לאן נעלמו הקשישים ה"אחרים"?

אמש שודרה במהדורה המרכזית של ״חדשות 10״ כתבה על החלטת עיריית שדרות לסגור את מרכז יום לקשיש בעיר. אנשי מערכת החדשות בחרו להציג אותה באופן מסוים: כבר בהפניה לכתבה, נאמר לנו מפי המגישה שניצולי שואה מהעיר הדרומית הם אלה שנאבקים בהחלטת העירייה, וכי כאשר הם הפגינו על כך בעירייה, ראש העיר והשרה לשוויון חברתי התעלמו מהם. גם לכל אורך הכתבה, הכתב הבליט את עובדת היותם של הקשישים ניצולי שואה. העורכים אף המשיכו באותו קו – בתחתית המרקע הופיעה כותרת הכתבה: "ההתעלמות מניצולי השואה".

ב״חדשות 10״ העלימו את העובדה שבמרכז יום לקשיש ישנם קשישים ממוצאים ומרקעים שונים, ובחרו להדיר את הקשישים המזרחיים, את הקשישים שעלו מברית המועצות בשנות ה-70 וה-90, ובעצם את כל מי שאינו ניצול שואה. בכתבה עצמה רואיינו שלוש קשישות בעלות שם משפחה אשכנזי, וקשיש נוסף שהופיע רק עם שמו הפרטי. הבחירה הזו מכוונת: שוב נוכחנו לדעת שדמם של האשכנזים בכלל ושל ניצולי השואה בפרט, אדום יותר.

בין אם במודע ובין אם לאו, הבחירה של אנשי חברת החדשות למקד את הכתבה רק בניצולי שואה טומנת בחובה יצירת היררכיה המבוססת על רמת הסבל והנסיבות ההיסטוריות של כל קשיש. אין עוררין שהזוועות שהתרחשו ברובן על אדמת אירופה במלחמת העולם השנייה עדיין כואבות. אף על פי כן, הדרתם של הקשישים המזרחיים, למשל, מעידה על כך שסיפור חייהם כנראה לא מספיק טרגי או כואב, לפי אותו מדד.

הדבר מקומם עוד יותר משום שכולנו מודעים לעוול ההיסטורי שנעשה לעולים מארצות צפון אפריקה בשנותיה הראשונות של המדינה – הם הרי שוכנו אז במעברות שבפריפריה. יותר מכך, רובם גם נשארו שם עד היום, וחלקם הם אותם קשישים, שפוקדים את אותו מרכז יום לקשיש בעיירת הפיתוח הדרומית. אך משום מה ב״חדשות 10״ סירבו להשמיע את קולם, וחמור מכך, אף טשטשו את קיומם.

אין ספק שידיעות חדשותיות העוסקות בפריפריה הן חשובות מאוד וכמעט תמיד אינן זוכות לביטוי מספיק בתקשורת, ולכן התסכול מהכתבה הוא אדיר. בנוסף, יש לתהות מדוע היה חשוב כל כך לעורכי המהדורה למקד את הכתבה רק בניצולי השואה. האם מה שנחשף בכתבה אינו עגום דיו – ראש עיריית שדרות מעוניין בסגירת המקום מתוך שיקולים פוליטיים, לכאורה –  עד כדי כך שיש צורך לדחוק הצידה בגסות את שאר הקשישים שרצה הגורל ולא עברו את השואה?

ערן כהן הוא חייל משוחרר, בן 23, חי בת״א