מי יחקור את השתולים? תחקיר שב״עובדה״ לא טרחו לעשות

כתב ״עובדה״ עמרי אסנהיים לא ראה צורך מיוחד לעמוד על טיבם של אנשי ״פורום ישראל הירוקה״ ומקימו גלעד אך, מהם צמח ארגון ״עד כאן״. כך, מיליציה המורכבת מלוחמים קרביים לשעבר המרגלת אחרי פלסטינים תוארה בהתפעלות ובאהדה. רוצים לדעת מה באמת עושים ה״אידיאליסטים״ האלה?
שושנה גבאישושנה גבאי

עיתונאית, עורכת תוכניות בטלוויזיה, תסריטאית ויוצרת הסדרה הדוקומנטרית "ים של דמעות". ממייסדי הקשת הדמוקרטית המזרחית

משדר 601 של תוכנית התחקירים ״עובדה״ שקיבל את הכותרת ״שתולים״ מתאר בהרחבה כיצד עוקבים מתנחלים ואנשי המשטרה החשאית לשעבר אחרי פעילי שמאל. אנשי התוכנית לא רק לקחו את החומר שנתנו להם אנשי ״עד כאן״ – מהלך עיתונאי שגרתי של תחילת תחקיר – אלא בנו נרטיב שהוקדש לסיפורם של אנשי ״עד כאן״, בו הם מתוארים כגיבורים בני האור: כיצד הם מרגישים, מה המוטיבציה שלהם, הצטיינותם הצבאית, מה דעתם על מעשי אנשי השמאל בשטחים וכיו״ב. לא רק זאת, אלא שאנשי התוכנית הגדילו ונטלו בעצם לחלוטין את נקודת המבט שלהם על הנעשה בשטחים הכבושים ועל אנשי השמאל. חלק קטן מתוך 37 הדקות של התחקיר, כעשר דקות, הוקדש לצילומי הסתר שעשו אנשי ״עד כאן״.

אך למרות שהשתולים היו הנושא של התחקיר – לא התבצע כלל תחקיר עליהם; הם תוארו בהתפעלות ובאהדה ללא שום עבודה עיתונאית – משל היו אנשי ״עובדה״ אמא דאגנית וגאה המלווה עם מצלמה את בנה בפעילותו.

תחילת התוכנית הוקדשה לסיפורו של מייסד ״עד כאן״, מתנחל מעלי בשם גלעד אך, וכיצד התגלגל פורום ישראל ירוקה, אותו הקים כארגון הלוחם למען איכות הסביבה בישראל, ל״עד כאן״ – ארגון המרגל אחרי אנשי שמאל. הכתב עמרי אסנהיים מתאר אותו כ"סיירת פרטית, שמתנדביה יוצאי יחידות קרביות מסתובבים בשטח ומתעדים בסתר עברייני איכות סביבה… מעקב אחרי מחצבות לא חוקיות בשטחים". אסנהיים לא ראה שום צורך לתהות על קנקנו של הארגון ומעשיו כיאות לתחקיר מקצועי, ופעילותם זאת הוגדרה על ידו כ״לא פוליטית״.

אולם למעשה, פורום ישראל ירוקה אינו ארגון אזרחי להגנת הסביבה, כזה המאוכלס באנשי מקצוע מהתחום כמקובל בישראל ובחו״ל, אלא מיליציה המורכבת מאנשי ביטחון לשעבר, שתפקידה הוא לעקוב ולרגל אחרי פלסטינים בשטחים ובישראל המבצעים כביכול עבירות של איכות סביבה ולתעדם. בשנים האחרונות העביר הארגון חומרים למערכות התקשורת, ואלה השתמשו בהם כבסיס לכתבות שלהם – כאשר החומר המדובר סובב סביב הפללת ערבים או אנשים המשתפים איתם פעולה בעסקים.

אכן, פסולת בניין ומחסור במחצבים הינן בעיות חמורות של ישראל. רק שבסיפור של ״עובדה״ ו״ישראל ירוקה״ חל היפוך בעובדות – מי שגורם לבעיות האקולוגיות החמורות בישראל ובשטחים ובוזז מחצבים בשטחים הכבושים, בניגוד לחוק הבינלאומי, היא בכלל ישראל.

