• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

לא הגמוניה ולא מובלעת: מזרחים נעלמים

לאט לאט במלכודת האשכנזוקרטיה, עבר על ערבים בישראל סוג של תור השכלה. מזרחים לעומת זאת נותרו בלימבו משתק

לפני כשבועיים התחיל סמסטר ב׳ בשנה השנייה שלי בחוג לערבית, כאשר אחד הקורסים הוא  "החברה הערבית בישראל". לאחר שלוש וחצי שנים בהן עברתי חשיפה מוגברת לגרמנית כחלק מלימודי לובןאני שמח למצוא את עצמי עכשיו בשיעור שמתנהל כולו בערבית. הקורס מועבר על ידי ד"ר יוסרי ח'יזראן, העוסק בחקר אליטות ערביות בכל העולם הערבי, וזהו תיאורו:

"נבחן את ההוויה הפוליטית, החברתית והכלכלית של המיעוט הערבי במדינת ישראל, מאז הקמת המדינה ועד השנים האחרונות. הקורס () דן לעומק בדינמיקה הפנימית הייחודית למיעוט הערבי ובכלל זה הפסיפס העדתי, התמורות שחלו במבנה המשפחה, יחסי המגדר, התמורות הכלכליות, מערכת החינוך, התקשורת והמצוקות החברתיות בקרב החברה הערבית.

בראיון שערך עימו מוחמד ג'באלי, אמר האמן עבד עבאדי ש"צריך לזכור שהחברה הפלסטינית בארץ עברה המון שלבים של התפתחות מחברה חקלאית ברובה הגדול, שעסוקה עד מעל לראש בדאגה יומיומית להישרדות, לעבר חברה שמבטאת שאיפה לידע, תרבות וקידמה. תסתכל על כפר יאסיף למשל, שכבר לפני 20 שנה היה בו מספר גבוה במיוחד, גם בהשוואה עולמית, של משכילים פר אוכלוסייה, ועל כפר קרע היום, שיש בו אחד השיעורים הכי גבוהים של אקדמאים ביחס למספר התושבים". רון גרליץ כותב על עלייה מעמדית-השכלתית-תעסוקתית של ערביי ישראל ותגובות היהודים כלפיה, ופרופ׳ עזיז חיידר מקים צוות למעקב אחר מעמד הביניים הערבי הפורח.

ואילו מקבולה נסאר כותבת בתנופה: "איך קרה שמספר הרופאים בעראבה הוא בין הגבוהים בעולם?שלושים רופאים בשנה מיישוב שמונה כ-24 אלף תושביםזהו אחוז אסטרונומי, במיוחד כאשר במדינות ה-OECD  מסיימים את לימודי הרפואה כ-11.2 סטודנטים לכל 100 אלף איש בממוצע בשנה, ובישראל עומד היחס על 3.8 בלבד. מסתבר שיש בכפר יותר מ-150 רופאים בעלי רישיון שעוסקים במקצוע, מעל לשישה רופאים לכל אלף תושבים, קרוב לשיאנית העולם קובה והרחק מהממוצע הישראלי והממוצע ב-OECD שנמצאים סביב ל-3.3. הנתונים האלה לא כוללים את העשרות שנחתו השבוע, או את אלה שעדיין נמצאים בשלבי מבחן הרישוי, ואת העשרות שעדין לומדים ויסיימו בשנים הקרובות, כולל בנות רופאות שזוכות להיות גאוות המשפחה בדיוק כמו הבן הרופא. התופעה לא פוסחת גם על פסיכולוגים, רופאי שיניים ורוקחים."

ד"ר פלאח בשבילך

נראה כי גם הנתונים היבשים האקדמאיים משתפים פעולה עם אותם תיאורים נלהבים בנוגע לתור ההשכלה של הערבים בציונות האשכנזית: ינון כהן הראה לנו במאמרו משנת 2006 שערבים עשו קפיצת השכלה פי עשרה, ובמקביל גם עקפו מזרחים. ואילו נתונים טריים יותר, מספר החברה הערבית שיצא לפני כחצי שנה בהוצאת מכון ון ליר מראים כי 92% מתלמידי כיתות י״ב במערכת החינוך הערבית ב-2011-2012 ניגשו לבחינות הבגרות, לעומת 81.6% בכלל מערכת החינוך היהודית, בקשר ישיר לעליית רמת ההשכלה של ההורים. כמו כן נראית עלייה בשיעור התלמידים שהנם מועמדים פוטנציאליים ללימודי המשך באוניברסיטאות: בין שנות הלימודים 2003-2004 ל-2011-2012 גדל מס׳ התלמידים הערבים באוניברסיטאות מ-9,369 ל-14,008. בצפון, סטודנטים ערבים מיוצגים יותר משיעורם באוכלוסייה, קיים צמצום גדל של נשירה מבתי ספר התיכון ונשים ערביות מובילות בהשכלה. הנגב, לעומת זאת, מדשדש מאחור (ראו כאן נתונים נוספים).

ינון כהן
מתוך מאמרו של ינון כהן

עוד עולה מן הנתונים ב״ספר החברה הערבית״, כי עובדים ערבים משכילים משתתפים בשוק התעסוקה בשיעור גבוה מאוד, יותר מיהודים. נזכיר שהיתרון של ערבים נוצר דווקא מאפליה קיצונית יותר ויצירה של מובלעת ערבית דינאמית: כך, בקרב הגברים הערבים שלמדו 16 שנים ויותר הגיע שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ל85% (לעומת 76% באוכלוסייה היהודית), ובקרב נשים בעלות רמת השכלה זהה הגיע שיעור ההשתתפות ל-82% (לעומת 80% בקרב נשים יהודיות). נמצא קשר הפוך בין רמת ההשכלה לרמת האבטלה.

מוחלשת
מתוך כתבה בערוץ 2 (לחצו למעבר ללינק)

את הוצאת ספר החברה הערבית ליוותה הרצאה על תמורות בחברה הערבית בישראל. זו הרצאה שמספרת לנו משהו שלא מופיע בספר: אלפי הסטודנטים הערבים בתואר ראשון או מתקדם שלמדו ולומדים בחו"ל במהלך השנים, מקפיצים את מספר המשכילים הערבים מישראל אף יותר ממה שמדווח בשנתונים. אוסיף, כי כאשר מודדים את שיעור העוני, ניתן להסביר את העוני הגבוה בחברה הערבית בהיותה אוכלוסייה צעירה יותר, כך שנטל הפרנסה היחסי גדול יותר לפני מספר הנפשות המפורנסות מתחת לגיל 18. הסבר נוסף שאנו נוטים להתעלם ממנו, הוא כלכלת "כסף שחור” – כלומר לא מדווח – שנהוגה ביחסים המבוססים על רקע משפחתי מגובש, ממון שלא יכול להיספר כהון נתון בידי החברה שהיה יכול לשנות אפילו במעט את נתוני העוני. אם כלכלת "כסף שחור" נפוצה במגזר הערבי, אולי יותר מאשר במגזרים אחרים, ייתכן שהדבר קשור לכך שערבים בישראל לא מקבלים הזדמנויות להיות מועסקים בהמוניהם במגזר ציבורי ממשלתי ומוסדר כמו יהודים (אך הדבר זוכה למודעות בשיח וקיימת עלייה במגמת ההשתלבות). עוז אלמוג, וחוקרים ערבים נוספים, מרחיבים כאן על שאלת הכסף הלא מדווח במגזר הערבי שאופייני למובלעות אתניות בכל העולם.

מי מרוויח מהאשכנזוקרטיה?

ניסיתי בעבר לעמוד על משמעות המפגש בין הקבוצה הערבית לקבוצה המזרחית בעפולה עילית. הנחת המוצא היא שכדי להבין חלק ממקורות המפגש הטעון בין ערבים למזרחים, מפגש מלא בלהב"ות, עלינו להתייחס לתופעה היסטורית חברתית שבה יהודים מארצות האסלאם עברו תהליך הפוך מזה של ערביי ישראל באותה מסגרת אשכנזית ציונית.

בכל הנוגע להשכלה, למרות ואולי אף בזכות הדיכוי הכפול ממנו הם סובלים, ערביי ישראל הפכו בזכות היותם מובלעת מחברה חקלאית לחברה משכילה ומגוונת, בעוד יהודים מארצות האסלאם עברו צמצום השכלתי ומקצועי כשהגיעו למלכודת האשכנזוקרטית – צמצום אותו כיניתי "הפגרה חינוכית". 

להבנת ייחודו של המצב המזרחי, נשאל מי הרוויח מבחינת השכלה מהאשכנזוקרטיה. אנו מבחינים כי ערבים כמובלעת ואשכנזים כהגמוניה טיפסו ועלו בסולם יחדיו, בעוד המזרחים – נעולים בלימבו משותק – ירדו למטה.

במילים אחרות, אשכנזים עברו השמדה תרבותית-לשונית אך פיצו על כך בעלייה במעמדם ההשכלתי והכלכלי; מזרחים לעומת זאת, עברו השמדה תרבותית-לשונית במקביל לירידה במעמד הכלכלי וההשכלתי. הערבים, שעברו התנפצות לאומית-גופנית, לא עברו השמדה תרבותית-לשונית כלל, ובמקביל אנו חוזים בעלייה בהשכלתם.

גרף
רמת ההשכלה של יהודי עיראק יורדת לאחר הגיעם לישראל, לעומת פולנים ורומנים

אם כך, הקבוצה היחידה שנמצאת במבט היסטורי רחב בשקיעה לשונית תרבותית (בשונה מערבים), גם בשקיעה מעמדית (בשונה מאשכנזים) וגם בשקיעה השכלתית (בשונה מאשכנזים וערבים) היא הקבוצה המזרחית שנותרת בשטח הפקר, נתונה לפרויקטים חדשים כמו פרויקט החזרת החינוך המקצועי. אם לא תהיה תקומה מזרחית, הקבוצה המזרחית תמשיך להתפוגג לתוך שטחי ההפקר ההולכים ומתרבים סביבה.

סייעה בעריכה: נועה בורשטיין חדד

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. תום מהגר

    איתמר נשמה אתה לא מתמודד עם נתונים שיקלקלו לך את התיאוריה. שיעור האקדמאיים בקרב מזרחים גבוה יותר, והוא בהתאם למצב סוציו-אקונומי, שגם הוא גבוה יותר. ר' מחקר שפרסם לאחרונה הלמ"ס, שמשום מה לא כללת במאמרך:

    "אף על פי שמחקרה של דוברין מתמקד בהבדלים העדתיים, מפעם לפעם קופץ גם הפער בין יהודים לערבים: הסיכוי של הראשונים לרכוש השכלה אקדמית גבוה פי שניים מזה של האחרונים ושיעורם של בעלי התואר האקדמי באוכלוסייה הערבית עומד על 13% נכון ל־2011." לפי המחקר הזה שיעור האקקמאים המזרחים הוא יותר מכפול:
    http://www.haaretz.co.il/news/education/1.2770238

    וגם לזה לא התייחסת:
    "ב–2013, למשל, היה שיעור הלומדים לתואר ראשון באוניברסיטאות בקבוצות הגיל 20–29 מיישובים מבוססים 9.3% – קרוב לפי שניים משיעורם של אלה שהגיעו מעיירות הפיתוח (5.3%) ומיישובים ערביים (4.8%). בסך הכל, שיעור בני ה–20–29 ביישובים היהודים המבוססים שלומדים באוניברסיטה או במכללה היה 20.5% — גבוה פי שלושה מהשיעור ביישובים הערבים (7.5%), וגבוה גם מזה שבעיירות הפיתוח (13%)." חשוב לציין שרבים מהמזרחים לא מגיעים מעיירות פיתוח אלא מיישובים מעמד בינוני כמו אשדוד, אשקלון, נתניה ועוד, כך ששיעור המזרחים באקדמיה אף גבוה יותר.
    http://www.themarker.com/career/1.2535517

    1. תום פסח

      באמצע הפוסט מופיעה הפיסקה הבאה: "כאשר מודדים את שיעור העוני, ניתן להסביר את העוני הגבוה בחברה הערבית בהיותה אוכלוסייה צעירה יותר, כך שנטל הפרנסה היחסי גדול יותר לפני מספר הנפשות המפורנסות מתחת לגיל 18. הסבר נוסף שאנו נוטים להתעלם ממנו, הוא כלכלת "כסף שחור”.
      זה קצת מוזר כי הרעיון הרי הוא להראות את היתרונות האדירים שהערבים זכו להם במדינת ישראל, לפחות מבחינת ההשכלה. (אף מילה על הרס מערכות ההשכלה הקודמות ב- 48, והגליית רוב האוכלוסיה, חוץ ממשפט עמום בסוף על התנפצות). אבל בכל זאת כנראה שהיה צורך להתייחס לעוני כי אולי היה משהו קצת ורוד מדי בתמונה. ואכן, כשבודקים נתונים על העוני (באופן מפתיע דווקא לעניין הזה אין אף לינק) מתברר ש-37.4% מסך העניים בישראל הם ערבים בעוד שחלקם באוכלוסיה הוא רק מעט למעלה מ-20%, לפי נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה. זאת – למרות העלייה בהשכלה שהמאמר כל כך מתמקד בה ולמרות הירידה התלולה בשיעור הילודה. הדברים קשורים אולי לאפלייה, לחסימת אפשרויות תעסוקה? הכותב ממהר להרגיע אותנו שהסיבה היא שהאוכלוסיה צעירה. אז האם טענת האפלייה, על כל מימדיה (למשל תחבורה ציבורית ברמה נמוכה) נבדקה ונפסלה כליל? אין שום עדות לזה במאמר. למה בעצם? אולי כי דיון כזה יקלקל את התמונה הוורודה שמצטיירת פה על פריחת המעמד הבינוני, ולכן עדיף להתחמק עד כמה שאפשר מדיון בעוני במגזר הערבי, כדי להראות את הרווח האדיר שלו מהציונות?

      1. תום פסח

        (לא התייחסתי פה לשאלת ההשוואה אל המזרחים מכיוון שתום מהגר כבר עשה את זה היטב)

      2. איתמר

        17.03.16
        הי תום תודה על התגובה. ראשית כל אם ישנם נתונים סותרים אז אתה יכול לנסות להסביר גם למה הם סותרים. אני מוכן לתרום למחקר שיכריע בסוגיה אבל עד אז אלו הנתונים ממכון המחקר שאני הבאתי מול הנתונים העיתונאיים שלך. במצב כזה יש העדפה לאיכות של מחקר(מכון ון ליר עם חוקרים ערבים שניתחו והציגו בכנס שנתון סטטיסטי שלם וארוך טווח). בנוסף אני גם מתייחס לאופן בו אינטלקטואלים ערבים מדברים בעצמם על עצמם וזה הולם את הנתונים היבשים ( ג'באלי מראיין אמן מצליח או כותבים ערבים שונים בשיחה מקומית). אתה מביא רק נתונים כמותניים ולא איכותניים ואילו אני מביא גם טיעונים איכותניים וגם כמותניים.

        בלינק ששמת זה מראה דווקא ירידה בהשכלה של מזרחים לעומת הוריהם והוא מתייחס לסטודנטים באוניברסיטת תל אביב. בטכניון ובחיפה סטודנטים ערבים הם כ35 אחוז! מהסטודנטים. כלומר בייצוג ייתר. דבר נוסף הוא שאתה לא מכליל את אלפי הסטודנטים הערבים שלומדים מחוץ לארץ. דבר שפחות אופייני למזרחים. אני קראתי דוח שלם וצפיתי בהרצאה שמנתחת את השנתון הסטטיסטי ולוקח קורס בנושא אז אולי אתה כן טועה.

        נקודה נוספת ( : היא שאולי אתה בוחן את הדברים מנקודת מבט כורדית של שיפור בהשכלה המזרחית ואני מסתכל מנקודת מבט עיראקית מצרית מרוקאית שתתייחס לירידה בהשכלה מאז ההגעה לשערי האשכנזוקרטיה.

        בלינק הראשון ששמת:
        שים לב מה ינון כהן אומר שם, אותו חוקר שאני ציטטתי מחקר מודרני יותר שלו. דבר נוסף המחקר הזה בודק רק מגיל 25 מה שמפספס אלפי סטודנטים ערבים וכמובן לא מכליל אלפי סטודנטים ערבים שלומדים בחו"ל.
        אגב ראית את זה? טרי מהיום
        https://www.youtube.com/watch?v=vMt0_ts-tVk

        המחקר השני ששמת שוב לא מתייחס לסטודנטים ערבים שמתחילים ללמוד בגיל 18, או לומדים בחו"ל או מתחילים בגיל 19. ואם תבדוק טוב תראה שהחלשים ביותר בקרב היהודים מצבם גרוע יותר מהחלשים ביותר ביישובים הערבים. שאל את רעות כהן שבדקה את זה לעומק

        1. תום מהגר

          היי איתמר,
          הנתונים סותרים משום שטענת במאמר ששיעור ההשכלה בקרב ערבים גבוה יותר מזה שבקרב מזרחים, דבר שהוא לא נכון. המחקר הראשון שהבאתי מבוסס על נתונים מהלמ"ס והמחקר השני על מרכז אדוה. המחקר של יינון כהן שהבאת, לעומת זאת, כולל אך ורק גברים, והוא ישן יותר.

          המחקר הראשון הוא לא רק לגבי בוגרי אונ' תל אביב, כפי שטענת בתגובתך, אלא בעלי תואר אקדמי מכל הארץ, זאת אומרת כולל הטכניון. אני לא יודע אם זה כולל תארים שהושגו בחו"ל, אבל השיעור של הלומדים בחו"ל לא ישנה את התמונה בצורה קריטית לדעתי (שווה בדיקה).

          לגבי המחקרים וטענותיך אליהם:
          המחקר בלינק הראשון לא בודק רק סטודנטים מגיל 25 ומעלה, אלא *מחזיקי תואר* מגיל 25 ומעלה. זאת אומרת שגם מי שסיימו תואר בגיל 23, הם בגדר מחזיקי תואר שמעל גיל 25.
          ולגבי המחקר השני- אכן, כפי שכתבת, הוא בוחן לומדים באונ' מגיל 20 ומעלה. אבל גם מי שהתחיל בגיל 18, רוב הסיכויים שלא סיים לפני גיל 20. מעטים מאד מסיימים את התואר בשנתיים.

