מודרי אשראי ואסירי חוב

כשמקשיבים לשר האוצר, נדמה כי הבעיות של האנשים מהמעמד הבינוני והנמוך שאינם מצליחים לגמור את החודש ושל המשפחות החיות מתחת לקו העוני אינן שכר נמוך, צמצום השירותים החברתיים ורשת ביטחון סוציאלי מחוררת, אלא מיעוט התחרות בשוק ההון. לו רק היתה קצת יותר תחרות בשוק האשראי, היו נפתרות כל מצוקותיהם. הגיון השוק הזה עומד מאחורי שתי יוזמות מרכזיות שמוביל שר האוצר.

היוזמה הראשונה היא חוק נתוני האשראי, שבעקבותיו יוקם מאגר נתוני אשראי ובו נתונים על הצרכנים הנוגעים להתנהגותם הכספית, כגון ההיסטוריה האישית שלהם בעמידה בתשלומים והחזרי חובות ונתונים פיננסיים אחרים. החוק אמור לאפשר לנותני אשראי נוספים, מלבד הבנקים – שהיום רק להם יש נתונים כאלה – לשקול מתן הלוואות ולהתחרות על הלקוחות.

היוזמה השנייה היא הקמת ועדת שטורם על ידי שר האוצר ונגידת בנק ישראל. זוהי ועדה שבוחנת דרכים להגברת התחרויות בשירותים הבנקאים בישראל, בין היתר באמצעות הפרדת הבעלות על חברות כרטיסי האשראי מן הבנקים; צעד שאמור גם הוא להגדיל את שוק האשראי.

מעבר לבעיות הקשות שעולות מהקמת מאגר נתוני אשראי (כגון סכנת הפגיעה בפרטיות ויצירת קבוצת מודרי אשראי, שהיסטוריית החזר החובות שלהם, המתועדת לפרטיה, תגרום לנותני האשראי להימנע מלהעניק להם אשראי) – כלל לא ברור שצעדים אלו אכן ייצרו מציאות בה הצרכנים יזכו באשראי זול יותר. מה שברור הוא שצעדים אלו ינפחו באופן דרמטי את מימדיו של המגזר הפיננסי, מגזר שאת חלק גדול מפעולותיו אפיין אדיר טרנר, מי שעמד בראש הרשות לשירותים פיננסים בבריטניה בשנות המשבר הפיננסי העולמי, כ"פעילויות חסרות כל תועלת חברתית"; מגזר שיצר בועות חוב שהתפוצצו וגרמו למשברים פיננסיים עולמיים.

תוצאה ברורה נוספת מניפוח המגזר הפיננסי היא שגופים רבים יותר ירדפו אחרינו על מנת לשכנע אותנו בכל דרך אפשרית, חוקית ואף לא חוקית, שלקיחת הלוואה היא המפתח לחיים מאושרים. המציאות מצביעה על כך שחלק מאתנו לא עומד בלחץ, לעיתים קרובות בלית ברירה, ולוקח על עצמו התחייבויות שלעיתים, שלא באשמתו, הוא מתקשה לעמוד בהן. מה שמביא אותנו לתמונת המראה של עולם תחרות נותני האשראי – עולמם המסויט של החייבים.

את העולם הזה, עולמם של החייבים בישראל, מתארים שני דו"חות מקיפים שיצאו באחרונה – דו"ח "׳חייבים לשנות׳: כיצד מדינת ישראל מדרדרת בעלי חוב לעוני". שנכתב על ידי עורכת הדין רעות כהן מהאגודה לזכויות האזרח, ודו"ח "ועדת חריס" בראשות פרופ' רון חריס, שהוקמה על ידי הכונס הרשמי, פרופ' דוד האן, לבחינת תוכנית הפירעון בהליך פשיטת הרגל.

הדו"ח "חייבים לשנות" של האגודה לזכויות האזרח, מוקדש לזכרו של משה סילמן, שהצית עצמו למוות ביולי 2012 במחאה על מצבו הכלכלי הקשה עקב חובות שהלכו ותפחו ובמחאה על הטיפול לו זכה מצד הרשויות. כך למשל, אם אינך עומדת בהחזר ההלוואה שקיבלת מהבנק, הבנק יפנה למערכת ההוצאה לפועל ויפתח בהליך לגבות את החוב, שבינתיים תופח למימדים עצומים לאחר ריבית הפיגורים שהתווספה אליו. בהליך זה עורך הדין מטעם הבנק יבקש להטיל עיקול על חשבונות הבנק שלך ועל רכבך, להגביל את יציאתך מהארץ, לשלול את רישיונך או לפנותך מדירתך. הסטטיסטיקה מצביעה על כך שהסיכויים שלך לזכות בהקלות בהליך זה קטנים ביותר. זאת, בין היתר, בשל פערי המידע בינך לבין נציג הבנק, פערי מידע שעתה, לאחר מעבר חוק נתוני אשראי, יתרחבו מאד.

מסקנת שני הדו"חות הללו היא שיש לחולל רפורמות משמעותיות בעולם הקפקאי האכזר של גביית החובות בישראל – רפורמות שיאפשרו קיום בכבוד גם לחייבים. קיום בכבוד שאין לו קשר לעולם הפיננסי המנופח החדש שנוצר כאן, שכנראה יגדיל את מספר אסירי החוב.

לקריאת הדו״ח המלא ״חייבים לשנות: כיצד מדינת ישראל מדרדרת בעלי חוב לעוני״

לקריאת דו"ח "ועדת חריס" לבחינת תוכנית הפירעון בהליך פשיטת הרגל

פורסם ב״ידיעות אחרונות״