טרור ״איסלאמי״ חסר תקדים? לא באמת

בתחילת שנות השמונים ישבתי בבית קפה בפירנצה והתיידדתי עם איזה בחור זר, תייר כמוני. הוא שאל אותי מאיפה אני. עניתי "מירושלים". הוא שאל: "זה לא מפחיד לגור שם, עם כל הפיגועים והטרור והמכוניות-תופת והרציחות?" עניתי לו: "כשאתה שם, וזה חלק מהיומיום, זה לא מפחיד כל כך, לא חושבים על זה כל הזמן". שאלתי אותו מאיפה הוא. הוא ענה: "מבלפסט" (שהיתה אז עיר מוכת טרור הרבה יותר מירושלים). אז אני שואל אותו: "זה לא מפחיד לגור שם, עם כל הפיגועים והטרור והמכוניות-תופת והרציחות?". והוא עונה לי, כצפוי: "כשאתה שם, וזה חלק מהיומיום, זה לא מפחיד כל כך, לא חושבים על זה כל הזמן". שנינו צחקנו.

ואז שמענו את הילד שמוכר עיתונים צועק בחוץ באיטלקית על מהדורה מיוחדת של העיתון, והבנו את המלים "פצצה" ו"בולוניה". רצנו החוצה וקנינו עיתון עם תמונות זוועה בעמוד הראשון: פצצה שהטמינו הניאו-פאשיסטים האיטלקים (כנראה מהארגון "הגרעין הצבאי החמוש") בתחנת הרכבת בבולוניה רצחה קרוב לתשעים בני אדם (הכותרת בתמונה עוד לא ספרה את הפצועים שמתו מפצעיהם). אחד הפיגועים הגדולים ביותר על אדמת אירופה. כן, כן, תלמדו את האירופים מה זה טרור ואיך זה מרגיש, אהבלים מתנשאים וצדקניים באולפן.

טוב, זה היה מזמן. אבל שנת 2011 לא היתה מזמן. אפילו אתם בוודאי זוכרים את הפיגוע השני הכי גדול בעשר השנים האחרונות שבוצע על אדמת אירופה (והשלישי בכלל; הפיגוע בבולוניה הוא רביעי או חמישי ברשימת הקטל הנוראה הזו). הוא היה בנורווגיה. הוא לא בוצע על ידי מוסלמים. הוא לא בוצע על ידי ערבים. הוא בוצע על ידי פעיל ימין קיצוני לבן כשלג. נהרגו בו 93 בני אדם. וזה הרבה יותר מפיגוע ההתאבדות הגדול ביותר שבוצע בשטחי ישראל (שהוא, אם ממש במקרה אתם לא זוכרים, הטבח שערך ברוך גולדשטיין במסגד במערת המכפלה) – אפילו אם תוסיפו לו את הפיגוע השני בגודלו בחשבונאות הדמים המחליאה הזו (והמקום הראשון בטרור הפלסטיני), זה של מלון פארק. אז מה, שמעתם דיונים על הסכנה בטרור של הימין האירופי, או דיונים מה, בדיוק, בנאורות האירופית מייצר טרור כזה? נדמה לי שלא.

כן, כן, פחחחח. זו המלה שאני מחפש. "אירופה", שאתם כל כך אוהבים לדבר עליה כחטיבה אחת, יכולה ללמד אותנו הרבה דברים על טרור. היא יודעת, האירופה הזאתי, לא פחות טוב מ"איתנו" איך זה מרגיש. וכמה שזה לא ייחודי לאיסלאם. כן, טרור. טרור במשמעותו המקובלת – אסטרטגיה של ארגון רצחני המבוססת על פגיעה רצחנית, מתוכננת, מכוונת וממוקדת בחפים מפשע כדי לקדם מטרות פוליטיות, או אדישות מוחלטת לגורלם של אלה כ"נזק משני" בעת התקפה על מוסדות ואישים. אפילו בלי להיכנס ולהתווכח על פשעי מלחמה, משטרי אימים חומים ואדומים, טרור של מדינות, טיהורים אתניים והשמדות עמים, וגם בלי פוגרומים, מהומות רצחניות ולינצ'ים; בואו נדבר רק על טרור מאז מלחמת העולם השנייה, רק על טרור במובן של פיגועים ורציחות אקראיות.

