מדוע בתי חולים בישראל מאפשרים הפרדת יולדות על רקע אתני?

הפרשה שתוצג כאן חשפה עד כמה נושא הילודה, שיש לו שורשים במאבק הדמוגרפי שמנהלים מוסדות המדינה, ממשיך לאתגר את צוותי הרפואה: דיווחים בכלי תקשורת המעידים על היענות של בתי חולים בישראל לדרישת יולדות להפרידן על בסיס אתני ולאומי. בנושא זה נדמה כי חברו להם יחדיו הגזענות ומניע הרווח הכספי באופן שאפשר התנהלות מפלה בתוך כתלי בתי החולים ועל ידי עובדיו. יש לבחון, אם כן, מהו חלקה של הקהילה הרפואית וחבריה ביצירה של הירארכיה בינה לבין נשים ובין קבוצות נשים חזקות – אזרחיות, יהודיות – וחלשות – פלסטיניות אזרחיות ישראל, מבקשות מקלט מאריתריאה. בתוך כך, יש לקחת בחשבון את התהליכים שמובילים לכך שמטופלות (בעיקר ממעמד חברתי גבוה) תופסות את עצמן כלקוחות אשר מעמידות דרישות הסותרות את האתיקה הרפואית. כל אלו משמשים יחד בחברה שרואה עצמה נמצאת במאבק הדמוגרפי ומעודדת ילודה יהודית.

בשונה משאר סוגי האשפוז, יולדות רשאיות לבחור באיזה בית חולים ללדת, והתשלום עבור הלידה אינו מועבר מקופות החולים אלא מהביטוח הלאומי אשר נחשב כהכנסה בטוחה וטובה לבתי החולים. משום כך בתי החולים מתחרים ביניהם ופועלים להגדלת מספר הלידות במחלקותיהם. בתוך מכלול השירותים שמציעים בתי החולים, הם גם מתחרים על סביבת הלידה. אחד הגורמים שמשפיעים על התחרות בהיבט זה הוא השילוב בין יולדות מאוכלוסיות הנחשבות ל”חלשות”, ולאחרות מאוכלוסיות “חזקות” שמבקשות להימנע מלהתאשפז לידן: ערביות לצד יהודיות, מבקשות מקלט לצד ישראליות.

ארגון “רופאים לזכויות אדם” נדרש לנושא באפריל 2013 לאחר שחזר לתודעה הציבורית דרך הרשתות החברתיות, בפוסטים שבהם מבקשות נשים יהודיות הרות “המלצות” על בתי חולים שבהם נהוגה הפרדה בין יולדות יהודיות לבין אלו שאינן יהודיות. במרוצת השנים הופיעו בכלי תקשורת מרכזיים דיווחים על הפרדה אתנית במחלקות יולדות במספר לא מבוטל של בתי חולים: כבר ב-2006 דיווח עיתון “הארץ” על הפרדה בין יולדות בבתי החולים רבקה זיו וגליל מערבי; בפברואר 2012 דיווח עיתון “מעריב” על הפרדה בבתי החולים מאיר וסורוקה, וכמה חודשים אחר כך, ביולי 2012, פורסמה בערוץ 2 כתבה על הפרדה בין יולדות ערביות ויהודיות בבתי החולים העמק, הלל יפה, ביקור חולים ופוריה.

בנוסף לבדיקת דיווחים מהעבר בתקשורת (ראו למשל בשנת 2012), ובניסיון להבין עד כמה מדובר בתופעה רחבה, הציגה עצמה חברת צוות “רופאים לזכויות אדם” כאשה בהריון בשיחות טלפון יזומות למחלקות יולדות בבתי החולים סורוקה, מאיר, כרמל והלל יפה. שיחות הטלפון כללו את השאלה האם בבית החולים נהוג להפריד בין יולדות בהתאם לבקשת היולדת. בכל בתי החולים שנבדקו היתה התשובה לשאלה זהה, והיא שהמחלקות “משתדלות” להפריד בין יולדות מרקעים שונים. יתרה מזאת, מהשיחות התקבל הרושם שבקשת יולדת לחלוק את חדרה עם אלו “הדומות לה” אינה בקשה חריגה, וכי הדבר נחשב לסביר ולגיטימי.

אי לכך, פנתה ועדת האתיקה של רל”א וחברי הנהלתה (17/4/13) במכתב לבתי החולים השונים בארץ לחדול מהפרדת יולדות ובהמשך פנתה ועדת האתיקה למשרד הבריאות (9/7/13), בבקשה לעמוד באופן נחרץ על עקרונות האתיקה הרפואית. במכתבים הדגיש הארגון שהמיון היחיד שאמור להיעשות בבתי החולים הוא על פי צורך רפואי ואינדיקציה רפואית, וכי על החדרים להיות מאוכלסים ללא קשר להעדפות היולדת, למוצאה האתני או ליכולת התשלום שלה.

