מוות בקלנדיה: כשעובדי קבלן יורים בחשודים הנצחיים במחסום

מי שירו למוות באחים מראם ואיברהים במחסום קלנדיה בחודש שעבר לא היו חיילים או שוטרים, אלא מאבטחים פרטיים. במסגרת הסיפור המדכדך על המיליטריזציה של החברה הישראלית, עובדי הקבלן הללו המועסקים בתנאים ירודים אינם אלא המשך ישיר של כוחות הביטחון, כאשר האחריות על העבודה המלוכלכת והמסוכנת מגולגלת לפתחם
שירה חבקין

הרג של פלסטינים שנחשדו כנכונים לבצע פיגוע הפך לשגרה. ב-27 לאפריל נורו למוות במחסום קלנדיה מראם סאלח חסן אבו אסמאעיל בת ה-23 ואחיה, איברהים סאלח טאהה בן ה-16, תושבי בית סוריכ. לא מעט נאמר ונכתב על המקרה ובעיקר על הערפל שנותר סביבו. אבל פרט אחד מבחין בין המקרה הזה לאחרים: היורים לא היו חיילי צה"ל ואף לא שוטרים, אלא עובדי אבטחה פרטיים המועסקים על ידי חברת האבטחה הגדולה "מודיעין אזרחי". העדויות מגלות שהחיילים בקלנדיה דווקא ירו באוויר במטרה לעצור את החשודים. המאבטחים הפרטיים הם אלו ששלפו את נשקם ו"נטרלו" בתוך דקות ספורות את מי שהפכו בן רגע למטרות לגיטימיות. אבל האם המקרה הזה שונה מיתר מקרי ההרג הרבים?

מאז 2006, הפעלתם של רוב המחסומים המוגדרים כמחסומי כניסה לישראל הועברה בהדרגה מידי צה"ל לידי חברות אבטחה פרטיות. מהלך זה, שזכה לכינוי המכובס משהו "אזרוח המעברים", עבר בשקט וכמעט ללא דיון ציבורי. ואילו כעת, כשעולה שאלת אחריות המאבטחים הפרטיים במקרה ירי, יש השואלים על מחויבותם של המאבטחים להוראות הפתיחה באש ולמה שהם מכנים "טוהר הנשק" או "ערכי צה"ל".

הדימוי שעולה במובלע הוא של הפקדת המקומות הרגישים האלו בידי אנשים שאין יודע מהיכן הגיעו, ושעשויים להיות שכירי חרב ציניים שאין לסמוך על מוסריותם; זאת בניגוד לדימוי שמשרד הביטחון ניסה לשוות למהלך האזרוח. העברת הפעלת המחסומים לידי מאבטחים פרטיים נועדה, על פי משרד הביטחון, דווקא "לשפר את השירות" שניתן לפלסטינים במחסום ו"לצמצם את החיכוך" בינם לבין חיילי צה"ל.

אלא שאם נבחן מקרוב את מהלך ההפרטה, מתגלה סיפור אחר. סיפור על הפיכת חיילי צה"ל למי שמותם בעת מילוי תפקידם נסבל פחות, ולא יותר, ממותם של אזרחים "רגילים". סיפור על שוק האבטחה, הממומן רובו ישירות על ידי משרד הביטחון, ושהפך לאחד הענפים הגדולים והמניבים במשק. סיפור על העמקת הפער בין מרכז לפריפריה, בין עשירים לעניים, ועל האופן בו עבודות באבטחה דרך חברות כוח אדם הפכו לאחד משווקי העבודה המעטים שנגישים עבור צעירים וצעירות תושבי הפריפריה אחרי צבא.

ובעיקר, זהו סיפור ארוך ומדכדך על המיליטריזציה של החברה הישראלית. על סגירת הפער בין הזירה הצבאית, הזירה האזרחית והשוק הפרוץ. ההפרטה הופכת בהקשר זה למהלך כמעט חסר משמעות, כאשר עובדי קבלן המועסקים בתנאים ירודים על ידי חברות אבטחה פרטיות, אינם אלא ההמשך הישיר של כוחות הביטחון, תוך גלגול האחריות על העבודה המלוכלכת והמסוכנת לעבר המאבטחים הפרטיים.

