שותפותה של האליטה האקדמית בדיכוי

האליטה האקדמית בישראל מגויסת לטובת הפרויקט הלאומי, והיא מתוגמלת היטב על ידי המשטר. כשחבריה זועקים דברים כמו ״פאשיזם״, ראוי שיפנו את חצי הביקורת גם כלפי עצמם
עפר ניימן  

פרופ׳ נתי ליניאל, מהמחלקה למדעי המחשב באוניברסיטה העברית, זכה לאחרונה בפרס רוטשילד היוקרתי. בנאומו במשכן הכנסת, בטקס הענקת הפרס, החליט ליניאל לדבר על הפאשיזם במקום על נושאים מדעיים. הבחירה לעסוק במציאות הפוליטית בנאום במשכן הכנסת ראויה לשבח, אך התעלמותו של הדובר מסוגיות פוליטיות יסודיות אף יותר ראויה להתיחסות ביקורתית. 

הפאשיזם – הסתה ברחוב וברשתות החברתיות, מעשי אלימות פיזית נגד פעילי שלום (יהודים) וציד פלסטינים ברחובות – מאיים על שלומן של רבות וטובות, ונכון להתייחס לכך בכנסת. יחד עם זאת, ספק אם הפאשיזם הוא הגורם היסודי שמניע תהליכי רוע בישראל. מדינת ישראל נשענת על כוח צבאי מרכזי וממלכתי להגשמת יעדיה הפוליטיים. היעדים הללו נקבעו עד כה, במשך כמעט 70 שנה, על סמך עמדות יסוד גזעניות שמבדילות בין דם לדם. ההנהגה הישראלית לדורותיה אינה בוחלת בהפעלת כוח צבאי ובביצוע פשעי מלחמה, וגם הצד היוני לכאורה שלה שותף בכך. לדוגמה, את הפגיעות הישראליות החמורות ביותר בזכויות אדם, במסגרת הנכבה, הטיהור האתני של העם הפלסטיני ב-1948, ביצעו לוחמים "יפי בלורית" מאליטה חילונית וסוציאליסטית (לכאורה), ומקצת הפשעים נחשפו אך לאחרונה. ממשיכי דרכה של אליטה זו תומכים גם כיום בדיכוי צבאי נרחב של פלסטינים, עד כדי איגוף הליכוד מימין.

גם האליטה האקדמית בישראל מגויסת לטובת הפרויקט הלאומי, והיא מתוגמלת היטב על ידי המשטר – ביוקרה, במענקים ובפרסים. חוקרים בכירים מהאוניברסיטאות בישראל, ובהן האוניברסיטה העברית, היו מעורבים בהקמת מתקנים צבאיים בעלי חשיבות אסטרטגית למשטר. האוניברסיטאות בישראל עוסקות בפיתוח אמצעי לחימה, שחשיבותם הצבאית והכלכלית רבה. האמצעים נבדקים ב"תנאי מעבדה", למשל על התושבים החיים במכלאה גדולה ברצועת עזה, ונמכרים ברווח גדול למדינות אחרות. העיסוק האוניברסיטאי באמצעי הרג מתבצע בראש חוצות. כך למשל, הטכניון אינו מתבייש להציע תכנית לימודים בתחום "הייצוא הבטחוני".

בעת מתקפת "צוק איתן" הישראלית בעזה בקיץ 2014, האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל אביב התגייסו לטובתה. האוניברסיטה העברית התארגנה ל"[איסוף] מוצרים לחיילים בחזית, בהתאם לדרישות שעולות מהיחידות בצבא", ואוניברסיטת תל אביב הצהירה שהיא "מחבקת את כוחות הבטחון". בתחומי האוניברסיטה שוכן "המכון למחקרי ביטחון לאומי", שלכמה מהחוקרות/ים בו עבר צבאי מפוקפק. המכון מנפק ניירות עמדה עם המלצות צבאיות למשטר, כגון "דוקטרינת דאחיה" להרס בלתי פרופורציונלי של אזורים שלמים.

