• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

שואת יהודי צפון אפריקה: על ההכרח להציף את הסיפורים

גם השנה, קשה לי להאמין בעובדה המדהימה שמשפחתי הצפון אפריקאית היא ניצולת שואה. ישנם ניצולים שסיפרו את סיפורם וזכו להתעלמות, לאי אמון ולהשתקה. מתישהו, כנראה, הם הפסיקו להאמין לעצמם

ביום השואה שעבר כתבתי בפייסבוק על שואת יהודי תוניסיה ועל סיפור משפחתה של סבתי, משפחת כהן, שחיה אז בעיר הבירה של תוניסיה, תוניס. ככל שכתבתי את הדברים הרגשתי כמה הם בלתי נתפסים. לאחר שסיימתי, התקשרתי לאחיותיי בכדי לאמת את הדברים, בכדי לקבל אישור שלא הגזמתי, שכתבתי דברים שאכן התקיימו. כמה חודשים לאחר מכן, פגשתי בקרובי משפחתי שסיפרו לי שהיו המומים לקרוא את הסיפור; חלקם היו בטוחים שזאת המצאה, סוג של ״היסטוריה חדשה״ העוסקת בפירוק אתוס, וחלקם פשוט היו המומים.

התחושות שלהם גרמו להם ללכת לאשר את הדברים אצל המקור, אצל סבתא שלי. ההפתעה הייתה גדולה, כך סיפרו לי, וההלם – גדול. גם השנה, כשמגיע יום השואה, קשה לי להאמין בעובדה המדהימה שמשפחתי הצפון אפריקאית היא ניצולת שואה.

כילדה וכנערה, קראתי כל ספר אפשרי על שואת העם שלי. למדתי היסטוריה במשך 12 שנים, ומעולם לא ידעתי על האפשרות הבלתי נתפסת שחלק ממשפחתי עבר את השואה בצפון אפריקה. עובדה זו כואבת לי מאוד. בשנה שעברה, והשנה ביתר שאת, התגובות הממו אותי: סיפורים רבים, קשים וכואבים של משפחות צפון אפריקאיות רבות צפו ועלו – יהודים רבין באלג'יריה, תוניסיה, מרוקו וטריפולי עברו את השואה. הכאב הוא עצום. הוא כפול.

סבתא שלי, אונדרה (כהן) גץ, הייתה ילדה קטנה כשנכנסו החיילים הגרמנים לביתה בתוניס. היא זוכרת אותם מנפצים את הסרוויס המפואר של פסח ואת כלי הזכוכית שנחו בארון בצעקות ובצחוק פרוע וממשיכים בהרס של כל פינה בבית. את כל אחיה הגדולים הם הוציאו מהבית בכוח וזמן ארוך מאוד לא ידעו בני המשפחה מה עלה בגורלם. לימים התברר כי הם נלקחו למחנות כפייה ועברו שם חוויות קשות מנשוא. ההורים והבנות הועברו לבית הכנסת למשך כמה ימים, שם הם הופשטו מכל התכשיטים שהיו עליהם ושהו ללא מזון וללא תנאים אנושיים. לאחר שחזרו לביתם, גילו שהוא נבזז והושחת.

תוניס הייתה תחת שליטה ישירה של הגרמנים במשך שישה חודשים, ושם גם התנהל הקרב המאסף בין הגרמנים ובעלות הברית. חוויית השואה של צפון אפריקה נדחקה מסיפור השואה היהודי. שואת יהודי תוניס החלה להיות מוכרת, בחלקה, רק בשנת 2008. ניצולים רבים יוצאי תוניס לא הוכרו ככאלה עד לפני שנים מעטות (בין חמש לשנתיים). רבים מהם, ובהם כל אחיה של סבתי שנפטרו, לא זכו להכרה החברתית והממסדית ולפיצוי כלל.

יהודי תוניס מובלים לעבודות כפייה, 1942
יהודי תוניס מובלים לעבודות כפייה, 1942

רק בשנים האחרונות ממש, החלה סבתי לספר לנו על חוויותיה הקשות מתקופת השואה. לא סתם צריך היה לעבור דור ואולי יותר, בכדי שסיפור השואה הצפון אפריקאי יישמע אפילו בחיק משפחתו. ישנם סיפורים על ניצולים שסיפרו את סיפורם וזכו להתעלמות, לאי אמון ולהשתקה. מתישהו, כנראה, הם הפסיקו להאמין לעצמם.

אני קוראת לכל מי שיכול לתעד את סיפור השואה של יהודי צפון אפריקה לעשות זאת, לפני שיהיה מאוחר מדי.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. פריץ היקה הצפונבוני

    יהדות צפון אפריקה במלה׳׳ע 2 שהיו תחת שלטון איטליה הפשיסטית וצרפת הוישאית בודאי לא לקקו דבש אך מה שקרה להם. כציבור רחוק ממה שקרה באירופה ששם נרצחו בין 80-95 % מהיהודים שלא הצלחו לצאת לפני הכיבוש הגרמני או בגרמניה אחרי ליל הבדולח שאז כמעט כבר לא הותרה יציאת יהודים. מה שתיארה הכותבת זה האסון המשפחתי שלה גם רוב ניצולי השואה לא סיפרו לילדיהם מה קרה להם אז רק שנים רבות לאחר המלחמה.יחסן של ממשלות ישראל היה גרוע אל ניצולי בהסכם השילומים היא קבלה סכום מיועד לניצולי שואה שגרמניה לא פיצתה שאת רובו הממשלות גזלו לצרכים אחרים. לא ידוע לי אם הוגשו נגד גרמניה תביעות לפיצויי נפגעי השואה מצפון אפריקה כדוגמת משפחת. ד׳׳ר רחל גץ-סלומון ואשמח לקבל תשובה. אזכיר רק שלפני קרב אל-עלמין היה חשש גדול שהצבא הגרמני יכבוש גם את א׳׳י המנדטורית ואז גורל כולנו יהודי צפון אפריקה והמזרח התיכון היה נחרץ.

  2. עממיקו

    כשמדברים שואה מדברים במספרי נרצחים. זה המצב וזה מה שיש. לא בסבל, לא בעינויים, לא במחנות עבודה.
    מדברים בתאי גזים, צעדות מוות, כיתות יורים.תליה,קרמטוריום, השמדה ,מוות.
    כמה נספו בשואה מיהודי תוניס?
    כמה נספו בשואה מיהודי לוב?
    כמה נספו בשואה מיהודי מרוקו??
    תחברי את הכל אולי תגיע ל 1,500 נספים.
    זו לא השמדה , זו לא שואה.
    כל היהודים שנספו בצפון אפריקה הם כמספר הנספים היהודים בשני כפרים שכוחי אל בפולין.
    היו באפריקה מחנות עבודה,טלאי צהוב בתוניס, שליחה לברגן בלזן של 100 יהודים מלוב,
    הכל היה, אבל לא היתה השמדה/הכחדה שיטתית. המוות לא שרה.
    לא הייתה שואת יהודי צפון אפריקה. נקודה.
    לשימחתינו.

  3. פריץ היקה הצפונבוני

    תודה לעממיקו על המידע המאשש את טיעוני.

  4. דפנה

    גב' גץ סלומון, – בורותך היא בלתי נתפסת.
    הייתי מצפה שתתנצלי, לפחות לאחר שתקראי את דבריהם של פריץ ועממיקו. אבל כנראה שאת מתקשה לוותר על הפיצוי המגיע לך לדעתך על הסרוויס המפואר השבור של סבתך.
    אכן טרגדיה.
    רק לשם השוואה, – סבתי איבדה בשואה את בנה, כלתה ונכדתה הראשונה, אחים ואחיות, אחיינים ואחייניות, בית ורכוש נוסף.
    ורק לידיעה כללית, גם סבתא שלי מעולם לא קיבלה שום פיצוי על מה שאיבדה בשואה. אבל מה הוא אובדנה של סבתי, אל מול הסרוויס המפואר של סבתך.