          1. איתמר

            שוב, אשמח להכרעה מקצועית בין הנתונים שלך לשלי (אני שילבתי גם נתונים מלפני עשר שנים, גם נתונים איכותניים וגם נתונים חדשים מהתנור, זה חשוב בחיזוק טענות סוציולוגיות). שוב, אם בני 18 ובני 19 לא נספרים ברגע נתון זה גוזר שליש-חצי מהסטודנטים הערבים הלומדים ברגע הבדיקה. דבר נוסף, אם המחקר כולל בעיקר גברים זה לרעת הטיעון שלך כי השכלת נשים ערביות חזקה יותר מהשכלת גברים ערבים.

            בהמשך, אתה שוכח שבפריפריה יש גם יוצאי ברית המועצות לשעבר לעומת מזרחים שמגיעים יותר לאקדמיה ממזרחים וביישובים ערבים יש רק ערבים. בנוסף, יש פריפריות פנימיות כמו דרום תל אביב שמשם לא מגיעים הרבה מזרחים או שיכונים בראשון לציון.

            גם אסור לשכוח שערבים הם 18 אחוז מהאוכלוסיה ולא 45 אחוז כמו מזרחים ולכן בחינת היחסים צריכה להיות אחרת תמיד, אלו דינאמיקות אחרות.

            ברמה ההיסטורית הרחבה- אתה לא מתייחס לטיעון המרכזי שלי- שאותו ניסו לשרת הנתונים ולא להפך-שמבחינה היסטורית חברתית קיימות קפיצות השכלה הרבה יותר גבוהות בקרב ערבים ומהעיקרון ההיסטורי שציינתי- ערבים יותר הרוויחו מבחינת השכלה בציונות הלבנה בעצם הפיכתם מחברה אגררית לחברה משכילה- זה לא דבר ברור מאליו- ומזרחים עברו תהליך הפוך של שבירת השכלה-הפגרה- ואז "בניית השכלה" לרוב במכללה. מזרחים יותר מגיעים למכללות מאשר לאוניברסיטאות אבל זה סיפור אחר מעניין והוא נמצא בבדיקה במחקרים שנכתבים עכשיו.

            דבר נוסף, הטענות (הקודמות שלך ושל מגיבים אחרים) אומרות שיש יותר חסמים בפני ערבים בשוק התעסוקה אבל הנתונים שהבאתי מראים שאם ישנה השכלה גבוהה- מה שמתפשט בקצב הולך וגדל בקרב ערבים בישראל- אז תופעת אי העסקה יורדת משמעותית ואף עוקפת יהודים משכילים (גם הגיוני כי ערבים לרוב יכולים לעבור גם ב"מגזר" וגם בקרב יהודים ויהודים פחות נוטים לעבוד ב"מגזר"). גם אם עוד יש חסמים הדבר זוכה להתייחסות רחבה ומתוקצבת מבנט ועד עמותת צופן. אף אחד לא מנסה לקדם מזרחים בצורה כזאת "בוטה"

            דבר נוסף, באוניברסיטה חיפה והטכניון סטודנטים ערבים הינם כ35 אחוז מהסטודנטים (גם הדוח של סיכוי מראה את זה) מה שמראה שקרבה גאוגרפית זה הסיפור של השכלה ערבית אוניברסיטאית ולא חסמים אחרים בדרך לאקדמיה. האם בבאר שבע-עיר מחוז ענקית- חמישים אחוז מהסטודנטים הם מזרחים?

            ושוב עניין ההשכלה בחו"ל- סטודנטים ערבים יוצאים מהסוציולוגיה הישראלית והופכים למשכילים בחו"ל הדבר הזה נספר להשכלה כאן כי הם יוצאים מהחינוך הכנראה לא רע שקיים כאן. שוב זה יתרון הגיוני של מובלעת, לא משהו מפתיע לסוציולוגים.

            *הערת בונוס( :

            דבר נוסף שלא הזכרת כאן אבל כן הזכרת בעבר, בעבר התייחסת בצדק לזה שרמתה של השפה הערבית גם נמצאת במשבר בישראל אבל הנה קיים הפרויקט הזה-שהוקם בגלל ביקורת צודקת של ירידת הרמה.
            לינק: http://www.al-fanoos.org/page.aspx?id=165&menu=inpvm165

            ""מכתבת אלפאנוס" היא תוכנית לילדי הגנים דוברי הערבית בישראל.

            התכנית שואפת לטפח בקרב ילדי הגן אהבה לקריאה ולספרים, ולעודד תרבות של קריאה ושיחה משמעותית בעקבותיה בגן ובחיק המשפחה.

            התוכנית נוסדה על ידי משרד החינוך בשיתוף קרן הרולד גרינספון , מייסדת תוכניות "ספריית פיגמה" ו"PJ Library , וקרן פרייס , מייסדת "בידאיאת"(התחלות).

            "מכתבת אלפאנוס" פועלת דרך גני הילדים ומעניקה מדי חודש לעשרות אלפי משפחות ספרי ילדים איכותיים ולצידם הצעות לפעילות משותפת לילדים ולהוריהם. המפגש עם הספרים מעניק הזדמנות לפעילות מגבשת ומהנה ולשיח משפחתי רחב ומגוון- בנושאי ערכים, מנהגים חברתיים ותרבותיים וחוויות הקרובות לעולמם של הילדים. הספרים יוצרים הזדמנות לגננות ולהורים להעשרת השפה, לטיפוח כישורי החשיבה, השיח וההבעה של הילדים."

            ערב טוב,

            איתמר

          2. תום מהגר

            תודה איתמר,
            מסכים איתך שמחקר שלא כולל את גילאי 18-19 לוקה בחסר. אבל המחקר שמבוסס על נתוני הלמ"ס מראה ששיעור הערבים שמחזיקים בתואר מגיל 25 ומעלה הוא בסך הכל 13%. יש הבדל בין הטענה ששיעור הערבים באקדמיה נמצא בעלייה, לבין הטענה שהשיעור גבוה יותר משיעור האקדמאים בקרב מזרחים, דבר שאינו נכון.

            ושאלה נוספת: האם 13% אקדמאיים מעיד על "תור השכלה", או על רובד מסוים בלבד בקרב החברה הערבית? חשוב לציין ששיעור העוני בחברה הערבית גבוה יותר משיעור ההשכלה בצורה משמעותית.

  2. חיים

    כמה שאלות/תהיות בעקבות הדברים שנכתבו:

    1. בנוסף לנתונים שהוזכרו על ידי תום בתגובה למעלה, נראה שפלסטינים תושבי הגדה נמצאים מלכתחילה מחוץ לדיון ולסטטיסטיקה. מה ההצדקה לכך?
    2. נניח שערביי ישראל יותר משכילים (גם יהודי גרמניה בשנות השלושים היו משכילים יותר ביחס לאוכלוסיה הלא-יהודית), כיצד זה רלוונטי לביקורת על גילויי הגזענות מהצד המזרחי?
    3. לקטע הנ״ל יש סאבטקסט ברור, שמסיר באופן מלאכותי את האחריות על הכיבוש מהמזרחים, ובכך מצטרף להסברים על כך ש״מוות לערבים״ זו בכלל קריאה פוסט-קולוניאלית רדיקלית שחותרת תחת פרויקט ה״וילה בג׳ונגל״, ולתלונות על האשכנזי שתמיד ישאל ״אבל מה עם הערבים?״. מדובר כאן במגמה שהתחילה עם שאיפה מכובדת לשחרור מהדיכוי האשכנזי א לה פאנון, ומגיעה כעת לאנטי-קליימקס מביש, שכולל פעילים מוערכים שעברו תוך שנה-שנתיים מתמיכה בבל״ד להתייצבות לצד מירי רגב.
    אין ויכוח על עצם קיומם של פשעים שבוצעו נגד המזרחים, ואין ויכוח על ההצדקה של הדרישות שנשמעו לאורך המאבק המזרחי, אבל מה המניע שלך לדבר על כל זה תוך כדי יצירת מצג שווא לפיו המזרחים אינם גם בצד המדכא?

  3. מאיר עמור

    מאמר היסטוריה עכשווית מצויין. כל מי שתקוע עם האידיאולוגיה האשכנזית או עם אחותה המזרחיסטית בהתייחסות למזרחים ואשכנזים כיישויות קפואות בהיסטוריה חייב/ת לשנות את גישתו/ה המהותנית עם קריאת מאמרו המבריק של איתמר טובי (טהרלב). לפני כשש שנים כתבתי מאמר ארוך על מצבם של גברים מזרחים כמצוי בין ״קללה לנידוי.״ לדעתי מאמרו הנהדר של איתמר מביא היבטים נוספים, עדכניים, חדים ומאלפים למציאות טרגית זו שבה מזרחים ומזרחיות שרויים עד מעל לראשם. תודה איתמר.

    מי שמעוניין לקרוא את המאמר שלי מוזמן לעשות זאת כאן (http://www.haokets.org/2010/01/30/%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%A7%D7%9C%D7%9C%D7%94-%D7%9C%D7%A0%D7%99%D7%93%D7%95%D7%99/)

  4. שושן

    מציע בדיקה אוביקטיבית ולא מוטה כל כך: אולי בגישה למרכזיות החינוך בקהילות
    שמוצאן מאירופה, אמריקה ורוסיה. וכן גם בחברה הערבית בישראל והחברה הפלסטינאית בגדה יש התייחסות רבה מאד לרכישת השכלה. אולי כל הניפנוף "במישפחה חמה" וכמות
    האוכל שהאמא מכינה בא על חשבון הדחיפה לרכישת השכלה? לא הגיע הזמן להפסיק להתבכיין מה עשו לנו "האשכנזים" – ולבדוק פנימה, אולי יש משהו בחינוך המיזרחי שלא מקדם רכישת השכלה? למיטב ידיעתי יש שינוי רב בשנים האחרונות בקרב מי שהוריהם עלו מארצות המיזרח. אבל זה היה מקלקל ל"מיזרחיסט המיקצועי" עוד מאמר נלעג נגד האשכנזים ערלי הלב.
    לעורך/ת: כותרת של "מי מרוויח מהאשכנזוקרטיה?" היא גזענית פרופר ומבחילה .

    1. מאיר עמור

      פירסמתי את המאמר על הקיר שלי בפייסבוק. התפתח שם ויכוח ערני. אני מזמין אתכם לבקר בקיר שלי בפייסבוק לראות את השתלשות הויכוח. הנה דברים אחרונים שהוספתי בעקבות הויכוח על הקיר שלי.

      אלברט אגיב לדבריך כאן. אני רואה את עיקר הטיעון במאמר של טובי בשתי הפיסקאות הקצרות הבאות: ״בכל הנוגע להשכלה, למרות ואולי אף בזכות הדיכוי הכפול ממנו הם סובלים, ערביי ישראל הפכו בזכות היותם מובלעת מחברה חקלאית לחברה משכילה ומגוונת, בעוד יהודים מארצות האסלאם עברו צמצום השכלתי ומקצועי כשהגיעו למלכודת האשכנזוקרטית – צמצום אותו כיניתי "הפגרה חינוכית".

