• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

אין דו-קיום בלי קיום: על ריצת מרתון וריבונות

מחשבות על ההבדלים בין התנועות המזרחיות החדשות ״תור הזהב״ ו״מזרחית משותפת״, סביב שאלות של ריבונות פוליטיות והפניית המבט
עודד סספורטס ואיתמר טובי (טהרלב)

"אין שותפות בלי תהליך שחרור קודם. אין דו-קיום בלי קיום. כל קבוצה צריכה קודם כל לשחרר את עצמה ולאפשר את הקיום הבסיסי שלה, לפני שהיא מסוגלת לצאת ולהתחבר עם קבוצות מדוכאים נוספות" – נבילה אספניולי.

בשנה האחרונה הוקמו יוזמות פוליטיות שונות, הבולטות מביניהן ממש בחודשים האחרונים: ״תור הזהב – עכשיו תורנו״ ו״מזרחית משותפת״ – שתי תנועות שהוקמו בידי פעילים ופעילות מרכזיים בשיח ובאקטיביזם המזרחי. ייתכן ששתיהן הושפעו מאותם מחוזות שיח של השנים האחרונות, אולם ההבדלים ביניהן ניכרים באופן מהותי בעיקר סביב שאלת הפוליטיקה של הריבונות.

המשך טבעי מול משבר

״תור הזהב״ היא תנועה פוליטית אזרחית ציונית-מזרחית, שמבקשת לעסוק בענייני פנים ובמצבם הפיזי והרוחני של בני הפריפריה – רובם מזרחים – בחברה הישראלית. ניתן להתייחס למושג ציונות מזרחית כאל תפיסה של בניית זהות פוליטית ולאומית שהינה המשך טבעי של תפיסה מסורתית דתית שהתקיימה בתפילות ובפיוטי הגעגוע של היהודים מזה אלפיים שנה, ללא האלמנט המצמצם המתייחס לציונות אך ורק כפתרון לשבר של יהודי מזרח אירופה לפני ובמהלך מלחמת העולם השניה.

מרתון מול שישים מטר

תפיסת העולם של ״תור הזהב״ מתאימה לריצת מרתון. כן, הדרך לשלום היא ארוכה, וכך אין היא יכולה לסבול קיצורי דרך מפתים והיא חייבת לעבור קודם כל דרך תיקון השבר המזרחי. ״מזרחית משותפת״, לעומת זאת, מאופיינת בתפיסת עולם המאפיינת ריצת שישים מטר. חבריה מדברים ברומנטיות על יצירת מאבק משותף ואידיאליסטי עם פלסטינים כתנאי ראשי ליצירת מציאות פוליטית וחברתית שלוקחת בחשבון מזרחים. שכן, ״מזמנת לנו המזרחיות והפלסטיניות סדר יום משותף: הרחבת גבולות השיפוט של עיירות הפיתוח והערים הערביות, מאבק בכליאת יתר, במערכת החינוך המסלילה והמפלה, במחיקת התרבות וההסטוריה שלנו, באלימות המשטרה ובגזענות״ ועוד.

אומרים ועושים: ״מזרחית משותפת״ עלו לאחרונה לרגל למשכן הכנסת להיפגש עם חברי הכנסת של הרשימה המשותפת. ייתכן והדבר מעיד על תפיסת ריבונות תלותית, המניחה שללא המאבק הפלסטיני אין למזרחים כלל רשות להוציא הגה ולנסות והתנסח פוליטית. הדבר מעניין שכן בשנת 2016, החברה הפלסטינית בישראל מנוסחת, משכילה, מעורה ואסרטיבית. כן, היא נתפסת כאוכלוסיית אויב, אך לעומת ״מזרחית משותפת״, אין היא זקוקה מנגד לקול המזרחי בשביל ניסוח עמדות ריבוניות ועצמאיות.

מבט פנימה, מבט החוצה

הבדל מהותי נוסף טמון באופן הפניית המבט ובקהל המדומיין: בעוד ״מזרחית משותפת״ מעוניינת ביצירת קואליציה סכרינית בין מזרחים וערבים כתנאי קודם להתנסחות פוליטית מזרחית-ריבונית, ״תור הזהב״ – הגם שהיא מניחה שייתכן שישנו קשר תרבותי כלשהו בין שתי קבוצות לאומיות – אינה יוצאת מנקודת הנחה שיש לפעול כעת יחדיו לפתרון בעיות, אלא שיש להפנות קודם מבט מזדהה פנימה, לבית הממשי שלנו, שם נגלה שהבעיות במהותן כלל אינן זהות.

בעוד ״מזרחית משותפת״ מעוניינת ביצירת קואליציה בין מזרחים וערבים כתנאי קודם להתנסחות פוליטית מזרחית-ריבונית, ״תור הזהב״ אינה יוצאת מנקודת הנחה שיש לפעול כעת יחדיו לפתרון בעיות, אלא שיש להפנות קודם מבט מזדהה פנימה, לבית הממשי שלנו, שם נגלה שהבעיות במהותן אינן זהות

ההנחה של ״תור הזהב״ היא שעל מנת להידרש למשל לשאלת השלום, אנו חייבים לעבור דרך סוגיית מצבם ההשכלתי-כלכלי-רוחני של יהודי ארצות האסלאם בישראל, ולהידרש בפועל לסוגיות החברתיות שניתן למסמר על ציר מוצא-פריפריה ובסוגיות מפתח מהותיות לחיים בתוך החברה הישראלית. רוב תשומת הלב של ״תור הזהב״ ממוקדת בסוגיות הפנימיות והלא אוניברסליות הללו; משינוי סדרי עדיפויות בתקציבי ממשלה, דרך ייצוג פוליטי שווה (דרישה שעלתה על ידי הפנתרים השחורים עצמם במעמד זהה לדרישה לסיום הממשל הצבאי) עד לשינוי המבנה התרבותי שפועל כדי לשמר את כוחם של אותם מעטים שעיצבו את ישראל הממלכתית בצלמם ודמותם.

אוניברסליות, ניסיון לחנך וחוסר סבלנות

במידה רבה, אנשי תנועת ״מזרחית משותפת״ מציגים את עבודתם בעזרת השפה האוניברסלית-חילונית של הקשת הדמוקרטית המזרחית. זהו של דור האינטלקטואלים המזרחים שעיצב את הקשת כהתארגנות פוליטית אינטלקטואלית לאחר הפנתרים ולאחר 77׳. דור שיוצר, בועט ומשפיע גם היום. כך, הם עלולים לחזור על אותן ההנחות שכבר הונחו ונוסו בסיבוב הקודם של הקשת הדמוקרטית.

״מזרחית משותפת״ מדלגת ומוותרת על הדיאלוג עם החברה הישראלית, אלא אם מזרחים יתייצבו כאן ועכשיו כניצבים לצד סוגיות חיצוניות לקיומם הבסיסי ואם לא – שימשיכו, אולי כעונש, להינמק בעוני, איום ביטחוני והיעדר הזדמנויות להשכלה גבוהה. בינתיים, אנשי תנועת ״תור הזהב״ כבר תויגו במרחב הווירטואלי כ״פאשיסטים״ בגלל חוסר הנכונות שלהם להתנסח בז'רגון המוכר של השמאל התל-אביבי. אותו ז'רגון שמתייחס לסוגיה הפלסטינית כקדושה, אולטימטיבית, אידיאלית ובלעדית.

אכן, ״תור הזהב״ זרה למסורת של השמאל הישראלי הלבן שרגיל לנופף בסכסוך הישראלי-פלסטיני בעודו מתעלם מהפיל בחדר – המצב המזרחי. ייתכן שגם מפחידה אותו נינוחות ההבנה שלנו את עצמנו כחלק מהמרחב הזה, מההיסטוריה שלו, מהקשר שלנו לאדמה הזו – דרך צבע העור, המאכלים, השפה. הזהות הריבונית שלנו, זו שכמהה לארץ ישראל אלפי שנים לא תלויה ולא עוברת דרך פלסטינים, דרך תודעת השבר האשכנזית, או דרך אוניברסאליות זרה ומחנכת. במקרה הטוב הן חופפות להן.

עיקרון והיגיון

שינוי השיח אודות המצב המזרחי הוא תנאי לשינוי של כל תחום אחר ולא להפך. אך על מנת שנוכל כמזרחים להשתחרר מאחיזת החנק הרוחנית והפיזית כלפינו, נהיה חייבים לחזור לחשיבה אינטגרטיבית גם מתוך ציונות מזרחית. חזרה לתור של זהב בהשכלה שישמור על מעמדנו הרוחני. בכלכלה – על מנת שנוכל לחיות ללא האיום בעוני חמור. אנו זקוקים לאפשרות לדמיין עתיד. אנחנו חייבים מורים טובים ולא גזענים, עלינו לשקם את הייצוג שלנו – את הדימוי העצמי הקולקטיבי שלנו שנחבט על ידי מערכת החינוך ודימויי התקשורת השליליים שחונקים ומצמצמים חלומות, חירויות ושאיפות של מזרחים מזה שנים.

