משה קצב, עלי ע׳נאים וההכאה על חטא

שרת המשפטים שקד מאיצה בנשיא להעניק לקצב חנינה, בטענה שהבעת חרטה והודאה אינן תנאי לשחרורו. האם תנהג באותו האופן גם בפתחי ע׳נאמה ועלי ע׳נאים, שהורשעו ברצח דני כץ ומרצים את עונשם מזה 30 שנה תוך שהם מכחישים את מעורבותם?
סמדר בן נתן

האסיר עלי ע'נאים שמח מאוד לשמוע את שרת המשפטים אומרת השבוע כי הודאה וחרטה אינם תנאי לשחרור מוקדם ממאסר – של משה קצב כמובן. הוא השאיר לי הודעה בתא הקולי: "מה נשמע סמדר, זה עלי. שמעתי עכשיו את שרת המשפטים אומרת בטלוויזיה שלפי החוק אסיר לא צריך להודות ולהתחרט כדי להשתחרר, אז איך זה יכול להיות שמחזיקים אותנו עדיין כאן, כמעט שלושים שנה, למרות שלא עשינו כלום? לא צריך להודות, ככה היא אמרה, זה החוק". עלי הוא אחד מחמשת המורשעים ברצח דני כץ ז"ל, שמכחישים את ביצוע העבירה. שלושה מהם צפויים להשתחרר בעוד כעשרה חודשים, לאחר שירצו שלושים שנות מאסר מלאות. בשנים האחרונות נדחו כל בקשותיהם לשחרור מוקדם על רקע הכחשתם את המעשה. בקשתו של עלי נדחתה לפני כשנה. שאלת שחרורו של מורשע אחר בפרשה, פתחי ע'נאמה, תלויה ועומדת כיום בפני בית המשפט המחוזי, לאחר שנדחה גם הוא על ידי ועדת השחרורים.

האם שרת המשפטים תתמוך גם בשחרורם של עלי ופתחי או רק בזה של משה? (אני מציעה שמבחן ע'נאמה יחליף את מבחן בוזגלו). ומה עניינה של שרת המשפטים בשחרורו של אסיר כזה או אחר? כל מעשיו הרעים של קצב לא הצליחו, כך נראה, להסיר את חנו בעיני הצמרת הפוליטית העכשווית, המתגייסת לטובתו לקראת הדיון בשחרורו המוקדם. אך התגייסותה של שרת המשפטים לטובתו של האסיר קצב, כמו גם פגישתה עם משפחת אחד החשודים ברצח בכפר דומא, או המתקפה שלה על בית המשפט העליון לקראת מתן פסק הדין בעניין חוק ההסתננות – מסמנים משהו חמור אף יותר מהטיית שכם אל מי שנותר מקורב לצלחת השלטונית.

"עשה את מעשיך רק על פי אותו הכלל המעשי אשר, בקבלך אותו, תוכל לרצות גם כן כי יהיה לחוק כללי". הציווי הקטגורי של עמנואל קאנט, כמו גם, באופן שונה, עקרון שלטון החוק, קובעים כי צדק יושג באמצעות כללים אוניברסליים ולא באמצעות החלטות נקודתיות ושרירותיות. שרת המשפטים, כמו גם שרת התרבות ושר החינוך, פועלים להשגת מטרות קונקרטיות. הם לא מתעניינים בכללים. שמשה קצב ישוחרר, שחוק ההסתננות יאושר, שחשודי דומא לא יעונו. לא ניתן לגזור מעמדותיה של שרת המשפטים שום כלל. לא היה בכוונתה לפעול למען הפסקת כל עינויי השב"כ, היא רק התעניינה בהפסקת העינויים של עצור ספציפי (מהמחנה הפוליטי שלה), וכעת באסיר ספציפי (שהיה נשיא המדינה ואשר גם הוא קרוב למחנה הפוליטי שלה).