      להבנת ייחודו של המצב המזרחי, נשאל מי הרוויח מבחינת השכלה מהאשכנזוקרטיה. אנו מבחינים כי ערבים כמובלעת ואשכנזים כהגמוניה טיפסו ועלו בסולם יחדיו, בעוד המזרחים – נעולים בלימבו משותק – ירדו למטה.״ יש לי שאלות למושג האשכנזוקרטיה אבל זה יכול להיות זניח. אינני מכיר את איתמר טובי, בכלל. התייחסתי למאמר הזה. לדעתי המאמר הזה הוא חשוב משום שהוא מציג את הדינמיקה ההיסטורית בין שלוש קבוצות חברתיות-מעמדיות-״אתניות״ וכמובן גם לאומיות. יש אפילו הפניה קלה לנושא של מגדר. כמובן שאי אפשר לדרוש כל כך הרבה במאמר קצר בהעוקץ. אז מהי הנקודה שראיתי כחשובה ביותר? ההצגה של אינפורמציה במסגרת של תנועה בין המרכיבים החברתיים. לדעתי זהו היתרון המשמעותי של המאמר. לפני כשלושים שנה, כשאני ושלמה סבירסקי התחלנו את הפעילות שלנו בהל״ה (הוועד הציבור למען החינוך בעיירות פיתוח ושכונות) מהר מאוד עמדנו על הבדלים משמעותיים בתוכן הדיכוי החינוכי שבין יישובים מזרחים ויישובים פלסטינים ערבים בישראל. יש לכך הרבה מאוד משתנים אציין בודדים שעשויים גם לשפוך אור על חלק מהטענות שעלו כאן. בבקשה: בוגרים פלסטינים של מערכת החינוך הגבוה בישראל (הנדסה וגם תחומים אחרים), לעיתים מזומנות, נתקלים בשוק עבודה חסום. רבים ורבות מהם פונים לחינוך בכפרים ובערים הפלסטיניות-ערביות. מסתבר שהם/ן לא רק מסורים לעבודתם אלא משקיעים רבות בתלמידיהם ומשפרים את הישיגיהם. ההורים בקהילה הפלסטינית הישראלית, פעמים רבות, רואים בחינוך את הדרך הראשית לשינוי חברתי ומעמדי של ילדיהם. החינוך נתפס כמנוע של שינוי. ההורים דוחפים ומנסים לאפשר לילדיהם את כל מה שנמנע מהם. אין להורים תחושה עמוקה של כישלון אישי. לילדים/ת הפלסטינים תפיסה עצמית וחברתית אחרת מאשר לרוב הצעירים והצעירות המזרחים שאני פגשתי בעיירות הפיתוח ובשכונות מזרחיות. שלושת המרכיבים הללו: מורים/ת מחוייבים ומסורים, גישת ההורים לחינוך כמנוע של שינוי בלי ״הגיבנת״ של תפיסת כישלון אישית ובאשר לתלמידים תפיסה אישית ״מלאה״ ו״חיובית״ יותר עם מוטיבציות עצומות לקידום אישי ולשינוי קולקטיבי (לעומת דימוי עצמי נמוך אצל ילדים/ת רבים בעיירות פיתוח וויתור על תפקיד בקידום של שינוי חברתי). כפי שאמרתי, אלה הן כמה אובזרבציות קצרות על ההבדלים. לדעתי יש בהם חלק גדול מההסבר לדינמיקה החינוכית ולתוצאות החינוכיות השונות בין מזרחים ופלסטינים ישראלים. עם כל זאת, מה שחשוב לזכור, וזו לדעתי הנקודה החשובה, שהיחסים הללו הם דינמיים ביותר. זה מה שחשוב. אתן דוגמה קצרה להארת ההבדלים הללו. אפילו אם בוחנים את חברי/חברות הכנסת בישראל ניתן לראות שחברי וחברות הכנסת הערביים מציגים ומציגות רמת טיעון, היבטים והשקפות אשר מאתגרות באופן משמעותי את כל כנסת ישראל. אם מציבים חברי וחברות כנסת ערבים-פלסטינים מול חברי וחברות כנסת מזרחים בכנסת רואים הבדלים משמעותיים בהתנהגות הפוליטית, גם בטיעון הפוליטי ובעיקר במחוייבות החברתית של כל אחד או אחת מהנבחנים/ת. עלו כאן ביקורות נוספות (נעה, ערן, אלי, ויובל) אני לא יודע איפה איתמר טהרלב חי, לדעתי הוא כן מדבר על דיכוי ציוני ישראלי של ערבים פלסטינים. בנוסף, אין ספק שצריך לצמצם את השימוש בהא׳ הידיעה לפני מזרחים ולפני פלסטינים-ערבים או אפילו לפני אשכנזים. הכללות של הא׳ הידיעה אלה הן הכללות רחבות ביותר, יש בהכללה היגיון אבל אסור להפוך זאת למהותנות באמצעות השימוש הקבוע בהא׳ הידיעה. לסיכום: הייתי שמח לו מישהו היה מציג אינפורמציה יותר עדכנית על התפלגות ההשגים החינוכיים של שלושת הקבוצות הללו. אין ספק שרואים כאן באופן ברור ביותר את יצירתן של שתי אליטות אינטלקטואליות שמנהלות את השיח בישראל: אליטה אשכנזית (המפוצלת באופן ברור בין אחסולי״ם ואחדולי״ם) ואליטה פלסטינית(שגם היא מפוצלת בתוכה). מנהיגים פוליטיים מזרחים בכנסת, למשל, מהווים מודל די עלוב לחיקוי (אין ספק שי הבדל בין אורן חזן וכבל או משה כחלון – כן ״יחי ההבדל הקטן״). משכילים/ת מזרחים מדוכאים/ת בישראל במידה כזו שהם והן לא הפכו למנהיגים של הקהילה. כפי שצייניתי במאמר שלי אינטלקטואלים/ת מזרחים חיים בין ״קללה לנידוי״. מה שיצר מצב מאוד מעניין שבו למעשה מזרחים – כקטגוריה חברתית הם הקבוצה היחידה בישראל שאין לה לא רק מנהיגות אלא גם לא סדר יום פוליטי חברתי כלכלי. מזרחים הוא בית המפוצל כנגד עצמו. פיצול המותיר את הקהילה הזו כשבויה של נסיבות ולא כיוזמת מהלכים היסטוריים של שינוי. הצל שמטילה החברה האשכנזית (הישראלית בנוסח של האחסולי״ם או היהודית בנוסח של האחדולי״ם) מסתיר את המזרחים/ת בתוכה. העצמאות היחסית של פלסטינים ערבים בישראל נובעת גם מהניסיון הנואל והאלים של החברה הישראלית והפוליטיקה הישראלית לדכא אותם. ההיסטוריה של הרשימה המשותפת בכנסת היא רק הוכחה לטיעון הזה. אין לראות כאן סיפור הצלחה, יש כאן דיכוי, אבל חשוב לראות שהקהילה הפלסטינית הערבית בישראל מגיבה באורח פוליטי להגבלות שמטילה עליה החברה והפוליטיקה הישראלית. אין זה אומר שהכוח והכפיה נעדרים מהמשוואה הזו. אפשר לומר שהישגיהם של פלסטינים ערבים בישראל דומים להישיגיה של הקהילה היהודית בגרמניה במהלך המאה ה-19 ובעיקר בתקופה של הרייך השני (1871-1918). דברים דומים קרו לקהילה היהודית בעירק וגם בצרפת או במרוקו. האם ההישגים של הקהילה היהודית בגרמניה מנעו את הופעתו של היטלר והרייך השלישי?