פורום ישראל ירוקה אינו ארגון אזרחי להגנת הסביבה, כזה המאוכלס באנשי מקצוע מהתחום, אלא מיליציה המורכבת מאנשי ביטחון לשעבר שתפקידה הוא לעקוב ולרגל אחרי פלסטינים בשטחים ובישראל המבצעים כביכול עבירות של איכות סביבה ולתעדם. בשנים האחרונות העביר הארגון חומרים למערכות התקשורת

בישראל מושלכות באופן פיראטי כמויות ענק של פסולת בניין. עד 1995 היה נהוג שכל רשות מקומית מחויבת לדאוג לזבל שלה, ומאז שביטלו את חובת הצמידות אפשר לשנע בכיף את הזבל מהמרכז העשיר לאזורי פריפריה מוחלשים, לרוב בדרום הארץ, שם ארגנו אזורי הטמנה שמ-2007 יש לשלם עליהם מס הטמנה צנוע. מאחר ויזמים לא רוצים לשלם מס על ההטמנה, נמצא פתרון קל וכמעט בחינם – זורקים אותו ליד בתי הבדואים או לצד כפרים ערבים או שמייצאים אותו לשטחי הרשות הפלסטינית.

הררי הפסולת שפעם היו חלק מהנוף במרכז ישראל הפכו לפארקים יפים, וכעת עבדו דירה לשטחים הכבושים ולישובים עניים בישראל. יש לציין שחל איסור על העברת פסולת ממדינה כובשת לשטח אותו כבשה, אבל זה לא מפריע לסיירת האידיאליסטית של המתנחלים לעסוק במעקב אחרי הפלסטינים ובהפללתם. זאת, למרות שהם רק הפועלים וקבלני הביצוע של המעשים האסורים בישראל ובשטחים, נהגי המשאיות המובילות חומרי ופסולת בניין. המאכערים בשטח, הניזונים מהפירורים שזורקים להם הטורפים הגדולים – גופים ממשלתיים, חברות ישראליות וקבלנים. הסיירת, לדוגמה, אינה עוקבת אחרי גופים ממשלתיים המעבירים בעצמם פסולת מעבר לקו הירוק, ואחרי השפכים שההתנחלויות מזרימות לשטחים הפלסטינים, כמו ההתנחלות עלי שבה גר גלעד אך.

גלעד אך. מי שגורם לבעיות האקולוגיות בישראל ובשטחים ובוזז מחצבים בשטחים הכבושים היא בכלל ישראל. צילומסך מתוך ״תחקיר עובדה״

בכל המדינות המתוקנות, ואפילו בישראל, הארגונים להגנת הסביבה והמומחים לאקולוגיה מציגים פתרונות שבהם האחריות מוטלת קודם כל על יצרני הפסולת – יזמים וקבלנים העוסקים בבנייה, האמורים לשלם עבור שירותי פינוי הפסולת, וכן על הרשויות המקומיות האמורות לאסוף ולדאוג לכל פסולת הבניין הנוצרת בתחום שיפוטן. המשרד להגנת הסביבה מפעיל פקחים באמצעות ״המשטרה הירוקה״ ויחידה למניעת מפגעים סביבתיים בשם ״יהלום״ שתפקידה שיטור ופיקוח, ולכן המשטרה הפרטית של גלעד אך לא תפתור כלל את הבעיה. נהג המשאית הפלסטיני שקיבל כמה גרושים כדי לזרוק את הפסולת הוא האחרון בתור של העבריינים, ואפילו המשרד לאיכות הסביבה שאינו נחשד בשמאלנות מציג פתרונות שהאחרון בהם הוא האכיפה על אלו שזורקים בפועל.

באופן כללי, הרעיון שאותו כבר מיישמים במדינות מתוקנות באירופה הוא להשתמש בחומר גרוס ממוחזר של פסולת בניין לבנייה במקום להמשיך ולחצוב באדמה ללא חשבון ולזהם אותה. ישראל נחשבת למפגרת בתחום טיפול ממוחזר בפסולת בניין העומד על כ-20% לעומת הולנד, נניח, שבה קרוב ל-90% מהפסולת ממוחזרת. הבעיה העיקרית פה היא שאין אכיפה על יזמים, קבלנים, חברות ממשלתיות ורשויות מקומיות לשימוש בחומר ממוחזר, ואין שינוי תקנים כדי שניתן יהיה לעשות שימושים נוספים בפסולת (בהולנד יש אפילו תמריצים כספיים ליזמים המשתמשים בחומר ממוחזר).

גלעד אך לא סיפר לתחקירני ״עובדה״ כי יש לאחיו, יגדל אך, עסק פרטי של אתר הטמנה ומפעל מיחזור לסילוק וטיפול בפסולת לא רחוק מהעיר שוהם, כלומר לא רחוק מהאתרים הפיראטיים משני צדי הקו הירוק. לדידם של אנשי ״עובדה״, אמינותם של אנשי ״עד כאן״ היא מעל לכל חשד – שהרי הם לוחמים קרביים ופטריוטים

גלעד אך גם לא סיפר לתחקירני ״עובדה״ כי יש לאחיו, יגדל אך, עסק פרטי של אתר הטמנה ומפעל מיחזור לסילוק וטיפול בפסולת בשם פארק ברקת לא רחוק מהעיר שוהם, כלומר לא רחוק מהאתרים הפיראטיים משני צדי הקו הירוק. עסקי משפחת אך כמו כל אתרי המחזור וההטמנה בארץ נפגעים כלכלית כתוצאה מאתרי הפסולת הפיראטיים, כמו שסיפר ב-2014 לכתב ״הארץ״: "אם אין די חומר גלם, אי אפשר לנצל ביעילות את מכונות הגריסה, ונפגעת הכדאיות של המיחזור". אבל לדידם של אנשי ״עובדה״, אמינותם של אנשי ״עד כאן״ היא מעל לכל חשד – שהרי הם לוחמים קרביים ופטריוטים.

בשנים האחרונות מנסים המתנחלים למנוע פרנסה ממחצבות בבעלות פלסטינית בכסות של הגנה על הסביבה. אך והארגון שלו גם עוקבים אחרי מחצבות "לא חוקיות", "פיראטיות" כלשונו, כלומר פלסטינים הכורים חומרי גלם במחצבות שבשטחים הכבושים ומוכרים אותם לבנייה בישראל. הצעת חוק פרטית של ח"כ אורי אריאל וח"כ יריב לוין לתיקון פקודת המכרות (פעולות אסורות במכרה בלתי מורשה) שאושרה בינואר 2013 על ידי שר האנרגיה עוזי לנדאו וראש הממשלה נתניהו, הופכת את בעלי המחצבות הפלסטינים לפושעים. מאחר ואישור חציבה מקבלים מהמינהל האזרחי וכפי שהעיד ח"כ ג'מאל זחלקה בוועדת הכלכלה שם נדון החוק הם מסורבים, הרי שמשמעותה מניעת פרנסתם מאלפי פלסטינים בשטחים. באותה ישיבה נכחו חברי הכנסת מהבית היהודי, ישראל ביתנו והליכוד – כשרק ח"כ זחאלקה מייצג את האופוזיציה.

יעל ישראל, בתו של ח"כ אריאל מגיש החוק – המנהלת גם היא עמותה לאיכות סביבה בשטחים – שטחה בהתרגשות את בקשתה לסגירת המחצבות הפלסטיניות "כדי למנוע את הנזקים הסביבתיים החמורים". כעת משיש חוק, הגיש גלעד אך בשם העמותה שלו בג"צים נגד שר הביטחון, המנהל האזרחי והמחצבות פלסטיניות בטענה שהן ״לא חוקיות״.

מחצבת נטוף-שפיר. צילום: דרור אטקס, 03.11.08, אתר ״בצלם״
מחצבת נטף-שפיר. שוד מאורגן. צילום: דרור אטקס, 03.11.08, אתר ״בצלם״

גם כאן יש היפוך בין המקרבן והקרבן: לפי דוחות של 'יש דין' ו'בצלם', "שוד המחצבים המאורגן שישראל מבצעת בגדה מתרחש מדי יום באמצעות חברות ישראליות שזכו בזיכיונות שמנים להפעלת מחצבות". כלומר גופים ממשלתיים וחברות גדולות בישראל הם בכלל הפיראטים, כאשר רק בימים האחרונים פורסם כי מחצבות ישראליות בשטחים מרחיבות את הכרייה, לעתים ללא אישור המינהל האזרחי ותוך פלישה לשטחים פרטיים.

דוגמה לפתרון אזרחי מרהיב שאינו מסתפק רק בקרימינליזציה של הפלסטינים מציג פרופ' למדעי כדור הארץ אריה איסר מאוניברסיטת בן גוריון: "האם לא ניתן להשתמש בהרי פסולת הבניין שהצטברו בישראל ובגדה המערבית לבניית מפעלים אשר ירחיבו את שטח המחייה של תושבי רצועת עזה? המפעלים המוצעים אינם חייבים להתבצע על ידי בניית איים. ניתן להסתפק בבניית שובר גלים מול העיר עזה ודרומה, שובר גלים אשר ישמש לבניית נמל לרצועה".

ארגונים אזרחיים כמו ״אדם טבע ודין״ המקדמים את רעיון המיחזור כפתרון מדברים על "הגברת הכדאיות הכלכלית של השימוש בחומר הממוחזר, תוך גילום העלות הסביבתית האמיתית במחיר החומר הטבעי". זוהי התנסחות עדינה הבאה לספר לנו שאנחנו בישראל לא משלמים על החומרים הנבזזים מהשטחים ולא את המחיר האמיתי של הטיפול בפסולת רעילה זאת. אלו הם הפלסטינים המשלמים באוצרות הטבע שלהם ובבריאותם – כי הם אלו החיים באדמה המזוהמת על ידינו.

כנראה שיעניין אותך גם: