• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

השנה, כמו בכל שנה: אין גאווה בכיבוש

כל זכות והישג של הקהילה הלהט"באקית בישראל הוא תוצר של מאבק, דם, יזע ודמעות. השנה, כמו בכל שנה, אסור לנו לתת למדינה להתהדר בנאורותה המדומה. עלינו לזכור את הפלסטיניות תחת כיבוש ואת אלו מאיתנו, גם כאן, שחיות בלי חופש, חירות או הגנה
חנה ספרן

חנה ספרן היא פעילה פמיניסטית לסבית. ממקימות נשים בשחור, היתה פעילה בקל"ף (קהילה לסבית פמיניסטית). לומדת וחוקרת פמיניזם ומגדר במרכז המחקר הפמיניסטי ב"אשה לאשה", חיפה.

השנה, כמו בכל שנה עם בוא מצעד הגאווה, אני מתלבטת: האם המצעד באמת חשוב, או שזה סתם עוד אירוע צבעוני וסקסי להנאת הציבור (ולמורת רוחו של חלק ממנו)? מתלבטת, ומסתפקת במצעד בחיפה שהוא ללא כל ספק חברתי, מתנגד ובסך הכל חסר תקציבים (ממש עני) – ולכן לא מלקק לאף אחד/תכך צריך להיראות מצעד של מי שנאבקים/ות על הזכויות של כל מי שמסרבים להטרוסקסואליות הכפויה.

מאז שנת 2001 , עם תחילת האינתיפאדה השנייה, שבה צעדתי יחד עם תנועת "כביסה שחורה" בראש המצעד, כאשר אנו קוראות לסוף הכיבוש ולמאבק נגד הגזענות, לא ידע המצעד התל אביבי קולות רבים של מחאה. טוב לנו, אומרים הלהט"באקים, אנחנו בסדר. יש לנו זכויות. מדי פעם מישהי נרצחת, מישהו נרצח, אבל לא נורא. הרי, סך הכל, גם לנשים יש כבר זכויות – וגם הן מדי פעם נרצחות, נאנסות וכיוצא בזאת. מה כבר קרה. אבל אני מסרבת להסכים, להשתתף בתחושת הנוחות שאחזה במה שקרויה במחוזותינו "הקהילה". זכות היא לא הישג. זכות חייבת להיות המובן מאליו. העובדה שגם נשים הן בנות אדם וגם לסביות וטרנסיות (והומואים) – היתה ידועה תמיד. הקשר לעובדה זו ולזכויות שלנו כבני/ות אדם נראה לנו גם הוא מובן מאליו. אלא שלמדינה הזו, שבה אנו חיים וחיות, הקשר בין בני ובנות אדם לזכויות אדם לא מובן כלל. רוצים ורוצות זכויות? המדינה שואלת, ועונה: אז תיאבקו למענן. ואז, כאשר תקבלו סוף סוף חלק מהזכויות, מוטב שתהיו אסירי תודה למדינה הנהדרת, שברוב טובה נכנעה ו"העניקה" את אותן זכויות. והמדינה, מצידה, תשתמש בהישגים האלה כמקור לגאווה ולהוכחה כמה היא נאורה ונהדרת.   

מה עם הכיבוש (www.dropouts.me)
אין לנו חופש ולא חירות כאשר החברות הפלסטיניות שלנו סובלות כל יום מדיכוי וגזענות (יצירה מאת www.dropouts.me)

מצעד הגאווה משמש את המדינה לא רק כדי להראות כמה היא נהדרת, אלא גם כדי לקרוא לתיירים להגיע אל בירת השוויון והחופש. למה שקורה כאן יש מושג באנגלית: "פינקוושינג", כביסה ורודהלכבס את הורוד – סמל לזכויות הלהט"באק, המוצגות כהישגים של המדינהולא רק זה: המדינה גם משתמשת בנו ובהישגים שלנו כדי לנגח את הפלסטינים ואת האיסלאם במלחמות האין סוף שהיא מנהלתוהרצח במצעד בירושלים? על מי האחריות לרצח? גם על הרצח המדינה מתגאה? להזכירכם, היא (כן, המדינה) זו שלא מנעה מהרוצח להיות חופשי במועד של מצעד הגאווה.

ורגע, לפני שתמשיכו לקרוא – יש הישגים? למי בדיוק? אם, למשל, אתם/ן זוג מרוסיה שרוצה לגור כאן, גם אם מי מכם זכאי/ת לעשות זאת על פי חוק השבות, זה לא יעזור לבן או לבת הזוגראו על כך עוד במאמרה של יאנה בריסקמן). אם אתם פלסטינים/יות אזרחי המדינה, ובן או בת הזוג שלכם/ן הגיעו מהשטחים הכבושים – לא יעזור בית דין. אין, לא, לעולם לאנכון, זה חל גם על הטרוסקסואלים פלסטינים). אז כשאנחנו מדברות על הישגים חשוב לבדוק אותם היטב, יום יום, לראות מי בפנים ומי בחוץ. אגב, גם אם יש אי אלו הישגים – אין למדינה שום זכות להתגאות בהם. אלו ההישגים שלנו, שנקנו במאבקים קשים וממושכים שעדיין, כאמור, לא הגיעו לכלל סיום.

יתרה מזאתאין לנו חופש ולא חירות אם אנחנו נרצחות במצעד; אין לנו חופש ולא חירות כאשר החברות/ים הפלסטיניות/ים שלנו סובלות כל יום מדיכוי וגזענותהחירות שיש לנו להיות שייכים/ות לכובש לא היתה מעולם המטרה שלנו. אם יש מי שרוצה להרגיש חלק מהמדינה – שיבושם לה. אני לא. אני מתנגדת למדינה הזו בכל כוחי ומאודי ולא רוצה שהמדינה תחגוג על הזכויות שעליהן נלחמנו ב"דם, יזע ודמעות" ושאותן תמיד קשרנולא כולנו, אבל בהחלט רוב מכריע מאלו שנאבקו לזכויות לקהילה הלסביתלמאבק להשגת זכויות וצדק לפלסטיניות/ים. במאבק אחד (קצת) הצלחנו; בשני נכשלנו.

למי שמרגישות חובה או הנאה להשתתף במצעד אני קוראת לכן להחליף את המצעד התל אביבי בזה החיפאי, ולשאת שלטים עם הסיסמא "אין גאווה בכיבוש". לא נניח למדינה עד שתאפשר לכולנו בקהילה הלהט"באקית לקבל זכויות שוות, עד שתשחרר את הפלסטינים והפלסטיניות משליטתה ותיאבק נגד הגזענות בכל כוחה. עד היום ההוא, שבוא יבוא, המדינה היא לא שלי ואני לא שלה.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. תלמה בר-דין

    מאמר נוקב חכם ונכון. אני כפעילה פמיניסטית קווירית כבר שנים לא הולכת למצעד ולפני כן הלכתי עם כביסה שחורה. לדעתי זו פארסה וסם להמון. כמו הקרנבל של ברזיל: פעם בשנה נותנים לכל העם להתחפש ולצעוד ולהוציא תיסכולים של עוני ואפליה ואלימות כלפיהם בריקודים בתקוה שיתר השנה ישתקו ויאספו גרוש לגרוש לעוד שנה לכמה ימים של תחפושת נוצצת והממשלות ימשיכו לדכא ולגנוב את ההמון. וירוויחו הון מהתיירות העולמית. כל הכבוד חנה

  2. פריץ היקה הצפונבוני

    מסכים בהחלט עםההנחה שזה pink-washing. הכשרה של טלפי החזיר אני מקוה שזה יחדור להכרה של חברי הקהילה וימנעו מהשת׳׳פ עם שלטון הרשע כשזועות הכיבוש חכנסות לשנת היובל.