• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

להוציא את ״הסודות של גנדי״ ודומיו לאור

מפעל הנצחת מורשת גנדי 'נקי' מהאמת ומהזכויות שנגזלו מנשים וצרובות על גופן ונפשן, ולחשוב שאנו, חצי מהאוכלוסייה, מממנות בכספי המיסים שלנו את המורשת של האדם הזה בלתי נתפסת. עלינו לחשוף את ההיסטוריה הלא-כתובה של דמויות אפלות כאלה

למען האמת, ביוגרפיות שלמות שהחדירו ועודן מחדירות בנו ערכי מנהיגות ודוגמה אישית נעדרות צדדים אפלים וכואבים, ומשמרות רצף של פגיעה ללא תיקון עבור קורבנותיה של תרבות אונס מיליטריסטית ופוגענית כלפי נשים באשר הן. האחרונה שבהן, תחקיר ״עובדה״ על גנדי ו״מורשתו״ האלימה, הציף את אחת הסוגיות הקשות ביותר הקשורות בכתיבה היסטורית: כתיבתה על ידי גברים, המייצרים נרטיב שעיוור לחצי הנוסף של האוכלוסייה – נשים, שמקומן נעשק והושתק. אמנם, ההיסטוריה שופטת כיום אחרת אישי ציבור, בין היתר בזכות גישות פמיניסטיות שממשיכות להתרחב תוך כדי תביעה נחרצת בכל הקשור לתקיפות והטרדות מיניות. השיח הציבורי תובע את אחריותן של דמויות ראשיות אשר כשלו פלילית ומוסרית בסוגיות הללו, ודיכאו רצון וחירות נשית רק בשל כוחם כגברים בעלי שררה ומעמד. אולם ההשלכות של ההבניה העמוקה הזאת באות לידי ביטוי עד היום.

״הסודות של גנדי״ מהווה חלק חשוב מאין כמוהו בתהליך ההחלמה החברתי של ההבניות המעוותות הללו, שיצרו מצב בו בעל כוח, הנתפס כגיבור לאומי ואיש צבא, יכול לעולל ככל שעולה על רוחו לנשים בלי לשלם על כך מחיר. לדאבוננו, אנו עדים לתופעה זו גם בימינו: קציני צבא ומשטרה נחשדים ומואשמים בתקיפה, ניצול מרות ואף אונס בשנים האחרונות, אולם הלך הרוח הציבורי אינו מסוגל להתמודד עם ניפוץ תדמיתו של ״הגיבור הלאומי״; אדרבא, הוא מאפשר למערכת הקשרים והיח"צ של התוקף לעשות היקש בין השניים ולבטל את האמינות והלגיטימיות של המתלוננות והנפגעות – ראו למשל המקרה של אופק בוכריס.

"הוא רכב על רוח התקופה… ניצל אותה", מציינת יעל דיין בתחילת התחקיר של ״עובדה״, ובכך היא מביאה את תמצית הסיפור מאחורי ההתנהגות הרומסת של גנדי: אותה רוח שבה כולם ידעו ושתקו, ויותר מכך – כולם ידעו וטייחו! הזעזוע מכך שעשרות תלונות על תקיפות נמחקו ו"נפתרו", דרך רמיסת חווייתן של חיילות צעירות, לא נותן מנוח. הידיעה שהמתלוננות הן אלו שהיה להן יותר אומץ, שלא נאנסו ״באופן מלא״ – מבעיתה. שהרי החלק החסר בתמונה מוליך אותנו הישר אל קשר השתיקה של שאר הנשים, שגורלן היה ככל הנראה מר יותר.

gandi
מתוך תחקיר ״עובדה״. הזעזוע מכך שעשרות תלונות על תקיפות נמחקו ו"נפתרו", דרך רמיסת חווייתן של חיילות צעירות, לא נותן מנוח