רבים מהחוקרים המובילים במתמטיקה ובמדעי הטבע משרתים בתפקידים בכירים ביחידות מודיעין וטכנולוגיה של צה"ל. חלקם הוכשרו בתוכנית תלפיות של האוניברסיטה העברית וצה"ל. חלקם זכו בפרסים על תרומתם למערכת הזו. יחידות העלית הללו שותפות בפיתוח כלי הרג חדשניים. הן שותפות גם בהשגת מידע שמשמש להרס חייהם של קורבנות הדיכוי הישראלי. תעשית ההיי-טק הישראלית צמחה במידה רבה מתוך יחידות אלו, והשירות בהן מקדם השתלבות בה.

השב"כ נגוע במעשים כגון מניעת טיפול רפואי, עינויים וכן הוצאות להורג ללא משפט. פתיחת מסלול אקדמי מיוחד לעובדי השב"כ מהווה שיתוף פעולה מוסדי עמו מצד האוניברסיטה. שיתוף פעולה כזה מספק חותמת כשרות ציבורית-מוסרית למנגנון אפל

במסגרת דיון שנערך בעבר בפתיחת מסלול לימודים מיוחד לעובדי השב"כ באוניברסיטה העברית, הצהיר פרופ׳ ליניאל שאינו מתנגד בהכרח לקיומו, אך חשוב שלא יהיו פשרות בסטנדרטים האקדמיים. אפשר להציע סיבות נוספות להתנגדות למסלול כזה: השב"כ הוא מנגנון אלים לכפייה קולקטיבית של כיבוש צבאי על מיליוני בני אדם, וגם לדיכוי של אזרחי ישראל הפלסטינים. השב"כ נגוע במעשים כגון מניעת טיפול רפואי, עינויים וכן הוצאות להורג ללא משפט. פתיחת מסלול אקדמי מיוחד לעובדי השב"כ מהווה שיתוף פעולה מוסדי עמו מצד האוניברסיטה. שיתוף פעולה כזה מספק חותמת כשרות ציבורית-מוסרית למנגנון אפל.

ממשלות העבר של ישראל, שפרופ׳ ליניאל משבח בנאומו על תמיכתן בקידום חינוך לערכים אוניברסליים, ביצעו, כמצוין, מעשים נפשעים לא פחות מממשלת ההווה. הסופר דוד גרוסמן, "דמות המופת" שהוא מזכיר בנאומו, מצדיק את חרחורי המלחמה של בנימין נתניהו כלפי איראן. גרוסמן, כמו אדמו"רים אחרים של שבט הישראלים מתנגדי הפאשיזם, תמך ביציאה למלחמות הבררה בעזה ובלבנון בעשור האחרון. במתקפות הללו, מדינת ישראל הרגה באופן ממלכתי, וכבר מתחילתן, חפים מפשע, כולל ילדים, במספרים שמגמדים את קורבנות ה"מעשים החריגים" בצבא או פאשיזם הרחוב בישראל.

אכן, הפאשיזם יכול לצמוח בכל מקום. ואולם, נסיבות צמיחתו מגוונות. הפאשיזם בגרמניה צמח מתוך תסכולי מלחמת העולם הראשונה והמשבר הכלכלי של 1929, אך לא ישירות מתוך המשטר שקדם לו. רפובליקת ויימאר (החלשה), ששר החוץ שלה ונושאי תפקידים בכירים אחרים בה היו יהודים, אימצה חוקה שלא הפלתה בין גזעים ודתות. גרמניה לא הוגדרה אז כ"מדינה נוצרית ודמוקרטית", או כ"מדינה לבנה ודמוקרטית". לעומת זאת, כאשר המשטר חזק, גזעני ומפלה במוצהר, החל בחוקיו היסודיים ביותר הקובעים את אופי המדינה, צמיחתם של אלמנטים אלימים יותר מתוך תוכו של משטר זה צפויה מראש. זהו המצב בישראל, והוא נחזה לפני שנים גם על ידי הפילוסופית הפוליטית חנה ארנדט.

נוח להציג את הפאשיזם כתופעה שחורגת מערכי המדינה. קריאת המציאות הזו מתעלמת מעובדת יסוד: בישראל יש משטר אפרטהייד, שמתבסס על הבדלה מפורשת בין "עמישראל" ל"איום דמוגרפי" ערבי. האפרטהייד נתמך על ידי רוב מכריע של המערכת הפוליטית, לרבות מה שמכונה "מחנה השלום". כאשר האפליה והאלימות הממלכתית הקיימות אינן מספקות "ביטחון אישי", הציבור ואנשי ציבור דורשים להגבירן, והם עושים זאת בשם ערכי היסוד האתנוקרטיים במוצהר של המדינה. ישראל היא מדינת אפרטהייד הרבה יותר משהיא פאשיסטית. מבחינה חוקתית, תהום פעורה בינה למדינות המערב. בישראל, להבדיל ממדינות אלו, הפאשיזם צומח מתוך אפרטהייד ממלכתי.