שקד
שרת המשפטים, כמו גם שרת התרבות ושר החינוך, פועלים להשגת מטרות קונקרטיות. הם לא מתעניינים בכללים

שרת המשפטים צודקת בכך שהודאה בעבירה והבעת חרטה אינם תנאים לשחרורו של אסיר לפני החוק. אך הכלל הזה צריך להיות מופעל באופן אוניברסלי, על ע'נאמה וע׳נאים כמו על קצב. משום מה יש לי הרושם שלא נזכה לשמוע ממנה תמיכה בשחרורם של פתחי ועלי. אבל יש עוד כמה כללים הנוגעים לעניינו של קצב. אחד מהם נוגע ל"מקרים בעלי חומרה ובנסיבות מיוחדות שבהם סברה הוועדה כי שחרורו של האסיר יפגע במידה חמורה באמון הציבור במערכת המשפט, אכיפת החוק ובהרתעת הרבים, משנוצר יחס בלתי סביר בין חומרת העבירה, נסיבותיה והעונש שנגזר על האסיר לבין תקופת המאסר שיישא האסיר בפועל אם ישוחרר". במקרים כאלה רשאית הוועדה להביא בחשבון גם נתונים אלה בהחלטתה. דומה שאין מקרה מתאים יותר להחיל עליו את הסעיף הזה ממקרהו של קצב, אשר חומרת מעשי האונס שהורשע בהם מתעצמת לנוכח תפקידיו הציבוריים הרמים והשימוש שעשה בסמכותו.

שרת המשפטים צודקת בכך שהודאה בעבירה והבעת חרטה אינם תנאים לשחרורו של אסיר לפני החוק. אך הכלל הזה צריך להיות מופעל באופן אוניברסלי, על ע'נאמה וע׳נאים כמו על קצב. משום מה יש לי הרושם שלא נזכה לשמוע ממנה תמיכה בשחרורם

שרת המשפטים האיצה בנשיא המדינה להעניק לקצב חנינה גם אם ועדת השחרורים לא תשחרר אותו. השרה התעלמה בכך גם מכלל שני ובלתי כתוב, לפיו הנשיא לא מעניק בקשות חנינה למי שעניינו נדון כבר על ידי ועדת שחרורים. ההיגיון מאחורי הנוהג הזה הוא להימנע מלייצר החלטות כפולות וסותרות של רשויות המדינה באותו עניין ממש. במהלך השליש האחרון של המאסר יש ועדה שיש לה סמכות בדין לשחרר את האסיר, ולכן על מנת לעשות שימוש בסמכות החנינה של הנשיא על פני החלטת הוועדה, יש צורך בנסיבות חריגות ויוצאות דופן. כזכור, קצב כבר הגיש בקשה לחנינה זמן קצר לאחר תחילת מאסרו, ובקשתו נדחתה. מה יוכל להצדיק הענקת חנינה לאחר שוועדה רשמית קבעה שאין לשחררו גם לאחר שנשא שני שליש מעונשו?

מערכת המשפט והענישה, בסיוע אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש, מחזיקה בשנים האחרונות בתפיסה מעוותת המבקשת לחדור אל נבכי נפשו של האסיר, למשטר אותו ולדרוש שינוי "בעולמו הפנימי". מעין גירסה מקומית של וידוי, הכאה על חטא ובקשת כפרה. אין זו רק "משטרת מחשבות" אלא ניסיון מקומם למשטר את תפיסת העצמי של האסיר. מערכת הענישה צריכה להתמקד במעשים הפוגעים בזולת ולא במחשבות ועמדות. משה קצב נענש על מעשיו ולא תועיל לו העובדה שלעולם לא יודה בהם. אך על אמונתו ותפיסתו הפנימית, מעוותת ומנותקת מהמציאות ככל שתהיה, לא צריך להעניש אותו. כל אדם זכאי להחזיק בעמדותיו ובשיפוט המציאות שלו. על תפיסותיו ושכרון הכוח שלו נשפוט אותו אנחנו, הציבור. אם ייקבע שאינו מסוכן לציבור, העובדה שמשה קצב לא הודה במעשיו ולא התחרט עליהם לא צריכה למנוע את שחרורו. כך הוא גם לגבי פתחי ע'נאמה ועלי ע'נאים, שכבר נקבע לגביהם שאינם מסוכנים לציבור. לעומת זאת, בעניינו של קצב יש סיבות טובות אחרות שלא לשחררו.

