הירי בחברון: דיון משפטי על מעצרו של החייל החשוד

הדברים הבאים אינם ממוקדים בסוגיה העקרונית בדבר ליקוי המאורות המוסרי שטמון בדיקטטורה הצבאית שמשליטה מדינת ישראל על חיי מיליוני פלסטינים בגדה המערבית קרוב ליובל שנים. הדברים הבאים אינם ממוקדים בסכנה העצומה שמרחפת מעל ראשה של הדמוקרטיה הישראלית הלקויה, הטמונה בעצם קיומה המקביל של הדיקטטורה הצבאית המפלה שהשליטה ישראל בגדה המערבית. הדברים הבאים גם אינם ממוקדים בסכנה העקרונית שטמונה ביצירת תמונת מציאות בלתי אפשרית, שבמסגרתה מבקשת ישראל לקיים משטר דמוקרטי בתחומה הריבוני בידה האחת ובמקביל מתעקשת לקיים ממשל צבאי בגדה המערבית בידה השנייה. הדברים הבאים אפילו אינם ממוקדים בפיצול החוקי הבלתי נסבל, כזה הטומן בחובו סממני אפרטהייד מובהקים, שמתקיים בגדה המערבית בין שני מעמדות: מעמד האזרחים הישראלים שנהנים מזכויות האזרח שמבטיחה הדמוקרטיה הישראלית מול מעמד הנתינים הפלסטינים הכפופים לדיקטטורה הצבאית.

הדברים הבאים מבקשים להתמקד אך ורק בסוגיה משפטית צרה, אף שברור שסוגיה משפטית זו טומנת בחובה שאלות מוסריות עמוקות: מדוע קבע בית הדין הצבאי שישנו מקום לשחרר את החייל החשוד בירי הפלסטיני בחברון מבית המעצר הצבאי לבסיס צבאי רגיל, תוך שעליו לשהות אך ורק בבסיס זה בלא לשאת נשק ותוך שעליו לבצע עבודות רס"ר. כלומר: עליו לשהות במעמד עצור צבאי בבסיס סגור, אך לא במעמד עצור צבאי בבית מעצר.

החשד הראשוני כנגד החייל היה רצח. בשלב זה מדברים אנשי התביעה הצבאית על חשד לעבירה שחומרתה פחותה מרצח, עבירת ההריגה. אני לא מכיר, כמובן, את מלוא הראיות המצויות בידי חוקרי מצ"ח, אבל ככל שניתן ללמוד מהראיות שפורסמו בתקשורת, כלל לא ניתן לשלול את האפשרות שמדובר ברצח: החייל אינו נראה כמי שנתון בסערת רגשות בטרם הירי ובמהלך הירי. הוא אף מוסר את קסדתו לידי חייל אחר בטרם הירי. הוא אינו צועק לעבר חבריו להתרחק מהפלסטיני השוכב על הקרקע, בשל חשש מפני חגורת נפץ. הוא אינו מנסה להרחיק איש מקרב החיילים והאזרחים הישראלים שמקיפים את הגופה. הוא אינו נראה מבועת. הוא מרים את נשקו, מכוון אותו לעבר הפלסטיני ויורה בראשו. הסרטון שמתעד את מעשה ההמתה מלמד לכאורה על רצח. על המתה בכוונה תחילה.

וישנן ראיות נוספות שמחזקות את החשש לכך: פוסט בפייסבוק בו התבטא היורה בעבר בצורה בוטה ואלימה כנגד פלסטינים. הזדהותו במסגרת הפייסבוק עם גורמי ימין קיצוני אלימים. לחיצת היד שהעניק לברוך מרזל לאחר הירי. עדות אחד מחבריו ליחידה בדבר התבטאותו בטרם הירי שהפלסטיני צריך למות. וישנן ראיות אחרות, ובראשן הדקות הארוכות שחלפו מאז שהפלסטיני דקר חייל אחר ועד ביצוע הירי בראש הפלסטיני בעודו שוכב על הקרקע – במהלך הדקות הללו נבדק הפלסטיני בידי קצין שבעט בסכין והרחיק אותה מגופו, ווידא שהוא אינו חמוש בחגורת נפץ ופונה החייל הפצוע באמבולנס.

מאידך, ישנן ראיות שמלמדות על כך שאפשר שמדובר בהריגה בלבד: מדובר בירי לעברו של פלסטיני שדקר חייל אחר מספר דקות לפני כן, מכאן שפוטנציאל החרדה בקרבו של היורה יכול היה להיות ניכר. מדובר בירי לעברו של מי שהזיז את ראשו וידו בעודו שוכב, תוך שהוא לובש מעיל קל. אפשר שאכן התעורר חשש בקרב היורה מפני הפעלת חגורת נפץ – אף שטענה זו נראית קלושה: פלסטיני שיבקש להפעיל חגורת נפץ ליד חיילים, יעשה כן מיד כשיתקרב אליהם וזאת כדי לפגוע במספר חיילים רב ככל הניתן. לא הגיוני שיבקש לדקור חייל, תוך שהוא יודע שיספוג מיד לאחר מכן ירי מידי החיילים האחרים ואולי אף ימות, ורק אז ינסה ללחוץ על מתג הפעלת חגורת הנפץ. מצד שני, לא בטוח שהחייל היורה היה אמור לחשוב על הפרטים הללו במהלכה של סערת רגשות. אפשר גם שבעודו מבחין בפינויו של החייל שנדקר באמבולנס, סערה רוחו של היורה. ואפשר שישנן ראיות נוספות שמלמדות על כך שלא מדובר ברצח מובהק, אלא בהריגה.

