• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

מהי הבשורה המעשית של ״תור הזהב״?

תנועת ״תור הזהב״ נראית כהתפתחות פוליטית טבעית של ההתעוררות המזרחית בשנים האחרונות. אך לצד ההתרגשות, דרושה גם בשורה קונקרטית יותר ועמדות ברורות בסוגיות כמו דת ומדינה, מדיניות חוץ וביטחון

רוב האנשים חושבים שהם מצביעים רציונאליים, אבל הם לא. מחקרים מראים שאנשים מצביעים בהתאם לדפוסי ההצבעה של הוריהם, ובואו לא נתעלם גם מאלמנט הזהות: כשאני משלשלת את הפתק לקלפי אני לא חושבת רק על אידיאולוגיה פוליטית – אני רואה את עצמי דרך עיניה של החברה, ומדמיינת את האופן שבו ההצבעה שלי נתפסת בעיני אחרים. המטען התרבותי של כל אחד מהצדדים במפה הפוליטית משחק תפקיד מכריע ביכולת שלנו לתת להם את הקול שלנו, גם כשאנחנו עומדים לבד מאחורי הפרגוד. הזיהוי של השמאל הישראלי עם אליטיזם וצביעות הוא חלק מהסיבה שמזרחים רבים מתקשים להצביע בעבורו, וגם יכול להסביר לפחות באופן חלקי למה אפשר למצוא הרבה אקדמאים שדווקא כן מצביעים לו.

לתנועה החדשה ״תור הזהב – עכשיו תורנו״ יש זהות מגובשת יחסית. מדובר בגברים ובנשים, דעתניים, לא מפחדים מהשכלה, מסורתיים ונהנים לשמוע מוזיקה מזרחית. הם יודעים שהתרבות שלהם נגנבה מהם ושהם בעצם מעין יצורי כלאיים שהציונות האשכנזית יצרה. הם בני המקום במובן הרחב. הם הרבה יותר קרובים למזרח התיכון במורשתם ובתרבותם מאשר האשכנזים בישראל, אותם אלה שקבעו שהמטען אותו הביאו המזרחים אל הישראליות אינו רצוי, ובכך הדירו את המזרחיות מהשתייכות לישראליות (מוזיקאים אשכנזים עושים מוזיקה ישראלית, אבל מוזיקאים מזרחים עושים מוזיקה ים-תיכונית).

ההיסטוריה הקולקטיבית שאליה מתייחסים חברי תור הזהב כוללת את הפנתרים השחורים (אבל לא את הקשת הדמוקרטית המזרחית, כך נראה) ואת המעברות וילדי הגזזת וחטיפת ילדי תימן ובתי הספר המקצועיים, ובעיקר את חוויית הזרות למקום שאתה אמור להרגיש בו הכי בבית. ההיסטוריה הקולקטיבית הזו היא כזו שמזרחים רבים יוכלו להזדהות איתה, כי היא ההיסטוריה שבעל-פה שלנו. היא אמנם לא נלמדת בבתי-הספר, אבל אנחנו שומעים אותה מההורים, הסבים והסבתות, הדודים והדודות שלנו.

ההתעוררות המזרחית של השנים האחרונות הצליחה לסחוף רבים – לא מעט בזכות עדי קיסר ו״ערס פואטיקה״ שלה, אופיר טובול (מייסד ״תור הזהב״) ו״קפה גיברלטר״ שלו, אורטל בן דיין ופרופיל הפייסבוק שלה ואנשי רוח ותרבות רבים אחרים שהפסיקו לשתוק. אחרי הבחירות האחרונות נראה היה כי השלב ההגיוני הבא הוא הקמת התארגנות פוליטית שתצליח לייצר קול ובית פוליטי לכל אותם אזרחים שלא באמת שייכים למשחק הפוליטי הפנים-אשכנזי, או לפחות לספק להם אלטרנטיבה ראויה, שאינה בגדר ״הרע במיעוטו״ אלא בבחינת ייצוג פוליטי של ממש שאפשר להזדהות איתו. ״תור הזהב״ אמורה למלא את החלל הזה, אבל אחרי שנכחתי לפני כחודש בכנס ההשקה התל אביבי (והראשון) שלהם, נראה שהם עוד לא לגמרי שם.

אחרי הבחירות האחרונות נראה היה כי השלב ההגיוני הבא הוא הקמת התארגנות פוליטית שתצליח לייצר קול ובית פוליטי לכל האזרחים שלא באמת שייכים למשחק הפוליטי הפנים-אשכנזי, או לפחות לספק להם אלטרנטיבה ראויה, שאינה בגדר ״הרע במיעוטו״, אלא בבחינת ייצוג פוליטי של ממש, שאפשר להזדהות איתו. ״תור הזהב״ אמורה למלא את החלל הזה

נציגיה של קבוצת המייסדים דיברו בזה אחר זו, ונאם גם ארז ביטון שנדמה שכבר אין צורך להציגו. הם דיברו על העוולות שהם – ואחרים – מדברים עליהן כבר שנים; הם הסבירו מאיפה הם באים ולאן הם רוצים ללכת, אבל הם לא הסבירו באיזו דרך. הם לא הציגו משנה סדורה ואחידה שיכולה לעזור לכל אחד מעשרות האנשים שנכחו בבר הקטן בדרום תל אביב לדמיין את המסלול בו הם יובילו אותנו עד להגשמת החלום של ישראל טובה יותר.

באופן מעניין, הדובר הכי קונקרטי היה חגי אוזן שהסביר איך התרבות, האמנות והשירה הן גשר שדרכו אפשר וחייב לחבר את ישראל ואזרחיה למרחב שאנחנו חיים בו. בשיחה אישית שניהלתי איתו בתחילת הערב, הוא הסביר שהרעיון שלהם הוא לבחון כל סוגיה – מדינית, כלכלית, חברתית – לגופה, ולהחליט בהתאם לערכים האנושיים שלנו. זה נשמע כמו משהו שהפוליטיקה הישראלית זקוקה לו, אבל איך רותמים ככה אנשים? מהי העמדה שלהם בנוגע לסוגיות ביטחוניות? מהי עמדתם בנוגע לסוגיות חוץ? מהי הגישה המנחה בכל הנוגע לסוגיות דת ומדינה?

אז בעצם לא היה שם הרבה חידוש. המייסדים והמייסדות אמרו דברים חשובים, ארז ביטון היה מעורר השראה, אבל לא עלה שם שום דבר שלא שמענו קודם. ההתרגשות (הנוגעת ללב, באמת) ניכרה עליהם, וזה מבדיל אותם מהפוליטיקאים שלנו – המשופשפים, המחושבים, המנוכרים והמנותקים. האנושיות הזו, בצירוף הדרך שהם עשו, כל אחד לחוד וכולם ביחד, מייצרת המון אמון ואפילו תקווה. עם זאת, כדאי שיציגו קווים מנחים ברורים של הדרך להשגת מטרות; כדאי שידברו על שותפים פוליטיים פוטנציאליים ומי שלעולם לא יהיו איתם באותו צד (האם "הבית היהודי" יכולה להיות שותפה? ואם כן, איפה זה שם את היחס לרשימה המשותפת? הרי פתרונות נקודתיים לא יעבדו כשמדובר בהרכב קואליציוני); כדאי שיסבירו מה יהיו מקורות המימון של התכניות הכלכליות (המעורפלות בינתיים) שלהם.

״תור הזהב״ נהנית עכשיו מהפוטנציאל הגלום בכל דבר חדש, אבל לא בטוח שכל התמיכה והאהדה והסקרנות יתורגמו לכוח פוליטי ממשי אם לא תהיה, לצד התקווה, גם בשורה קצת יותר פרקטית שההתארגנות הזו תביא עימה.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אחדיה מתל אביב

    "הקמת התארגנות פוליטית שתצליח לייצר קול ובית פוליטי לכל אותם אזרחים שלא באמת שייכים למשחק הפוליטי הפנים-אשכנזי" – תחת ״אזרחים״ אתם מתכוונים כמובן ליהודים. למה אתם לא כותבים את זה?

    סתם גזען ״נחות״ שמתכתש עם גזען ״עליון״ ודורש להיות שווה לו.

  2. דןש

    בדיוק מה שחסר לנו – עוד תנועה על רקע עדתי
    כל עוד תהיינה קיימות מפלגות על בסיס עדתי, דתי ו/או גזעי – מדינת ישראל תהיה מדינה מפורדת ולא מלוכדת.
    מפלגות חייבות להיות על בסיס רקע אידאולוגי ותפיסת עולם רחבה – זה המרכיבים ההכרחיים בהומוגניות חברתית.

