התעודה הכחולה לא תושיע את הפלסטינים בישראל

אי אפשר להמשיך להיתמם: גם הפלסטינים בעלי תעודת הזהות הכחולה לא ניצלים מזרועם האלימה של החוק והממסד הישראלים. חוט ישיר עובר בין מאורעות אוקטובר, לפני 16 שנה, לבין המתקפה האלימה על מייסם אבו אלקיעאן

אנחנו תחת מתקפה. אי אפשר לתאר את זה אחרת.

לא ניתן להמשיך להיתמם ולחשוב שגורלנו, הפלסטינים שחיים בתוך מדינת ישראל, טוב יותר מגורלם של אחינו ואחיותינו שחיים מעברו השני של הקו הירוק. אנחנו תחת מתקפה. בדיוק כמו כל פלסטיני אחר שחי במרחב הזה, תחת כיבוש ישיר או תחת כיבוש לא ישיר. שום תעודה כחולה, ורודה או צהובה לא תושיע את הנושאים אותה. אנחנו תחת מתקפה, בלי כל קשר למה עשינו או מה לא עשינו, בלי קשר למה אמרנו או לא אמרנו. אנחנו תחת מתקפה כי אנחנו עדיין נמצאים כאן, חיים ובועטים ומנסים בשארית כוחותינו לחיות, ללמוד, לעבוד ולקיים מעין חיים נורמליים. אנחנו תחת מתקפה, כי חלק מאתנו עדיין לא ויתר על שפתו, על כבודו ועל גאוותו, ולא על ערביותו.

המקרה המזעזע של הצעיר, מייסם אבו אלקיעאן, שהותקף על ידי "נציגים" של מוסדות החוק והאכיפה, מצטרף לאין ספור מקרים של מה שאפשר לכנות "כרוניקה של אלימות ידועה מראש", המתרחשים בכל פעם שנוצר מגע בין כוחות הביטחון לבין הציבור הערבי. ישנו חוט מקשר בין המקרה הנוכחי, המקרה של החייל מחברון והמאורעות באוקטובר 2000, בהם נרצחו 13 הפלסטינים שהעזו לצאת להפגין כנגד המדיניות הממשלתית. המקרים האלה הם תוצאה בלתי נמנעת של הלך הרוח הגזעני והמתלהם שאנו עדים לו ושאיננו בוחל בשום דרך או צורה כדי להשתית את שליטתו הבלעדית על המרחב הזה. זהו הלך רוח המושתת על הסתה פרועה נגד הציבור הערבי ועל מתן לגיטימציה לשימוש בכוח ואלימות נגד ביטויי ערביות בהיותה סוג של אחרות, בחסות החוק ובעידוד מחוקקים ואנשי ציבור נבחרים. המפגש הישיר בין אנשים שיכורי כוח, שלוחי רסן ושטופי שנאה – לבין ערבי שמנסה להרים את הראש, יכול להיות אך ורק מפגש טראגי והרה אסון, כפי שקרה עם הצעיר אלקיעאן. 

משמעותו של המקרה היא צריבת זכרונו הקולקטיבי של הפלסטיני אזרח המדינה במטרה לשרטט את גבולות השיח והמעשה, את גבולות חופש התנועה, הדיבור וההתנהלות במרחב – לרבות במרחב האמור להיות ״נקי מערבים״. השוטרים המתנפלים ביקשו במעשיהם הנפשע לקבוע את גבולות המותר והאסור, בעיקר – מה אסור לערבי לעשות: עליו להנמיך את הקול ולהשפיל עיניים, להיות כנוע וצייתן בכל רגע, לרבות בעת מפגש עם סתם דובר עברית, אזרח, שוטר וכיוצא בזה, לבטל את עצמו כערבי וכאדם בכל מפגש כזה ולהישמע להוראות המגיעות אליו בעברית.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נפתלי אור-נר

    כה נכון. כה מדכא

  2. ליכודניק

    תרגמו בבקשה לערבית, להזהיר את הערבים והערביות התמימים הרבים שמנסים להתאזרח בארץ.

  3. יוסי ברנע

    מעצם היות ישראל מדינה בעלת תרבות פוליטית שאינה ליברלית המבוססת על אתניות מדומיינת שקווי המתאר שלה מסתמכים על הדת,- אין היא מדינה היכולה להיות פתוחה ל"אחרים", יהיו מי שהיו מבחינה אתנית או דתית.
    אולם דומה שגם באתר העוקץ הנכבד, אין צידוד בלאום ישראלי פתוח ואינכלוסיבי.
    האם אני טועה?