"כמעט אלים", מכנה הכתב נחום ברנע את אלופי צה"ל באותה תקופה (ואם זה כמעט אלים, נשאלת השאלה מה אלים לגמרי?): "זאבי היה מיוחד מבחינה זאת הוא… לקח את זה למקומות שאחרים לא העיזו לקחת". הכוונה היא לא רק לרצח מחבלים לאחר שנתפסו ונאזקו וללא משפט. גם לא לסיכון חיילים לשם מבצעי רהב מפארים עבורו ולעסקאות אפלות עם גורמים מהמאפיה. אלא לשימוש בנשים כאילו נועדו לשרת אותו ואת יצריו.

בתקופה בה נשים חששו להפוך לשק החבטות של מערכת היח"צ של הזרם הלאומני שמעדיף הנצחה שקרית מסגירת מעגל, האתוס הותאם לצרכי הנרטיב, והוא 'נקי' מהאמת ומהזכויות שנגזלו מנשים וצרובות על גופן ונפשן

האיש, שהיה מגדולי המתנגדים לחוק למניעת הטרדות מיניות בנקודת זמן בו הוא חוקק במרבית מדינות העולם המערבי, חשב שהחיילות תחת פיקודו הן כלי למימוש הסטיות שלו. התחקיר מעלה כי לא רק שהיה מאפיונר ועבריין שרמס כל מי שהעז לחלוק עליו בפומבי או בשיחות פרטיות, אלא אדם שתיכנן מעשי אונס בקפדנות דרך הטעיית החיילות אותן תקף. כמו כן, הוא השתמש בחיילים תחת פיקודו למשימות תקיפה אלו. יש להתעכב על הנקודה הזאת לרגע: אדם שהחליט לאנוס אשה הוא מתועב ונפשע, אך מי שתכנן פעם אחר פעם מעשי אונס אלימים של בנות 18, שהיו תחת פיקודו מתוך ציות לערכים לאומיים ותחושת שליחות, הוא שפל עוד יותר. על פי העדויות הקשות לפנינו סיפור על אנס סדרתי. זאת האמת המרה. אחת הנשים האמיצות שהסכימו לדבר על התקיפה, מסרה באופן מצמרר: "כמו הנמרים שלו, הוא שם את החיה בכלוב ויכול לעשות בה מה שהוא רוצה".

עשרות שנים יכולות לעבור, אבל המעשים הנתעבים לא יימחקו, גם לא הטיוח שלהם. כולם ידעו, ולא רק ששתקו, גם איפשרו והזינו. הבושה היא של מדינה שלמה. לרחבעם (גנדי) זאבי, יש מפעל הנצחת מורשת שלא בצדק. בתקופה בה נשים חששו להתעמת, לסכן את פרטיותן ופרטיות משפחותיהן, חששו להפוך לשק החבטות של מערכת היח"צ של הזרם הלאומני שמעדיף הנצחה שקרית מסגירת מעגל, האתוס הותאם לצרכי הנרטיב, והוא 'נקי' מהאמת ומהזכויות שנגזלו מנשים וצרובות על גופן ונפשן. לחשוב שאנו, חצי מהאוכלוסייה, מממנות בכספי המיסים שלנו את המורשת של האדם הזה בלתי נתפסת ומקוממת.

שום זעקה שתחפה על העניין בשל מותו לא תצדיק זאת. מחובתנו לדרוש שצדדים נוספים בהיסטוריה של אישי ציבור יהיו חלק מה שנכתב עליהם, שינוי חברתי שורשי עובר דרך התיקון הזה. ודאי שלא ניתן לעבור לסדר היום עקב הקריאות לקבור עדויות של נשים שחיות את מעשי הזוועה. מערכות שהזינו תקיפות מיניות הן לא דבר שולי, ואנו כחברה שרוצה לבנות כאן עתיד צריכה להוקיע את זה גם על ידי ההכרה ההיסטורית.

כנראה שיעניין אותך גם: