• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

בפוליטיקה הישראלית אין מקום לאידיאליזם

הרעד במערכת הפוליטית הישראלית מוכיח שוב שהכל אפשרי. אולי הגיע זמנה של הרשימה המשותפת לשאול את עצמה מדוע היא ממשיכה לסייע לשמאל ולאופוזיציה שוב ושוב, כשהתוצאה תמיד זהה: עוד גזענות, עוד הסתה

במהלך השבוע האחרון רעידתה של המערכת הפוליטית הישראלית בהחלט סיפקה לאקדמיה עוד שיעור או שניים בפוליטיקה וכיצד הכל אפשרי בה: המשא ומתן בין המחנה הציוני והליכוד, השתלחותו של בוז׳י ביחימוביץ׳, כניסתה של ״ישראל ביתנו״ לקואליציה, הדחתו של בוגי יעלון וכניסתו של ליברמן כשר ביטחון, פרישתה של אורלי לוי מ״ישראל ביתנו״ – והתבטאויותיהם פורצות הדרך של פוליטיקאים לשעבר ואנשי תקשורת במהלך כל ההתרחשויות הללו. כמובן שכל האירועים סוקרו לצד שלל ניתוחים ופרשנויות, חלקם אופטימיים אבל רובם פסימיים. אך עם זאת, ברגעים אלה מבינים עד כמה שולית הרשימה המשותפת בפוליטיקה הישראלית, למרות היותה המפלגה השלישית בגודלה ועל אף שאותם שינויים בהכרח ישפיעו עליה, ועל החברה הערבית אותה היא מייצגת. מנהיגי הרשימה אפילו לא נשאלו לדעתם. הסיטואציה הנוכחית ממחישה לנו את מיקומה של הרשימה בפוליטיקה הישראלית – גם במהלך האירועים החשובים בעלי ההשלכות מרחיקות הלכת, היא תישאר מפלגת נישה חסרת משמעות וכוח פוליטי בכנסת היהודית.

אינני מחסידי התפיסה שאומרת שעלינו לנטוש את המאבק הפרלמנטרי בשל הקושי להשפיע. עם זאת, ייתכן והגיע הזמן לשנות אסטרטגיה. מבחינה היסטורית, המפלגות הערביות שיתפו פעולה עם מפלגות השמאל, אותו שמאל שלא היסס להסית ולהצביע בעד חקיקה גזענית; שמאל שראה את הערבים כנזק משני בדרכו להחליש את הימין או להרשים קהל בוחרים גזעני בתקווה שבבחירות הבאות מצבם ישתפר. ובכל זאת, המפלגות הערביות בעבר והרשימה המשותפת בהווה עזרו בעת הצורך לשמאל באופוזיציה, הן מסיבות אידיאולוגיות והן בכדי להתנגח ולהחליש את הימין. במקרה האחרון, במתווה הגז, לצערי, הרשימה המשותפת בחרה להצביע נגד המתווה ולא לשקול את ההצעות הימין בנוגע למתווה. אינני יודע עד כמה מדויקות היו טענותיה של חברת הכנסת סתיו שפיר שישודרג התקציב לחברה הערבית ויעברו 900 מיליון ש"ח לרשויות המקומיות. להערכתי, אם הצעה כזו אכן היתה קיימת הרשימה הפגינה יכולות פוליטיות חלשות בכך שלא הסכימה.

מה משמעות הבחירה שלנו לעזור לשמאל? סיפקנו עוד אוויר לנשימה למחנה הציוני, המונהג על ידי אדם שנעלב מתיוגו כ״אוהב ערבים״; לשמאל, אשר מורכב מאנשים כמו אילן גילאון שמצטרף למקהלת הימין ומסית נגד חברי בל"ד; שמאל שמוכן לחבק את אורלי לוי-אבוקסיס החתומה על אינספור החלטות חקיקה גזעניות. זה לא הם, זה אנחנו. זו אשמת הרשימה המשותפת, שמתעלמת מהשיח הגזעני של חבריה לאופוזיציה

בפועל, אז כמו היום, יש לשאול מה משמעות הבחירה שלנו לעזור לשמאל ולאופוזיציה, במילים אחרות: מה יצא לנו מזה? מתווה הגז לא עבר וסיפקנו עוד אוויר לנשימה למחנה הציוני, אותו מחנה אשר מונהג על ידי אדם שנעלב מתיוגו כ״אוהב ערבים״, שמאל אשר מורכב מאנשים כמו אילן גילאון – חבר מפלגה שסובלת מהסתה באופן עקבי, שבכל זאת מצטרף למקהלת הימין ומסית נגד חברי בל"ד – או שמאל שמוכן לחבק מישהי כמו אורלי לוי-אבוקסיס, החתומה על אינספור החלטות חקיקה גזעניות. והרשימה נמשכת. כמו בכל מערכת יחסים, יש להבין: זה לא הם, זה אנחנו. זו אשמת חברי הרשימה המשותפת, שבוחרים להתעלם מהשיח המתנשא והגזעני של חבריהם לאופוזיציה, שרואה בהם כלי למיקסום כוחם. זו אשמתם, אלו שבחרו לתקן את החברה הישראלית כאשר החברה הישראלית לא סופרת אותם ממטר. זה אשמתם שלא פעלו לפי מה שמצופה מהם בחברה הערבית – הגדלת התקציב. הרי מטרתה של הפעילות הפרלמנטרית היא הנסיון של כל קבוצה להגדיל את הנתח שלה מהעוגה. במקום זאת נתנו לשיח ריק מתוכן להנהיג אותנו. הרי בפועל, בהצבעה על מתווה הגז עזרנו לאופזיציה, ומלבד עוד גזענות לא קיבלנו כלום.

יש להזכיר שמחובת הרשימה המשותפת להמשיך להילחם לסיום הכיבוש בתוך ומחוץ לכנסת ולא לעשות הנחות, אך במקביל – להכיר בעובדה שבמישור המדיני השמאל הציוני מסוכן באותה מידה כמו הימין, ואולי אף יותר, בשל הלגיטימציה הציבורית והבינלאומית של המשך הכיבוש. אולמרט תיאר זאת בדיוק רב כאשר עקץ את נתניהו: "בתקופתי, אני רוצה להזכיר, לא הייתה הקפאת בנייה, לא בירושלים ולא בשטחים״. כך שגם במישור המדיני אין הבדל.

יש שיבקרו את דברי ויטענו שהשמאל אינו פועל רק במישור המדיני אלא גם בזה הכלכלי, ושכלכלה סוציאליסטית עדיפה לנו מקפיטליסטית. גם שם אחלוק על דעתם. לאור התפיסה הגזענית של המדינה, שרואה בערבים אזרחים סוג ב', אעדיף כלכלה קפיטליסטית ופחות התערבות מהממשלה על פני כלכלה המבוססת על התערבות ממשלה שאינה רואה בנו שווים.

יתכן ויתמזל מזלנו – לחברי הרשימה תידלק נורה אדומה והם יפסיקו לפעול לפי תפיסות אידיאליסטיות שמקומן במדינות מתוקנות ויתרכזו במה שחשוב באמת לחברה הערבית: להפוך לגורם משפיע בפוליטיקה, כזה שיכול להפיל ממשלות בעת הצורך. בשום פנים ואופן לא אעודד אף מפלגה ערבית להשתתף בקואליציה, אלא – לנצל את כוחם הפרלמנטרי בכדי לרקום עסקאות לטובת הקבוצות אותן הם מייצגים, גם על חשבון קבוצות אחרות. יתכן וזה לא אתי ואף ישחית עוד את המערכת, אך במצב בו החברה הערבית נמצאת – אין תקציבים לבתי ספר, אחוז לא מבוטל מהקהילה נמצאים מתחת לקו העוני, פשיעה משתוללת שמסתכמת במאות הרוגים מדי שנה – אין מקום להיות "אידיאליסטים", יש להסתכל על המציאות ולהפנים שאנו נמצאים במערכת פוליטית בה כל שאר המפלגות רואות בהם אויבים, אותם ינצלו כדי למקסם רווחים. הבחירה בידיהם של נציגי הרשימה המשותפת: האם לשחק את המשחק בכדי להשפיע או להישאר מפלגת נישה. אלא אם כן יהיה שינוי באופן התנהלותה של הרשימה, בבחירות הבאות בהחלט אהפוך לחסיד של החרמת הבחירות לכנסת. אחרת הדבר יתאים בהחלט להגדרתו של אלברט איינשטיין: "אי-שפיות זה לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות."

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דןש

    על הרשימה המשותפת להתמקד בעיקר בשיפור מצבם של הערבים אזרחי מדינת ישראל והשוואתם לכלל האזרחים.
    החרמת הבחירות לכנסת יהיה משגה קולוסלי. ההיפך דווקא הם חייבים להעלות את מספר המשתתפים בבחירות אפילו בקרב אלו המצביעים בעד מפלגות "יהודיות". כמוהו גם לעודד "יהודים" להצביע בעדם, תוך כדי שילוב "יהודים" ברשימתם. כל חבר כנסת ערבי באשר הוא משפיע לטובה על מצבם של תומכיו, שהם בעיקר ערבים.

  2. יוסי אמיתי

    לטעמי, אין פסול בשילוב חכם ומפוכח של אידיאליזם רעיוני עם שיקולים פרגמטיים ומעשיים המשרתים את האינטרסים קצרי הטווח וארוכי הטווח של הציבור (הערבי והיהודי כאחד!) שהצביע עבור הרשימה המשותפת. זה כולל בריתות אד הוק, וכן: גם קצת פירגון לאנשים וקבוצות שאינם חפים מטעויות עבר (והווה), אך עמדותיהם בסיטואציה נתונה משרתות את היעדים שציינתי לעיל (אורלי לוי-אבקסיס או האלוף יאיר גולן כמשל).
    תקנו אותי אם אני טועה, אבל נראה לי שדווקא עבד הוא הנוקט גישה אידיאליסטית טהרנית, הפוסלת מראש ובדיעבד שיקולים פרגמטיים, טקטיים ואסטרטגיים כמתואר לעיל, ואשר הרשימה המשותפת, על כל מרכיביה, נוקטת אותם בעת הנוכחית בהצלחה לא מבוטלת.

    1. Oded Assaf

      אני מכבד את עמדתו של יוסי אמיתי (שהגיב כאן), ויש לה בסיס מסוים; אך, לצערי, הבסיס הזה שברירי, וכפי שההוויה הפוליטית בישראל מוכיחה לנו שוב ושוב (ועד מתי נהיה מופתעים?) – הוא עלול להתפורר במהרה. אני כותב זאת, כמובן, כאזרח יהודי בישראל, ואם אני חש כך, אני גם חש שאין לי יכולת 'להיכנס לעורם' של אזרחים פלסטינים שמערכת הממשל בישראל – לרבות שיטת המפלגות והכנסת – כבר מזמן אינה מסוגלת להיות רלוונטית להם. גם לי היא רלוונטית במידה קטנה מאוד; להם – על אחת כמה וכמה. הימנעות מהליכה לקלפי, כמחאה מאורגנת ("סירוב"), היא אופציה שאין לבטל אותה. להיפך, כדאי לשקול אותה יותר ויותר. באפריל האחרון קראתי באתר שמאלי אמריקני מאמר שכותרתו: "ומה היה קורה אילו איש לא היה מגיע[לקלפי]?" והנה כמה שורות מתוכו:
      A clique may seize office, but the new administration will not govern in a vacuum. All regimes must strive to preserve public legitimacy. And no regime can afford to flout too blatantly the prevailing spirit of the times. The new president may have won a majority of votes. But if only a small proportion of the country actually voted in the first place, that translates into a rather shrunken mandate

      [http://original.antiwar.com/Dan_Sanchez/2016/04/15/empire-held-election-nobody-came/ ]

      וב'הארץ' , כתגובה למאמר מערכת ( ובו קריאה לערביי ישראל ללכת לקלפי) בינואר
      2013, התפרסם טור מאת תאמר מסאלחה. הוא טען, ונימק היטב, מדוע השתתפותם של פלסטינים אזרחי ישראל במערכת הבחירות, כפי שהיא, אינה אלא עלה תאנה מיותר ואפילו מזיק. והרי הדברים הללו נוגעים ישירות בכותב המאמר, פלסטיני אזרח ישראל, בתחושותיו, בתסכוליו! עמדתו ראויה בהחלט לדיון נוקב, ואין להירתע מכמה מסקנות בעקבות דיון כזה –
      http://blogs.haaretz.co.il/tamermassalha/121/

      עודד

  3. אלי

    עבד צודק שלמיעוטים כמו הציבור הערבי הקפיטליזם עדיף כפל כפליים.
    לא סתם סקרים הראו כי ציבור מצביעי הרשימה המשותפת (למרות שהיא כוללת מפלגות סוציאליסטיות וקומוניסטיות) הוא הציבור הכי קפיטליסטי במדינה, שרוצה כמה שפחות התערבות ממשלתית בשוק ובחיים בכלל. מי שנפגע יודע מה גודל הרוע שבהתערבות ממשלתית.