* * *

בקלנדיה, כמו ביתר מחסומי "עוטף ירושלים", הביטוי הממשי של מהלך ההפרטה או האזרוח הוא תפעול משולב של המחסום. מחסומי האזור מופעלים על פי רוב על ידי שוטרי המשטרה הצבאית שתפקידם לבדוק את תעודותיהם של הולכי הרגל ולפקח על תנועת הרכבים ומאבטחים פרטיים אשר אחראיים על אבטחתם; כל זאת תחת פיקוח מנהל המחסום מטעם משטרת ישראל. המאבטחים אינם פועלים לבדם, הם מצטרפים לכוחות רבים ושונים המעורבים בהפעלת המחסום: חיילים מיחידות שונות, שוטרי משטרת ישראל, שוטרי מג"ב, כמו גם אנשי מת"ק, נציגים של המכס, של רשות החקלאות והתברואה ואנשי שב"כ.

מוכר דובדבנים מקלנדיה שרואיין על ידי ארגון ״בצלם״ לאחר הארוע מיטיב לתאר את חוסר המשמעות של האבחנה בין המאבטחים ליתר הכוחות במחסום:

"כשהם [מראם אבו איסמעיל ואחיה איברהים טהא] הגיעו למרחק של עשרים מטרים בערך מעמדות החיפוש בהן היו אנשי ביטחון, אנשי הביטחון פתחו באש. לא שמתי לב לצבע של המדים שלהם ואני גם לא יודע לזהות את המדים של הכוחות השונים".

לא רק שאין הבדל גדול בין צורת פעולתם של הכוחות האמורים, אלא שהם משלימים זה את זה: אם חיילי יחידה אחת מנומסים יותר, חיילי יחידה אחרת עשויים להיות עצבנים ואלימים; אם קציני המת"ק מבוגרים ומנוסים, חיילי המשטרה הצבאית צעירים וחסרי ניסיון; אם נשקם של המאבטחים גלוי ונוכחותם מאיימת במובהק, אלימות השב"כ סמויה

המדים של אנשי "מודיעין אזרחי" אכן חסרי ייחוד, צורתם מזכירה את כל יתר סוגי המדים שניתן לראות במחסום והם כוללים מכנסיים בצבע בז' אפרפר וחולצה שחורה, שביחד מצטרפים למראה די דומה לאפור-בז' של חיילי מג"ב. בסופו של דבר, התוצאה של הפעלת המחסום על ידי מאבטחים פרטיים מסתכמת עבור העד המרואיין, שנמצא במחסום מדי יום ביומו, בתוספת של עוד סוג של מדים בגוון מעט שונה של אפור, עוד יחידה שהצטרפה לכוחות הרבים שכבר נמצאים במחסום ושבין כה וכה הוא אינו יודע ואינו טורח לזהות. אם הוא לא טורח לזהות אותם, הסיבה העיקרית היא שלא רק שאין הבדל גדול בין צורת פעולתם של הכוחות האמורים, אלא שהם משלימים זה את זה: אם חיילי יחידה אחת מנומסים יותר, חיילי יחידה אחרת עשויים להיות עצבנים ואלימים; אם קציני המת"ק מבוגרים ומנוסים, חיילי המשטרה הצבאית צעירים וחסרי ניסיון; אם נשקם של המאבטחים גלוי ונוכחותם מאיימת במובהק, אלימות השב"כ סמויה. הכוחות האלו לא ניצבים בנפרד אלא כהמשך הישיר זה של זה.

מאבטחי המחסום הם ההמשך הישיר של כוחות הביטחון הרשמיים לא רק בשל המדים שהם לובשים, אלא גם פשוט מכיוון שבפועל מדובר באותם אנשים. עובדי חברות האבטחה רובם ככולם בוגרי יחידות צה"ל השונות ורובם כבר שירתו במחסומים במסגרת שירותם הצבאי. בהתאם לתקנות שקבע משרד הביטחון במכרז, רק בוגרי יחידות קרביות יכולים להתקבל לעבודה זו. יתר על כן, עבור רוב המאבטחים לא מדובר בזכרון רחוק. העובדות והעובדים הם לרוב צעירים שסיימו זה עתה את שירותם הצבאי, מתגוררים בפריפריה בסמוך למחסומים ועובדים בעבודה זו תקופה קצרה יחסית. בכיר ברשות המעברים הסביר לי פעם בראיון:

"זה מאפשר גם זרימה של עובדים, שזה דבר שמתאים לסוג העבודה. זו לא עבודה לכל החיים, זו עבודה סיזיפית, מונוטונית, קשה, כמה שנים תסתובב עם אפוד ושכפ"צ? אף אמא עברייה לא רוצה לראות את הבן שלה בעבודה כזו".