  3. יוסי ברנע

    אפשר להתחבר לתפיסות הצדק החברתי הנגזרות מהוגנות חברתית ושוויון אבל זה לא מספיק. ראוי לצדד בתרבות פוליטית דמוקרטית ליברלית של מדינת לאום של כל אזרחיה הישראלים, אחת דתם או מוצאם האתני. מבחינה זו המסורת היהודית אין לה מה לתרום כי לא הייתה מעולם מדינה יהודית מסורתית מזרחית או מתונה. אסור לשכוח שהמסורת היהודית , כל מסורת יהודית, אין לה פתרון למי שאינם יהודים במדינת הלאום של הרוב.
    מבחינה כלכלית דווקא תפיסה ליברלית המצדדת במכירת אדמות המדינה לכלל הציבור, כמו גם הלאמת והפרטת כל המוסדות הציונים כמו : קק"ל וקרן היסוד היא הכיוון הנכון. יש כמובן צורך ברפורמות קרקעיות נוספות כמו גם בשינוי מפת אזורי התעשייה למניעת אפליית הישובים "הערבים".
    אפשר לחשוב על לימוד השפה הערבית בבתי הספר היסודי, אבל לא פחות חשוב לחזק את ידיעת השפה העברית בקרב דוברי הערבית לצורך שיפור ניעותם החברתית כלכלית.
    לסיכום, יש צורך במתן משמעות ונפח חדש ומכיל לישראליות החדשה.

  4. נתן.

    סיפור הגזזת חוזר כחוט השני בכל המאמרים פה , ולמרות שכדרכם של מיתוסים שום עובדה לא תשכנע את שטופי המוח , כדאי להזכיר את העובדות ךאךו שעדיין מסוגלים לחשוב ( אני מתכוון לכל אלו שלא חושבים שמירי רגב היא לוחמת זכויות אדם).

    הטיפול במחלת הגזזת באמצעות הקרנות החל בעולם כבר בתחילת המאה ה20. בארץ ישראל החלו השתמש בטיפול כבר ב1920 , במסגרת הטיפול ,אלפי ילדים במושבות בקיבוצים ובערים קיבלו את הטיפול, בנוסף , במסגרת ארגוני עזרה הדדית קיבלו את הטיפול אלפי ילדים בקהילות היהודיות במזרח אירופה.

    הטיפול הזה נחשב לטיפול הרפואי הטוב היעיל המתקדם והבטוח ביותר למחלת הגזזת, רק לקראת שנות ה60 כאשר החלו לחשוד בכך שמדובר בטיפול מסוכן התחילו לעבור בעולם ובישראל לטיפול אנטיביוטי.

    אלו העובדות היבשות. לא גזענות לא שאשכנזים לא מזרחיים ולא נעליים.

    1. ג. אביבי

      תגובתו של נתןצ'יק אופיינית לזו של מכחישי השואה, של הניאו-נאצים ושל שאר מפיצי הגזענות הלבנה.
      השתמשו בהקרנות רנטגן כאמצעי ריפוי נגד גזזת ובכלל מראשית המאה ה20 ועד מעט אחרי מלחמת העולם השנייה. מאמצע שנות ה50 היא הייתה אסורה ברוב המדינות המתקדמות. הנזקים הבריאותיים הבלתי הפיכים שנגרמו ע"י ההקרנות הללו היו ידועים כבר אז לכל מי שעסק בהקרנות כולל בישראל. העובדות הפשוטות הן שכמעט 99.99% ממוקרני הגזזת היו מזרחים ברובם מרוקאים – ולא שחסרו כאן אשכנזים שנשאו את המחלה הזאת. עוצמת הקרינה בה הוקרנו ילדי המזרחים הייתה פי 30 אלף מזו של צילומי רנטגן ופי 600 מעל הסף המסוכן לחיי אדם בוגר (שהיה מוכר כבר אז). כל זה היה ידוע היטב למקרינים בארץ, וזה לא מנע הקרנה רצחנית של עשרות אלפי ילדים מזרחים, שברוב המקרים נלקחו בכוח נגד רצונם ורצון הוריהם להקרנות. גם הטיפולים האלטרנטיביים (כגון משחות ללא מרשם רפואי) היו קיימים ומוכרים כאן.
      ההקרנות לא באו לרפא אף ילד מרוקאי אלא נעשו במסגרת ניסויים על בני-אדם, ע"י הממסד הרפואי של מדינת ישראל ועסקני מפא"י. כלומר, מדינת ישראל סיפקה את ילדי המזרחים כחומר גלם לניסוי הקטלני הזה עבור משרד הבריאות האמריקאי (בארה"ב ורוב מדינות העולם ניסויים כאלה נאסרו באותן שנים). התמורה הייתה אספקה של ציוד רפואי במאות מיליוני דולרים למערכת הבריאות.
      מי שמכחיש את הפשעים או את הכוונות האמיתיות של ההקרנות הללו, אל לו לבוא בטענות אל מכחישי השואה ושאר ניאו-נאציים – הוא נוהג בדיוק כמותם. במדינה מתוקנת נתןצ'יק היה נשפט ומושלך לכלא למספר שנים על פשע נגד האנושות.

  5. מישהו

    עוד מפלגת היפסטרים כמו הבמאי ההוא ואלדד יניב

  6. חזי

    אז מהי הבשורה המעשית?