מבחינה עקרונית, השטח בוער על שאלת הלגיטימציה שלנו לפעול כשחקנים פוליטיים עצמאיים, כבעלי הזכות להתנסח באופן ריבוני, אינטימי ופנימי. מבחינה לוגית, בהמשך לדבריה המעניינים של נבילה אספניולי, בין כה וכה עד שלא תהיה תוחלת למאבק מזרחי מנוסח, בעל ריבונות לעבודת הזדהות פנימית – לא תהיה כלל אפשרות ממשית וריאלית להידרש לפתרון בעיות אחרות, למשל ההידרשות לפתרון הסכסוך. כל אפשרות אחרת עוקפת תהיה קיצור דרך חסר סבלנות, נמהר, שטחי ומסוכן.

עודד סספורטס הוא בוגר תואר ראשון בפילוסופיה וסטודנט לתואר שני במדעי המדינה באוניברסיטה העברית. איתמר טובי (טהרלב) הוא בוגר החוג לשפה וספרות גרמנית ומוסמך המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית. שניהם פעילים ב״תור הזהב״

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. חיים

    אפתח באתגר לכותבי המאמר: צטטו מהזיכרון את הפיוט האהוב עליכם. אשמח להתבדות ולגלות שאתם מסוגלים לעמוד באתגר, אך מהיכרות עם הימין המזרחי הפוסט-קולוניאלי, אני מסופק בכך. לא הצלחתם לעמוד באתגר? אז אולי במקום לנכס את הסבים והסבתות שלנו ולדבר בשם מסורת שאתם לא יודעים עליה דבר, גלו מעט ענווה והתחילו ללמוד.

    עד שהנס הזה יתרחש (על הדרך, כדאי גם שתלמדו ערבית, במיוחד אם אתם מתכוונים לעשות שלום "על צלחת חומוס", כפי שאמרתם באותה כתבה מביכה), אני לא רואה טעם בדיאלוג. התשובה הראויה ל"תור הזהב" (כמו לכל תנועה ציונית אחרת) היא אך ורק BDS. את הדיאלוג ננהל עם החיילים והמנהיגים שלכם בהאג.

    1. זיו

      הערה לחיים
      נדמה לי, שידיעת הערבית אינה דרושה לצורך דיאלוג (בין בגובה העיניים ובין בגובה צלחת החומוס) עם הפלסטינים אזרחי ישראל, שכן הם יודעים עברית, וחלק ניכר מהם אפילו עברית טובה מזו של היהודים. ידיעת הערבית נדרשת מהטעמים הנוגעים לטיעונים האחרים שלך כלפי "תור הזהב", שאני מסכים איתם.

      1. חיים

        זיו, הטענה שלך נכונה עבור פלסטינים אזרחי ישראל, אבל לא עבור אזרחי עזה והגדה. בעקבות החרפת האפרטהייד בעשרים השנות האחרונות, החיכוך של הפלסטינים בגדה ובעזה עם דוברי העברית (שאינם ממערכת הביטחון) הצטמצם משמעותית. התוצאות ניכרות במיוחד בקרב הדור הצעיר. בכל אופן, ערבית היא לא האישיו. זו רק דוגמה אחת לנתק הדרמטי בין אנשי "תור הזהב" והמסורת שהם מתיימרים לייצג. זה מתבטא במישורים רבים אחרים, למשל, מיצוב של מודל דביק של מסורתיות כבון טון הדתי של המזרחים. אמי הגיעה ממשפחה ידועה של רבנים ודיינים ממרוקו. המשפחה הקפידה בקלה כבחמורה, לא קידוש וסרט ערבי בליל שישי, לא מסורתיים ולא נעליים. דתיים. "תור הזהב" מוחקת את המשפחה שלי (ומשפחות רבות אחרות בעלות רקע דומה). "תור הזהב" מוחקת גם את המזרחים החילונים, את התרומות שלהם לשמאל בארצות כמו עיראק ומצרים ואת התרומות שלהם לתרבות ולהגות הערבית-חילונית.

        ייתכן שמדובר בניסיון זדוני למקסם את כמות הקולות שהתנועה תקבל בעתיד, אבל אני מעדיף לדון אותם לכף זכות, ולהניח שהמחיקה הזאת של המזרחים הדתיים והחילונים היא תוצאה של בורות. מעבר לתמיכה הישירה בכיבוש ולתמיכה העקיפה בטבח הבא בעזה, האסון הגדול של "תור הזהב" הוא הבורות, הבוז לאינטלקטואלים של הקשת הדמוקרטית המזרחית והמלכת מנהיגים שאינם בעלי שיעור קומה אינטלקטואלי. כאשר לא קיים עמוד שדרה אינטלקטואלי, התוצאה היא חוסר עקביות (מעבר מתמיכה בבל"ד לתמיכה במירי רגב בתוך שנה-שנתיים), שטחיות (כפי שניתן לראות במאמר הזה) וילדותיות (ע"ע האמונה בגן מזרחי קסום, שמאפשר השתלבות אוטומטית במרחב. כל זה בזמן שאחרון האשכנזים בתעאיוש משתלב במרחב באופן הרבה יותר מוצלח מהם).

        1. חיים

          *השנות=שנים (זה מה שקורה כשמוחקים מילים ומנסים לכתוב מחדש :))

        2. זיו

          חיים, השאלה המרכזית לדעתי היא- האם אתה מוכן לוותר על הפריבילגיות שלך כיהודי. אין דרך ״להשתלב״ בשום מקום, כל עוד אתה מתעקש להיות אדון ולדבר רק אל ועם קבוצת ההשתייכות שלך. מקריאת הטקסט של תור הזהב אני מתרשם, אפילו לא שוקלים אפילו אפשרות כזו.

          1. זיו

            נשמטה מילה. צריך להיות- שהם אפילו לא שוקלים אפשרות כזו

          2. עידו לם

            האם הערבים מוכנים לוותר על הפריבליגיות שלהם במרחב? אם כן אולי נחשוב על לוותר על שלנו

    2. עידו לם

      אנחנו משקשקים, אל תביאו לנו את bds שאפילו המערב מזלזל בו.

  2. נטליה

    זה לא מתעלה מעל הקטיגוריות של ימין ושמאל, זה פשוט ימין, ימין וימין. אולי הגדרה אחרת אפשר לתת לזה – שמאל אתני, שזה, אגב, ימין.

    חוסר המודעות הפוליטית זועק פה לשמיים. מביך.

  3. נטליה

    אפשר כבר לנחש איך הליכוד או הבית היהודי יקראו את החומרים שלכם וימנו יועצים פרלמנטריים כדי להתחבר לאנרגיות המרעננות שאתם מציעים על-ידי מתן פירורי זהות ותקציב. רובכם עומדים להיות יועצים פרלמנטריים לשיפור עמדות במבנה גזעני. חלקכם כבר היה.

  4. אחד מתל אביב

    אה, הבנתי סוף סוף! אתם פשוט גם רוצים להיות טייסי קרב, ולא חיילי מג״ב. דווקא אולי תשקלו מחדש, היום גם חיילי מג״ב זוכים לשירות משמעותי.

    זה מקובל, אבל אין להעמיד פנים שזהו ״מאבק צודק״. הוא צודק במונחים של המאה ה-17 או משהו כזה. אבל מאז שהונהר להמון שכל בני האדם שווים (ההמון יבלע את זה או את ההפך הגמור – תלוי במה יאכילו אותו, אבל לשמחתנו הוא כבר בלע את זה ופלט לכדי עיסה משפטית עולמית מוסכמת יחסית), אי אפשר להגיד שזה ״צודק״.

    בין היתר, כל פעם שאתם מדברים, אתם בלי להעמיד פנים אפילו מדברים רק אל היהודים. ועל הפלסטינים חושבים כעל אידיאל, כמעט כאילו הם לא באמת קיימים. לכן זה לא באמת חשוב האם נדאג לפלסטינים עכשיו, או אחרי זה, הם משהו די וירטואלי. נמקים בעזה, או משהו כזה, וירטואלית.

    לסיכום, הגיוני שתנסו לשפר מעמדכם בתוך קבוצת העליונים, אם כבר כך קרה ואתם בה, אבל זה גם הגיוני שאדם שקול מספיק יבוז לזה, לפחות בליבו.

    1. באר שבעי

      מה שאני אוהב בתגובות שבאו לפניי הוא שהן בדיוק מוכיחות את הנקודה. ההנחה מלאת הזלזול שלמזרחים אסור לנהל דו שיח פנימי או לטפל ראשית במצבם לפני שיתפנו לסוגיה הפלסטינית, על כן הן רואות את אידיאל השיח המזרחי כגרורה של הפלסטיני שאין בלתה.
      מעבר לכך, גם הניסיון של תור הזהב לפנות לקהל מזרחי שבהתחשב בנסיבות הוא בין היתר גם מסורתי וימני ולנסות להשתמש בשפה אחרת לגמרי מהשמאל כדי לדבר על סוגיות שמאל, מבלבל דווקא את אלו שמאמינים שנקודת מבטם היא של "הצופה האידיאלי" רואה הכל, חושף נקודות עיוורות למדי.

      אז רק רציתי להגיד תודה רבה על תצוגת התכלית המרשימה.

      1. זיו

        תגובה לבאר שבעי
        אני מסכים, שיש מקום לפנות לקהל מזרחי מסורתי וימני, אבל רצוי להיות ישר ולציין זאת. לדבר על "לא שמאל ולא ימין" בחברה שכמעט כולה ימין, זה ימין בריבוע. ואם כבר הכותבים מתהדרים בפנתרים השחורים, אז תמיד רצוי לשוב לדברים היפים של הפנתר כוכבי שמש: "לא יהיה שוויון ולא יהיה סיכוי למזרחים כל עוד יש כיבוש ויש מאבק לאומי, ומצד שני המאבק הלאומי לא יסתיים כל עוד המזרחים נמצאים בתחתית הסולם ולמעשה מהווים מנוף אנטי-ערבי."

  5. יאיר

    הטיעון המוצג כאן הוא פשוט: ניתן לעשות דה-קולוניזציה ״פנימית״ של החברה היהודית ישראלית בלי להידרש לדה-קולוניזציה של המשטר הישראלי. אפשר למזרח את האתנוקרטיה הישראלית, בלי להידרש לאיזרוחה. שלא כמו מאיר עמור שרואה באזרוח-מזרוח מהלך אינטגרלי שאי אפשר להפריד בין שני חלקיו.
    ייתכן שהכותבים תומכים באזרוחה של האתנוקרטיה, אבל זה יגיע כשלב שני, ואין הכרח שיגיע. כרגע עניינם הוא במזרוח האתנוקרטיה.
    הדיון הנדרש הוא האם אכן אפשר למזרח את החברה הישראלית, בלי לקרוא כלל תגר על המשטר הישראלי ויסודותיו כפי שנקבעו מאז 48 (בידי הנהגה אשכנזית).

  6. מזרחי שחום חלק

    אולי עדיף בתכלס לוותר על הקטע הערבי? ברצינות.

    1. יאיר

      במדינה בלב המרחב הערבי, שכמחצית האוכלוסייה שבשליטתה היא ערבית? לא, אי אפשר ״לוותר על הקטע הערבי״.

      1. מזרחי שחום חלק

        לא הבנת. לא חשוב.

  7. אסף

    נראה שהויכוח נעשה עקר בגלל היצמדות למימד הזמן: מהצד של 'תור הזהב' מתעקשים ש"קודם" נטפל בבעיה המזרחית ורק אח"כ נתפנה לפלסטינים; ומהצד השני מתעקשים שצריך באותו הזמן.
    זו טעות: הויכוח האמיתי הוא על הלגיטימיות העקרונית של עמדה לאומית-יהודית בתוך המזרחיות. צריך לומר חד וחלק: לא קודם, ולא אחר-כך – מזרחים לא מחויבים להזדהות עם פלסטינים. מותר למזרחי לראות עצמו מחויב בראש ובראשונה ללאומיות יהודית, ולהתייחס לפלסטינים כאל אויב שצריך להילחם בו, ולא להזדהות איתו. בדיוק כמו שלגיטימי לפלסטיני לראות ביהודים אויבים שהוא רוצה למגר את שלטונם על כברת הארץ הזו.
    בסופו של יום, הויכוח נסוב על השאלה היסודית – האם ישראל צריכה להישאר מדינה יהודית, או להפוך למדינה לא-יהודית ("מדינת כל אזרחיה" או איך שתרצו לקרוא לזה). ובשאלה הזו לגיטימי בהחלט שמזרחים יאמרו בפירוש – אני חפץ במדינה יהודית, עם חוק השבות, עם רוב יהודי. ולגיטימי לגמרי שמזרחי יחשוב שהסכסוך עם הפלסטינים – ורוב נגזרותיו וביטוייו היומיומיים שמתוארים תחת הכותרת "כיבוש" – נובע בעיקר מכך שהפלסטינים מתעקשים לקבל יותר ממה שמגיע להם בדין ועל פי נוהג ומשפט האומות, אחרי שהפסידו במלחמה, כשהיתה להם הזדמנות לחלק את הארץ.
    אפשר להחזיק באמונות ובדיעות הללו, ובאותה עת לשאוף לעיצוב זהות יהודית-מזרחית ייחודית ודינמית בישראל, ולהילחם באפליית המזרחים בישראל.