“בשנה האחרונה נולדו כ-700 תינוקות לאימהות אריתריאיות וסודניות, וכיום יש בממוצע שתי לידות ליום. …הבעיה היא שסגרו את הגדר אבל לא סגרו את העלייה הטבעית, ומספר האריתראים שנולדים אצלנו עולה משנה לשנה” (פרופ’ ברבש, מנהל איכילוב דאז, כאן)

כאשר נדון הנושא נשים רבות הביעו חוסר הבנה ותהו מדוע אי אפשר להתחשב ברצונן. הן הדגישו כי לא מדובר בגזענות אלא ברקעים תרבותיים שונים, וכי הרי הטיפול אינו משתנה כאשר יש הפרדה בחדרים. לכן חשוב להדגיש כי דוקטרינת ה”נפרד אך שווה” היא פרקטיקה פסולה ומפלה; לא רק שמעולם לא עמדה במבחן המציאות, אלא שברפואה בפרט אין לה מקום והיא סותרת את מהותו של המקצוע השם לנגד עיניו את הטיפול השוויוני באדם באשר הוא אדם. לשיטתנו, מתן גושפנקא לפרקטיקה פסולה ומפלה זו – גם אם בשתיקה, או בהצהרות שאינן מגובות במעשים – פוגעת לא רק באשה המודרת והמורחקת, אלא בחברה כולה. יתר על כן, אנו משוכנעים כי זוהי חובת הצוות הרפואי להילחם בגזענות, ועל אחת כמה וכמה שלא לתת לה דריסת רגל בבתי החולים. “רופאים לזכויות אדם” ביקשה כי מנכ”ל משרד הבריאות יוציא חוזר מנכ”ל בנדון לבתי החולים השונים ושההסתדרות הרפואית בישראל והסתדרות האחיות יפעלו להטמעת ערכי השוויון בתוך בתי החולים ובקרב חבריהם וחברותיהם.

התשובות שקיבלנו לפניותינו רחוקות מלהשביע רצון. אם בבתי החולים נדמה כי מדובר בהתנהלות שמטרתה להימנע מעימות עם היולדות, תוך התייחסות אליהן כאל לקוחות שיש להיענות לרצונותיהן, הרי שהתעלמות הנהגת הקהילה הרפואית קשה יותר להסבר.

תשובת הר”י (24/4/13) הולכת על החבל הדק של “התחשבות בהעדפות היולדות” תוך התעלמות מכך שאלו נובעות מגזענות ולא ברור כלל כיצד סעיף 1 בתגובה המדבר על התחשבות שכזו, הולך יד ביד עם ערכי השיוויון המוזכרים בסעיף 2.

תשובתו של פרופ’ רכס, יו”ר הלשכה לאתיקה של הר”י דאז, שונה במקצת. בעוד שאינו מזכיר התחשבות בהעדפת היולדות, הרי שתשובתו מתעלמת מהעובדות שהובאו בפניו, ומתכחשת לכך שבתי חולים רבים מפרידים יולדות על בסיס אתני. יש לציין כי בפגישה שערך ארגון “רופאים לזכויות אדם” עם נציגי ההסתדרות הרפואית בישראל, נכחו אחות ורופאה אשר סיפרו על הפרדת יולדות בבית החולים, הובאו עדויות מהתקשורת, כמו גם מתחקיר שערך הארגון. בתגובה הסתפק פרופ’ רכס בשיחת טלפון חפוזה עם אחד ממנהלי בתי החולים אשר הכחיש כי הפרדה שכזו נעשית בבית החולים.

שוב, גם למול שלל עובדות והוכחות, אין המערכת הרפואית מוכנה להתמודד עם מציאות המאתגרת את דימויה העצמי וזאת בטיעון כי כל עוד יש מחלוקת על העובדות אין לאיגוד המקצועי ולהנהגתו האתית בסיס לפעולה. זאת בעוד שאין ספק שהעלאת מודעות ועיצוב מסרים והוראות ברורות להתנהלות היו הדבר המתבקש לכל הפחות. נדמה כי שוב מדובר בהסתגרות מפני ביקורת וגיבוי אוטומטי של החברים בקהילה הרפואית.

מתוך הדו״ח ״גזענות ברפואה: הפוליטיקה של הסגרגציה בבריאות״ מאת הדס זיו, בהוצאת רופאים לזכויות אדם. למסמך המלא