  5. דני

    בקיצור, דופקים את השחורים והשחורים גם דופקים את עצמם! כפרה, בשביל להגיד את זה לא צריך ללכת לאוניברסיטה. מה שכן חדש במאמר שלך, זה שאתה מרמז שהערבים יותר חכמים מהמזרחים כנראה??????

  6. אלברט סויסה

    לזיכוי הרבים, אביא כאן, את המשך תגובתי לתגובה של מאיר עמור : או או, מאיר, כאן יש כבר לא מעט בשר להתגדר בו, באשר ל"תכנים" של הדינמיקות השונות. אני מסכים שבמאמר קצר בהעוקץ (אם כי כבר ראיתי מאמרים בהעוקץ שאורכם לפחות פי שלושה ממאמרו של טובי) קשה להאיר את כל הנתונים והדינמיקות השונות והמושגים שבמאמר אבל בכל זאת, הם היו חסרים מדי לטעמי במידה שמעוררת תמיה ותסכול. על דבריך, אני רוצה רק להרחיב שני דברים שכבר קיימים בדבריך. לא זוכר באיזה מאמר קראתי ניתוח כיצד עצם ההזנחה המכוונת, כלומר, למשל עצם מניעת הערבים מהתוכנית ההיסטורית של "ההכשרה המקצועית" למזרחים, ומעצם מניעת הערבים מכל מיני תוכניות אלטרנטיביות של שיקום חינוכי, ואני מדגיש, דווקה מתוך האפליה הטוטלית והמכוונת ואפילו ה"מניעה" של הערבים מכל זכות ל"רפורמה" מבוקרת בחינוך יצרו שטח הפקר שבו בעצם לא היה להם כל מגע של ממש עם אנשי החינוך עצמם של הממסד האחוס"לי, שבו כאילו מתוך הכלום נוצרה מעין מוטיבציה ועבודה עצמאית לגמרי. יתרה מזאת, המורים ונציגי החינוך הישראלים לא יכלו לעשות את העבודה שם בעצמם שכן הם לא דברו ערבית. כלומר, כמו שאמרת, כל מגע של ילד ערבי עם מחנכים היה מגע עם מורה ערבי אוטנטי שדבר את שפתו של התלמיד וגם חווה כבר על בשרו את כל הקשיים שהתלמיד שלפניו עתיד לעמוד בהם. הם בעצם יצרו חינוך עצמאי בלא כוונה תחילה. בעוד שתוכניות הריפורמה הישראליות למזרחים העוברים ישרליזציה פטרונית היו כאלה שהן הן בעצמם שימרו את יחסי הדיכוי הפורמליים והתוכניים. לא רק שנעשתה להם הסללה מנמיכה בתחום הידע והכלכלה הישראלית, אלא גם שהמערכת הפטרונית, המחנכים עצמם עשו זאת בדרך של דיכוי. לגבי השכלת ההורים והדימוי העצמי הנמוך שעובר מההורים לילדים אצל המזרחים אני סבור שזה קשור בדמוי ובדוגמא שהציבו להם לשאוף אליה שהייתה לא אחרת מאשר האשכנזי האחוס"ל הממוצע. ואולם בתוך הדימוי הזה, או המודל הזה, הדיכוי וההנמכה המופנית אל מזרחים היא בילת-אין, משמע דווקא בדימוי והמודל של ההורים המזרחים לחיקוי הייתה יכולת דיכוי והנמכה במקום שהיא שתשמש כמודל ממש, להצלחה. כעת, אני באמת לא יודע מה הוא המודל והדימוי של תלמיד ערבי להצלחה, זה חלק שחסר בכל הידע הזה. מה רואה תלמיד ערבי לנגד עיניו, כיצד הוא מדמה לעצמו את מודל ההצלחה. הצעת את חברי הכנסת, זה כיוון מעניין, אבל מעניין לדעת אם יש אחרים. על כל פנים, נותר עוד לתת תוכן לפרקטיקה המהפכנית המתקנת הדרושה למזרחים, להגיד, מזרחים תתחילו להתעורר, לא אומר כלום. שוב, מאחר והמבנה הקהילתי של מזרחים אינו זה של הכפר או העיירה הערבית, כיצד מזרחים שהפריפריליות שלהם אינה עוד גיאוגרפית וקהילתית מובהקת יתאגנו כנגד הדיכוי המובנה הזה. דברת על גוש הערים החזקים, זה מאוד מוצא חן בעיני.

  7. אלברט סויסה

    וגם זה : תחשוב רק על כל המפעל הדכאני של מורות חיילות אשכנזיות בעיירות הפיתוח במשך שנים! הן היו בעצם סלקטוריות בעקיפין, הם נקזו את כל הילדים המוכשרים וכיוונו אותם לבתי ספר מיוחדים למחוננים ומצטיינים, וכך רוששו גם את הסביבה הפריפריאלית מהכשרונות הטבעיים שלפחות נמצאו בה. לכפרים הערבים לא שלחו מורות חיילות, למזלם! המבנה הקהילתי הערבי הוא כזה שלרוב תלמיד מוכשר חוזר לכפרו או נשאר בקשר הדוק עם הקהילה, עובד עימה או חי בקשרים עסקיים וחברתיים עימה. מצטיינים מזרחים, כמעט ברוב גדול, על פי המסר החינוכי הדכאני שקיבלו אפילו בהיותם מצטיינים, לא שבו לעיירה שלהם ואף אולי שמרו על מרחק כלכלי וחברתי ממנה.
    על זה מאיר ענה : אלברט, אני מסכים לגמרי. זהו בדיוק הבסיס התיאורטי והפוליטי של בית ספר ״בויר״ בירושלים. ככה קיבעו את הנחשלות. רוב מי שעבר את ״בויר״ לא רוצה לזכור – לעולם – את שם המשפחה שלו מלפני ״בוייר״. זה נקרא פעולה של סירוס פוליטי. המזרחיות בישראל עברה תהליך של סירוס פוליטי. בויר הוא שם מכונת הסירוס.
    ועל זה השבתי אני : או קיי, מאיר, ותאר לך, אנחנו רק מתחילים לגרד את המבנה עצמו ולראות את פערי ההשוואה בין ערבים למזרחים, בהתאמה. עכשיו מובן מאליו מבחינתי מדוע מאמרים שבהם יש חוסר איזון במידה ניכרת בין נתונים סטטיסטיים לבין "תכנים" וגורמים הם מאמרים מתסכלים, ואתה יודע מה, בחושבי על כך מעט בחומרה, אפילו דכאניים בעצמם. הם באים באמת ובתמים להתריע, אבל בעצם מה שהם יוצרים הוא תיסכול וכעס, ואפילו ייאוש. הם כאילו חובים בתוכם איזושהי אלימות בלתי מובנת. נדמה לי, שתחושת תיסכול כזאת חשתי במאמרו הקודם של טובי לגבי הסכסוך הגזעני בעפולה (נמצא בהעוקץ גם). לא הבנתי למי בדיוק מופנה המאמר, למה בדיוק הוא חותר, מה בדיוק יוצר לנו מניתוח של הפטליות של המציאות שאותה הוא מתאר. אני יכול להבין שאנו מטיחים ידיעות כאלה בכעס, כמו בליסטראות, בפוסטים מתפרצים בדפ הפייסבוק שלנו, מעין "האק!" כזה, כמו קללה שאתה פולט. אבל אני חושב שמאמר צריך להיות אחרת, מאמר, בפרט בהעוקץ אבל גם בכלל, צריך להביא בחשבון שיש מאבק ושהמאמר שאתה כותב צריך לתת כלים להבין לא רק מה "יש", אלא בהתאם מה צריך לעשות, או מה אפשר לעשות. תחשוב, אם נתבונן לדברים שעתה פתחנו, אנחנו יכולים להתבונן בהם כמו במפה אסטרטגית ולחשוב איפה אנחנו שמים מחסום, איפה בריקדה, ואיפה אנחנו הולכים להפגיז ובאיזה אופן. אנחנו רואים איך זה עובד ולא רק מה "יש", ולכן אנחנו יכולים להתחיל לחשוב ולהציע הצעות.