    1. נטליה קוצקי

      מותר הכול. מותר גם לתהות מה ההבדל הגדול בין זה לבין הצהרותיה ודעותיה של מירי רגב. כנראה אין הרבה הבדל. הליכוד פשוט יכול לעשות את זה הרבה יותר טוב, והוא יעשה, בדיוק כי החזון כל כך פריך.

  8. יוסףה מקיטון

    ומי בדיוק הפלה ומפלה אותנו כמזרחיםות לאורך השנים? לא הציונות? ולמה יש דיכוי ואפליה, לא בגלל תרבותנו הערבית? ההבדל בין שיח "פנימי" ל"חיצוני" מתמוטט כאן ברעש גדול וב"תור הזהב" מתעלמים ומתנהגים כאילו מזרחים לא שירתו בשירות הידיעות (ש"י) כמסתערבים ומרגלים דווקא בגלל ידיעתם את השפה הערבית, כאילו אין לנו חלק בנכבה הפלסטינית שהוא ייחודי לנו בגלל זהותנו ומיקומנו ועלינו לקחת עליו אחריות, לא רק מול הפלסטיניםות (וכמובן שגם מולןם) אלא מול המראה. אותה מראה ש"תור הזהב" עומדים מולה עם כובע-טמבל-כחול-לבן וחושבים שהם נראים נפלא…

  9. אושרת חרזי

    הנה למה הימין האמיתי יאכל אתכם בלי מלח – שימו לב לרקע העמוד של בנט:

    https://www.facebook.com/NaftaliBennett/?fref=nf

    הם קוראים אתכם ועושים את זה יותר טוב מכם. את הקטע הציוני עם פזילות מזרחה אפשר לעשות גם עם ביבי-בנט, והוא ייעשה, והפירורים יגיעו.

    אתם לא מאיימים על אף אחד. יותר בקטע של לתת לרעיונות לכל מיני "מזרחים של כבוד" סטייל בגין וביבי, ובקרוב גם בנט, מי יודעת.

  10. די לבכיינות

    אילו כל היהודים היו מזרחיים, לא הייתה קמה התנועה הציונית וכמובן לא הייתה קמה מדינת ישראל. כל היהודים היו ממשיכים לחיות תחת שלטון ערבי במעמד סוג ג', ולא היו גם טענות לאפליה כנגד יהודים מזרחיים…

  11. נתן.

    האם שמעתם איזה שהיא ביקורת או התקפה על "תןר הזהב"? האם עיתונאים כתבו נגדם מאמרים,פוליטיקאים הסיתו נגדם בכנסת, ערוץ 2 שידר עליהם תחקירים שתנועות נאו-פשיסטיות כמו "עד כאן" הכינו ?

    האם אקדמאים, כלכלנים, סופרים או מישהו אחר דיבר נגדם? האם יש אפילו אות אחת בדרישות שלהם(כפי שהן מופיעות באתר) שכל המפלגות לא יאמצו בעיניים עצומות?

    לכאורה יש כאן דבר מוזר.

    קבוצת אנשים שרואה את עצמה כמהפכנים, עוקרי הרים, משנים סדרי עולם, מפילים אליטות ומשנים את כל החברה הישראלית מהיסוד ואיש לא כועס לא מתרעם לא מניד עפעף.

    כי האמת שמהפכני הדלה-שמטע האלה לא מאימים על אף אחד , תשוו את זה להתנפלות הגדולה על עזרא נאווי או על שוברים שתיקה.

    כי את מה שאמר אחד ממקימי התנועה החדשה " הייתי עושה שלום עם הערבים על צלחת חומוס" אפילו אבי דיכטר לא היה מנסח יותר טוב.