הרג המחבל בחברון: תסמונת הש.ג. המזרחי

כולם נתנו את ההוראה, בעיקר הרבה בכירים אשכנזים, אבל רק מי שנמצא למטה משלם את המחיר. חיילי סיירות עושים בדיוק מה שעשה ״החייל הרע שאוהד את לה פמיליה״, רק במחשכים. אותם אף אחד לא יתפוס בעדשת המצלמה
עדי מזור ותום מהגר

אז מה בעצם ההבדל בין א״א מחטיבת כפיר, החייל שירה למוות בדוקר הפלסטיני עבד אל פתח א-שריף בחברון, לבין חיילים מסיירות מובחרות, שיורים למוות בחשודים פלסטינים? ההבדל הוא שחיילי סיירות עושים בדיוק מה שהוא עשה, רק במחשכים. אף אחד לא יתפוס אותם בעדשת המצלמה.

מאז האירוע, לא מפסיקים לדבר על א״א ועל דעותיו הימניות הקיצוניות, על כך שהוא אוהד בית״ר ועל השתייכותו ל״לה-פמיליה״. מנסים לעשות הפרדה בין ״חייל טוב״ ל״חייל רע״, מדברים על ״ערכי צה״ל״ ועל ״טוהר הנשק״. בואו נקרא לילד בשמו: יש חיילים אשכנזים שהולכים ליחידות הנכונות, ששם חיסול הוא פעולת גבורה, ויש חיילים מזרחים שהולכים לעשות את העבודה הבזויה ביותר של השליטה הצבאית בשטחים הכבושים.

קחו לדוגמא מישהו כמו מאיר הר ציון. הוא וחבריו מסיירת צנחנים, "מלח הארץ", רצחו חמישה ערבים-בדואים כנקמת דם על רצח אחותו של הר ציון ובן זוגה. הם לא הועמדו לדין והר ציון נחשב עד היום גיבור ישראל. או למשל הקיבוצניקים אהוד ברק ובוגי יעלון – שניהם פיקדו באופן ישיר על פעולת חיסולו של ח'ליל אל-וזיר (אבו-ג'יהאד) בשנת 1988. לא רק שהם לא גונו בשל כך, אלא ששניהם נחשבים לקצינים מהוללים, בין היתר בעקבות חיסול זה ופעולות דומות אחרות. על כך כתבה אתמול משפחתו של החייל, ובצדק מבחינתה, לשר הביטחון בוגי יעלון: "תזכור ואל תשכח שעמדת במקומו של בני בחדרו של אבו ג'יהאד ו-ווידאת הריגה…"

מי שמשלם את המחיר של מדיניות הימין הם מזרחים שנמצאים בתחתית שרשרת המזון. נפתלי בנט, יוצא סיירת מטכ"ל, הייטקיסט וחבר קבינט, אמר בפירוש כי "מחבל שמסכן את חיי חיילנו בעת פעולתו צריך להיות מחוסל"; יאיר לפיד אמר כי "מי שמוציא סכין או מברג – צריך לירות בו כדי להרוג", ואף הוסיף שהיורה יזכה להגנה משפטית

לעתים קרובות נמתחת ביקורת מוצדקת על השמאל האשכנזי, שאף פעם לא העז להסתכל במראה ולדבר על זכויות היתר של אשכנזים, ועל העוולות שעשתה ועושה המדינה לציבור המזרחי. אכן, השמאל בארץ הרוויח ביושר את הריחוק, ואפילו איבה, שחש כלפיו הציבור המזרחי. אולם מקרה זה ממחיש לנו בצורה הטראגית ביותר כיצד מי שמשלם את המחיר של מדיניות הימין, אשר אינו פחות אליטיסטי ואשכנזי מהשמאל, הם מזרחים שנמצאים בתחתית שרשרת המזון. נפתלי בנט, יוצא סיירת מטכ"ל, הייטקיסט וחבר קבינט, אמר בפירוש כי "מחבל שמסכן את חיי חיילנו בעת פעולתו צריך להיות מחוסל"; יאיר לפיד, הבן של טומי לפיד ובוגר עיתון "במחנה", אמר כי "מי שמוציא סכין או מברג – צריך לירות בו כדי להרוג", ואף הוסיף שהיורה יזכה להגנה משפטית; ולפני כשנה וחצי, השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' אמר כי "מחבל שפוגע באזרחים מקומו שייהרג".

אכן, המקרה הנ״ל הוא חריג וחמור באופן שלא ניתן לתת לו הסברים ולטייח, אך באזורי מתח ולחימה כמו חברון כל התיאוריות נופלות לטימיון וההתנהלות בשטח בזמן אמת אף פעם לא מתבצעת בדיוק לפי הנוסחאות והוראות הפתיחה באש שמחלק הצבא. אולם מעבר לכך, ניתן לראות בכירים בדרג הפוליטי קוראים לחיילים להפר את ההוראות, כאשר עכשיו אף אחד מהם לא לוקח אחריות מלאה על דבריו. לפנינו תסמונת הש.ג. (המזרחי) הקלאסית – כולם נתנו את ההוראה, בעיקר הרבה בכירים אשכנזים, אבל רק מי שנמצא למטה משלם את המחיר. לא בכדי עיריית בית שמש מארגנת היום אירוע תמיכה בא"א – הפריפריה דורשת יחס שוויוני מהממסד, דין מאיר הר ציון כדין א"א.

גיבור
אתר עיריית בית שמש קורא לאירוע תמיכה בחייל (הטשטוש אינו במקור)

החייל א״א מחטיבת כפיר הוא הוכחה לכך שהמאבק המזרחי יישאר תקוע במקום כל עוד לא נדבר על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. מצד אחד, הממסד צריך את הפועלים השחורים – ולא רק מזרחים אלא בכלל יהודים שאינם חלק מהאליטה האשכנזית – שיתגייסו ליחידות כמו מג"ב וכפיר על מנת לתחזק את הכיבוש. הימין האשכנזי יעשה כמיטב יכולתו על מנת לעודד אותם לכך. במקביל, מזרחים צריכים במצבם הנוכחי את השירות הצבאי על מנת להוכיח שהם אזרחים ראויים, ואולי למצוא משרה סבירה לאחר הצבא בשירות קבע, במשטרה או בגופים ביטחוניים אחרים. מדובר בשעתוק של יחסי הכוח בין אשכנזים למזרחים: מבית הספר, דרך השירות בצבא ועד שוק העבודה, תמיד מזרחים ממלאים את תפקיד הפועלים הפשוטים, בעוד אשכנזים מתוגמלים ע"י הממסד בדרכים שונות. 

עו"ד כוכבי שמש, פנתר שחור, אמר זה מכבר: "לא יהיה שוויון ולא יהיה סיכוי למזרחים כל עוד יש כיבוש ויש מאבק לאומי, ומצד שני המאבק הלאומי לא יסתיים כל עוד המזרחים נמצאים בתחתית הסולם ולמעשה מהווים מנוף אנטי-ערבי." הדברים היו ונותרו מדויקים וחשובים ביותר למאבק הצודק שלנו.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נתן.

    מאמר יפה רק שאין לו שום קשר למציאות.

    דוקא האשכנזים ברשימה שהבאת התגיסו להגנתו של החיל בעוד המזרחי איזנקוט דרך דובר צה"ל (המזרחי גם הוא) אמרו דברים ברורים וחדים על המעשה כי בניגוד לשיח הזהויות ההזוי והלא רולנטי ,קו השבר בחברה הישראלית הוא לא לפי מוצא אלה לפי ערכים.

    1. מזרחי שחום חלק

      מסכים אשכרה עם כל מלה.

  2. דרור

    הרמטכ"ל ואלוף הפיקוד אינם אשכנזים. חבר'ה, השנאה לאשכנזים מעבירה אתכם על דעתכם וגורמת לכם לראות בכל דבר חיזוק לטיעונים אתם באתם מראש.

    1. תום מהגר

      רוב מכריע במג"ב ובחטיבת כפיר הם ממעמד בינוני-נמוך, ומיעוט אשכנזי קלוש שנמצא שם. ורוב מכריע בקרב טייס וסיירות, ביחידות שבהן ההרג הוא נקי יותר וראוי יותר, הם אשכנזים.

      1. דפנה

        נו, אז מה?
        שנאת אשכנזים מעבירה אתכם על דעתכם ומשתיקה את קול ההגיון.

  3. מאיר עמור

    מאמר חשוב של עדי מזור ותם מהגר. חשוב לקרוא.

    הנה תגובה שלי:

    היכן נכשל ניתוח חברתי ״אשכנזי״ של אירועים פוליטיים של היומיום?

    אפשר גם לומר שאני מסכים עם רוב הניתוח של עדי מזור ותום מהגר. ניתוח אשכנזי נכשל באי היכולת לטפס לגבהים של ניתוח חברתי מיבני; בדרך כלל הוא מסתבך עם ניתוח מקומי, אישי, פסיכולוגי אם לא פסיכולוגיסטי.

    כאשר עושים ניתוח מיבני יש להבין כי ״רצח של פלסטינים״, בדיוק כמו ״הון תרבותי של שפה״ ו״הון פיננסי של השקעות״ ובדיוק כמו ״אדמת לאום״ ו״יישובים קהילתיים״ ובדיוק כמו ״קבוצת איכות״ (קב״א) ו״חברה איכותיים״ הם חלק מהתרבות הישראלית יהודית.

    התרבות הישראלית היא בעיקר מבנה של כוח חברתי שבו מזרחים/ת נכשלים ונדפקים ומדוכאים. בתרבות ישראלית אין רק העדפות של ״טעם״ ותרבות אלא בעיקר מבנה של כוח. בתרבות ישראלית זו שכוללת כח, אשכנזים זוהי הגדרה של יוקרה חברתית, בעוד שמזרחים היא הגדרה של תחתית חברתית. זהו נתון כוחני.

    אשכנזיות ואשכנזים אינו נתון של העדפה תרבותית. זה נובע מהעובדה הפשוטה שרק מזרחים נחסמים בכניסה למועדונים; אשכנזים/ת לא מסוגלים להבין מה זה אומר להיחסם בכניסה למועדון. חסימה שכזו כמעט ולא קשורה לאנשים הפרטיים המעורבים, אלא למבנה החברתי שקיים בישראל.

    מי שמוגדר כאשכנזים/ת בישראל יודעים/ת לנהל את משאביהם בצורה כזו שהם מצליחים לעשות הון פוליטי ולעיתים פיננסי מפעולות חברתיות רגילות שלהם (החל ממקום המגורים שלהם ועד לצורת ההיגוי בשפה שלהם וכמובן לשירות הצבאי). דרך אגב, שום דבר לא נשאר על עומדו – הון תרבותי הוא משתנה קבוע. זהו בדיוק היתרון שלו: עד שאלה שבתחתית (בישראל זה אומר: מזרחים/ת) מבינים מהו ההון (העובר לסוחר) על פיו הם צריכים לנהוג ולהתנהג ההון התרבותי כבר החליף ביטוי וייצוג ופעולה. בדרך זו מזרחים/ת תמיד נשארים מאחור.

    כפי שאמר פראנץ פאנון על שחורים – הם תמיד מגיעים באיחור. מזרחים/ת תמיד מגיעים באיחור למסיבה. תמיד הם ניראים/ת עלובים בכניסה וביצוע הפרפומרטיבי שלהם/ן. תראו את מירי רגב: היא תמיד מאחרת לנשף של ההון התרבותי. מאיר הר ציון הצליח לעשות משירות הצבאי את חוות ״כוכב הרוחות״. אריאל שרון עשה מהשירות הצבאי שלו את ״חוות לילי״ ואת ראשות הממשלה. בדיוק כמו בינימין נתניהו. מזרחים שכבשו את החרמון בתקווה שהם שמרו ומימשו את ״העיניים של המדינה״ מתו מוות מוזר של יצורים דחויים כמו בני מסס מטבריה.

    היכולת להעביר פעולה רגילה לכדי הון היא אחד מהמאפיינים הכי חשובים של הגמוניה אשכנזית בישראל. מבחינה עקרונית וגם עיניינית אין הבדל בין רצח (והחייל א״א ביצע רצח שהוא הריגה בכוונה תחילה ללא שום הצדקה של ״מצב מלחמה״) של פלסטיני בחברון על ידי חייל מזרחי, וחסימתם של מזרחים בכניסה למועדונים. כאן המועדון הסימלי הוא היכל התהילה של גבורה ישראלית יהודית. א״א לא נכנס לשם ולא יכנס לשם. זאת אומרת, היכל התהילה של גיבורים אשכנזים שמפילים פצצות של טון וחשים רק בזעזוע קל; או, כאלה שהולכים על כנף הסבנה ומגיעים להיות ראש ממשלה. זהו ההבדל בין פעולות אלה ובין אלה שרוצחים בחור פלסטיני פצוע אנושות.

    הם, האחרונים אלה המאחרים בנשף, יגיעו לבית המשפט הצבאי, ומזרחים/ת רבים יצעקו בגרון ניחר שהם ״פטריוטים גדולים״. זה יעזור להם לא לאלה שהולכים לבית המשפט ולא לאלה הצועקים בגרון ניחר. יש בזה מעט מאוד נחמה.

    מי שקובע את המחירים הממשים ואת ההצגה המממשית ובעיקר את התיזמון הוא קוד אשכנזי שמזרחים/ת לא מצליחים להשיג או להשתלט עליו. הקוד בנוי כך, שהם – מזרחים/ת – תמיד יגיעו באיחור למסיבה ותמיד יראו רע עם הביצוע של ההצגה שלהם. זה בדיוק מה שהופך אותך למזרחי בישראל. את/ה תמיד נראה מרושל, לא מוכן, לא כשיר, ״לֹא טוב״ מספיק.

    זה בדיוק מה שעושה אותנו למזרחים הכשלון במבחן האשכנזי. מזרחים/ת צריכים לכתוב חוקים אחרים של יוקרה, רק כך הם יהיו חלק אינטגרלי של ההצגה ולא שיירים עבשים של ארוחה שעבר זמנה. מבחינה זו, ״תור הזהב- התור שלנו״ מפספסים את ההצגה כמעט מראש. הסיבה היא כי הם חושבים שיש בישראל תור. אין תור. צריך לעשות תרבות אחרת.

    רוב המזרחים/ת לא מוכנים לשמוע כי הדרך הקצרה ביותר אל ההישגים היא דרך הסרבנות החברתית. הם/ן עדיין מנסים להיות אשכנזים בהצגה אשכנזיסטית. מה שמבטיח את כישלונם וכישלון המזרחיות ומבטיח ניצחון האשכנזיות וניצחונם של אשכנזים. הם/ן תמיד נכשלים. הם/ן תמיד מאחרים. אלה תמיד מצליחים ותמיד בזמן להצגה. הם/ן תמיד צועקים שגרונם ניחר במקום לדבר בשקט ולעשות הצגה אחרת.

    את הדברים הללו, עדי מזור ותום מהגר, לא אומרים. הם צריכים להתחיל ולומר זאת: להצביע על דרך אחרת לא רק של ביקורת אלא של פעולה פוזיטיבית ומשנת סדרים. לא חיקוי אשכנזי, אלא דרך אזרחית אחרת. רק זה ייתר את העליונות והקדימות של האשכנזיות ואת הפיגור, ההפגרה והכליאה של המזרחיות והמזרחים. את זה גם עדי מזור ותום מהגר לא אומרים. חבל.

  4. דןש

    עד כמה ניתן לרדת ? במקום לגנות את המעשה של הרג "מנוטרלים", שאינם מסוגלים להזיק לסביבה, מעלים את נושא הקיפוח וההפליה העדתית לכאורה בצבא.
    נכון, שכל עוד הסכסוך הישראלי-פלסטיני יישאר תקוע במקום, אנחנו צפויים לעוד אירועים מסוג זה. אולי הדבר יהווה חומר למחשבה, בידי בוחרי מפלגות הימין ( הליכוד במיוחד ), ה"מזרחיים" , שהגיע הזמן לשים קץ לשלטון הנוכחי ולהעלות את מי שעשוי להתייחס לנושא מתוך הבט חברתי אנושי.

  5. חיים

    בנוסף לדברים החשובים שנכתבו, ראוי להצביע גם על הנוכח-נפקד בכל הסיפור הזה: הציבור הדתי-לאומי. כאשר התגלה דבר מותם של שלושת הנערים שנחטפו בקיץ 2014, היו אלה המזרחים של להב"ה שיצאו לרחובות על מנת לנקום את נקמת המתנחלים. אותו דפוס חוזר על עצמו גם בחברון. המזרחים של חטיבת כפיר מתפקדים לכל דבר ועניין כשומרי הראש הפרטיים של המתנחלים בחברון. לא מן הנמנע כי אינסטינקט ההקרבה של המזרחים למען הסרוגים הוא זה שהניע את החייל א"א ללחוץ על ההדק, והוא הסיבה לאמירה האימפולסיבית והטעונה רגשית "המחבל צריך למות".

    אם מסתכלים על התופעה בקונטקסט יותר רחב, אולי אפשר לדבר על "התאיינות" של המזרחי לעומת האשכנזי הסרוג. בתוך ההתנחלויות, הדבר בא לידי ביטוי במשפחות של מזרחים, שמחקו באופן טוטאלי כל זכר למזרחיות שלהן על מנת להטמע באוכלוסיה האשכנזית הסרוגה. בגבולות ההתנחלויות, הדבר בא לידי ביטוי במזרחים שבוחרים לשעבד את גופם ונפשם להגנה על אותה קבוצה של אשכנזים סרוגים.

    אבל כאן מגיעה השאלה שחייבת להשאל: אין ספק כי ההתאיינות המזרחית היא תוצאה של עשרות שנים של דיכוי, אך האם קיים בה גם גורם רציונלי-תועלתני? המתנחל המזרחי הופך אחרי תהליך מחיקה ארוך לחלק מההתנחלות. אני רואה כיצד חלום ההיאחזות באליטה הופך מזרחים בפריפריה למשרתים של הגרעינים התורניים ושל להב"ה. אבל כאן מגיעה הנקודה המעניינת: גם המתנחל המזרחי היה פעם אאוטסיידר מהסוג שהולך אחרי להב"ה והגרעינים התורניים, אבל כיום הוא כבר מתנחל מהשורה. הוא כבר לא חוטב עצים ושואב מים.

    בשנים האחרונות מתחולל בהדרגה שינוי רדיקלי ביחסי הכוחות. ההגמוניה היא עדיין לבנה מבחינה כמותית, אבל לא מבחינה איכותית. ההגמוניה כיום מתחילה לפתוח את שעריה למזרחים, וישנן יותר ויותר הזדמנויות למזרחים לעשות עסקה מהסוג שעשו המתנחלים המזרחים. לפעמים יש לזה מחיר (אותה "התאיינות" שהזכרתי, למרות שמירי רגב מוכיחה שניתן להכנס פנימה גם בלי זה), וזה כמובן מותנה בקבלת העליונות היהודית במרחב כאקסיומה, אבל זה אפשרי הרבה יותר מבעבר. מכל הדברים שכתבתי עולה השאלה: האם עלינו לשקול מחדש את תפיסת המזרחי כש.ג. במערך הכיבוש כיום?

    1. מאיר עמור

      חיים, הערות והארות מצויינות. ״התאיינות המזרחים״ והמזרחיות בקרב הסרוגים זוהי שאלת מפתח בעלת חשיבות גדולה. הסרוגים הם מיעוט דמוגרפי. בני/בנות עקיבא ממלאים את מקום ״הקיבוצים״ של פעם. מזרחים דתיים לאומיים מצטרפים אליהם ומפחדים להביע חית או עין גרוניות. אין ספק שתובנותיך הן חשובות מאין כמוהן. תודה.

    2. תום מהגר

      תודה חיים. הערות חשובות.
      בהקשר של המקרה הזה המזרחי אכן סוג של ש.ג. הוא לא תושב התנחלות, אלא רמלה.

      1. חיים

        תום, אותו חייל מזרחי אכן אינו תושב התנחלות, אך יש לשאול: האם הוא ראה את עצמו בעתיד הרחוק כחבר פוטנציאלי באליטה האשכנזית-מתנחלית (בעבר זה היה נחשב לפנטזיה, אבל כפי שטענתי בהודעה הקודמת, כיום זה כבר הרבה יותר מציאותי)? ואם כן, האם היה לזה חלק במורעלות שלו, ובסופו של דבר, בהחלטה שלו לרצוח את אותו פלסטיני? אני לא יודע מה עבר לו בראש באותם רגעים, אבל אני מכיר מספיק מזרחים שעבורם התשובות לשאלות הנ"ל הן חיוביות. אם התשובות לשאלות הנ"ל חיוביות גם במקרה של א"א, זה מכניס גם את ההסתחבקות שלו עם ברוך מרזל לקונטקסט הנכון.

        1. תום מהגר

          זה כיוון שראוי בהחלט לקחת אותו בחשבון. נכון לעכשיו ראינו בוא חייל מרמלה ופרסומים רבים סביב בית"ר ירושלים לה פמיליה וכו'. שימו לב כמה פעמים בוגי יעלון אמר בימי האחרונים לא נהיה פלנגות. למה כשהוא חורר בעשרות כדורים את אבו ג'יהאד מה זה היה בדיוק? "מלח הארץ".

  6. שושן

    זה שמהגר ממשיך עם ההטפה הגיזענית המיזרחיסטית מילא..היתרגלנו למיפגע הזה. אבל לקחת אירוע נוראי של רצח בוטה של חייל צהל, ולכפיף אותו לגזענות המיזרחיסטית עובר כבר כל גבול. בכוונת מכוון הוא מציג את "הש.ג. המיזרחי" רק כ"אוהד בית"ר". אבל האמת היא שהרוצח הוא כהניסט, שפירסם בפייסבוק "שכהנא צדק", שהוא מגבה את גופשטין מלהב"ה, ואת הכהניסט מרזל (שלאחר הרצח לוחץ את ידו!). מעדויות של חילים (מיזרחים) עולה שהרוצח, לפני ביצוע הירי אמר לחייל שמי שמנסה לפגוע בחייל חייב למות. אחר ביצוע הירי אמר אותו דבר למפקד שלו שום יבורים מכובסים על חשש ממטען (האירוע היה כל-כך חריג – שהמפקדים בשטח מייד דיווחו לחטיבה על מה שקרה, והתחקיר החל עוד לפני הפצת הצילומים של "בצלם".
    אינני מבין איך מוח מעוות מסוגל להפוך גם את האירוע הנורא הזה להתגזענות מיזרחית-אשכנזית. בושה.

    .

  7. סמולן

    המוזר הוא שא"א אמר, לכאורה, שמי שדוקר חברים שלו ימות. והכותבים המחוננים מציגים משהו דומה: מזרחי הוא תמיד זכאי, בהגדרה.

    אני קורא זאת כך כי כאן, בהעוקץ, מאיר הר ציון הוא לא לוחם מהולל אלא פושע אשכנזי נחות. וכך גם ברק ויעלון. לפיכך, ההשוואה אליהם מגוחכת: הם רצחו מהיותם אשכנזים בכירים, כלומר חלאות ציונים קולוניאליסטים רצחנים. בקיצור, הם רצחו מהיותם רצחנים.

    (אני מקצין מעט לשם הבהירות, ומבקש לסייג: אשכנזים לא בכירים עשויים להיות משת"פים לגיטימיים של המזרחיות, ובמקרה מסויים אחד – אמנון רז קרקוצקין – יש שמועות על נסיון לפתח מנגנון מושגי שיאפשר התמזרחות. כך שהתמונה מורכבת מעט יותר)

    לעומתם, א"א הוא מזרחי. האם רצח מהיותו רצחני? ברור שלא. הוא רצח מתוך אינסטינקט הקרבה. לא יאומן, אז נחזור: התובנה העמוקה היא שא"א רצח מטעמי הקרבה עצמית. מזל שלא ביקש לפגוע במישהו. לכו תדעו מה היה קורה. אבל נחזור לטיעון: הכותבים טוענים שא"א דומה לרבי המרצחים האשכנזים. אבל עליו הם מגינים. לכן, למזרחי מותר לרצוח.

    (לי זה נראה בדיוק כך: רצח. ואל תתחילו איתי, אני מתעב מחבלים ולא מת על פלסטינים באופן כללי. אבל האיש הזה, שריף, לא ניסה לרצוח אזרחים ואזרחיות, אלא תקף חייל בסכין. הוא כנראה קיוה למטרה התקשורתית שבוצעה על ידי בצלם – אני לא טוען שהצלם היה חלק מהפיגוע, אלא שמיסגור מתקרבן היה המטרה הטקטית שלו. ועדיין, שריף הוא מהטובים והאמיצים, עד כמה שתקיפה של חייל בסכין מעידה על כך).

    1. חיים

      סמולן, לא רק שאתה מעוות את דברי, אתה מייחס להם את המשמעות ה*הפוכה* מזו שהתכוונתי אליה (ייתכן שקראת רק את הפסקה הראשונה בהודעה שלי?). מטרת הטיעון שלי היא בחינה מחדש של ההנחה כי המזרחי מתפקד במערך הכיבוש על תקן הש.ג.. אני מציע לראות בא"א סוכן רציונלי, שמודע לשינויים שעוברת האליטה ולהזדמנויות החדשות שלו לטפס במעלה הסולם החברתי, ואולי גם פועל באלימות על מנת לקדם את עצמו במעלה אותו סולם. וכן, לאשכנזים יש חלק גדול בסיפור הזה, כי מה לעשות, מבחינה כמותית הם עדיין אלה שנמצאים בראש הסולם החברתי.

      נ.ב. חשוב לרגע על המשותף לרצח רבין, רצח מוחמד אבו ח'דיר, ההצתה בדומא והרצח האחרון בחברון. כולם בוצעו על ידי מזרחים, ובכל המקרים האלה, מדובר במזרחים בעלי יחס חיובי לציבור האשכנזי-סרוג, שאותו ציבור תופס כאאוטסיידרים ביחס אליו. עד כמה ניתן לטמון את הראש בחול ולטעון שאין כאן דפוס שחוזר על עצמו?

      נ.ב.ב. קריאת התגובות באתר הזה גורמת לי לחשוד כי במקרים רבים מדובר בתגובה פבלובית, משהו בסגנון "קודם נזדעזע מהמזרחים המיליטנטים הפסיכים, ורק אז ננתח את תוכן הדברים שלהם".

    2. מזרחי שחום חלק

      קצת בוז'י הרצוג לא?

  8. ג׳ניפר פ

    אני קוראת את התגובות ואני בהלם מחוסר ההבנה המשוועת של אנשים שקראו חצאי משפטים וחשים את עצמם מומחים. תקראו מההתחלה ועד הסוף ותבינו שמה שעשו מחברי המאמר, עדי מזור ותום מהגר, זה להפנות זרקור אמיץ לתופעה חברתית- תרבותית פוליטית, שמבעבעת מתחת לפני השטח בחברה הישראלית עוד מימי קום המדינה. היה להם מספיק אומץ וכישורים לנתח ולנסח במילים ברורות ולא מתנצלות את מה שכולם רואים אבל מעדיפים להתעלם ממנו. כל הכבוד לעדי ולתום

  9. דני

    כמו תמיד המסקנה הבלתי נמנעת היא : האשכנזים מנייקים. אכן, מאמר עמוק וחשוב. אבל האם משתמעת כאן אמפטיה לפועלו של החייל המזרחי המסכן, ולו בזכות מזרחיותו, או בגלל הצורך בשיויון עם האשכנזים המנייקים שאם להם מותר להרוג אז בודאי שצריך לאפשר זאת גם לו? ברוכים הבאים ללה פמיליה.

  10. ג. אביבי

    מאמר יפה וחשוב, וגם תגובתו של חיים עניינית (ולעזאזל התגובות הפתטיות של הגזען 'סמולן' – שמנסה כבר שנים רבות ללא הצלחה להיראות אינטלקטואל – ושל גזענים נוספים שמנצלים את סובלנות היתר של האתר).
    אני אצטט את ידידי מימי "קדמה" זיו: "האשכנזי בונה את הקירקס וקובע את החוקים שלו, המזרחי הליצן תמיד קופץ ראשון לזירה כדי לתת את show שלו, וכשהוא על הבמה, שיכור ממחיאות הכפיים, האשכנזי בקופה של הקירקס [הימין האשכנזי המתנחל, ג.א] סופר את הכסף ושם בכיס." (תגובה על "לשחרר את הרצועות: על מירי רגב והפנתרים"). הוא אומנם התייחס לרגב בשרות הימין האשכנזי בראשות ביבי-בנט-יעלון, אבל זה מחלחל עד אחרון המזרחים הנרתמים לשרות הימין האשכנזי-דתי. את יחס התודה לו זוכים המזרחים, ובעיקר רקדני ההתאיינות, מהציבור האשכנזי הסרוג ראינו בסרטון התעמולה בסגנון השטירמר של "באמונה".
    נשאלת השאלה, איך מפסיקים את ריקוד ה'מה יפית' המדמם של לא מעט מזרחים (גם מי שלא יעשה/עשה מעשה נבלה כמו א"א או כמו שרפת הנער מוחמד אבו ח'דיר) מסביב לימין האשכנזי הדתי והפשיסטי. כדאי להבין שריבוי מקרים כאלה בסופו של דבר יתנקם בציבור המזרחים כולו. אם המזרחים כציבור מזוהים ע"י הפלסטינים עם ההזניה המוסרית הפשיסטית הזאת, ביום הדין – כאשר תיחלש/תובס מדינת הצלבנים הציונית – הם יהיו קרבנות הנקמה העיקריים.

  11. גל

    מדי פעם אני מבקר ב"העוקץ" בסוף השבוע ומחפש את התכנים הכלכליים והחברתיים שגרמו לי לאהוב את האתר הזה בעבר. בשנים האחרונות זה מרגיש יותר כמו משהו שדומה לחוויית הציור השבועי לילד או למין שעשועון מחשבה שבועי. הפוסטים האלה הם כמו מבוך, שמסמן תחילה את היעד שיש לכבוש אותו ואז מתווה דרך המופלאה לעשות זאת.

    היעד הוא תמיד אותו היעד: אני, צאצא למהגרים מפולין ומרוסיה שרואה עצמו כשמאלני. בנקודת המוצא אפשר למצוא בכל פעם עוולה אחרת. פעם זה לינץ' של ישראלים בפליטים ומהגרים אפריקנים, פעם זה לינץ' של ישראלים בפלסטיני, פעם זו שרת תרבות פאשיסטית ופעם זה גזען אחר מבין היהודים שאינם אשכנזים או הערבים. יצירות האמנות הרטוריות האלה מפליאות למתוח חצים של אשמה שמסמנים את הדרך ביני ובין הטינופת; הן מבהירות שוב ושוב איך אני האחראי לכל הרוע של זולתי.

    בהכנעה אני מודה שאין לי ולו טענה אחת לוגית לומר להגנתי. רק בקשה קטנה, אם אפשר, לפינה הבאה: מדוע, איך וכיצד אשמתי בתופעה המכונה הרב הראשי הספרדי הנוכחי לישראל, שקובע שהגויים חיים בארץ רק בשביל לשרת את היהודים?

    1. ג. אביבי

      לגל,
      אתה רואה עוולות של גזענות ישראלית נגד מהגרים, לינץ' בפלסטינים, אתה שומע את הרב הספרדי שהכריז את דברי ההבל שלו. זה באמת מחריד, אבל זה כל מה שמאכילים אותך בתקשורת האשכנזית של ישראל. אתה לא מקשיב לרבני אשכנז לסוגיהם, כי אז היית שומע על "תורת המלך" – הלכות חיסול גויים. בגדול בדיוק אותן אמירות שייחסת לרבנים הספרדים נאמרים באותה רצינות ע"י רבני אשכנז האורתודוכסים – זאת אותה הדת. אבל התקשורת האשכנזית של ישראל לעולם תמקד את הפוקוס על עוולות המזרחים ותחשיך את עוולות האשכנזים. כך התפתח לו עם השנים עדר של שטופי מוח המתגזען והולך משנה לשנה.
      אתה שומע וקורא רק את התקשורת הרשמית של מדינת ישראל, מה הפלא שאתה לא שומע כלל על פשעי הממסד האשכנזי לאורך 100 שנות ציונות נגד המזרחים (כולל הפלסטינים והאתיופיים). אם לא היית כל כך מוגבל בראייתך החד ממדית והאשכנזו-צנטרית, היית רואה גם סדרה אינסופית של פשעי הממסד האשכנזי נגד המזרחים, הפלסטינים והאתיופים (עליהם התקשורת האשכנזית תמעט לכתוב או תצנזר ככל יכולתה). היית מבין שלמעלה מאלף תינוקות של מזרחים – רובם תימנים – נחטפו ע"י אשכנזים בחסות הממסד האשכנזי שלך. היית מבין שעשרות אלפי ילדי מרוקאים הוקרנו בקרינת רנטגן קטלנית, ע"י מערכת הבריאות האשכנזית של מפא"י ושות' – כחלק מניסוי על בני אדם שישראל נידבה לארה"ב ושבגינן מרוקאים רבים סיימו את חייהם בגיל צעיר למדי תוך מסכת ייסורים ועינויים. היית מבין שהמזרחים הוסללו במתכוון לנחשלות סוציו-אקונומית ובעיקר השכלתית כדי לתת לאשכנזים בישראל 'פור' (יתרון) משמעותי בדורות הבאים בכל תחומי החיים הקובעים. כל אלה ופשעים רבים אחרים נעשו בשת"פ מלא של החברה האשכנזית בישראל שפיתחה אטימות אינסופית לסבלם של המזרחים, הערבים והשחורים.
      ואם אתה לא מבין את זה, אתה חלק מאותו עדר מתבהם ומתגזען המתבשם מהיותו איכותי ואליטיסטי כביכול. לכן, לפני שתתקרבן ותטיף מוסר למי מהדוברים כאן, כדאי לך להבין שלא קונים כאן (פרט למגיבים גזעניים רפי הגיון) את ההתייפייפות המוסרנית שלך.

      1. דפנה

        הים אותו הים, והגימל אותו גימל.

        1. אוי ויי זמיר !

          ….והדפנה אותה באשה.

    2. נתן.

      גל בוודאי שאתה אשם.

      אתה ריססת בDDT את הרב הראשי הספרדי כשהגיע לארץ בתור ילד, ומאז דעתו של המסכן השתבשה עליו והוא קורא לגרש גוים.

      מה פה לא ברור?

    3. זיו

      שלום גל
      אני מצטרף לדברים של אביבי. הרב יוסף, והרבנים שהזכירה נועה, אכן לא המציאו שום דבר, שלא אמרו הרבנים האשכנזים לפניהם. נועה שואלת אם "הרבנים המזרחיים גם הם עושי דברם של החוורים שהזכרתי למעלה", והתשובה היא כן. ולא רק הם. מזרחים רבים נוהים אחרי הכהניזם המאוס, שנוצר בארצות הברית, לפי הדגם של הקקק, ע"י אדם שדיבר עברית עילגת במבטא אמריקאי. זו טרגדיה, שכפי שטוען נכון אביבי, העיתונות הלבנה שמחה לתת לה רמקול גדול, בבחינת: והיה מחנינו (של הסמול הגזעני הלבן והנאור בעיני עצמו) טהור. אגב, ידידי אביבי נוהג לחזור לפשעי העבר של הגזענות הלבנה, שחלילה לנו מלשכוח אותם. הם אכן היו נוראים. אבל אני אפנה אותך גם לפשעי ההווה. מה שקורה היום בדרום ת"א זה פשע, ששותפים לו גם עיריית ת"א (זו שסופרת את ת"א כמניינה של העיר הלבנה בלבד). כמו שתומך נמרצות באיזרוח הפליטים השחורים אני מוכרח לציין לא רק את מאבקם הצודק של תושבי הדרום, אלא גם את אורך רוחם המופלג שהם מגלים, בתנאים קשים ביותר, מול מעשי הנבלה של המדינה והעיריה כלפיהם. העובדה שהפרובוקציות הגזעניות של אנשים כמו אלי ישי, דני דנון, יריב לוין, מירי רגב ושאר כהניסטים מטונפים נופלות על אזניים כמעט ערלות (בהפגנות הגזעניות משתתפים מעט מאד מתושבי המקום ובעיקר טרמפיסטים מבחוץ) היא אות כבוד לתושבי הדרום. לא קשה לשער איזה גהנום היה אילו מקצת מהפליטים השחורים היו מגיעים לשכונות הצפון הלבנות. העובדה, שהתקשורת הלבנה ממשיכה להתעלם מזה ולעסוק בהטפת מוסר מתנשאת וגזענית (יוסי גורביץ', יגאל שתיים וכו') ובחלוקת מרקים צדקנית, היא עוד אות קלון לגזענות האשכנזית, שאינשאלה במהרה בימנו יבואו איתה חשבון.

      1. נעה

        לזיו,
        ציינתי: "(ולא חסרים כמובן גם רבנים אשכנזים בחבורה)". לפי שיטתך צריך לשאול – מי היו אלה שיצאו נגד הרב כהנא? מי הם אלה שיצאו ועדיין יוצאים נגד אנשי "תורת המלך"? מדבריך ניתן להבין ש- כל האשכנזים הם כהנא והרב אבינר וכל הרבנים המזרחיים מתבטאים לפי מפתח אחד ואחיד שהאשכנזים האלה מחזיקים אצלם קרוב לחזה.
        אז מי הם החייזרים שיצאו נגד רבנים ופוליטיקאים אשכנזים גזעניים?
        לא מסתדר לי העניין.

        ולמה לא שמעתי אף פעם נניח את אריה דרעי נגרר אחרי ה"הגמוניה האשכנזית הכהניסטית"?
        אולי זה משום שלא כל המזרחיים הם גזענים וכהניסטים נגררים?

        אם הרמטכ"ל, שחייל אמור להישמע לפקודותיו, הוא עוד מזרחי שאימץ את כללי ההגמוניה האשכנזית – אז למה לא להקשיב לו וכן להקשיב לרב ספרדי שכלוא באותה מלכודת?
        ולמה לא להקשיב לנשיא האשכנזי, אוהד ביתר שרוף ואיש ימין מובהק וכן להסתחבק עם האשכנזים ממשיכי כהנא? כי הנשיא הוא חלק מהעילית האשכנזית ההגמונית ואנשי כהנא נרדפים על ידה? (מצאנו מיהם החייזרים?)

        כן משהו לא עקבי ולא ברור מתפתח פה בתגובה שלי? אולי בגלל המוגבלות האשכנזית ההגמונית שלי? ואולי בגלל בעיות בניתוח חד ממדי שמתבסס על עובדות חשובות שמחייבות התייחסות, אבל לא כל התייחסות משחררת בהכרח מטיעונים מעגלייים?

        מי שהיה פה בשנות החמישים ואיננו נגוע ביתר נוסטלגיה וגם פקח בזמן אמת איזה עין תורנית – יכול להעיד איך נדבקו המזרחיים בעצבנות האשכנזית ואחר כך טענו נגדם שהם הופכים שולחנות. כן, אמצו את השפה אבל לעיתים טעו בדקדוק. ככה זה כשלומדים שפה חדשה.
        לעומת זאת אצל התימנים הותיקים שכבר עברו את טבילת האש שלהם, אפשר היה לראות התנהגות "לעומתית". התימנים שחיו איתנו השתגעו מהדחיפות בתורים. לא יכולתי שלא לשים לב לזה, כי כילדה קטנה הדחיפות האלה הפחידו אותי נורא ושמתי לב שהתימנים מוכנים לחזור הביתה בידיים ריקות ולא להידחף. כמובן לא לפני שניסו להרגיע ולרווח את הלחץ (למה, למה, יש לכולם). כשזה היה מצליח להם הייתי נושמת לרווחה. התחילה אפילו להסתובב על זה בדיחה שהעמידה את האשכנזים במקומם הראוי (כנראה שזו היתה ההגמוניה שהרשתה לעצמה לספר על עצמה את הבדיחה הזו).
        וצריך להדגיש, שגם התיאור הזה הוא כוללני מדי. מי שחי פה משנות החמישים והלאה גם יודע שהיו מעמדות בין האשכנזים ושעד היום, מסתובב דם רע בעניין הזה.

        אז נדמה לי שמאמץ משותף של אשכנזים ומזרחיים להיאבק על שינוי הוא אפשרי ונחוץ. אבל אם ביקורת על רב ספרדי גוררת תיכף כתב האשמה. וכל הרע מגיע מהפרות המורעלים של עץ אחד ענק שמטיל את צלו על כולנו, לא יהיה פה שינוי, אלא אם נחסל ממש את העץ הזה, רק כדי לגלות שיש הרבה יותר מעץ אחד.

        1. זיו

          נועה יקרה
          כנראה שלא הובנתי. אז אנסה שוב. לא כל האשכנזים כהנא ולא כתבתי זאת. ודאי שלא כל המזרחים כהנא, שהרי כתבתי "מזרחים רבים נוהים אחרי הכהניזם המאוס". זה לא כולם, לא רובם, ולהערכתי האחוז שלהם בכלל המזרחים הוא (עדיין) פחות מאשר האחוז שלהם בקרב האשכנזים. ומילה על הרמטכ"ל אייזנקוט (המרוקאי) והשר יעלון (הקיבוצניק האשכנזי). אני מודה, שהדברים שלהם יותר נעימים לאוזן מאלה של בנט וליברמן, או של הצל, אבל מזמן לא נשפכו פה כל כך הרבה שבחים משמאל על ענייני סגנון, שמהבחינה המהותית הם כלום. בימים האחרונים שלח אייזנקוט איגרת, שבה הוא כתב: "נוסיף לתת גיבוי לכל חייל שישגה בלהט הקרב, מול אויב המסכן חיי אזרחים וחיילים. עם זאת, לא נהסס למצות את הדין עם חיילים ומפקדים שיחרגו מאמות המידה המבצעיות והמוסריות שעל פיהן אנו פועלים". לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין, שמה שהיה שם אינו שונה ממקרים רבים אחרים, שאכן "מקבלים גיבוי" מהצבא, והסיבה היחידה שעוסקים בזה היא, שזה התפרסם. בנוסף, מאז שהסרט פורסם המערכת כולה (כולל התביעה הצבאית) התגייסה להפוך את מה שהוא בעליל רצח למשהו שהוא פחות בהרבה ויגמר (כנראה) בעונש סמלי בלבד. לזה כנראה אייזנקוט מתכוון כשהוא מדבר על "אמות מוסר מבצעיות ומוסריות" של הצבא והמדינה. ולהשומע ינעם.

