• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

מדברים עם ציפר, נוהמים על רגב

מה מעידות התגובות השונות של באי ועידת ״הארץ״ על מי שראוי לבוא בשערי הפוליטיקה והתרבות?

שרת התרבות מירי רגב צודקת. שלשום בוועידת ישראל לתרבות של עיתון "הארץ" היא אמרה: "לא התרבות שלכם דורשת עצמאות. התרבות שלכם דורשת מימון בלעדי. זה הסיפור שלכם. בעוד שהתרבות האחרת שבמשך שנים הושתקה והודרה – היא זו שדורשת עצמאות". לפי הדיווח ב"הארץ" אחד המוחים צעק לעברה "תני לנו דוגמה".

אז הנה דוגמה אחת מני רבות: תחנת הרדיו גלגלצ, שממומנת מכספי ציבור, מדירה במשך שנים ארוכות את המוזיקה המזרחית ומעדיפה על פניה מוזיקה אשכנזית-תל אביבית. איציק קלה בחוץ, דני סנדרסון בפנים; אתי לוי בחוץ, רונה קינן בפנים. והרשימה עוד ארוכה. הדברים נבדקו ונמצאו נכונים אמפירית בכתבה שפורסמה לא מזמן ב-ynet ("בלי מזרחית: השירים המושמעים של גלגל"צ"). "שוחרי תרבות" למיניהם שמכחישים זאת טומנים את ראשם עמוק בחול, במקרה הטוב, או מפיצים שקרים כטקטיקה על מנת לשמור את התקציבים אצלם בכיס, במקרה הרע. כך או אחרת הם טועים ומטעים, ומירי רגב, בצדק, פועלת לשינוי הפלייליסט של התחנה. ואכן, לאחרונה פורסם כי עורך מזרחי יצטרף לצוות התחנה, וטוב שכך.

אבל מעבר לעובדות, מעניין להשוות בין תגובתם של באי הכנס לנאומה של מירי רגב לתגובתם השונה לפאנל בראשותו של בני ציפר, אשר כידוע הצדיק יומיים לפני כן אלימות מינית של "אמנים" נגד נשים צעירות. בטורו שפורסם ביום שישי האחרון הוא כתב: "אמנים, מגתה ועד אייל גולן, מרחפים בתוך שיכרון אוויר הפסגות של העשייה האמנותית, אך מוכרחים גם לחוש באינטנסיביות את הדברים הנחשבים הכי נמוכים ויצריים בחיים, כגון משגלים עם מעריצות צעירות. בלעדי זה לא תהיה יצירה, עם כל הצער שעלול הדבר להסב לצעירות הללו, שחייהן אולי נפגעו".

בואו נניח, לצורך העניין, שאכן דבריה של רגב ראויים לגינוי ומחאה בדיוק כפי שהדברים של ציפר ראויים לכך. מה שמעניין הוא האופן השונה לחלוטין שבאמצעותו מוחים באי הכנס, ומנויי עיתון "הארץ", ביחס לציפר לעומת יחסם לרגב. באשר לציפר, הם שולחים מכתבים מנומקים לעורך העיתון אלוף בן ולבעלים עמוס שוקן, כותבים מאמרים (כאן, וכאן) או מביעים את מחאתם בכנס כאשר מגיע תורם לדבר. לעומת זאת, ביחס לרגב הם צועקים בוז, בדומה לבאי פסטיבל ישראל בעבר, או קוטעים אותה במהלך דבריה.

באשר לציפר, הם שולחים מכתבים מנומקים לעורך העיתון אלוף בן ולבעלים עמוס שוקן, כותבים מאמרים או מביעים את מחאתם בכנס כאשר מגיע תורם לדבר. לעומת זאת, ביחס לרגב הם צועקים בוז, בדומה לבאי פסטיבל ישראל בעבר, או קוטעים אותה במהלך דבריה

הפילוסוף היווני אריסטו טוען בספרו "פוליטיקה" שהאדם הוא מטבעו בעל חיים מדיני-פוליטי, משום שבשונה מבעלי חיים, הוא מנסה לקיים אורח חיים מוסרי – להבדיל בין טוב לרע ובין צדק לעוול – באמצעות השפה. בעיני אריסטו, השימוש בשפה במסגרת מדינית-פוליטית, הוא המימוש של האדם, של תכליתו. זאת אומרת, כאשר אשכנזים מנהלים דיון עם בני ציפר על מה שהוא כתב, גם אם הם מגנים אותו, הם עדיין רואים בו מישהו שראוי לבוא איתם בשיח פוליטי על מוסר. לעומת זאת, כאשר הם נוהמים כלפי מירי רגב, הם למעשה מבהירים שרגב אינה ראויה לבוא בשערי הפוליטיקה והדיבור על תרבות ומוסר. לכן, מנקודת מבט אריסטוטלית הסירוב לשמוע אותה ולהגיב לדבריה בצורה עניינית, הוא דה-הומניזציה של רגב, כרוצים לומר, היא אינה מסוגלת לשוחח אתנו ועם שכמותנו על מוסר. מדובר אפוא באחד מגילויי הגזענות המבחילים ביותר כלפי מירי רגב כאשה מזרחית בפרט, וכלפי הציבור המזרחי בכלל.

מצטרפים לכך דבריו של מנחם פרי מאתמול, שאמר בגל״צ לאור הודעתה בדבר ביטול חוק הספרים כי "מירי רגב היא אדם זר לתרבות, היא לא קראה ספר בחיים שלה מאז הספרים שהיא קראה בבית ספר".

השמאל האשכנזי הגדיל אפוא הפעם לעשות, ולא ירה ברגלו האחת, אלא בשתיהן. בראשונה, כאשר הוא מתכחש לטענה הנכונה והבדוקה מבחינה עובדתית, לפיה התרבות המזרחית הודרה במשך עשרות שנים מתקציבים אשר המדינה היתה אמורה לייעד לה. ושנית, כאשר הגיב למירי רגב כאילו היתה קופה בגן חיות אשר יש לנהום לעברה, בעוד ביחס לבני ציפר הוא מנהל שיח "רציונלי". כל כך הרבה פעמים השמאל התל-אביבי כבר ירה לעצמו ברגליים אך עדיין הוא מתעקש לעמוד על אותן במות ובאותם כנסים, אי שם באזור כיכר רבין בואכה נמל תל אביב, ולשאת בפיו לשווא ערכים כגון דמוקרטיה, פלורליזם ושוויון. הנזק שהשמאל הזה עושה לכולנו ולאפשרות שאכן נקדם כאן סדר יום מוסרי, חורג בהרבה מהדיון החשוב לכשעצמו בנושא תקציבי התרבות.

כנראה שיעניין אותך גם: