״ג׳נקשן 48״: מסלול של חיים בלתי אפשריים

סרטו החדש של אודי אלוני עוקב אחרי סיפור אהבה סבוך בין צעיר וצעירה מלוד, ועל הדרך מעלה לדיון כמה מן הבעיות המרכזיות המעסיקות צעירים ערבים בישראל ואת העובדה שעצם קיומם הוא פוליטי – אם ירצו או לא ירצו

אינני מבקר סרטים, ולמען האמת אני תמיד נוטה למצוא את עצמי במצב בו אני היחיד שאוהב את הסרט שכולם שונאים ושונא את הסרט שכולם אוהבים. עם יציאתו כעת לאקרנים של סרטו החדש של אודי אלוני, ״ג׳נקשן 48״, ארצה לחרוג ממנהגי ולנסות לפרק פוליטית וחברתית את התופעות שהסרט מציג ואת הקשר שלו למציאות כאן – במיוחד מכיוון שהסרט מעלה דברים הנתפסים באופן שונה על ידי החברה ערבית והחברה היהודית; אולם לפי הביקורות ששמעתי עד כה, גם ערבים וגם יהודים מצליחים לקבל את הסרט ואת הבעיות שהוא מציג מבלי לבקר את עצמן ואת תרומתן לאותן בעיות ממש.

הסרט עצמו לא עוסק באופן מפורש ומובהק באג'נדה פוליטית, אלא מתבונן באופן ריאלי על המציאות ועל הקשיים שצעירות ערביות וצעירים ערבים חוות וחווים. לא תשמעו בו נאומים פוליטיים או הטפה, אלא פשוט תתבוננו מבעד לחלון שהוא מספק לעולמם של אותם צעירים וצעירות. אך הקונטקסט בו הדברים מוצגים מדגים לנו כיצד, מעצם טבענו ומעצם טבעה של המדיניות הגזענית כלפי החברה הערבית, כל בעיה חברתית הינה בהכרח בעיה פוליטית. באופן אירוני, הסרט אף מראה כיצד ישנה לגיטימציה לדון בבעיות החברתיות בחברה הערבית, כל עוד טוענים שהן לא פוליטיות. הדבר דומה לניסיון בחברה הישראלית ליצור מצג שווא, כאילו החברה הערבית פשוט מקבילה לקבוצות מוחלשות אחרות כגון האתיופים והמזרחים בישראל.

הדבר המדאיג ביותר העולה מן הסרט הוא קיומן של תופעות חברתיות שנראות שוליות, אך הן למעשה בעלות השפעות רחבות. הסרט מציג באופן מדויק להפליא את שיעורי הפשיעה הגבוהים בחברה הערבית. גם אלו מביניכם אשר לא בקיאים במה שקורה בחברה שלנו, יכולים לזהות כיצד לא צריך להיות בעל אוריינטציה עבריינית בכדי להיות מוקף בעולם הפשע; על כך יעידו המספרים האסטרונומיים של צעירים בבתי כלא ובבתי קברות. אלוני מראה כיצד – בסיוע מערכת שיטור גזענית והזנחה מצד הרשויות – הפשיעה מוצאת את דרכה גם אל חייהם של צעירים נורמטיביים. במקרה שלפנינו, מדובר בחייהם של צעירים שבסך הכל מאוהבים במוזיקה, אך המסלול לעבר חיי הפשיעה כבר מובנה עבורם והוא מוצג בסרט מבלי לדון בו מפורשות, כדבר מובן מאליו.

מי שחושב שהסרט גורם אי נחת רק לחברה הישראלית, טועה ובגדול. בעיני, הסרט מציג את הנושא המרכזי שמעסיק כיום את הנוער הערבי, מעצם היותו נוער. המדובר בתופעה שכולם מודעים אליה ושכולם מכחישים את קיומה: הקשרים הרומנטיים בקרב בני ובנות הנוער הערבים

מי שחושב שהסרט גורם אי נחת רק לחברה הישראלית, טועה ובגדול. בעיני, הסרט מציג את הנושא המרכזי שמעסיק כיום את הנוער הערבי, מעצם היותו נוער. המדובר בתופעה שכולם מודעים אליה ושכולם מכחישים את קיומה: הקשרים הרומנטיים בקרב בני ובנות הנוער הערבים. שוב, מבלי להתרכז בדבר או לדון בו כ״תופעה״, היחסים הרומנטיים בסרט בין כארים ומנאר מוצגים כדבר מובן מאליו. ואכן מובן מאליו שצעירים נכנסים ליחסים רומנטיים, אך החברה הערבית משלה את עצמה שהתופעה לא קיימת (ויש לשים לב לכישורי ההסוואה שאותם צעירים מפתחים בכדי להסתיר את היחסים). אבל היא קיימת. הגיע הזמן, היום, לא מחר, להודות בכך וללמוד להתמודד עמה. לקראת סופו של הסרט מוצגות בבירור ההשלכות של האשליה שלנו ושל השקר המתמשך (ושוב, מבלי לספיילר, אני ממליץ לכם לפנות מזמנכם וללכת לראות את הסרט).

ארצה לסכם את דבריי כאן בשיח שהתפתח ביני לבין חבריי. האמת היא, שלנו הסרט לא חידש. התופעות שמוצגות בו הן השתקפות חייהם של צעירים וצעירות בחברה הערבית. הוא מראה כיצד מסלול חיינו במדינת היהודים הוא בהכרח דרך בלתי אפשרית. הייתי מציע לצעירים הערבים לקחת לסרט את הוריהם, להראות ולנסות להסביר להם מה משמעות הדבר להיות צעיר או צעירה ערבים-פלסטינים בישראל. והכי חשוב: ליהנות מהגאונות ומהיופי בסרט – ייתכן והוא אינו מטיף אידיאולוגיה פוליטית, אך הוא מראה לצעירים כיצד עצם קיומם הוא בהחלט פוליטי, וכיצד, בכדי לפתור בעיות חברתיות בחברה הערבית, הם יצטרכו לשאול שאלות משמעותיות לגבי זהותם הלאומית.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יעל קלינסקי

    שחאדה היקר. איני מכירה אותך או את המציאות בלוד. אבל אחרי הצפיה בסרט וקריאת תגובתך לו, שמחתי לראות אנשים אמיצים המציגים תמונה מורכבת יותר. כן, הכל אכן פוליטי. והרבדים הנוספים שהציג הסרט שאותם ציינת הופכים אותו לכל כך חשובבעיני. כתושבת הגליל המכירה מעט מזה באזורינו (בצורה שונה לעתים) אני מסכימה איתך לגמרי ותודה.