הכותבת היא עורכת-דין ותלמידת דוקטורט, מומחית למשפט פלילי וזכויות אדם

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. חומת מגן לאשה, לטף ולזקן

    הודאתו של מורשע בפשע היא פשע נגד יקיריו.

    בהנחה שילדיו או אשתו או הוריו הזקנים של המורשע מאמינים בחפותו, ואמונה זאת מגנה עליהם מטראומה- הם יהיו לקרבנות של הודאתו.
    הפגיעה בהם תהיה לא רק רגשית אלא גם בבריאותם (בילדים- טראומה יכולה לגרום נכות נפשית כרונית).
    דמם של יקיריו- גם הוא אדום.

    1. חזי

      נכון מגעילים האתר הזה של שונאים

  2. דןש

    חס וחלילה להשוות יהודי טהור לערבי ???!!!
    באשר לדרישה להודעה במעשה המיוחס לאסיר. לדעתי זוהי דרישה מוגזמת לגבי כלל הנושאים. תמיד קיים חשש, שבית המשפט טעה והיו דברים מעולם.
    מה שחשוב הוא להבטיח, שהשפוט לא יחזור על המעשים המיוחסים לו. בהקשר לרוצחים וגנבים, הדבר מורכב ביותר, אלא אם יהיו תחת פקוח משטרתי יעיל 24/7/365 . לגבי אנסים הדבר פשוט יותר – ניתן לנטרלם לצמיתות.

  3. פריץ היקה הצפונבוני

    על זה אמר הנביא,,ההופכים משפט למספח׳׳

  4. נפתלי אור-נר

    מי הסהרורי הטוען שהיחס לערבי צריך להיות כמו ליהודי. ברור שאנו עליונים וכל האחרים נועדו להיות "חוטבי עצים ושואבי מים"

  5. אלון לקח

    מאמר מצויין וחשוב, שייפול כמובן על אוזניהם הערלות של הפשיסטית שקד ושכמותה (דהיינו רוב האזרחים היהודים של פשיסטן).

  6. ג. אביבי

    על יחסה של של שקד ל"רוצחי" דני כץ אין מה לטפח תקוות. אבל המשותף לשני המשפטים הוא היותם משפטו של האחר במשטר האשכנזוקרטיה הציונית.
    משפטם של ע'נאמה וע'נאים הוא לא רק דוגמה קלסית למשפטו של האחר אלא של האחר המוחלש. למעשה כל תהליך ה"חקירה" המשטרתית הוא דפוס פעולה מאוד נפוץ במשטרת ישראל.
    השיטה: אם פרשה פלילית – שתפסה כותרות בתקשורת ולא יורדת מסדר היום – לא מפוענחת ע"י המשטרה, יש למשטרה שיטה בדוקה. הם יחפשו את הדמות / דמויות החלשות ביותר שאפשר לקשור אותן לנסיבות הפרשה – בידיעתם שאין לו/להם כל קשר למי שבאמת ביצע את הפשע – ישברו אותו/ם בחקירות הכוללות עינויים נפשיים / פיזיים, עד להוצאת הודאה (בד"כ כוזבת) בביצוע הפשע. השופטים של מדינת אשכנז לעולם ירשיעו את הנאשם ע"פ "הודאתו" וישלחו אותם לשנים ארוכות בכלא. התקשורת הישראלית תמיד תלבה את הפרשה ותגרום לציבור להאשים את החשודים תוך שימוש בהיותם "אחרים" (קרי גזענות). כך, השופטים סגרו תיק במהירות, קציני החקירה התקדמו בדרגה ובשכר, והתקשורת הישראלית, המגבה את התהליך ללא כל שקול דעת עצמאי, רושמת עוד "הישג".
    הדמות החלשה (הנאשם/חשוד), אליבא המשטרה, המערכת המשפטית והתשקורת היא לעולם מי שנתפש כאחר: ערבי, מזרחי, אתיופי, מהגר רוסי ללא קשרים בחלונות הגבוהים. הרי חיו שווים פחות בעיני האדם "הנאור" של מדינת אשכנז.
    והציבור הישראלי? הוא יקנה את שליחתם של הנאשמים לכלא לשנים ארוכות ללא נקיפות מצפון – הרי לשיטתו אין לחשוד ב"כוחות האור" וב"אובייקטיביות" של העיתונות.