שילוב זה לא שיבוץ, או: מסע לאיתור גן עבור פעוט עם צרכים מיוחדים

הגנים הפרטיים מערימים קשיים, עיריית תל אביב-יפו לא מסייעת ובעצם דוחקת בהורים שאינם בעלי אמצעים לפנות לחינוך המיוחד – יעל מבט ניסתה ללא הצלחה לשלב את בנה בגן טרום-טרום חובה מתאים
יעל מבט

הנה משהו שלא חשבתי שיקרה לי: שאני אתבשר שלתינוק החמוד שנולד לנו, בקושי בן שנה, יש תסמונת גנטית נדירה. אחת למאה אלף. כזו שהרופאים מכירים בקושי וצריך לטוס עד ניו יורק כדי לקבל חוות דעת מומחה. והנה עוד משהו שבחיים לא חשבתי שיקרה לי: שאחרי שנתיים של בדיקות ומעקבים, אחרי אינספור טיפולים פארא-רפואיים, אחרי שכל השאר החיים נכנסו לסוג של הקפאה, אחרי שנקבל בשורה (משמחת בסך הכל), שהילד כבר לא מתאים לחינוך המיוחד ושצריך למצוא לו מסגרת בחינוך הרגיל, לא נמצא לו גן.

לפני שלוש שנים נולד לנו ילד עם תסמונת נדירה שמהווה למעשה סוג של הפרעת גדילה. בגיל שלוש, הילדון מגרד תשע קילו ונמוך בראש וחצי מבני גילו. חוץ מזה הוא מתמודד עם כמה וכמה עניינים רפואיים. השנתיים הראשונות היו קשות, העיכוב בגדילה והחולשה הגדולה הובילו גם לעיכוב התפתחותי משמעותי. לשמחתינו, טיפול רפואי, לצד טיפול מסור מאוד במעון שיקומי בו שהה בשנתיים האחרונות, הביאו לתוצאות, הילדון התחזק והתחיל לסגור את הפערים אותם צבר. כך, בדצמבר השנה, לאחר הערכה של צוות הפארא-רפואי, רופאת התפתחות ושתי פסיכולוגיות, הוחלט שאין עבורו מסגרת מתאימה בחינוך המיוחד ויש לחפש עבורו גן רגיל לקראת שנת הלימודים הבאה. יחד עם זאת הומלץ לנו לחפש גן פרטי, שיהיו בו מספר מצומצם יותר של ילדים, ורצוי רק ילדים בני גילו (במילים אחרות רק טרום-טרום ולא טרום-טרום משולב עם טרום חובה כפי שנהוג בהרבה גנים ציבוריים).

אז התחלנו לחפש גן. למזלנו, יש כמה גנים פרטיים באזור שלנו, קיבלתי עליהם המלצות והייתי אופטימית. בחיי שלא עלה על דעתי שלא ניכנס לאף אחד מהגנים הללו. במקום אחד נאמר לי במפורש שהם לא חושבים שיוכלו לקבל ילד עם צרכים קצת מעבר, אפילו עם ייכנס בליווי סייעת רפואית. הצוות שלהם לא מספיק מיומן, כך טענו, הם גן צעיר וחדש וזו תהיה מעמסה גדולה מדי. הם כנראה לא ידעו, כפי שאני לא ידעתי, שזה לא חוקי ושלמעשה הם סיפקו לי עילה לתביעה. בגנים אחרים, מבוססים יותר, היו הרבה יותר מתוחכמים וידעו להערים קשיים, מבלי לומר דברים באופן מפורש. דחו את הילד שלי כי הוא נמוך וחלש. שברו לנו את הלב.

במקום אחד נאמר לי במפורש שהם לא חושבים שיוכלו לקבל ילד עם צרכים קצת מעבר, אפילו עם ייכנס בליווי סייעת. הצוות שלהם לא מספיק מיומן, טענו, הם גן צעיר וזו תהיה מעמסה גדולה מדי. בגנים אחרים, מבוססים יותר, היו הרבה יותר מתוחכמים וידעו להערים קשיים, מבלי לומר דברים באופן מפורש

בתוך המערבולת הרגשית הזאת, מישהו הציע לי לבדוק גם את האפשרות של הגן הדו-לשוני ביפו. גן עירייה אמנם, עם 30-35 ילדים, אבל עם צוות מורחב מעט ולפחות באותו הזמן עם קבוצות גיל מובחנות. קיבלו אותנו יפה, ואפלו עשו מאמץ להכיר לנו הורים עם רקע דומה. לא מובן מאליו. אז הנה פתרון, חשבתי לעצמי. לא מושלם, רחוק מאידיאלי, אבל במסגרת האפשרויות הקיימות – סביר בהחלט. אלא מה – הגן הוא מחוץ לאזור הרישום שלנו והוא גן פופולרי. העדיפות, כך גורסת עיריית תל אביב, חייבת ללכת לתושבי אזור הרישום – שחלקם, אני מוכנה להתערב, נרשמו והתקבלו בדיוק לאותם הגנים שדחו אותנו.