בספרו ״האינטלקטואל, האמת והכוח״, מציג פרופ׳ שלמה זנד מקרים רבים שבהם אינטלקטואלים היו שותפים במערכות דיכוי, גם כאשר סברו לתומם שהם שגרירי החופש, השוויון והשלום. קריאה סלקטיבית ונוחה של המציאות אפשרה להם לאמץ גישת "רגל פה, רגל שם". פרופ׳ ליניאל וחבריו במגדל השן האקדמי, רבים מהם אנשים טובי לב והגונים, תרמו, לפחות באופן מבני, למשטר האפרטהייד בישראל, נהנו מפירותיו, וכמעט לא קראו תיגר על יסודותיו. ימים יגידו אם יפנו את חצי ביקורתם לעצמם.

הכותב למד מתמטיקה ומדעי המחשב באוניברסיטה העברית

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מזרחי שחום חלק

    מדעי הטבע וההנדסה, ומה עם מדעי החברה? לרמטכ"ל יש יועצת לענייני מגדר, איפה היא למדה? כמה סוציולוגיות בכירות נשואות או בוגדות עם אנשי קבע? כמה סטודנטיות בגילמן עושות פרפורמנס מגדרי עם מג"בניקים חתיכים? הכי כיף ללכלך על הסאחים והרוסים מהטכניון, אבל קשטו עצמכם.

    1. סמולן

      אפרטהייד זו התקדמות לעומת פאשיזם. בקצב הזה, תוך 20-30 שנה יהיו שמאלנים רדיקלים שמסכימים שעקרונית, יש לגיטימיות לחשוב שישראל נמצאת לעתים תחת איומים חמורים באלימות חמורה ולא מוצדקת. אולי גם יהיו כמה שיעירו על היקפי ההשקעה הישראלית בטכנולוגיה ללחימה מדוייקת, זו שמאפשרת את הרמות הנמוכות כל כך של הרג לא מעורבים בסבבי הלחימה בעזה.

      (רמה נמוכה: נאמדת ביחידות סנדרס, שתומך בישראל על אף הרג של "10,000". ניתן לפיכך לראות ברבבה כחסם תחתון של הרג לגיטימי תחת תפיסה פרוגרסיבית. בהתחשב בכהונת אובאמה, לא ברור כמה הדוק החסם, אבל אצל אובאמה לא מדובר בהרג ישיר ולכן נניח לזה. לענייננו, ישראל השקיעה סכומי עתק שהובילו אותה עד ל 0.1 סנדרס; יש לקוות לקדמה, כלומר למודל תשואה מעריכי, כך שהשקעה של עוד קצת סכומי עתק תוביל ל 0.01 סנדרס. ההשקעות חסומות: 0.0001 סנדרס שקול להרג של לא מעורב אחד בלבד, ולפיכך יש לשאוף ל 5-^10 סנדרס, או חמישה מחזורים של השקעות עתק. אם עתק הוא כמה מיליארדי דולרים – כולל כיפת ברזל וכו' – חמש עתק הם בערך 25 מיליארד דולר, או כמאה מילארד ש"ח, מחיר פעוט כדי להחליף את מה שהיה אמור להיות חלק משיקולי הפעולה האנטי ציונית).

      1. ליכודניק

        סמולן, מישהו ייקח אותך ברצינות.
        בראיון עם סנדרס ברור שמספרים מוחלטים אינם מעניינים אותו:
        And I think there is a general belief that, with that technology, they could have been more discriminate in terms of taking out weapons that were threatening them
        כלומר, לו היו נהרגים 100 פלסטינים- עדיין ישראל היתה אשמה, כי בודאי יכלה להרוג רק 10. וכו'.

