• Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות
  • why does he do that
    זכותו המולדת
    'סינדרום האישה המוכה' גורם לנשים להיקבר תחת אלימות

גיבורי הדמוקרטיה: על אוליגרכיה, הפיכה פרלמנטרית והחוק היבש בברזיל

שחיתות שלטונית בהיקף של 12 מיליארד דולר, משבר כלכלי רחב היקף, נסיונות הדחה של הנשיאה וקונספירציה מתואמת היטב להפיכה פוליטית. מה קורה בברזיל?
מתן שפירא

על מנת להבין מה קורה בברזיל בחודשים האחרונים צריך לחזור אחורה 52 שנים, ל-1 באפריל 1964, כשראש מטה היבשה בצבא הברזילאי הגנרל קסטלו-בראנקו (Castelo Branco) מפעיל יחידות שריון וחי"ר על מנת לתפוס את השלטון. הצבא השתלט על בנייני הממשלה המרכזיים ועל תחנות השידור, כמעט ללא קרב, יום אחרי נאום טלוויזיוני שבו האשים הנשיא ז'ואאו גולאר (Goulart) – נציג מפלגת השמאל "מפלגת העבודה הברזילאית" (Partido Trabalhista Brasileiro) – את קברניטי הצבא בניסיון לחתור תחתיו. ז'אנגו (Jango) – כפי שהיה מוכר הנשיא גולאר בברזיל – נמלט למדינת הולדתו בדרום ברזיל, ריו-גרנדה-דו-סול, וכעבור שלושה ימים יצא לגלות באורוגוואי. הצבא קיים בברזיל משטר דיקטטורי שנמשך כ-21 שנים, עד העברת השלטון לחברה האזרחית בשנת 1985. הדיקטטורה הברזילאית אמנם היתה קצת פחות רצחנית ממקבילותיה בארגנטינה ובצ'ילה, אך היא הותירה חותם אדיר על כל תחומי החיים בברזיל, ובעיקר על המערכת הפוליטית.

מי שראה את הפגנות הענק בסאו-פאולו ובריו דה ז'אניירו בחודשים האחרונים לא יכול היה שלא לעשות את ההקבלות. הנשיאה הנוכחית דילמה רוסף (Rousseff), גם היא נציגת השמאל מ"מפלגת העובדים" (Partido dos Trabalhadores או PT בקיצור), נאבקת על הישרדותה הפוליטית כבר כשנה וחצי מול קריאות גוברות והולכות ל"הפיכה" (golpe) ול"הדחה" (impeachment). כמו אז, גם היום הקולות המרכזיים הקוראים להפלת המשטר מזוהים עם מפלגות המרכז או עם הימין המובהק: מעמד הביניים העירוני במרכזי המסחר הגדולים בדרום-מזרח ברזיל, המעמדות האוליגרכיים הקשורים לטייקונים ובעלי ההון, וגורמים שמרניים במערכת הפוליטית; בשנות השישים זו היתה הכנסייה הקתולית והיום אלו הם בעיקר נוצרים פרוטסטנטים-אוונגליים. המפלגה שמובילה את קמפיין ההדחה היא אמנם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הברזילאית (PSDB) אבל למרות שמה מדובר במפלגה שבסיס התמיכה הפוליטית שלה הוא המעמד הבינוני והבינוני-גבוה בדרום-מזרח, ויש לה אוריינטציה קפיטליסטית ניאו-ליברלית חזקה.

משבר כלכלי ושחיתות שלטונית

הבעיות העומדות על הפרק כעת הן מורכבות, ולא תמיד מי בדיוק מפגין בעד מה. בראש ובראשונה יש לציין את המשבר הכלכלי שפוקד את ברזיל, שהיא המשק הכלכלי החמישי בגודלו בעולם. לאחר יותר מעשור של צמיחה יפה ומתמשכת של 6%-8% בשנה, הכלכלה הברזילאית הצטמקה בשנת 2015 בכמעט שני אחוזים. המטבע הברזילאי, הריאל, שנחנך באמצע שנות התשעים והיה אחת ההצלחות המונטריות הגדולות בעשרים השנים האחרונות בקנה מידה בינלאומי, פוחת באופן משמעותי מול הדולר בזמן שעלות המחיה (בעיקר בערים הגדולות) נסקה. מדובר במיתון הכלכלי הקשה ביותר שחוותה ברזיל מאז שנות השלושים של המאה שעברה. מודל הצמיחה בו השתמש ממשל PT, שהיה מושתת על הרחבה הדרגתית של כוח הקנייה של האוכלוסיות המוחלשות, למעשה הגיע לרוויה. במקביל הלכו והתגברו הביקורות מימין על מדיניות הקצבאות ותכניות ביזור ההכנסה האדירות שהנהיג לואיס אינאסיו דה-סילבה, הנשיא הקודם, הידוע בכינויו "לולה" (Lula, דיונון בפורטוגזית). הפיתוח הכלכלי וחלוקת הקצבאות בעשור הראשון של שנות האלפיים אמנם הביאו לעלייה של כ-15% מן העם הברזילאי אל המעמד הבינוני-נמוך החדש – המכונה בברזיל "מעמד C" ומונה בערך כ-30 מיליון איש – אך המשבר החמור של השנתיים האחרונות, מאיים להפוך את הגלגל על פיו. רוסף סופגת את עיקר הביקורת על כך.

שנית, מזה שנתיים המשטרה הפדרלית בברזיל מקיימת את מבצע "רחיצה בלחץ גבוה" (Operação Lava Jato). עד כה נערפו לא מעט ראשים של אנשי עסקים ופוליטיקאים החשודים בפרשיות שחיתות בהיקף כולל המוערך ב-12 מיליארד דולר. כן, קראתם נכון, 12 מיליארד דולר. הפרשייה התפוצצה בחודש מרץ 2014 עם פשיטה משטרתית מתוקשרת על מאות משרדים של חברות בנייה גדולות בברזיל. היא לוותה במעצרים ובחקירות של טייקונים, תעשיינים ופוליטיקאים בדרגים שונים, לרבות חברי קונגרס ושרים בממשלה. בלבה של הפרשה עומד תאגיד הנפט הממשלתי "פטרובראס" (Petrobras), אחד התאגידים הגדולים בעולם, שדרכו התבצעו ככל הנראה הלבנות כספים סיבוביות ותשלומי שוחד לפוליטיקאים מכל המפלגות. מסורת קליינטליסטית ארוכת שנים בברזיל הגיעה כך לאיזשהו שיא, שאפילו גורמים אוליגרכיים מבוססים לא מסוגלים יותר לסבול. הפרשה הזו מוכיחה כי כמעט כל מי ש"קרוב לצלחת" בברזיל, משמאל ומימין כאחד, מעל בכספי ציבור בשלב כזה או אחר באופן ישיר או עקיף, מה שעורר תסיסה אדירה בעיקר בקרב המעמד הבינוני "הנושא בנטל".

dilma_rousseff facebook
נשיאת ברזיל הנוכחית דילמה רוסף. הקריאות להדחה הועלו בעקבות האשמות כי טייחה את ממדי הגירעון הציבורי (צילום מפייסבוק)

מלחמת הישרדות פוליטית

שלישית, וזו כנראה הנקודה החשובה ביותר, המערכת הפוליטית הברזילאית נקלעה לקיטוב אידאולוגי רדיקלי. רוסף נבחרה ב-2010 בפעם הראשונה כיורשת של לולה וכממשיכת דרכו הפוליטית. היא נתפסה אז בעיקר כאדמיניסטרטורית מוכשרת, אולם מאז אחוזי הפופולריות שלה בסקרים צנחו למספרים חד-ספרתיים. בבחירות של 2014 ניצחה רוסף רק בקושי את אאסיו נביס (Neves) – הנציג של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית PSDB – רק בהפרש זעום בסיבוב השני. ולמעשה, ממש מן היום הראשון בתפקיד היתה רוסף צריכה לדאוג בעיקר להישרדותה הפוליטית מול אופוזיציה חזקה שממררת לה את החיים בכל דרך. מרור זו אפילו מילה עדינה על מנת לתאר את מה שקורה כי תרבות הדיון הפכה באופן הדרגתי למתלהמת וארסית, בעיקר מצד פוליטיקאים ימנים, שגם השתמשו באופן מסיבי במדיה מסורתית וחדשה על מנת להרחיב את מעגלי התמיכה שלהם. הטענות המרכזיות שהועלו היו כי מפלגת השלטון PT מושחתת מן היסוד, כי מנהיגיה עושקים את הקופה הציבורית, כי רוסף בלתי מתאימה לנשיאות וכי המדיניות החברתית-כלכלית חייבת להשתנות באופן מיידי.

הקריאות להדחה הועלו בעקבות האשמות כי רוסף טייחה את ממדי הגירעון הציבורי על מנת שהמצב הכלכלי במדינה ייראה הרבה יותר טוב ממה שהוא היה במציאות, וכך נבחרה לקדנציה שניה ב-2014 על בסיס שקרים. בתחילה היה נדמה שמדובר באסטרטגיה סמלית ותו לא, שמטרתה העיקרית היא ללחוץ את רוסף עם הגב לקיר. זאת מכיוון שלמעשה היא לא הואשמה בשחיתות, גזל, או שום פשע אחר. עם הזמן, כשהמומנטום הציבורי בקרב המעמד הבינוני והאליטות הישנות תפס תאוצה, עורכי דין מיומנים תייגו את פעולותיה לכאורה של רוסף כ"פשע של אחריות", (בפורטוגזית – crime de responsabilidade), כלומר, כפירה וחריגה מתחומי האחריות המובהקים של תפקידה. מדובר בעבירת משמעת שולית אמנם, אך כזו שמצדיקה סנקציה כי היא מנוגדת לחוקה "היבשה" של 1988.