תנאי ההעסקה של המאבטחים אמנם סבירים יחסית לאלו אליהם התרגלו עובדי קבלן בתחום האבטחה, אך הם נותרים בלתי מפתים. העבודה נעשית במשמרות בשעות לא נוחות, שכן המחסומים נפתחים עם שחר. היא כוללת סיכון גבוה ומתנהלת בתנאי פיקוח ומשמעת קשוחים הכוללים אימונים וסנקציות. התשלום ניתן לפי שעה ולעתים בלא הקפדה על חישובי פנסיה וזכויות סוציאליות נוספות. שכר העובדים ירד בהדרגה מאז המכרז הראשון ועד היום. אם במכרז הראשון נקבעו משכורות גבוהות למדי, 40-55 ש"ח לשעה, כיום המשכורות מסתכמות ב-39-41 ש"ח לשעה כשכר בסיס לאותם תפקידים.

מודיעין אזרחי
מתוך סרטון הסברה של חברת ״מודיעין אזרחי״. עוד יחידה שמצטרפת לכוחות במחסום

בסופו של דבר, מדובר ביצירה של נישת עבודה המותאמת לצעירים חסרי הכשרה מלבד זו הצבאית. צעירים המוכנים לעבוד בתנאים דומים לאלו שהכירו בצבא, תמורת משכורת נמוכה למדי וללא תנאים סוציאליים נאותים. כך תקציב משרד הביטחון משמש, דרך ההפרטה, להמרצתו של ענף האבטחה הפורח דרך הבטחת חוזים רווחיים לחברות הגדולות ותוך שהוא משתתף בהתפשטות ההעסקה העקיפה הפוגענית.

מה אם כן השתנה עם העברת אבטחת המחסומים לידי מאבטחים פרטיים? בפועל לא המון, מעבר לכך שחלק מהעבודה המלוכלכת והמסוכנת של הצבא הועברה לעובדי קבלן. לכן גם לא נראה שיש סיבה להניח שהוראות הפתיחה באש של המאבטחים הפרטיים מקלות יותר, שידם קלה יותר על ההדק או שהם פחות מוסריים מכוחות הביטחון הרשמיים. להפך, נראה שהמאבטחים עברו את הכשרתם הבסיסית, על יתרונותיה וחסרונותיה, במסגרת הצבאית. מאז הם עוברים הכשרות וריענונים מרובים בהתאם להוראות משרד הביטחון ובפיקוח המשטרה והשב"כ, שהינם המוסדות המפקחים על ה"מעברים המאוזרחים". נהלי פעולתם של המאבטחים דווקא ברורים הרבה יותר מאלו שמסדירים את פעולתם של החיילים ובניגוד לאחרונים – הם מעוגנים בנהלים כתובים.

כאשר המאבטחים ירו 15 כדורים באשה צעירה והרגו אותה ואת אחיה הנער, הדבר נעשה לא בניגוד אלא דווקא בהתאם למה שהפך למדיניות פתיחה באש בלתי רשמית. מדיניות זו, שמאפשרת להרוג את כל מי שנחשד בטרור, נפוצה בקרב כוחות הביטחון אך גם בקרב אזרחים, כפי שהתפרסם במקרה המחריד של הלינץ' שנעשה בהפטום זרהום, שנחשד בטעות כמחבל בפיגוע בתחנה המרכזית בבאר שבע. עבור כוחות הביטחון והאזרחים כאחד, כל פלסטיני וכל אדם שצבע עורו כהה, נחשד בטרור ללא מאמץ מיוחד.

קלנדיה וואלה
עבור כוחות הביטחון והאזרחים כאחד, כל פלסטיני נחשד בטרור ללא מאמץ מיוחד. כך סוקרה הריגתם של האח והאחות בקלנדיה בתקשורת הישראלית
ההפרטה מייצרת חלל משפטי בנוגע לגבולות האחריות האישית של המאבטחים וזו של המוסדות שבשמם הם נמצאים במחסום. במקרה ההרג של מראם ואיברהים, החקירה הראשונית נעשתה על ידי חברת האבטחה עצמה עצמה, שקבעה, אלא מה, שהמאבטחים פעלו כשורה -וזאת מבלי לצפות בהקלטת מצלמות האבטחה

הייתי טוענת שהעברת העבודה המלוכלכת למאבטחים פרטיים מאפשרת להתנער מהאחריות המשפטית והמוסרית על מקרים של הרג, ולגלגלה על גבם של המאבטחים. מבחינה משפטית, המאבטחים יישפטו, במקרה של חקירה או תלונה, בפני בית דין אזרחי. ההפרטה מייצרת חלל משפטי בנוגע לגבולות האחריות האישית של המאבטחים וזו של המוסדות שבשמם הם נמצאים במחסום. במקרה ההרג של מראם ואיברהים, החקירה הראשונית נעשתה על ידי חברת האבטחה עצמה שקבעה, אלא מה, שהמאבטחים פעלו כשורה – וזאת מבלי לצפות בהקלטת מצלמות האבטחה. מח"ש מצידה קבעה שהיא אינה מוסמכת לחקור את התנהלות המאבטחים הפרטיים.

אלא שחשוב לציין שגם תלונות נגד חיילים מסתיימות ברובן המכריע באותה הצורה בדיוק. בימים אלו, אל מול הפגנות תמיכה המוניות בחייל אלאור אזריה שתועד בעודו יורה בפלסטיני שנחשד כמבצע פיגוע בשעה שזה שכב על הארץ פצוע, הטענה הזו נשמעת חלולה מתמיד. באווירה הפוליטית הנוכחית קשה לדמיין שמישהו יתבקש בכלל לשאת באחריות פלילית או מוסרית על ירי והרג פלסטיני, שלעתים מעצם קיומו בעולם נתפס כ"חשוד בטרור".

זו גם נראית לי המסקנה המרכזית של סיפור ההרג של מראם אבו אסמאעיל ואחיה איברהים טאהה במחסום קלנדיה על ידי מאבטחים פרטיים.

בעוד שערך חייהם של חיילי צה"ל רק עולה, והמאמצים להגן עליהם מפני הסיכוי שיפגעו במהלך תפקידם מצדיקים, בין היתר, העברת משימות מסוכנות לידי מי שמעוררים פחות הזדהות קולקטיבית (כמו מאבטחים המועסקים כעובדי קבלן) – ערך חייהם של פלסטינים, חשודים תמיד עד שיוכיחו אחרת, מעולם לא הגיע לשפל נמוך כל כך.

שירה חבקין היא דוקטורנטית לסוציולוגיה פוליטית באוניברסיטת סיאנס-פו בפריז

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דןש

    הלוואי ויבוא היום ונוכל להפריט את כל הצבא. להפוך מצבא "מתנדבים" או נכון יותר מנודבים, לצבא שכירים. אין בצבא שכירים כל רע, כאשר הוא מקבל הכשרה מתאימה הכוללת התנהגות ראויה בעת מלחמה.
    בכל מקרה העובדה שצה"ל עוסק בפעולות שיטור, פוגם בדרך התנהגותם של החיילים, מנגיש אותם עם אוכלוסיה אזרחית ומלבה יצרים שלא לצורך. טוב ששלטונות הבטחון, מעבירות חלק מהמפגש היום יומי בין הצבא לפלסטינאים לידי גופים אחרים. זאת בתנאי שהפקוח על התנהגותם האנושית יהיה קפדני ובלתי מתפשר.

  2. אורלי בנימין

    תודה על הטקסט המרתק. רק רוצה להכליל ולומר:
    שכמו בכל כניסה של מיקור חוץ/הפרטה/הפעלה לא מדינתית של שרותים חברתיים וציבוריים השפה המצדיקה היא שפה של מודרניזציה, יעילות ושיפור שרות והפרקטיקה היא פרקטיקה של מחיקת האנושיות הן של העובדים מפעילי השירות והן של התלויים בשרות, באמצעות התעלמות מהצורך במימון הכשרה, ליווי ופיקוח קרוב – גורמים מייקרים כמובן. רטוריקה כזו לצד פרקטיקה כזו משמעותה מאה אחוז התנערות מאחריות והשתקת הביקורת.