בידור עד מוות: על מהפכת התקשורת

״טלוויזיה היא בסך הכל טוסטר עם תמונות, ולא מתקבל על הדעת להשקיע ברגולציה של טוסטר". את הדברים הללו אמר מייקל פאולר, שמונה על ידי הנשיא האמריקאי רונלד רייגן לעמוד בראש הרשות הפדרלית לתקשורת. פאולר ביטל כללים שמטרתם היתה פיקוח ושמירה על איכות התכניות בטלוויזיה ויצר שוק תקשורתי פרוע שהביא להידרדרות התכנים ולחוסר יציבות כלכלית בשוק התקשורת האמריקאי. נדמה שחזונו של פאולר הנחה גם את חברי וחברות הצוות הבין-משרדי בראשות מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר. זהו צוות שמסקנות הביניים שלו אודות המתווה החדש של שוק התקשורת הישראלית פורסמו השבוע; צוות אותו מינה ראש הממשלה המכהן גם כשר התקשורת.

ברוח עיקרי הדת הכלכלית של נתניהו, הועדה ממליצה על "פתיחת השוק", "יצירת תחרות" ו"שחרור שוק התקשורת מרגולציה מכבידה". ההמלצות המרכזיות בדו"ח הביניים שלה כוללות המלצה להורדת חסמים לכניסתם של ערוצים חדשים שלא יחויבו להפיק תוכן מקורי או חדשות במשך שלוש שנים, כמו גם הסרת הפיקוח מהערוצים המסחריים, ערוץ 2 וערוץ 10 והפלטפורמות הרב ערוציות (Yes והוט) וירידה הדרגתית משמעותית בהתחייבות שלהם להשקיע כספים בתכניות מקור ובקולנוע. הוועדה גם ממליצה לאפשר לערוצים לשלב תוכן שיווקי. תוכן מסחרי מוסווה כחומר מערכתי בתכניות אולפן ומגזין, תכניות דרמה, בידור וספורט.

חלק מהמלצות ועדת פילבר שייכות לעולם הפנטזיה. בעוד מנכ"ל משרד התקשורת חולם על עשרות בעלי הון המתחרים ביניהם וצובאים על שערי משרדו לבקשת רשיון שידור, במציאות הכלכלית הישראלית שוק הפרסום, שהוא מקור המימון של הערוצים המסחריים (ערוץ 2 וערוץ 10), קורס. שוק הטלוויזיה כאן קטן ומצומצם ורחוק מלהוות מקור משיכה לרווח כלכלי, וכספי המפרסמים מוזרמים בכמויות גדולות והולכות דווקא לגוגל, פייסבוק ודומיהם באינטרנט, שמנוכחותו המרכזית בעולם הצפייה של הישראלים מתעלמת הועדה.

באשר להמלצות העוסקות בשחרור הערוצים המסחריים הקיימים וחברות Yes והוט, מהמחויבויות שלהם למימון והפקה של תכניות איכות, והסרת המגבלות על החדרת תוכן מסחרי לתכניות טלוויזיה – צעדים אלו ייצרו כאן עולם תוכן טלוויזיוני הדומה לזה שבטלוויזיה האיטלקית והאמריקאית – עולם של "בידור עד מוות", בלשונו של חוקר התרבות ניל פוסטמן. זהו עולם של תכניות דלות אמצעים ורדודות העוסקות בנושאים שוליים חסרי ערך, תכניות שהשיקול היחיד המנחה אותן הוא רווח כלכלי.

ההנחה של פילבר שהתחרות תוביל את בעלי הערוצים להשקיע בתכניות איכות מנותקת מן המציאות. תאגיד שידור, כמו שמציינת אסנת טרבלסי, יושבת ראש פורום היוצרים הדוקומנטריים, תמיד יעדיף לקנות זכויות להקרנת סרט ב-5,000 דולר מאשר להשקיע 300,000 שקל ביצירת מקור ישראלית. על פי המלצות הוועדה, הנסמכות על דו"ח "ועדת שכטר", את תכניות המקור אמור להפיק תאגיד השידור הציבורי החדש, שהיה אמור לקום על חורבותיו של הערוץ הראשון. אולם כפי שמציין פרופ' עמית שכטר, זו טענה מטעה, כיוון שהסכום אותו מקצה פילבר לתכניות מקור הוא חצי ממה שהקצתה ועדת שכטר לתכניות מקור. כמה אירוני, שאת התקווה לטלוויזיה איכותית, עשירה, מקורית ופלורליסטית תולה פילבר בערוץ הציבורי, ערוץ שראש הממשלה מתעלל בו מזה שנים. הסיכוי שהערוץ הציבורי החדש ישתחרר מלפיתתו הפוליטית של השר הממונה על פילבר, דומה לסיכוי שהסרת הרגולציה תיצור כאן טלוויזיה המשרתת את האינטרס הציבורי. טלוויזיה שאינה אלא טוסטר עם תמונות.

הטקסט פורסם ב"ידיעות אחרונות"