״סקס אחר״: איך עוצבה הקוויריות בישראל?

בימים הקרובים ייערך שוב כנס ״סקס אחר״ ללימודים להט״ביים, הפעם מלווה באנתולוגיית מאמרים מעמיקה המראה את השינויים שעברו על הקהילה, את שזירת הפוליטיקה הלהט״בית בזו המתנגדת לכיבוש, את המזרחיות ההומואית – ועוד
אייל גרוס

פרופסור למשפטים וממקימי הפורום ללימודים להט"בים וקווירים וכנס "סקס אחר" באוניברסיטת תל אביב. כמו כן משמש כפרשן המשפטי בעיתון "הארץ"

האנתלוגיה סקס אחר: מבחר מאמרים בלימודים להט"בים וקווירים ישראלים שערכתי יחד עם עמליה זיו ורז יוסף, משקפת את התנופה המחקרית בתחום הלימודים הלהט"ביים והקוויריים שהתפתחו בישראל מאז תחילת שנות האלפיים. כיום, ישנו מגוון גדול של מחקר בנושא בישראל, והקובץ מרכז מאמרים מקוריים מובילים בתחום מאת כותבים מקומיים, שחלקם פורסמו בכתבי עת ובספרים שונים, וחלקם מתפרסמים בה לראשונה. בחלק מהמאמרים שפורסמו בעבר הוכנסו לפי הצורך תוספות, שינויים ועדכונים. רוב רובם של המאמרים הוצגו במהלך השנים בכנס "סקס אחר" שהיווה במה המרכזית להצגת מחקרים בנושא בישראל, ושמתקיים השבוע שוב, ושהספר יושק במהלכו (ויימכר בו בהנחה!).

הספר מצביע על כך שהתפתחות העניין בלימודים להט"ביים ובתיאוריה קווירית בישראל, כמו גם הכתיבה המקורית בתחום זה, שלובה בשינויים הגדולים שעברה הקהילה הלהט"בית בישראל החל משנות ה-80 של המאה ה-20, ובייחוד בשנות ה-90 שלה. הוא מספר את התפתחות התחום בישראל, ואת הקשר בין אקטיביזים ומחקר. את צמיחת הלימודים הלהט"ביים בשנות ה-80 בארצות הברית יש להבין בין השאר כתולדה של תנועת ה"גיי ליבריישן" ושל הפמיניזם הלסבי של שנות ה-70. אך בישראל הפוליטיזציה של קהילת הלהט"ב התרחשה רק בשנות ה-90, תקופה שבה התקיים כבר קורפוס נרחב של מחקר והגות קוויריים באנגלית, ותחום הלימודים הקוויריים הלך והתבסס באקדמיה האמריקנית; לכן, בד בבד עם צמיחתה והתבססותה של הקהילה, צמח מפעל של תרגום, תיווך והפצה של טקסטים קוויריים וידע קווירי כצורה של אקטיביזם תרבותי שהתלווה לאקטיביזם הפוליטי, ניזון על ידו והזין אותו. כפי שתואר, כניסתם של הלימודים הקוויריים לאקדמיה אירעה רק בשלב מאוחר יותר, על כתפי לימודי הנשים והמגדר שרק בשנות ה-90 החלו להבקיע את חומות השמרנות של האקדמיה המקומית. אולם קודם להופעתו של מחקר קווירי ישראלי בקנה מידה משמעותי, היה צורך בהשתרשותן של פרדיגמות מחשבה קוויריות, תהליך שהחל בשנות ה-90 בעיקר בפורומים ובמות חוץ-אקדמיים והמשיך בשנות ה-2000 בין כותלי האקדמיה.

קיימת הקבלה בין ראשית התמסדותם של הלימודים הקוויריים באקדמיה לבין הופעתו של אקטיביזם להט"בי שניתן לכנותו קווירי. כך, היוזמה הראשונית להקמתה של קבוצת הפעולה הקווירית "כביסה שחורה" בקיץ 2001, נולדה בקרב כמה מהנוכחים בכנס "סקס אחר" הראשון, שהתקיים זמן קצר לפני מצעד הגאווה שבו התגבשה הקבוצה לראשונה. ניתן לומר ש"כביסה שחורה" היא זו שסימנה את ראשיתו של הרגע הקווירי בישראל. זו לא הייתה רק הקבוצה הראשונה שהשתמשה במונח "קוויר" לציון זהותן הקולקטיבית של חברותיה, אלא יותר מכך, סגנון האקטיביזם שהיא אימצה – התערבויות מקומיות וישירות במרחב הציבורי, העדפה לפרקטיקות פרפורמטיביות ועמדה מתריסה – הוא סגנון שפותח על ידי קבוצות כמו Queer Nation, Act Up ו-The Lesbian Avengers, והפך מזוהה בפוליטיקה הלהט"בית האמריקנית עם המונח 'קוויר'.

"כביסה שחורה" אמנם שאלה והתאימה לצרכיה אסטרטגיות וסגנונות פעולה השאובים מן האקטיביזם הקווירי האמריקני, אולם בניגוד לקבוצות האחרות שהזכרנו, שהתמקדו במאבקים המזוהים עם הקהילה הגאה – הפניית תשומת הלב הציבורית להיקפו של משבר האיידס ותביעה מהממשל להקצות משאבים להתמודדות עמו, מאבק בהומופוביה ועירעור על ההטרוסקסואליזציה של המרחב הציבורי – "כביסה שחורה" שמה לה למטרה להתערב לא רק בפוליטיקה הלהט"בית המקומית אלא גם במה שנתפס בישראל כפוליטיקה בה"א הידיעה, קרי הפוליטיקה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, תוך יצירת זיקה בינה לבין הפוליטיקה הלהט"בית. הפעולה שממנה צמחה הקבוצה היתה צעידה במצעד הגאווה של 2001 תחת הסיסמא "אין גאווה בכיבוש", צעידה שביטאה עמדה שיש להנכיח את ההתנגדות לכיבוש גם במצעד הגאווה, ושלא ניתן להפריד בין גאווה להט"בית לבין בושה על רמיסת זכויות האדם של הפלסטינים. במקביל, הקבוצה גם התעקשה להנכיח את הזהותן המגדרית והמינית השולית של חברותיה בהפגנות שמאל, וביטאה את החיבור בין פוליטיקה מינית ומגדרית לפוליטיקה לאומית באמצעות סיסמאות כגון "טרנסג'נדר, לא טרנספר" או "לחצות את גבולות המגדר, לבגוד בגבולות הלאום".

Kvisa
הפגנה של ״כביסה שחורה״ (מאת Ronenakaydar – נוצר על ידי מעלה היצירה, CC BY 3.0, וויקיפדיה)

בספר מתפרסם מאמרה של עמליה זיו על כביסה שחורה שמצביע על כך שעד להקמתה של "כביסה שחורה" התמקדו המאבקים הפוליטיים של הקהילה בישראל בנושאים הנוגעים בעיקר לחברי הקהילה בלבד, כגון, ביטול האפליה בצה"ל, השוואת זכויות והטבות בעבודה של בני זוג חד-מיניים לאלו של בני זוג הטרוסקסואלים, הכרה בהורות על ילדים לא ביולוגיים, ומחאה על גילויי הומופוביה על ידי דמויות ציבוריות. מוסדות קהילת הלהט"ב נמנעו במכוון מלקחת חלק במאבקיהן של קבוצות מודרות אחרות והשתדלו לשמור על תדמית ניטרלית וא-פוליטי. יתר על כן, נושאי המאבק המרכזיים של הקהילה – המאבק לשוויון בשירות הצבאי והמאבק על הזכות להורות – משקפים כמיהה לנורמליות ולהשתלבות בחברה, כמיהה שבאה לידי ביטוי בניסיון לחדור אל המוסדות המזוהים ביותר עם תרומה לטוב המשותף – חיילות עבור גברים ואימהות עבור נשים – כפי שמצביעים מאמריהם של רותי קדיש, אנוכי ורז יוסף בספר.

במילים אחרות, במאבקה להרחבת אזרחותם של חבריה, הקהילה לא קראה תיגר על שיח האזרחות בישראל ועל גבולות הקולקטיב הלאומי, אלא להיפך – נלחמה להוכיח כי חבריה מעוניינים ומסוגלים למלא את התפקידים המסורתיים שייעדה הציונות לגברים ולנשים (יהודיים) ולפיכך ראויים להכלה בקולקטיב. דבר זה השתנה עם עליית "כביסה שחורה" שחרגה מפוליטיקת הזהות המאפיינת את הקהילה בשני אופנים: ראשית, תחת השאיפה להיטמעות ולנורמליזציה היא העלתה על נס את החריגוּת באמצעות אימוץ מתריס של סטריאוטיפים שליליים; שנית, היא סירבה לנסח פוליטיקת זהות השואפת לייצג אינטרסים הנובעים מזהות משותפת, ותחת זאת ביקשה לקדם פוליטיקה של הזדהות שיצרה זיקה בין הזהות המינית והמגדרית השולית של חבריה לבין ההזדהות עם דיכוי העם הפלסטיני ובהמשך גם עם קבוצות מופלות אחרות. מאפיינים אלו מסמנים את הפוליטיקה של הקבוצה כקווירית במובהק, הן במובן של התנגדות לסדר החברתי הקיים, עירעור על תפיסת הנורמליות וביקורת על מגמות מתבוללות ומנרמלות בפוליטיקה הגיית, והן במובן של פירוק קטגוריות זהות מהותניות ומונוליטיות והעמדת תפיסה של זהות שהיא נזילה, מרובה וחותרת תחת קטגוריות בינאריות. ייחודה של התצורה המקומית של אקטיביזם קווירי הוא אם כן כפי שעמליה זיו מראה במאמר על כביסה שחורה, בכך ש"קוויר" כתצורת זהות וכפוליטיקה הופיע בישראל דווקא בהקשר של אקטיביזם נגד הכיבוש.

עטיפת הספר
עטיפת הספר

גם לאחר התפרקותה של "כביסה שחורה" ב-2003, ממשיכים להתקיים הרעיונות שהקבוצה הפיצה. מאמר שלי בספר, מראה כיצד אג'נדה של התנגדות למיליטריזם הישראלי ולהפרה המתמשכת של זכויות האדם של פלסטינים וההתעקשות על עיגון המאבק על זכויות להט”ב בתפיסה רחבה של זכויות אדם שכוללת פלסטינים בישראל ובשטחים, כמו גם מהגרים ופליטים, ממשיכות להיות מרכזיות עבור האקטיביזם הקווירי המקומי. הדבר נכון ביתר שאת עם התחזקותן של מגמות הומולאומיות בקהילה והשימוש הגובר של המדינה בזכויות גייז כעלה תאנה לדמוקרטיה הישראלית. מגמות אלו הביאו להעמקת השסע בקהילה בין הממסד הקהילתי, ההומואי והאשכנזי ברובו, שנענה לחיבוק של הממסד הלאומי, לבין החוגים הקוויריים שהסתייגו מן החיבוק הזה.

האקדמיה הקווירית ליוותה את התהליכים הללו תוך הצבעה ביקורתית על המגמות ההומונורמטיביות וההומולאומיות, מתן במה לפעילים חוץ-ממסדיים וניסיון לייצר פורום לדיון קהילתי משותף. כך למשל, כנס "סקס אחר" ב-2007 כלל שולחן עגול בנושא גאווה וכיבוש לציון 40 שנה לכיבוש בהשתתפות חוקרים ופעילים; ב-2010 כלל הכנס פאנל שעסק בהתפתחויות בפוליטיקה הקהילתית בעקבות הרצח בברנוער ונשא את הכותרת "בין לאומיות להומופוביה"; וב"סקס אחר" ב-2012 התקיים פאנל על "(הומו)לאומיות, אתניות ו'פינקווש'", שהשתתפו בו גם אקטיביסטים קווירים וגם נציגים של אגודת הלהט"ב ובעלי תפקידים בעיריית תל-אביב.

הספר עוסק בהרחבה בנושאים אלו, וגם בדרך בה, הפוליטיקה המינית האשכנזית של הקהילה הלהט"בית בישראל אילצה לסביות והומואים מזרחים להזדהות עם זהות הומוסקסואלית "לבנה" ואירופוצנטרית, המתעלמת מהגיוון האתני המאפיין את הקהילה הגיית בישראל. מאמרים של רז יוסף ויעל משעלי עוסקים בשאלות אלו, ובמקום של הומואים מזרחים בתרבות הפופולארית הישראלית, מייצוגים שמתאפיינים בסטריאוטיפים אוריינטליסטיים וגזעניים ועד לעלייתה של תרבות שוליים הומואית מזרחית חתרנית בדמות ליין המסיבות המזרח תיכוני "אריסה". אלו הן רק חלק מהשאלות שנדונות בספר על ידי שבעה עשר כותבות וכותבים ממגוון דיסציפלינות ומתודולוגיות.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מש"ח

    זוכרים שבתחילת העשור הקודם היה דבר כזה הומואים פלסטינים, לפני שגילו שאפשר לקבל מנה גדושה של אוריינטליזם קל"ב ובלי לקחת מונית שירות לרמאללה? מקורבנות אקיבוש.

  2. פריץ היקה הצפונבוני

    וממשלות הזדון עושות pink- washing בליברליזם הישראלי בתוך הקו הירוק להראות לעולם כמה אנחנו נאורים וסובלנים ומנסות לגייס גופים קוויריים בחו׳׳ל לתמיכה בישדאל.אומה שנקרא בלשון אחרת ,,להכשיר את טלפי החזיר׳׳