    1. ג. אביבי

      מאמר חשוב.
      שנים אני טוען שהפלסטינים אזרחי ישראל עושים את מה שהמזרחים חייבים לעשות – לדאוג לעתיד צאצאיהם, בעיקר בתחום ההשכלה הגבוהה במקצועות בעלי ביקוש.
      אינני יודע אם מספר המשכילים הפלסטינים גדול מזה של המזרחים, אבל בתחומי הרפואה והנדסה אזרחית זה מובהק. ההתקדמות של הערבים בישראל מלמדת שעור שסווירסקי ניסה לומר למזרחים כבר בראשית ה80. כלומר, הגברת ההשכלה הגבוהה בקרב המזרחים, בעיקר במקצועות עם פוטנציאל כלכלי, הוא אחד מאבני היסוד לקידום המזרחים לקראת לשוויון. המזרחים העדיפו, עד כה, להתקדם בעיקר בצה"ל ביחידות "בשר התותחים", אותם האשכנזים פחות מעדיפים. התגמול על הפטריוטיזם הציוני של המזרחים הוא בסופו של דבר ירידה נוספת במעמד הסוציואקונומי של רובם.
      המחדל הגדול של השיח המזרחי עד כה הוא בכך שדובריו לא פנו אל המוני המזרחים לנסות לשכנע אותם בצורך וביכולת שלהם להתקדם השכלתית.

    2. ארי

      הכותב מתייחס לממד הכלכלי והתרבותי אך לא מספיק לממד החברתי. אני אסביר: הבדל מרכזי בין המזרחים לערבים הוא שהראשונים מתערבבים עם האשכנזים. אני לא מדבר רק על ריבוי הנישואים המעורבים אלא גם על הערבוב החברתי. כן, אני יודע שיש מובלעות מזרחיות רבות וקראתי כיצד גם ילדים לנישואים בין מזרחים לאשכנזים משמרים סטוריאוטיפים עדתיים. אבל אי אפשר להתעלם גם מהאופנים והאתרים הרבים שבהם אכשנזים ומזרחים מתערבבים בישראל, נכון, תוך שימור ההבדלים והדגשתם, ועדיין, מתרחש גם שילוב ויצירה של משהו חדש. זה דומה לציונים הדתיים ולציונים החילונים שאוהבים מאוד להתעסק בהבדלים ביניהם אבל למעשה חולקים מטרות משותפות ופועלים יד ביד לחיזוק הציונות. לכן, אם בעבר האשכנזים הובילו את הפרויקט הציוני, הרי שהיום המזרחים הם חלק ממנו ויש שיאמרו שהם מוביליו שכן רבים מהם פטריוטים יותר מהאשכנזים, והם בוודאי נהנים מפירות הפרוייקט. יתרה מכך, אחוז הנישואים המעורבים הגבוהה בין אשכנזים למזרחים יביא בסופו של דבר ליצירת ישראלי חדש, גם אם הם ימשיכו להתבדח על הפולנית והמרוקאי, זה אולי יקח עוד דור או שניים אבל זה יגיע. מה שכמובן אין כן עם הערבים.

  8. ליכודניק

    הכותב מציג שתי מטרות: מעמד והשכלה, ואז מראה אחך הערבים השיגו השכלה והאשכנזים שמרו על מעמד, ואילו המזרחים "נפלו בין הכיסאות".
    בפועל כמובן יש מטרה אחת- מעמד- וההשכלה היא אמצעי. הרי אף קבוצה לא לומדת פילוסופיה, ספרות וכו' לימודים "לשמה" בהיקף רחב. מה שמביא לתובנה שעבור הערבים, השכלה היא הדרך היחידה להתקדם (וכידוע, גם היא דרך חתחתים- שיעור המובטלים האקדמים הערבים גבוה), בעוד שעבור מזרחים פתוחות דרכים נוספות- השירות

    1. ליכודניק

      -המשך שליחה בטעות-
      למזרחים יש הזדמנויות אחרות- בשירות הציבורי ובחברות ממשלתיות, שכניראה עדיפות. הרי אין חולק שמעמד המזרחים טוב ממעמד הערבים. האם הכותב שמע ערבי מלין כי "התייחסו אליו כמו למזרחי"?

      פרט לכך- מהו בדיוק המנגנון שמרויח מבורגנים ערבים ופועלים מזרחים דוקא? פשיטא שלמנגנון עדיף שכולם יהיו בורגנים (מה שקורה), או שהערבים יהיו הפועלים.

      1. מזרחי שחום חלק

        זה מה שאתה הבנת מהמאמר? אני הבנתי משהו אחר