מבט מבפנים: אנתרופולוגיה והקהילה הלהט"בית

לרגל היום הבינלאומי נגד להט"בופוביה, כמה מחשבות על מחקר אנתרופולוגי בקרב הקהילה הגאה המבקשת את אלוהים, מנקודת מבטו של חוקר מתוך הקהילה
אלעזר בן לולו

דוקטורנט לאנתרופולוגיה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוני' בן גוריון

"אֶתְהלֵּךְ בְּתָם-לְבָבִי, בְּקֶרֶב בֵּיתִי" (תהילים קא)

היום, 17.05, מצוין היום הבינלאומי נגד להט"בופוביה. מקומו של היום הוא להאיר בזרקורים צבעוניים את הנרטיבים הכאובים של חברי קהילת הלהט"ב שסבלו וסובלים במשך השנים מגילויים של אלימות מילולית ופיזית. במהלך מחקרי האתנוגרפי, אני פוגש להט"ב שמבקשים את אלוהיהם ואת עצמם בכסות הטקס והטקסט היהודי. באמצעות שינויים מותאמים לצרכי זהותם האחרת, גם הקהילה היהודית הופכת למרחב בטוח ומכילה את השונות המגדרית והמינית של אלו שנדחקו במהלך ההיסטוריה מחוץ לכתליה. הנה כמה מחשבות על מחקר אתנוגרפי שמבוצע על ידי חוקר מהקהילה ובתוך הקהילה.

לא הייתי זקוק לגיל ההתבגרות כדי לדעת שאני שונה משאר הבנים בכיתה, אך אז הדברים נעשו ברורים יותר. לצאת מהארון זה פרויקט זהותי לכל דבר ועניין. לפשוט את הזהות שאף פעם לא הרגשתי שייך אליה, להכיר ולהיות מוכר בזהות החדשה. למזלי, הוריי, אחי הקטן ואנשים טובים שהצטלבו במסילות דרכי הישרות אפשרו לי לקבל את עצמי ממקום של הכלה וכבוד ולא ממקום של דיכוי והסתרה. כך, אפשרתי לעצמי להכיר בזהותי היהודית האחרת, להשאיר את התחפושת בארון וליצוק מתוך עולם של אמת וחסד מחשבה ודרך חיים בתור הומו שאיננו מבטל את יהדותו, בכסות פסוק מספר ויקרא או בעצות המרה של רבנים נבוכים.

שנים חלפו מאז קיפלתי את תלבושת בית הספר. אני שב ומבקש ללמוד את מלאכת תפירת הזהויות בחסדו של המחקר האתנוגרפי באמצעות ניתוח פרקטיקות של קהילות רפורמיות ישראליות. עברו של החוקר הוא בה בעת המגבלה שלו והנכס שלו, קובע זיגמונט באומן (1978): "בזכות העבר שלו, הוא יכול לראות; בגלל העבר שלו, הוא נידון להיות עיוור בחלקו". גם במחקרי אני רואה כיצד מגולמות נטייה אישית ורגישות פרטית, כמו שכותב אדוארד סעיד (2000): "והן שנותנות משמעות למה שנאמר או שנכתב". משה שוקד מוסיף (2012): "חוקרים שהם עצמם הומוסקסואלים או לסביות, יש בידם פרספקטיבה ייחודית של הצופה מבפנים". אני מוצא את עצמי מזדהה עם ההנחות הללו ומגלה שיש מקום הכרחי לרפלקסיביות במהלך שלביו של המחקר האנתרופולוגי, ובכלל בכל מחקר העוסק בשאלות של זהות או קהילה. וזאת, בלי שום קשר לחשיבות הכתיבה הרפלקסיבית לייצור הידע ולשיח בעידן הפוסט מודרני.

לא הייתי זקוק לגיל ההתבגרות כדי לדעת שאני שונה משאר הבנים בכיתה. לצאת מהארון זה פרויקט זהותי לכל דבר ועניין: לפשוט את הזהות שאף פעם לא הרגשתי שייך אליה, להכיר ולהיות מוכר בזהות החדשה. למזלי, משפחתי ואנשים טובים בדרכי אפשרו לי לקבל את עצמי ממקום של הכלה וכבוד ולא של דיכוי והסתרה. אפשרתי לעצמי להכיר בזהותי היהודית האחרת, להשאיר את התחפושת בארון וליצוק דרך חיים בתור הומו שאיננו מבטל את יהדותו בכסות עצות המרה של רבנים נבוכים

ואולי לא בכדי, טוען האנתרופולוג חיים חזן כי את האנתרופולוג הישראלי מטרידות שאלות של זהות, המחקר הוא פתרון עבורו: "השורשים והזהות הופכים להיות שאלות אנתרופולוגיות״. הכרת זהויותיהם של ישראלים וישראליות, גאים וגאות, המבקשים להתקבץ יחד כקהילה לזמן תפילה והתייחדות רוחנית, מתגלה כשבקבלת שבת רפורמית בקהילת הלב שבלב תל אביב הופך "לאונרדו" של עברי לידר לתפילה של ממש, עת מתעטף ארון הקודש בדגל ששת צבעי המעשה והתפילה משכיחה, ולו לכמה שעות, את מאבקה של הקהילה.

זהו אתגרי כחוקר: להביא ניתוח של אותן המשמעויות הנסתרות של הזהויות והקולות הפורצים אחר דרכי גיבוש, ביטוי וקבלה בשיח ובזירה הציבורית. אני מאמין שמחקר בתוך הקהילות החותר להכרת החוויה האישית והקולקטיבית על כל רבדיה הוא מהדרכים האנושיות ביותר לעודד את חילוצן של זהויות מושתקות וסמויות. לפי קליפורד גירץ, אבי האנתרופולוגיה הפרשנית-סמלית, הדבר ההכרחי של האתנוגרף הוא להגדיל את אפשרויות קיומו של שיח בר-הבנה בין אנשים שהם די שונים זה מזה, בתחומי העניין, בהשקפה, בעושר ובעוצמה, בעולם שבו קשה יותר ויותר לסור זה מדרכו של זה. אני מאמין כי אנתרופולוגיה היא אחת הדרכים ההומניסטיות ביותר להבין את פעילותיהם ותפישותיהם של בני אדם, בזכות תודעתה ההיסטורית והרגשית כלפי מיעוטים ומדוכאים..

זוהי הקריאה הצנועה שלי, ביום הזה, מתוך אמונתי במחויבות האימננטית שיש לאנתרופולוגיות ולאנתרופולוגים לקדם מחקר להט"בי-קווירי בכל זירה אותה יבקשו להכיר.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מזרחי שחום חלק

    מ-1 עד 10 המאמר הזה אשכנזי 12.

    1. דפנה

      ומה בדיוק כואב לך עם זה?

  2. אגי

    מדויק. כתיבה פנטסטית