          1. נעה

            זיו
            מסכימה עם כל מילה בהבהרה שלך.
            מבחינתי לא צריך לפשפש יותר מדי, כי הפרקטיקה של הכיבוש – בהגדרה, מזמינה פעולות בעייתיות (בלשון קצת מכובסת), שגם בלי סרטים אנחנו מודעים להן היטב, כמעט אפשר לומר – התרגלנו.
            מהבחינה הזו!, לדעתי, זה לא נכון בכלל לשים מתחת למיקרוסקופ חייל שפשע (גם אין לפטור אותו מעונש), ובטח שיעלונים למיניהם לא יכולים לקבל רהביליטציה גורפת בגלל "עדינות הנפש" שלהם במקרה הנוכחי.
            במקום הזה צריך לדעתי למקד את הדיון, והיתה התחלה של התייחסות במאמר שהתגלגלה למקום הלא נכון לטעמי.

            אפשר עובדתית לטעון שהחבורה שמנהלת מזה זמן את ה"קרקס" היא בהחלט אשכנזית מובהקת ושמירי רגב, למשל, בסך הכל מופיעה אצלם ב"מעברים" בין הקטעים הגדולים.
            אבל לבוא ולבנות על החייל הזה מגדל כאילו זאת עוד דוגמה לש"ג המזרחי – במקרה הזה, מבחינתי, זו הסרת העיניים מהכדור הנכון.

            הבעיה בחברון איננה: "אך באזורי מתח ולחימה כמו חברון כל התיאוריות נופלות לטימיון וההתנהלות בשטח בזמן אמת אף פעם לא מתבצעת בדיוק לפי הנוסחאות והוראות הפתיחה באש שמחלק הצבא". הבעיה היא לא ה"כשרון" של הסיירות המובחרות לברוח מהמצלמה בפעולות שלהם לתחזוק הכיבוש. הטענה הזו מלמדת בעצמה שלא רק המזרחיים מגויסים ל"תחזוק" (לא מתה על המלה הזו, אבל הולכת עם המאמר).

            את המחיר משלמים כל ה"מתחזקים" – כי הבעיה היא שבשביל לתחזק כיבוש אתה צריך לייצר אנטגוניזם לנכבש. ולא חשוב אם אתה מכפיר או אשכנזי מיחידה מובחרת – את המחיר הגבוה הזה משלמים כולנו.

            עכשיו, מה עושים כשדווקא בני המפא"יניקים (ואחדות העבודה ומפ"ם), שיצקו את התשתית לכיבוש – מתנערים ממעשי אבות בעקביות וחלקם מסרבים לשרת בשטחים, ובהמשך בצבא בכלל – איך הם שייכים עכשיו למאיר הר-ציון? מה עושים עם ה"בוגדים" האלה, שמתוקף התנגדותם לכיבוש חל עליהם פרויקט החינוך לשנאת הנכבש?
            נטיל עליהם את האחריות לכל וזהו?
            מי שמרוויח מהגישה הזאת הם מנהיגי הימין. לא יותר מזה.

            העסק יותר מסובך ובמקום להיעלב מכל דבר איוולת של גרבוזים צריך לשבת לדבר עם כל מתנגדי הכיבוש ולהגיע, בדרך מיגעת ומעצבנת על בטוח, לאיזה הארה, לא יודעת מהי. בלי תנאים ובלי חשבונות.
            מנסיוני הם לומדים אולי לאט, אבל לומדים. עם קצת הדרכה נכונה, זה ילך יותר מהר.

      2. עידו לם

        רק מזכיר זיו שמעולם לא בשמאל הנאור ולעולם לא תהיה, אתה מרקסיסט תרבותי אנטי מערבי תומך בחלאות אדם, אין שום קשר בינך לבין ז'ן זורס אלא יותר ללנין.

  12. נעה

    אלוהים אדירים.
    1. ממתי בנט, ויעלון, ו-אהרונוביץ והר-ציון נהיו האורים והתומים של המזרחיים? (טוב את הרמטכ"ל נשאיר בחוץ).
    2. והרבנים המזרחיים גם הם עושי דברם של החוורים שהזכרתי למעלה?

    הרב אליהו רב העיר צפת: "מד"א צריך להרוג מחבלים פצועים" "זאת הלכה. אם אי אפשר להרוג אותם, אז תסובבו את זה ככה שהם בסוף ימותו; תאכילו אותם אוכל מקולקל, שיקבלו קלקולי קיבה ובסוף ימותו. זה מה שצריכים ללמוד במד"א." http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4711688,00.html

    הגר"ב ציון מוצפי נשאל על ידי אחד מתלמידיו: "כאשר מחבל ערבי מנוטרל ושוכב על הרצפה האם מותר לי לבעוט בו או להרביץ לו או לירות עליו כדי להורגו? או שיש איסור לאחר שהשתלטו עליו". הרב לא היסס בתשובתו וענה בצורה חד משמעית: "מצווה להחזיק בראשו ולחבוט בו בקרקע עד שלא תישאר בו לחלוחית חיות". http://www.kikar.co.il/183060.html

    ויש עוד דוגמאות (ולא חסרים כמובן גם רבנים אשכנזים בחבורה).
    אז למי מקשיבים פה בכלל, לאהרונוביץ? מי זה?

    לפעמים אפשר במאמר אחד לקלקל יותר מאשר להזיק.

    ומאיפה העליתם עכשיו את הר-ציון?

    1. נעה

      שוב העיר לי מישהו על האירוניה שלי.
      אז ככה – לא אני השארתי את הרמטכ"ל בחוץ, אלא כותבי המאמר.
      האיש הזה (שלא בנה את הקרקס) הוא המפקד של צה"ל והוא זה שנותן את הפקודות.
      הוא גם זה שאמר דברים ברורים ביותר על התנהלות במקרה של מחבל מנוטרל.
      ובמקרה הוא גם מרוקאי.

      למה לא להקשיב לו? מה פה לא ברור?
      אולי רשת הקווים שחותכים את החברה הישראלית הרבה יותר מסובכת?