כי עובדות זה דבר נזיל, כמו זיכרון. אפשר לערבב אותנו איתם. אנחנו קורבנות של תעמולה, השכחה מכוונת, מסגור אינטרסנטי וקישורים ודימויים מופרכים או סלקטיביים מטעם "מומחים" בשירות שקרים ומניפולציות: ממש כמו שהפשיזם הומצא וניצח באיטליה וספרד ופורטוגל הקתוליות, אבל איש לא מפחיד אותנו בפני קתוליקו-פשיזם. שורשיו של הנאציזם אצל לותר וצוינגלי גלויים לי למדי, ועוד לא שמעתי על לותרנו-נאציזם. מבקעי הנשים ההרות ושורפי התינוקות האוקראינים אינם פרבוסלבו-ברבריים אצל הוגי הדעות נוסח ארי שביט ושות'. מתקפת הטרור הארוכה, האכזרית, והמזוויעה ביותר באירופה – שכללה בין אלפי זוועותיה גם רצח בדם קר של עשרות תינוקות – התרחשה בצפון אירלנד, בין קתולים ואנגליקנים. אין כינוס מדעי על "האיום האנגליקני" (כשכמות הילדים שרצחו ארגונים עם המלה "יוניון" בשמם כמעט גדולה מכל הפיגועים בישראל גם יחד). אף מומחה-בעיני-עצמו ושליח-מטעם אינו שואל מה בתרבות הסרבית או הקרואטית הוביל לאונס שיטתי וטבח המוני על אדמת אירופה הנאורה, בהיקף שלא נודע כמותו מאז מלחמת השנייה (ושהמוסלמים הבוסנים היו בו, בדרך כלל, הקורבנות האומללים, ושירי חסר הבחנה של צלפים סרבים בסרייבו גבה לבדו חיי מאות אזרחים שיצאו על פי תומם לרחוב). המחתרת הבאסקית אטה רצחה מאות בני אדם בספרד.

ועוד לא דיברנו על טרור אדום, זה שפעם היה האויב הגדול, ושהאידיאולוגיה המהפכנית שלו מילאה את תפקיד השטן לפני ה"איסלאם" – באדר-מיינהוף הגרמנים, "פעולה ישירה" הצרפתי, והבריגדות האדומות האיטלקיות, שבשנותיהם האחרונות כבר איבדו לחלוטין מעצורים מוסריים ביחס לפגיעה בחפים מפשע. זוכרים את הארכי-מחבל קרלוס, אימת "העולם החופשי", זה שקדם לבן-לאדן וארגונו קדם לטאליבן בתפקיד האיש הרע? (רגע, עכשו שדאעש הם הרעים אז הטאליבן הם שוב טובים, כמו שהם היו כשהאמריקאים והסינים הקימו, מימנו, ואימנו אותם, בימי מלחמת אפגניסטן העליזים נגד הסובייטים). מה קרה לכל ההפחדות ההן? מה קרה לכל ההסברים המלומדים על האידיאולוגיות ההן?

אולי נקפוץ לאמריקה. טוב, כולם יודעים ש-11 ספטמבר היא פעולת הטרור הגדולה ביותר על אדמה אמריקאית, ונהרגו בה אלפים. אבל לפניה, מה היתה פעולת הטרור הגדולה והנוראה ביותר בארה"ב? רמז: היא בוצעה על ידי בלונדיני תכול עיניים עם חינוך נוצרי דתי, שבשם העליונות הלבנה פוצץ מרכז קניות והרג מאתיים איש – ביניהם גן ילדים שלם! – באוקלהומה-סיטי. איש לא מבאיש את ריחה של הנצרות, של תורות הגזע הלבנות, או של הבלונדיניות… כמה מאות בני אדם, אנשי צוות רפואי וקרוב למאתיים נשים ונערות אומללות, נרצחו בפעולות טרור (בפצצות תבערה וחבילות נפץ) מאורגנות של נוצרים מתנגדי הפלות נגד קליניקות שביצעו הפלה. מישהו מיסגר את זה כ"הזרוע הצבאית של הימין הנוצרי"? שמעתם על דיון "מה בפונדמנטליזם הנוצרי מאפשר רצח של נערה בת 15 שנכנסה להריון מאונס של אחיה?". לא. גם לא תשמעו. אף אחד לא מעוניין בדיון כזה.