גם אלוהים, שחקן ותיק וחשוב בפוליטיקה הברזילאית, היה נוכח: מצד אחד, חברי קונגרס אוונגליים וימנים פתחו את דבריהם בשבח לאל, שהנחה אותם להצביע בעד ההדחה. מצד שני, צירי שמאל חזרו ואמרו כי הם מעולם לא שמעו שימוש כה בוטה בשם אלוהים לשווא. חלקם אף תלו את הצבעת הנגד שלהם בציווי מוסרי דתי. וקרו גם דרמות של ממש: חבר הקונגרס בולסונרו, פשיסט מוצהר, הקדיש את הצבעתו בעד ההדחה לקולונל לשעבר בצבא הברזילאי, שהורשע בעינויים אכזריים כנגד מתנגדי המשטר הדיקטטורי. ציר המפלגה השמאלית ירק עליו בתגובה

מאז ינואר 2016 היה ברור שהכפפות הוסרו והתמרונים הפוליטיים הפכו למלחמת הישרדות. דילים פוליטיים החלו להירקם מאחורי הקלעים. האופוזיציה ארגנה הפגנות ענק בכל המרכזים העירוניים הגדולים בברזיל, בעיקר בדרום ודרום מזרח העשירים, שם נמצא בסיס התמיכה הגדול ביותר שלה. כשהנשיא הקודם לולה עוכב לחקירה באזהרה כחשוד בקבלת דבר במרמה במסגרת חקירות מבצע Lava Jato, הלחץ הפך לעליהום תקשורתי מסיבי. בתגובה ביקשה רוסף למנות את לולה לתפקיד בכיר בממשלתה, מינוי שהיה מבטיח לו חסינות פרלמנטרית, אבל אחד מקברניטי המבצע, שופט פדרלי ממדינת פאראנה בשם סרג'יו מורו (Moro), טרפד את המינוי הזה בצורה שלא ניתן לתארה בשום מילה חוץ מ"מלוכלכת". מורו, התופס עצמו כדון-קישוט, הדליף לתקשורת שיחת טלפון בין רוסף לבין לולה, שהוקלטה על ידי המשטרה בהאזנת סתר. מן השיחה משתמע לכאורה כאילו אין למינויו של לולה משמעות פוליטית אלא הוא מהווה אך ורק תרגיל שמטרתו למנוע ממנו העמדה לדין. הדבר עורר שערורייה, שגררה הפגנות תמיכה "בעד" ו"נגד" של מיליוני אנשים בכל רחבי ברזיל.

הפוליטיקאים שהובילו את מהלך ההדחה מתחילתו ועד סופו היו בחלקם אופוזיציונרים מובהקים, כמו מנהיגי וצירי הקונגרס של מפלגת האופוזיציה PSDB, לרבות ז'וזה סרה (Serra) – שהפסיד לרוסף בבחירות לנשיאות בשנת 2010 – ואאסיו נביס (Neves), שהפסיד לרוסף בבחירות ב-2014 בהפרש קטן מאוד. הם תרמו רבות לאקלים גובר והולך של עוינות בוטה ולגיטמציה של ינץ' תקשורתי לפוליטיקאים ממפלגת השלטון, לרבות רוסף ולולה. עם הזמן גם חברי קואליציה הצטרפו לגל, ובראשם נשיא הקונגרס הברזילאי אדוארדו קוניה (Cunha), נציג מפלגת המרכז PMDB (Partido do Movimento Democrático Brasileiro), שהיתה השותפה המרכזית בקואליציה של PT. קונייה התבטא בחריפות נגד רוסף למרות שמנהיג PMDB מישל טמר (Temer), אותו מינתה רוסף לתפקיד סגן הנשיא לפני הבחירות של 2014, נשאר בממשלה ממש עד הרגע האחרון. בצעד דרמטי טמר חבר לקונייה ופרש מן הממשלה בסוף חודש מרץ 2016 ומאותו רגע הכדור התגלגל מהר מאוד עד ליום ראשון ה-17 לאפריל, עת התכנסו 513 נציגי הקונגרס הברזילאי להצבעת ההדחה.

הישיבה ארכה כשלושה ימים שכללו סצנות כאוטיות: הנפת דגלים, שירים על דוכן הנואמים, החלפת קללות ונאומים חוצבי להבות. תומכי ההדחה, רובם ככולם, עטו על עצמם את צבעי הירוק-צהוב של הדגל הברזילאי בזמן שמתנגדי ההדחה עלו לדוכן הנואמים עטופים מטפחות אדומות, צבע הדגל של PT. היריבות הזו חצתה מפלגות ולמעשה ערבלה לחלוטין גם את הקו המבחין בין אופוזיציה לקואליציה. לדוגמא, צירי קונגרס ממפלגות שהיו חברות קואליציה תמכו בהדחה בזמן שמפלגות אופוזיציה מהשמאל – בעיקר מפלגת PSOL ומפלגת REDE– התנגדו לה. גם אלוהים, שחקן ותיק וחשוב בפוליטיקה הברזילאית, היה נוכח באופנים המוציאים זה את זה. מצד אחד, חברי קונגרס אוונגליים המזוהים עם פוליטיקה ימנית-רדיקלית פתחו כמעט תמיד את דבריהם בשבח לאל, שהנחה אותם לפעול על פי צו מצפונם ולהצביע בעד ההדחה. מצד שני, צירי שמאל חזרו ואמרו כי הם מעולם לא שמעו שימוש כה בוטה בשם אלוהים לשווא. חלקם אף תלו דווקא את הצבעת הנגד שלהם בציווי מוסרי דתי. וקרו גם דרמות של ממש. למשל, חבר הקונגרס ז'איר בולסונרו (Bolsonaro), שהוא פשיסט מוצהר, הקדיש את הצבעתו בעד ההדחה לקולונל לשעבר בצבא הברזילאי בשם קרלוס-אלברטו בריליאנצ'ה אוסטרה (Ustra), שהיה ראש היחידה לדיכוי פוליטי של המשטרה החשאית הברזילאית בתחילת שנות השבעים. אוסטרה הורשע בשנת 2008 באשמת עינויים אכזריים כנגד מתנגדי המשטר הדיקטטורי. ציר מפלגת PSOL ז'אן וויליס (Wyllys), בחור צעיר שגם היה פה בארץ לא מזמן, ירק על בולסונרו בתגובה. וכשהגיע תורו של ברונו אראוז'ו (Araújo) להצביע – נציג PSDB ומתנגד מובהק של רוסף – הוא ממש נישא על כתפי חבריו והובל אל הדוכן כמו חתן לקול תשואות של מאות חברי קונגרס. הסיבה לכך היתה כי הוא עמד לתת את הקול ה-342, שמבטיח רוב של שני שליש מכלל חברי הקונגרס וכך מאשרר את ההדחה. זה בדיוק מה שהוא עשה, לאחר שהודה לאלוהים.

wyllis
יורק בפני חובבי הדיקטטורה. ציר מפלגת השמאל ז׳אן וויליס

החתול ששומר על השמנת

לעומת זאת, כל מתנגדי ההדחה – וכאמור לא כולם היו בהכרח תומכי רוסף או חברים במפלגתה – חזרו וטענו במיקרופון כי הלכה למעשה מה שקורה כאן זו הפיכה; Golpe בפורטוגזית (המשמעות המילולית של המילה היא "מכה" או "מהלומה חזקה", אבל משתמשים בה על מנת לתאר הפיכה או פוטש). גם לי, כחוקר של החברה הברזילאית המביט על האירועים מהצד, נדמה שהצבעת ההדחה היתה בעצם סוג של משפט דרייפוס, פוטש שנעשה באמצעות מניפולציה על החוק היבש, שכידוע, לא נרטב אף פעם (מי שר את זה?). או, במונחים ברורים יותר: גם לי נדמה שמה שקרה בקונגרס היתה בעצם הפיכה פרלמנטרית שהשתמשה במנגנונים דמוקרטיים על מנת לקדם אג'נדות פוליטיות שלא זכו לתמיכת הרוב בבחירות הכלליות. יש לכך מספר צידוקים.

ראשית, תומכי ההדחה השתמשו במגוון רחב של טיעונים על מנת להצדיק את בחירתם, אולם הם כמעט ולא הזכירו את העילה המקורית להצבעת ההדחה, כלומר ההאשמות בדבר "פשעי אחריות" פיסקליים וזיגזג תקציבי. הם דיברו על התדרדרות המוסר הציבורי, על האבטלה והאינפלציה, על היקף השחיתויות שהתגלו במפלגת השלטון בעשור האחרון, ועל הקיפאון במשק. כמעט כולם פתחו בדברי תודה למשפחותיהם ותלו את הצבעתם ברצון ליצור "עתיד טוב יותר לילדים". אבל כאן מדובר בפרדוקס כפול. ראשית, מכיוון שחלק ניכר מן הצירים, בעיקר הצעירים יותר, הם בעצמם ילדי שמנת ממשפחות של אנשי עסקים עשירים כקורח או של "פוליטיקאים מקצועיים", דור שני או שלישי בעסק. זה דבר מקובל בברזיל, שפוליטיקאים ממולחים מממנים את מסע הבחירות של בני משפחה. הון-שלטון קוראים לזה בארץ. העתיד שלהם ושל ילדיהם ממש לא נמצא בסכנה. ושנית, מכיוון שהעתיד הזה שעליו הם מדברים הוא בדיוק אותו עתיד שממשלות לולה ורוסף בקשו לבנות לשכבות העניות ביותר בחברה הברזילאית דרך מדיניות ביזור הכנסה וחלוקה נרחבת של קצבאות. המדיניות הזו נחלה הצלחה עצומה, למרות הרטוריקה הצדקנית של הימין כי "הקצבאות מעודדות אנשים לא לצאת לעבודה".

שנית, חלק ניכר מאלו שהצביעו בעד ההדחה בעצמם חשודים בפרשיות שחיתות. למעשה, פחות או יותר כ-60% מחברי הקונגרס – מכל קצוות הקשת הפוליטית ומכל המפלגות – חשודים בקבלת שוחד או בקבלת דבר במרמה ועבירות נלוות במסגרת פרשת השחיתויות הענקית בתאגיד הנפט "פטרובראס". נשיא הקונגרס קונייה, שהוא הלכה למעשה האדריכל הראשי של יוזמת ההדחה, חשוד כבר למעלה משנה בשחיתויות בהיקפים של עשרות מיליוני דולרים – לרבות החזקת חשבונות בנק סודיים בשווייץ – אבל לא ניתן להעמידו לדין בשל החסינות הפרלמנטרית. כמעט כל מי שהצביע נגד ההדחה ציין עובדה זו במיקרופון. חלקם אף גידפו את קונייה בשלל קללות, החל מ"מנוול" דרך "מושחת" ועד "אינקוויזיטור". היו כאלה שאיימו עליו "שעוד יבוא יומו". אפילו חלק מצירי הפרלמנט שהצביעו בעד ההדחה הזכירו את המוסר הכפול של קונייה, כשחלקם ממש מתחייבים בפני הפרלמנט לרדוף אותו מיד לאחר שתהליך ההדחה ייגמר. האבסורד הגדול הוא שרוסף היא אחת הדמויות הפוליטיות הבכירות היחידות ששמה לא שורבב לשום פרשת שחיתות ושאיננה חשודה בפלילים.

psdb
קריקטורה שפרסמה מפלגת PSDB הקוראת להדחתה של רוסף. רוסף שואלת "כמה נשאר?", וקול עונה לה: "פחות מחודש!". המשמעות הנסתרת: רוסף כבר לא יכולה להמשיך ברודיאו הזה. הקול של תומכי ההדחה אומר לה בציניות שההדחה קרובה ולא נותר לה עוד זמן רב

שלישית, ברור לכולם כאן שהחתול שומר על השמנת. בהנחה שתהליך ההדחה יעבור, וכך זה נראה כעת, סגן הנשיא מישל טמר יתמנה לנשיא זמני עד הבחירות של 2018. איך זה יכול להיות, אתם בטח שואלים, הרי הוא פרש מהממשלה ביוזמתו! אז גם כאן החוק היבש עובד לרעתה של רוסף: למרות פרישתו מן הממשלה נותר טמר בתפקידו כסגן נשיא כיוון שמדובר בתפקידים שנקבעים לפני מערכת הבחירות ולא ניתנים לשינוי. בהקשר זה, ניתן לומר שהיתה כאן קונספירציה מתוכננת היטב של קוניה וטמר. אבל זה עוד לא הסוף. גם שמו של טמר שורבב לפרשיית פטרובראס ובמקרה שגם הוא יידרש לחקירה החוקה הברזילאית קובעת שהוא יאלץ לפנות את מקומו לנשיא הקונגרס, שיכהן כנשיא עד הבחירות. ונשיא הקונגרס הוא לא אחר מאשר אדוארדו קונייה, כאמור, חשוד "כבד". לא זו בלבד, בתוקף תפקידו כנשיא הקונגרס, קונייה גם ניהל את ההצבעה: הוא זה שקרא לחברי הקונגרס בשמם לעלות אל הדוכן, הוא שלט על הווליום של המיקרופון והוא היה אחראי על השעון. לעיתים הוא פשוט ניתק את המיקרופון לחברי אופוזיציה שהגזימו עם הגידופים והקללות. קשה להתעלם מכך שמשהו מסריח כאן, ועוד מהראש. אני כבר לא יודע באיזה עוד קלישאה להשתמש על מנת שלא לצעוק את מה שנראה לי ברור מאליו: לא ייתכן שהליך דמוקרטי תקין ינוהל על ידי מי שלא היה עומד בתנאי התהליך אם הוא היה מופנה כלפיו.

ההיסטוריה לא משקרת. מסורת אוליגרכית ארוכה והיררכיה מעמדית כמעט בלתי ניתנת לניפוץ – המשך ישיר למערכת כלכלית שבנויה על עבדות, פטרונות וקליאנטליזם – יצרו יחד מצב שבו קשה מאוד לשנות לעומק את מערך הכוחות הפוליטי בברזיל. הניצחון הגדול של לולה בשנת 2002 היה ניצחון של העם: פעם ראשונה שאדם שצמח מתוך מעמד הפועלים, שאינו חלק מהאליטות השלטוניות, הגיע לעמדה הבכירה ביותר במדינה. מה שאנו רואים כיום הוא ניסיון של האליטות האוליגרכיות הוותיקות לתפוס חזרה את רסן השלטון

רביעית, לחברי הקונגרס מלכתחילה אין זכות לקיים הצבעת הדחה כנגד נשיא שלא הואשם בפשע חמור אלא בעבירה על כללים אתיים. כפי שאמר אחד מנציגי מפלגת REDE בנאומו: בברזיל מתנהל משטר נשיאותי, לא משטר פרלמנטרי. ומדובר בנקודה חשובה כי במשטר נשיאותי לקונגרס אין זכות לבחור מי ינהיג את המדינה; העם עושה זאת בבחירות כלליות. תפקידם של צירי בית הנבחרים הוא לחוקק חוקים וזו הסיבה שהם נבחרים בבחירות ישירות. אם בברזיל היה משטר פרלמנטרי, כמו בישראל למשל, נציגי המפלגות השונות היו יכולים לבחור את ראש הממשלה על בסיס מנדטים מפלגתיים, לקיים הצבעות אי אמון, להחליף ממשלה וכו'. אבל החוקה הברזילאית, שהיא, אגב, אחת החוקות הכי פרוגרסיביות בעולם, קבעה משטר נשיאותי. במובן זה עצם תהליך ההדחה בתנאים הנוכחיים מהווה התערבות כוחנית בהחלטת העם. כ-54 מיליון ברזילאים בחרו בדילמה רוסף לנשיאת ברזיל ב-2014, לעומת כ-51 מיליון שבחרו ביריבה למרוץ אאסיו נביס. עובדה.

וחמישית, ההיסטוריה לא משקרת. מסורת אוליגרכית ארוכה והיררכיה מעמדית כמעט בלתי ניתנת לניפוץ – המהווה המשך ישיר למערכת כלכלית שהיתה בנויה על עבדות, פטרונות וקליאנטליזם – יצרו יחד מצב שבו קשה מאוד לשנות לעומק את מערך הכוחות הפוליטי בברזיל. הניצחון הגדול של לולה בשנת 2002 היה ניצחון של העם והוא מקביל מבחינה סמלית לבחירתו של אובמה כנשיא השחור הראשון בתולדות ארצות הברית: פעם ראשונה שאדם שצמח מתוך מעמד הפועלים, אדם שלא היה חלק מן האליטות השלטוניות, הגיע לעמדה הבכירה ביותר במדינה. אמנם היו עד כה פרשיות שחיתות קשות בממשל PT, אבל הם הרי לא המציאו את השיטה. במובן זה מה שאנו רואים כיום הוא פשוט ניסיון של האליטות האוליגרכיות הותיקות לתפוס חזרה את רסן השלטון. זה הרי בלתי סביר שהמערכת האוליגרכית תיעלם, והיא בונה כעת שוב את כוחה באצטלה של ניקיון כפיים מזויף. אולם חזרה של האליטות לשלטון לא תמנע שחיתות או תחסל אותה. מי בעד חיסול הטרור, שירים את ידו. מכירים את זה? המשמעות העיקרית של ההדחה היא הטיית כובד משקלה של המערכת כולה שוב לטובת אלו שכבר יש להם, והרבה. אלו שנותרו בפריפריה הכלכלית והמעמדית, ומדובר בעשרות מיליונים, יאכלו אותה בגדול.

הפגנה כנגד ה״הפיכה״ (מתוך עמוד הפייסבוק PT na Câmara)
הפגנה כנגד ה״הפיכה״ (מתוך עמוד הפייסבוק PT na Câmara)

אז זכרו: מי שהצביע נגד ההדחה אינם תומכים בשחיתות ואינם מושחתים בעצמם. נהפוך הוא, הם גיבורי הדמוקרטיה הנאבקים כנגד כוחות היסטוריים אפלים, המאיימים לעקר את האתיקה הדמוקרטית בברזיל מכל תוכן. בסיום ההצבעה תומכי ההדחה זכו בניצחון סוחף: 367 חברי קונגרס הצביעו בעד, 137 הצביעו נגד, ו-7 נמנעו (שני חברי קונגרס לא הגיעו להצבעה באמתלה של בעיות רפואיות). הסנאט יתכנס בתחילת חודש מאי להצבעה המכריעה, שבה יספיק רוב פשוט של כ-51% על מנת לתקף את ההדחה באופן רשמי ולהשעות את רוסף באופן מידי מתפקידה כנשיאה. בינתיים הדבר הזה מפלג את העם: אנשים הולכים מכות, אמוציות עפות באוויר, טיעונים לפה ולשם נדונים בלהט בכל מהדורות החדשות ובעיתונות הכתובה, ונראה שרוסף תילחם עד הסוף בכל הערכאות העומדות לרשותה. היא כבר נאמה באו"ם בניו יורק וטענה שמתנהל נגדה פוטש. היא כבר יצרה קשר עם מוסדות הגג של הסכמי השכר באמריקה הלטינית – ובראשותם המרקוסול (MERCOSUL), הארגון המסדיר את כל חוקי הפעילות הכלכלית ביבשת – עם בקשה להפעיל סעיף שבאמצעותו ניתן יהיה להוציא את ברזיל מן הארגון אם רוסף אכן תודח. במקביל, כמה פעילים פוליטיים וארגוני שמאל מיליטנטיים, לרבות חברי קונגרס, כבר הודיעו שהם לא יקבלו הדחה ויילחמו נגדה על בריקדות. ומי שמפסיד מכל העניין זו האומה הברזילאית, "מדינת העתיד" כפי שקרא לה סטפן צווייג, שכעת עוברת רגרסיה פוליטית של מאה שנה בערך לתקופה שבה מושלי מדינות-מחוז רבי עוצמה היו סוגרים ביניהם כבר מלפני הבחירות מי יהיה הנשיא הבא.

ד״ר מתן שפירא הוא בעל דוקטורט לאנתרופולוגיה מ-University College London וכיום פוסדוקטורנט "קרייטמן" ועמית הוראה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון. תחום עיסוקו המרכזי הוא החברה הברזילאית ודרכי התנהלותה, בין היתר בשכונות נמוכות הכנסה במדינת מאראניאהו, צפון מזרח ברזיל

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עפרה

    למדתי הרבה, תודה. רק, מה זה קליאנטליזם? גיגלתי וחיפשתי במילון לפני שאני מנדנדת כאן, ושוב, תודה.

    1. מתן שפירא

      קליאנטליזם מתייחס ליצירה של יחסי תלות בין פוליטיקאים או בעלי שררה אחרים לבוחרים או כפופים או "קליינטים" דרך מערכת של טובות הנאה מצד אחד וחובות מצד שני.

  2. נעה

    תודה על הכתבה. במיינסטרים אף מילה (בטח לא של טעם).

    הייתי שמחה לשמוע יותר על: " מודל הצמיחה בו השתמש ממשל PT, שהיה מושתת על הרחבה הדרגתית של כוח הקנייה של האוכלוסיות המוחלשות, למעשה הגיע לרוויה".
    מאזרחית ברזיל שהצביעה ללולה וגם לרוסף (בפעם הראשונה) והיא ממש לא מהאוליגרכיה בשום צורה שהיא, הבנתי שזו אחת הטענות הקשות, (בנוסף לשחיתות , כפי שציינת: למעשה, פחות או יותר כ-60% מחברי הקונגרס – מכל קצוות הקשת הפוליטית ומכל המפלגות – חשודים בקבלת שוחד או בקבלת דבר במרמה ועבירות נלוות במסגרת פרשת השחיתויות הענקית בתאגיד הנפט "פטרובראס").
    אם הבנתי מאותה אזרחית, מימון מודל הצמיחה הגיע דרך הלוואות מהבנקים ושם נוצא איזה צוואר בקבוק (אני מבינה שלא מדובר בבנקים ממשלתיים).
    מה קרה לייצור, יצוא וכד' בשנים האלה ומה בדיוק נדפק שם והביא לאותה רוויה?
    תודה

  3. שאול ר

    מאמר רחב ומעניין למי שלא מכיר את ברזיל.
    יחד עם זאת, יש מספר אי דיוקים ובחלק האחרון ניכר מגמתיות שמי מזוהה עם פוליטיקה של השמאל.
    נדרש להוסיף:
    1. מפלגת PT, מאז הקמתה פעלה באופן פלגני עד כדי אלימה עם הסיסמה שיש הרעים ( eles) שגוזלים וגונבים את העם ויש אנחנו (nos) שדואגים לעם. ואז נתגלו פרשיות של שוחד וביזה אדירים ( mensalao ו petrolao) של אותם "טהורים" . ומי בעיקר נושא בנטל זה ה מעמד הבינוני ( eles).
    2. הצעדים הכלכליים השגויים של הנשיאה רוסף הביאו להתדרדרות שפוגעת בעיקר בתומכים שלה מ המעמד החדש.
    3. באיזור בוא נולד PT אחוז המובטלים מגיע ל 15℅.
    4. בשביל להשאר בשלטון PT שיחד את כולם – מהקואליציה,מהאופוזיציה, בתי משפט וכו.
    גם עשה יד עם הוליגרכיה העשירה ביותר ששולטת בחברות הבניה הגדולות ביותר בברזיל ובדרום אמריקה.
    לסיכום: הנושא הוא הרבה מעבר ל מאבק בין מעמדות כפי שאפשר לחשוב.

    1. מתן שפירא

      שאול, אתה צודק לגמרי לגבי השחיתות של PT, ואני מודה לך הביקורת. יש לי כמה נקודות להוסיף לדיון הזה. ר
      אשית, אמנם ה-mensalão קשור ישירות לאנשי PT, אבל כידוע לך, לא רק. והשערוריה האחרונה באמת כבר חוצה את כל המפלגות והשיוכים הפוליטיים ברמה שקשה לשייך את זה רק ל-PT. גם ציינתי את זה למעלה, הם לא המציאו את השיטה. לחשוב שהדחה תשנה אותה לדעתי זו תמימות. אם זה היה מתחיל ונגמר בהדחות היית צריך לסגור את הפרלמנט והסנאט וללכת הבייתה מזמן (זה שז'וזה סארניי היה נשיא הסנאט והשותף הכי גדול של PT אומר הכל, אני חושב).
      שנית, זה שהרטוריקה של נציגי PT בכל מדינות הפדרציה היא פופוליסטית, וזה שהם מציגים את עצמם כמושיעי העם, לא אומר שום דבר על האופן שבו אנשים מקבלים את הרטוריקה הזו או אפילו על למה הם מצביעים לנציגי PT. אני מכיר לעומק בעיקר את מדינת מאראניאהו, שבה חייתי כשנתיים, לרבות בתקופת הבחירות של 2010, ואני יכול לומר שאני כמעט ולא פגשתי מישהו שהלך שולל בקלות אחרי הבטחות שווא או אחרי רטוריקה של השטחת בעיות. אנשים שקלו כל מיני דברים, והחליטו למי להצביע מכל מיני סיבות. חברים ומשתתפי מחקר שלי, שחלקם היו מרוויחים באיזור ה-200 דולק בחודש, הצביעו דילמה אבל לפעמים נתנו קולות לנציגי PV או PSDB כנבחרים לקונגרס. אחרים הצביעו הצבעות מחאה לפליניו מ-PSOL למשל. וכו'. האנתרופולוג האמריקאי ארון אנסל (Ansell) כתב כמה מאמרים מעולים על העניין הזה בהסתמך על עבודת שדה שהוא עשה ב-Piauí.
      שלישית, ועדיין בהקשר זה, חשוב לזכור שהרטוריקה היא לא רק עניין של PT, לרבות קליאנטליזם ושחיתות. כבר הזכרתי את משפחת סארניי. זה אבסורד שרוזאנה הצליחה להיבחר שלוש פעמים כמושלת מאראניאהו, או שסארניי פיליו יושב בקונגרס כבר אני לא יודע כמה שנים. ממש כפי שזה אבסורד שקונייה מנהל את ישיבת ההדחה.
      דבר רביעי, אני חושב שזה בהחלט עניין מעמדי, ולא רק אני אומר את זה. בזמן האחרון קראתי לא מעט מאמרים בעיתונות הברזילאית עם כל מיני דוברים שטוענים דברים דומים, בעיקר בכל הקשור לחזרה של האליטות לשלטון. נכון שקשה לחלק באופן דיכוטומי את ברזיל לעניים מול עשירים, אני הראשון שיסכים איתך על כך, אבל במובן זה חשוב לזכור שהצבעה היא גם שאלה תרבותית ולא רק משהו שניתן למדוד לפי חתכים של רמת הכנסה או מקום מגורים. יש נטיה לבחור במי שמצטייר כ"קרוב לבית", הן מבחינה אידיאולוגית והן מבחינת סגנון. זה לא סתם שכל האליטה התרבותית והאמנותית של ברזיל התייצבה לתמוך בדילמה ובלולה באופן פומבי בחודשים האחרונים. וזה לא סתם שהמון עניים אוונגליים מצהירים על שינאה יוקדת ל-PT. אז כשאני מדבר על מעמדות אני מדבר על אוריינטציה תרבותית ממש כשם שאני מדבר על גישה למשאבים ולהון. הייתי צריך להדגיש את זה יותר במאמר, אז תודה שוב על הביקורת בעניין הזה.
      ודבר אחרון, אין כאן שום מגמתיות; אמרתי באופן ברור שאני נגד האימפיצ'מנט, שנראה לי שזה מחזיר את ברזיל לימי café com leite ושאני חושב שכולם רק מפסידים מזה. זוהי דעתי ואף אחד לא חייב לקבל אותה.