זאת ועוד: אפשר שהיורה אכן חשש באמת ובתמים שהפלסטיני עומד להפעיל חגורת נפץ. במקרה כזה הוא אף יוכל לטעון שמדובר בפעולת הגנה עצמית ומכאן שיש לזכותו. טענה זו היא טענת הגנה לגיטימית בפי סנגוריו (המצוינים, אגב) אך היא נראית, כאמור לעיל, קלושה למדי לאור תוכן הסרטון ובעיקר לאור העובדה שהוא אינו צועק דבר לעבר חבריו, אינו מנסה להרחיקם, וגם אינו יורה מיידית, אלא מוסר את קסדתו לידי חברו, מרים את נשקו שלא בחפזה, מכוון אותו ורק אז יורה לעבר ראשו של הפלסטיני.

בין אם מדובר בחשד לרצח ובין אם מדובר בחשד להריגה, ברור שמדובר בחשד לעבירה פלילית חמורה במיוחד המושתתת על ראיות כבדות משקל. מדוע אפוא בחר בית הדין הצבאי להורות על העתקת מקום מעצרו של החייל מבית המעצר הצבאי (כלא 4) לבסיס צבאי סגור?

מעצרו של חשוד בעבירה פלילית יכול להתבצע כאשר ישנה תשתית סבירה לקיומו של חשד לביצוע העבירה, וכן ישנה עילת מעצר בדמותם של מסוכנות פוטנציאלית או של חשש לשיבוש מהלכי חקירה. גם אם ישנה עילת מעצר, על בית הדין הצבאי לבחון אפשרות למנוע את התממשות העילות הללו באמצעות דרך שתפגע באופן מינימאלי בחירות החשוד. זאת מפני שהחשוד הנו בגדר חף מפשע בשלב זה וחזקת החפות חלה עליו. זו אינה מליצה: מדובר בחשוד שנחקר במצ"ח ועדיין לא הורשע. גם לאחר שיוגש כנגדו כתב אישום תחול עליו חזקת החפות. גם אז יהא בגדר חף מפשע – חרף קיומה של עננה כבדה מעל ראשו. רק אם יורשע בידי שלושה שופטי בית הדין הצבאי ברצח או בהריגה, יהפוך היורה לעבריין בעיני החוק ויהא מקום לענישתו. בשלב זה אין שום מקום להענישו אלא רק לבחון אם ישנה הצדקה משפטית למעצרו או שמא ניתן להטיל מגבלות קלות יותר על חירותו.

אין מחלוקת שקיימת תשתית סבירה לחשד לביצוע עבירה פלילית חמורה. התשתית שמונחת לפני בית הדין הצבאי בידי התביעה הצבאית מלמדת לכל הפחות על חשד להריגה. לטעמי, אף על חשד לרצח. אין גם ספק שקיימות שתי עילות מעצר כנגד היורה:

סרטון אירוע הירי ומכלול הראיות מלמדות לכאורה על מסוכנות פוטנציאלית שלו. וכן, ברור שכל חשוד ברצח או בהריגה עלול לנסות לשבש מהלכי חקירה. השאלה היא אם ניתן למנוע את התממשות עילות המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו של החשוד תהא פחותה מהפגיעה שטמונה במעצרו בכלא. בית הדין הצבאי קבע שישנה דרך כזו: ריתוק לבסיס צבאי תוך שלילת גישה לנשק. בית הדין הצבאי לערעורים אישר החלטה זו. זה נראה מקומם במבט ראשוני. זה דוקר את העין – בוודאי בהשוואה ליד הקלה על ההדק בנושא מעצרם של פלסטינים בידי בתי דין צבאיים, ובמיוחד בהשוואה למעצרם המנהלי של פלסטינים רבים, כלומר מעצרם בלא שמובהר להם מהו החשד כנגדם, בלא שהם נחקרים, בלא שהם נאשמים בדבר בבית משפט ובלא שהורשעו בדבר. אבל זו החלטה הגיונית. ובעיקר, זה לא אומר דבר לגבי העתיד: קרוב לוודאי שיוגש כנגד החייל כתב אישום בגין רצח או הריגה. אפשר בהחלט שהוא יורשע. ואם יורשע – יישלח לכלא.

השאלות הן כמובן אלו: האם הוא אכן יורשע, באיזו עבירה יורשע, והאם העונש שייגזר עליו יהלום את חומרת העבירה. ובהקשר האחרון, כידוע, ניסיון העבר איננו מעודד.