תילי חורבות ברחבי הגדה: כיצד אירופה כושלת בהגנה על פלסטינים

בכל רחבי הגדה, אפשר כמעט לטעום את האבק באוויר: מאז ינואר 2016 הרסו הרשויות הישראליות כשלוש מאות בתים ומבנים פלסטיניים. מאות איבדו כך את בתיהם, למעלה ממחציתם ילדים.

האכזריות הזו אינה אקראית: היא חלק מאסטרטגיה ישראלית רחבה, שנועדה לדחוק את הפלסטינים מחלקים נרחבים ממולדתם בד בבד עם המשך פירורה ליחידות נפרדות. המטרה היא לבסס את השליטה הישראלית ולפנות את המרחב להתנחלויות. לצורך כך יצר משטר הכיבוש מגוון מנגנונים, כולם מתבססים על תירוץ משפטי כזו או אחר, שתכליתם ברורה: לקבוע שכמעט כל בנייה פלסטינית היא בלתי חוקית, כדי לספק בעת ובעונה אחת אצטלה של חוקיות הן להכשרתן של התנחלויות ישראליות והן להריסתם של כפרים פלסטיניים.

כל זה אינו חדש: עוצמתם של גלי ההריסות עולה ויורדת בהתאם לגאות ולשפל בתשומת הלב הבינלאומית, אבל הם לא נפסקים. ובכל זאת, יש בגל ההריסות הנוכחי כמה חידושים. ראשית, ההיקף: בחודשים הראשונים של 2016 הספיקה ישראל להרוס יותר בתים פלסטיניים מאשר בשנת 2015 כולה. שנית, ההתמקדות המכוונת בהרס מבנים ותשתית שנתרמו לקהילות פלסטיניות על ידי האיחוד האירופי או מדינות החברות בו. תשתית? מדובר בסיוע הומניטרי כמו לוחות סולריים לחשמל במקומות בהם ישראל מונעת חיבור לרשת, בורות מים, מבנים טרומיים המיועדים לשמש ככיתות לתלמידים. ישראל טוענת שהלוחות הסולריים ובורות המים הללו, בשטחים שנכבשו ב-1967, "פוגעים בריבונותה".

בספטמבר 2015 יזם האיחוד האירופי "דיאלוג מובנה" עם ישראל, במטרה להביא להפסקת ההריסות בתוך שישה חודשים. האיחוד האירופי והמדינות החברות בו אף התחייבו להתחיל ולתבוע פיצויים כספיים מישראל על הרס פרויקטים שממומנו מתרומותיהם, במידה והשיחות תיכשלנה. אלא שלא רק שההריסות לא פסקו – הן הואצו דרמטית בדיוק בתקופת ה"דיאלוג".

ששת החודשים האמורים פקעו כבר לפני למעלה מחודשיים. נראה כי הדבר היחיד שאכן היה מובנה בתקופת "הדיאלוג המובנה" הוא ההתמקדות המכוונת בהריסה ובהחרמה של מבנים וציוד שנתרמו על ידי האיחוד האירופי. כך, אפילו בין תילי החורבות של גן משחקים לילדים פלסטינים שנתרם על ידי האיחוד אפשר למצוא את קווי המתאר של תכנית סדורה: אסטרטגיה ישראלית שמטרתה לפנות בכפייה פלסטינים מחלקים מסוימים של השטח הכבוש.

אסור לאפשר לשערוריה זו להימשך. העובדה שכל כך הרבה ממה שנהרס נתרם על ידי האיחוד האירופאי רק מוסיפה חטא על פשע: הסוגיה המרכזית היתה ונותרה אובדן בתיהם של בני אדם והרס סביבת המחייה שלהם. אם תורשה ישראל להמשיך במסע ההרס, אלפי פלסטינים ברחבי הגדה – לא "רק" מאות – עלולים לאבד השנה את בתיהם.

כיצד הייתם מכנים משטר שהורס או מחרים באופן שיטתי אפילו סיוע הומניטרי ראשוני, כמו אוהלים שנתרמו על ידי מדינות ידידותיות למשפחות שאת בתיהן הרס זה עתה? אילו השלכות מתבקש שתהיינה לפעולות כאלו על יחסים דיפלומטיים או כלכליים?

עד כה הסתכמה התשובה האירופאית לכל זה בקול ענות חלושה. אמנם, הצהרות הגינוי למעשי ההרס הפכו תכופות ובהירות יותר לאחרונה, אבל השורה התחתונה נותרה בעינה: רק הצהרות, ללא גיבוי מעשי, דבר המעניק לישראל בפועל אור ירוק להמשיך בהריסות. וישראל ממשיכה. ובזמן שישראל ממשיכה להרוס בתים פלסטיניים, אירופה ממשיכה להיכשל ולאכזב הן ילדים, משפחות וקהילות פלסטיניות והן את אזרחיה שלה – שהכספים שמימנו חלק ניכר ממה שנהרס באו מכיסיהם.

זוהי קריאה דחופה לפעול ולהשפיע. לא סביר שצעדים כמו דרישת פיצויים ומתן פומבי להיקף ההרס ולסכומי התרומות שירדו לטמיון יספיקו על מנת להביא לעצירת ההריסות, אבל בשלב זה אין זה ברור אם אפילו צעדים בסיסיים כגון אלו יינקטו בכלל.

הדיאלוג המובנה תם, ללא הועיל. שישה חודשים בוזבזו – ובכן, לא לחלוטין: ישראל ניצלה חודשים אלו היטב, על מנת לקדם עוד את אסטרטגיית ההריסות. בין תילי החורבות, מילים איבדו ממשמעותן. הבחירה ברורה: האם אירופה תוסיף לתת לישראל אור ירוק להפרת המשפט ההומניטרי הבינלאומי ולהמשך קידום מדיניות ההעברה בכפייה של הפלסטינים? על האדמה נערמו כבר יותר מדי הריסות, האבק באוויר מעיב על העתיד. הזמן לדיבורים בלבד חלף. הגיעה העת לפעולה.

המאמר פורסם גם בערבית (אלקדס), אנגלית (EUobserver), הולנדית (Knack Magazine) ושוודית (Aftonbladet)