כשהייתי ילד היתה מלחמה קרה, ואנשים התווכחו על רוסיה מול אמריקה או על סטאלין מול היטלר. השיטה היתה "ספירת גולגלות". הוויכוח תמיד התנהל בדיוני סרק ארכניים ובלתי נגמרים בשני מישורים "מתודולוגיים" – ויכוח על "עובדות", כמו באמת כמה מתו בגולאגים, או במחנות, או בלינצ'ים בדרום ארה״ב וכו׳; ו-ויכוח על קטגוריות, כמו האם לספור את מתי הירושימה בצד החובה של ה"מערב", או וייטנאמים חפים מפשע שנהרגו בהפצצה אמריקאית, או חיילים, או מתים ברעב בזמן המלחמה… כמו בכל השוואה, מכיוון שתופעות הן גם דומות וגם שונות, הגדיר כל צד את הקטגוריות שלו באופן שיצמצם את מספרי הגולגלות בצד שלו, ה"צודק", וימקסם את הצד השני. וככה זה המשיך לנצח…

ואז בא אלבר קאמי עם "האדם המורד". הוא דחה את הנחות היסוד של הדיון הזה לחלוטין. הוא שאל שאלה אחרת לגמרי, ובלשונו: "הבנתי שהמטרה מקדשת את האמצעים. אבל מה, לעזאזל, מקדש את המטרה?" ועל זה הוא ענה: "האמצעים. רק האמצעים". ובלשון אחרת – אידיאולוגיה אינה שיעור חברה תיאורטי ועקר בפילוסופיה, ואי אפשר לנתק את הדיון בה מהפרקטיקות ההיסטוריות שהיא הולידה בפועל. והשאלה היא כיצד אידיאולוגיות הולידו פשעים מחרידים כל כך בכל הקשת האידיאולוגית היא השאלה הראויה לדיון, במקום חשבונאות הדמים. הוא גם סיפק תשובה שאפשר להתווכח עליה (פציפיסטית ואנרכיסטית – מי שמוכן "למות בשביל רעיונות" גם יהרוג בשבילם; ומי שיהרוג בשבילם יהרוג גם חפים מפשע; וצריך לקדש את החיים בכל מחיר, ולא את המוות ההירואי) – אבל התשובה שלו פחות מעניינת אותי כרגע מעצם ההסטה של הדיון. אז אותו דבר עם הטרור – מה מאפשר טרור, מכל המחנות, בכל הצבעים והצורות. מי שמתעקש על זוועתו של סוג אחד בלבד של טרור, חוזר לדיון הישן, של ספירת גולגלות.

שיהיה ברור – יש טרור אירו-ג'יהאדיסטי. זו תופעה אירופית שמבוצעת על ידי בני אירופה על אדמת אירופה, ממש כמו הבריגדות האדומות והחולצות החומות וצבא השחרור הרפובליקאי האירי ואטה והמיליציות הקרואטיות והניאו-נאצים (וכל הזוועות שבוצעו לפני התקופה שהזכרתי וחורגות מההגדרה המצמצמת שאימצתי כדי לא לגלוש לוויכוחים סמנטיים). האידיאולוגיה שלו קשורה בטבורה לזרם באיסלאם ולהשקפותיו הדתיות והפוליטיות. הוא משתמש בצורה מתוחכמת ועדכנית בטכנולוגיות חדישות כמו אינטרנט ו-MDMA (או נגזרותיו). חייבים לדון בו. חייבים להילחם בו. אבל לספר לנו שאירופה לא יודעת מה זה טרור, כלומר שהוא היחיד בהיסטוריה, או הכי רצחני, או שהוא – כלומר טרור בכלל – קשור באופן מהותי רק לאנשים ממוצא ותרבות מסוימים, זה חרטא. שקר תעמולתי של בובות-כפפה הנקראות "פרשנים", "מומחים", ו"עיתונאים".