בנה של יעל מבט
דחו את הילד שלי כי הוא נמוך וחלש. שברו לנו את הלב

חשוב לי להבהיר שאין לי כאן אמירה עקרונית כנגד אזורי רישום, אני בהחלט רואה שאת היתרון שבהם ואת החסרונות המהותיים שבפתיחתם. פשוט, עבור פלח אוכלוסייה ספציפי כמו ילדים עם צרכים מיוחדים, הם יכולים להוות מכשול משמעותי לשילוב מוצלח. שילוב, אולי חושב להדגיש, שונה באופן מהותי משיבוץ. בתהליך של שיבוץ נהוג לבחון צרכים באופן רחב, לנגד עיני הגורמים במערכת החינוך עומדים שיקולים כגון איזון גילאי ומגדרי. ברוב המכריע של המקרים אין היכרות אישית עם התלמידים העתידיים, צורכיהם וקשייהם. אין זה אומר כמובן שאותם גורמים אינם מנסים לפתור בעיות אינדוודואליות, אם הן צפות. או שמדובר תמיד בהחלטות שרירויות. פשוט ההנחה שעומדת בבסיס מלאכת השיבוץ, היא שרוב הילדים באותו חתך גיל נמצאים פחות או יותר באותו מקום התפתחותי, שיש להם צרכים דומים ויכולות פחות או יותר שוות.

שילוב, לעומת זאת הוא פעולה פרטנית המחייב היכרות עם ילד, הרקע ממנו הוא מגיע, יכולותיו והאתגרים מולם הוא עומד. הוא מחייב היכרות עם ההורים והתחשבות בצורכיהם כדי שהם יוכלו להירתם למלאכת השילוב, שלא נגמרת עם הצלצול שמודיע על סוף יום הלימודים. במילים אחרות, מדובר בהתאמה אישית. זו אחת הסיבות שבחינוך המיוחד נערכות ועדות השמה, בנוכחות ההורים ולעתים אפילו הילד עצמו, טרם מחליטים לאיזה גן ייכנס כל ילד. המטרה היא לאתר את המסגרת המתאימה ביותר מכלל המסגרות שיש למערכת החינוך להציע עבור אותו ילד ספציפי. ילדים עם צרכים מיוחדים המשולבים במסגרת החינוך הרגיל, לעומת זאת, אינם זוכים לאותה התייחסות פרטנית בעת החיפוש אחר מסגרת, אף על פי שהם זקוקים לה לא פחות. בסיכומו של דבר מציאת המסגרת המתאימה יכולה מכרעה לתוצאה הסופית – שילוב מוצלח, והמסגרת המתאימה ביותר אינה נמצאת בהכרח בתוך גבולות הרישום שטוותה מערכת אשר לנגד עיניה עמדה מדיניות של שיבוץ.

אם תיכנסו לאתר האינטרנט של מחלקת גני ילדים בעיריית תל אביב, תגלו שם לא מעט בעלי תפקידים: יש מי שמנהלת את המועדוניות, מי שמרכזת את התוכניות החינוכיות ומי שאחראית על סייעות רפואיות; אבל פונקציה שתפקידה לדאוג שילדים עם צרכים מיוחדים ישלבו בגן המתאים להם ביותר- זה לא קיים

אם תיכנסו לאתר האינטרנט של מחלקת גני ילדים בעיריית תל אביב, תגלו שם לא מעט בעלי תפקידים: יש מי שמנהלת את המועדוניות, מי שמרכזת את התוכניות החינוכיות ומי שאחראית על סייעות רפואיות; אבל פונקציה שתפקידה לדאוג שילדים עם צרכים מיוחדים ישתלבו בגן המתאים להם ביותר – זה לא קיים. כך, אין מי שמכיר את ההיסטוריה הרפואית של ילדים משולבים ויכול לתמוך בהורים המתלבטים ביחס לגן המתאים לילדם. אין למי שיעזור לאותם הורים, שקיבלו המלצות ספציפיות ביחס לגן מועדף, לאתר את אותו הגן או גן אחר שעונה על צורכיהם בצורה מיטבית. אין גורם שמסוגל לטפל בצורה יעילה וטובה במקרים בהם המוסד המשלב מתגלה כלא מתאים ויש צורך לשנותו (מה שמחייב מאמץ פרטני על ידי ההורים שתוצאותיו, כמובן, משתנות על פי היכולות של אותם הורים. במילים אחרות, הורים חזקים ובעלי משאבים ישיגו עבור ילדיהם יותר מאשר הורים שאינם כאלה). למעשה, קיימת הפרדה בין מחלקת הגנים שאחראית על הכנסתו של הילד למוסד חינוכי לבין גוף אחר, המתי"א, שאחראי על התוויית תוכנית שילוב. השאלה מהו המקום בו תוכנית השילוב תבוא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר נופלת בין הכסאות, כאילו שאינה חשובה, כאילו שאינה הבסיס להכל. 

אינני יכולה לדבר בשמם של הורים אחרים, אך עבורינו הקושי למצוא מוסד משלב מתאים הוביל שוב ושוב לתהויות האם בכלל נכון להעביר את הילד לחינוך הרגיל, האם הילד יצא מרווח יותר אם נשאיר אותו בחינוך המיוחד? בכלל, בעוד המערכת מתעלמת מהבקשה שלי לגן ספציפי, גם הובהר לנו כמה קשה יהיה בחינוך הרגיל. במילים אחרות, באמצעות הערמת קשיים, קרי חוסר התחשבות בהמלצות פסיכולוגית והתעלמות מבקשות הורים, מבלי לחפש באופן רציני אלטרנטיבות, מחלקת החינוך של העירייה מעודדת הורים לבחור באופציית החינוך המיוחד. היא מקילה על עצמה.

עבור הרבה מאוד הורים (אולי אפילו הרוב המכריע) השילוב המועדף אינו סותר את מדיניות אזורי הרישום. שיקולים כמו נוחות גיאוגרפית ורצון שילד יהיה חלק אינטגרלי מקהילת הילדים שבשכונת המגורים מנחים הורים אלה ומביאים אותם להעדיף את הגן הקרוב ביותר לבית. ההורים שמבקשים לשלב את ילדיהם בגנים מחוץ לאזור הרישום מבקשים זאת מסיבות שונות: לדוגמא, בשל המלצה של הצוות הפסיכולוגי-התפתחותי למוסד חינוכי עם מאפיינים מסוימים כמו למשל בית ספר שהוא רק בית ספר יסודי ואינו חלק ממתחם שלם של בתי ספר, או גן עם הרכב גילאי מסוים. במקרים אחרים מדובר בסיבות חברתיות, לדוגמא שילד ילמד עם ילדים אותם הוא כבר מכיר על אף שהם ממקום אחר בעיר. יש כאלה הזקוקים להתחשבות זו על רקע סוגיות סוציאליות וענייני רווחה, לדוגמא, הורים הנסמכים בצורה רחבה על עזרה של בני משפחה אחרים וזקוקים לגן שיהיה ממוקם קרוב לסבא או סבתא. לבסוף, ישנם את אלה המבקשים זאת על רקע כל האמור. היות ששילוב מוצלח הוא תהליך הוליסטי והצלחתו תלויה במידה רבה בכל הגורמים הנ"ל, ראוי שגורמים במערכת החינוך יקחו אותם ברצינות. ו"לקחת ברצינות" משמעה לתת עדיפות – כן, עדיפות – לילדים אלה,  מתוך ידיעה ברורה שההשלכות של הדבר על חייהם משמעותיות יותר.

עיריית תל אביב, נאמר לי, מוכנה להתחשב בהורים המבקשים לילדם גן מחוץ לאזור הרישום. אך יש לה תנאי – רק במידה ובאותו הגן יש מקום לאחר השיבוץ על פי אזורי רישום גיאוגרפיים. במילים אחרות, השילוב של קבוצה חלשה תלויה בראש ובראשונה בשיבוץ של הקבוצה החזקה. ובמזל (ובתל אביב, לפי מה שאני שומעת, אין הרבה מזה – רוב הגנים מפוצצים). זו לא מדיניות שמטרתה לשלב ילדים בצורה מוצלחת. זו התחשבות מינימלית שיש לעשותה לטובת כל הורה שמבקש זאת.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נתנייתי

    בנתניה המצב שונה- ילדים בעלי צרכים מיוחדים משובצים תחילה.

    חשוב להבין את נקודת המבט של מערכת החינוך: בגן עם 30 ילדים, 3% מהזמן של הגננת הולך לכל ילד. כל דקה שמוקדשת לדאגה לילד בעל צרכים מיוחדים נגרעת מילד אחר. המערכת "עושה לעצמה חיים קלים" כדי שהילדה הרגילה תקבל מילה טובה, או מי שישים לב שהיא שקטה מהרגיל.

    יש לצערי הבדלים גדולים בין הערים בהתייחסות להורים ולמתי"א; למשל, יש ערים שבהן מחלקת החינוך עובדת עם מטפלים פרטיים, ויש ערים בהן עובדים רק עם המתי"א. אם זה רלוונטי, אני ממליץ בהחלט לשקול מעבר לעיר נוחה יותר.