        נראה שהשמאלנים הרדיקלים אינם מוטרדים כלל מהאבסורד בכך שהם מאשימים את ישראל בכך שהיא מבצעת "טיהור אתני והרס לא-פרופורצינלי" תוך שימוש במערכות חימוש, מודיעין ותקשורת יקרות מאוד שתוכננו לתת דיוק; מנגנוני האופל של ישראל הדמונית שהרדיקלים רואים בדמיונם מוציאים מילארדים כדי לגרום להרוגים ופליטים כמו גדוד של דאעש על טויוטות בחודש טוב, בלי אף בוגר תלפיות ובלי שותפות מוסרית ואקדמית של אף אוניברסיטה.

        קטע הראיון מכאן:
        http://www.jpost.com/US-Elections/Sanders-Positive-US-Israel-ties-depend-on-Jewish-States-relationship-with-Palestinians-450313

  2. ישראלי לשעבר

    האפרטהייד הציוני שונה במקצת מאחיו הבכור – זה שמת בינתיים. בן-גוריון לא המתין לגיבוי 'חוקי' לגירוש שיזם. לכן הוא הורה -בהינף יד- לאלופים יגאל אלון, משה כרמל ויצחק רבין "לטהר את הארץ" מרוב האוכלוסיה הפלסטינית, ולהשאיר רק מספר מספיק של "חוטבי עצים ושואבי מים". [[בדרום אפריקה חוקקה המפלגה הלאומנית הלבנה את Group Areas Act וגירשה את העבדים השחורים לבנאטוסטנים]].
    ** עוד לפני שהוקמה המדינה היה כאן שיתוף פעולה בין המגרשים לרוצחים. דוגמה לכך הוא הטבח בכפר דיר-יאסין שבוצע בידי כוחות האצ״ל והלח״י כשמבחוץ שמרה ״ההגנה״, תחת פיקוד דוד שאלתיאל (מפקד ההגנה בירושלים) שביקש משני הארגונים לתאם את מועד כיבוש הכפר עימו.
    *** מאוחר יותר, לאחר שישראל החלה לספק לדרום-אפריקה טילי יריחו וידע ליצור נשק גרעיני, נוסף גם ההסבר האידיאולגי לשיתוף הפעולה. כתב מי שהיה שר הביטחון של יצחק רבין, שמעון פרס כתב, והביע תמיכתו באפרטהייד, במכתב סודי [TOP SECRET] שנשלח על נייר רשמי של שר הביטחון (ב-24 לנובמבר 1974), כתב פרס לשר התעמולה של האפרטהייד, ד"ר Roodie: "שיתוף הפעולה בין ישראל לדרום-אפריקה אינו מבוסס רק על אינטרסים משותפים, אלא גם על הבסיס, שאינו ניתן לערעור, של שנאתנו המשותפת לאי-הצדק". העיתון הבריטי גארדיין פירסם את צילום המכתב בקישור
guardian.co.uk/sys-files/Guardian/documents/2010/05/23/Peres-letter.pdf
    *** כמי ששמע את פרופ׳ ישעיהו לייבוביץ נואם [בבית אגרון] ומזהיר את שומעיו מהיודו-נאציזם שבפתח, הבנתי ,כבר אז שישראל הלכה והתקרבה למשטר דמוי אפרטהייד. כשהבנתי, לאחר ההסתה שאירגן נתניהו נגד הסכמי אוסלו – שקדמה לרצח רבין – שגם רוב "השפויים" [ושמעון פרס, ה"חתרן הבלתי נלאה"] בעניין, ארזתי את חפצי ועזבתי.

  3. ד"ר דרור גרין

    גזענות היא ביטוי קיצוני של מערכת היררכית. התרבות המערבית, הקפיטליסטית-תחרותית, מבוססת על היררכיה בכל תחומי החיים: במערכות השלטון הדמוקרטי, במערכת הכלכלית, במערכת הרפואית, במערכת הדתית, במערכות המידע ומבערכות החינוך, שבראשן האקדמיה.
    על האפרטהייד בישראל אפשר לקרוא בספרי 'פרות קדושות':
    http://www.emotional-training.com/Parot_he.html

  4. נתן

    אם היה טיהור אתני ב48, מניין הגיעו מיליון ערבים אזרחי מדינת ישראל?( בהנחה שהם לא עלו לארץ לאחר 48 במסגרת חוק השבות).