח זכויות אדם על ידי הימין לפני מספר שנים נפל דבר בישראל, שרבים לא לקחו ברצינות מספקת. שיח זכויות האדם הליברלי-מערבי הפך לשובר השוויון בין גישות המאדירות ומאנישות את המדינה והזהות הלאומית היהודית ה״טהורה״ וה״צודקת-תמיד״ לבין גישות המחזקות את הצורך בהפריה ההדדית והחיבור הבלתי ניתק בין שני העמים באזור. בכך הפך שיח הזכויות עצמו כמעט ללא רלוונטי במאבק כנגד תהליכים מואצים של מחיקת הקיום הפלסטיני בגדה המערבית, אומץ על ידי תומכי ההגמוניה היהודית, ואף שימש לניגוח הארגונים עצמם. בנוסף, כפי שראינו לאחרונה, הוא מתנער מפעילים שלא מדברים בשפה האשכנזית בהתנגדותם לבריונות שלטונית וזאת בשם זכויות האדם עצמן.

במקום להקיא את עזרא, ואולי אחרים בעתיד, החוצה, שיח זכויות האדם השלם צריך להבין ש"כולם הם בנינו ובנותינו".

נטע עמר-שיף היא עורכת דין לזכויות אדם

כנראה שיעניין אותך גם: