מייסם אבו אלקיעאן הוא בר מזל

לחטוף מכות משוטרים זה לא עניין יוצא דופן אם אתה צעיר ערבי. אתמול בבתי הקפה ביפו עלו בעקבות סיפור הכאתו של מייסם אבו אלקיעאן ״זכרונות״ מאירועים דומים, ובכלל – המשטרה פה מתנהלת כמו חברת אבטחה שתפקידה לשמור על היהודים מפני הערבים

כמה מחשבות על האירוע ב״סופר יודה״ שלשום. קודם כל, יש להודות שמייסם אבו אלקיעאן הינו בר מזל. בר מזל שהאירוע צולם, בר מזל שהיו אנשים הוגנים סביבו, בר מזל שלא הואשם בניסיון לבצע פיגוע; אך בצל האירועים האחרונים, הוא בעיקר בר מזל שלא נהרג. בזמן שקבוצות שונות בחברה הישראלית מתווכחות בינן לבין עצמן מי אשם ואם ניתן היה למנוע את האירוע לו רק היה אבו אלקיעאן מזדהה בפני השוטרים, השאלה האמיתית צריכה להיות האם הוא היה יכול למזער נזקים ולחסוך כמה אגרופים, אולי אפילו להסתפק בכמה קללות והשמצות מבלי להיעצר. כן, ההשפלה היא חלק הכרחי ביחסים בין הצעירים הערבים ומשטרת ישראל. אי אפשר לחמוק ממנה.

הנחת היסוד של משטרת ישראל היא שהערבי מעצם היותו ערבי הוא אויב – גם אם אינו חשוד בכלום. בהיותו אויב, יש להזכיר לו שהוא חי וקיים במדינת היהודים. בכדי להמחיש זאת, בואו ניקח את יפו כדוגמה לעיר מעורבת עם רוב יהודי. ביפו זה מתחיל בגילאי ה-עשרה: יחידות יס"מ יוצאות מגדרן כדי להזכיר לנו, הילדים, מי הבוס. מדי פעם הם יחנו, למשל, את המסחרית שלהם מול גלידת אנדריי, יחכו אחרי שעות בית הספר עם רובי סער ויבקשו תעודות זהות מתלמידים שחוזרים מבית הספר – גם אם הם יודעים שאין ברשותם עדיין תעודות זהות. מה שחשוב זה שהילדים יגדלו מגיל צעיר באווירה שבה יש לתת דין וחשבון למשטרה. שחס וחלילה שלא יחשבו שתפקיד המשטרה לדאוג להם, אלה להפך – יש לדאוג מהמשטרה.

אני וחבריי היכרנו את שמותיהם של היס״מניקים בעל פה, כאילו היה זה אחרון ארגוני הפשיעה שבו יש לדעת עם מי יש לדבר ועם מי יש לשתוק. כי כל מילה לא במקום עלולה להוביל לפצצה לפנים. ככל שהתבגרנו, הבנו יותר ויותר את חלוקת התפקידים בעיר, ושהשוטרים הם רעים לא בגלל שהם שוטרים אלא בגלל שהם יוצאים מגדרם לשכנע אותנו שהם רעים ושלא כדאי להתעסק איתם. כשסיפורו של מייסם עלה אתמול בשיחות בבתי הקפה בעיר, שאר החברים החלו לשתף את חוויותיהם האישיות מאירועים דומים וכיצד הם חטפו מכות. חבל שאף אחד שלא צילם את הסיטואציה: סיפורים מזעזעים שנאמרים בהומור, כי רק כך אפשר להתמודד עם העובדה שוואלה, במקרה הטוב פירקו אותנו מכות ולא יכולנו לעשות כלום, ובמקרה הפחות טוב עברנו התעללות מזעזעת בתחנה בה גברים שריריים השתמשו בנו כבשק אגרוף.

מייסם אבו אלקיעאן
מייסם אבו אלקיעאן. כל מילה לא במקום עלולה להוביל לפצצה לפנים

והכי חשוב: להיזהר מהשוטרים הערבים. אלה יודעים בינם לבין עצמם שהם משרתים בגוף שבז להם ויוציאו את תסביכי הזהות שלהם עליך. מדי פעם עולה אדם במדים בתקשורת ומספק שקרים על שיטור אידיאלי. בפועל, אנחנו רואים אותם ברחובות בזים לנו, מקללים, אלימים, בוהים בנו, מחכים שנגיד מילה לא במקום בכדי לתת להם סיבה להוציא עצבים עלינו. ביטוי קולקטיבי לכך ראינו לאחר ההפגנה האחרונה ביפו בה היה עימות עם כוחות המשטרה, שהוביל לשבוע עם מחסומים והשפלה של צעירים – כאלה שייתכן ואולי לא בטוח כלל שהשתתפו בהפגנה – בעזרת אלימות פיזית ומילולית. למרות שסטטיסטית מרבית הנערים לא השתתפו, ובין אלה שהשתתפו היו מעט מאד שהתפרעו, וגם כל עוד אין שום הוכחות לכך, אין להם שום זכות להעניש אותם.

בכדי באמת להבין את התנהלות השוטרים כלפי ערבים, יש להפנים שהשוטרים עצמם לא רואים את עצמם כשוטרים. אנחנו ביפו הפנמו מזמן שמדובר פשוט בחברת אבטחה. חברה שפועלת לשמור על היהודים מהערבים, ולהעביר את המסר שלא כדאי להתעסק עם היהודים בעיר – אחרת יתעסקו איתם בחזרה

אך בכדי באמת להבין את התנהלות השוטרים כלפי ערבים, יש להפנים שהשוטרים עצמם לא רואים את עצמם כשוטרים. אלו גברים ששואבים הנאה ממעמדם, מהקשיחות של תפקידם, מלאים בטסטוסטרון, מצוידים ברובי סער, ואני בספק גדול שהם מבינים מה זה בכלל אומר להיות שוטר. אחרת, איך אפשר להסביר את שיעורי ההצלחה האפסיים שלהם במיגור הפשיעה? וכיצד ניתן לצפות לתוצאות שונות כאשר מלכתחילה הם לא מרגישים שום מחויבות לחברה הערבית? בשל כך, ביפו הפנמו מזמן שמדובר פשוט בחברת אבטחה. חברה שפועלת לשמור על היהודים מהערבים, ולהעביר את המסר שלא כדאי להתעסק עם היהודים בעיר – אחרת יתעסקו איתם בחזרה. והשכנים החדשים ביפו מנצלים זאת היטב (ראו מה כתבתי על כך כאן). כך למשל, כאשר יש מתח לאור אירועים פוליטיים הם מרימים דגל ישראל ענק על המסחרית שלהם ומסתובבים ככה בשכונות הערביות.

צריך להבין שהשוטרים עצמם גדלו בצל הכיבוש הישראלי, וכל מה שלמדו בצה"ל זה שהערבי הוא אויב ויש לדכא אותו, והם נשלחו לשמור על היהודי בדיוק כמו בשטחים. אין משטרה במובן האזרחי במדינת ישראל. בפועל, ישנו גוף שפועל לפי אידיאולוגיה מובהקת המבכרת אוכלוסייה אחת על פני אוכלוסייה אחרת. מה שראינו ב״סופר יודה״ הוא ישום של אותה מדיניות. הרי אותם שוטרים באמת חשבו שהם עוזרים ליהודים שנמצאים באזור וצריכים להראות לערבים מי בעל הבית. בין עם מייסם אבו אלקיעאן היה מזדהה או לא, זה לא משנה. גם לו היה פועל לפי מה שמצופה ממנו, הם היו משפילים אותו מתוקף תפקידם.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. Mosheshy

    המשטרה ושאר המוסדות הוקמו כדי לשמור על הקניין של בעלי הקניין.שהעניים ,כל העניים,יהודים,מוסלמים,נוצרים,אפריקאים,סודנים,וכד',לא יצליחו להוות סיכון לקניין זה.זו כל המהות.

    Civil government, in so far as it is instituted for the security of property, is in reality instituted for the defense of the rich against the poor, or of those who have some property against those who have none at all. – Adam Smith, Wealth of Nations, Book V, Chapter I, Part II On the Expense of Justice

    1. נפתלי אור-נר

      כואב כמה שזה נכון. זו הרוח הנושבת ממסדונות השלטון הלאומני שלנו ו"מנפחת" את חזם של אנשים נחותים המוצאים לעצמם "שעיר לעזאזל" שיצביע על עלינותם, הלכאורית, עליו