השלט מורה לראות נוף יהודי טהור

בימים אלה לפני 49 שנים היו פעולות ההרס והגירוש של כפרי לטרון בעיצומן. הצבא הישראלי כבש את עמואס, יאלו ובית נובא ב-5 ביוני 1967, גירש את כל תושבי שלושת הכפרים לאזור ראמללה ומנע מהם לשוב בתום המלחמה, שארכה ששה ימים בלבד. דחפורים וחיילים החלו בהרס הבתים ומחקו את שלושת הכפרים מעל פני האדמה. כדרכה של מדינת ישראל מאז 1948 היא מחקה את שמות הכפרים גם מהמפות הישראליות, וכמובן משלטי ההכוונה בצדי הדרכים.

על שטח כפרי לטרון הקימה קק"ל את פארק קנדה. שלטים רבים מוצבים בתוך הפארק, ואף אחד מהם אינו מזכיר את שמות הכפרים מלבד שלט אחד שעמותת זוכרות כפתה על קק"ל לפני כניסה לערכאות משפטיות. לפני כשנה הציבה קק"ל שלטים חדשים ברחבי הפארק, כאשר ההיסטוריה הערבית-פלסטינית נעלמת מהם לחלוטין. מיותר לציין שכל שטח הפארק נמצא באזור שנכבש ב-1967, דהיינו בגדה המערבית, ואין אף שלט שמציין עובדה זאת.

מחיקת זכר הפלסטינים היא שיטה מוכרת למחיקתם מהתודעה הישראלית. לשלטים יש כוח בעיצוב ידע, צריבת תודעה, קביעת שמות וגיבוש זהות של המרחב. השלט שולט בסוג הידע שיגיע לציבור ובידע שיימנע ממנו. בהקשר הפלסטיני, יש משמעות קריטית למידע ולשמות שהשלטים הישראלים מכתיבים. באמצעות אחד השלטים המוצבים בפארק קנדה ניתן לראות שלא רק את העבר אפשר למחוק מהטקסט ומהתודעה אלא גם את ההווה. הם נפקדים מהטקסט על אף שהם רובצים על הגבעה שמול הטקסט. גם אם הם באמת קיימים, הם לא ממש ראויים להתייחסות.

למי שרוצים להבין את משמעותו של המונח "שקופים", מומלץ להגיע לגבעה ההיא בפארק קנדה בתוך הכפר יאלו הכבוש-הרוס-מטוהר אתנית, להבין איך (לא) נראים שקופים, ולהיווכח מקרוב בשיטות שטיפת המוח ויעילות עמדת הכוח.

קק"ל החליטה לקרוא לגבעה "מצפור עמק איילון", כמצוין בכותרת הטקסט על השלט. אחרי הסבר מקצועי על הטופוגרפיה והגיאוגרפיה מגיע ההסבר על הדמוגרפיה. שורה וחצי ובהם אזכור של שלושה יישובים יהודיים. העיר מודיעין, הקיבוץ שעלבים והיישוב הקהילתי מבוא חורון. דרך אגב, מבלי לציין שמבוא חורון הוא התנחלות בגדה המערבית, כמו מיקומו של השלט עצמו. זה לא מפתיע כמובן ששלט ישראלי לא יציין את הכפרים הפלסטינים המחוקים מאז 1948 שנבתנה עליהם העיר מודיעין כמו אלבֻּרג', ברפיליא, ח'רובה, ענאבה וכּנַיסה, או את כפר סלבּית מתחת לקיבוץ שעלבים. על אי אזכור הכפרים שהפארק מסתיר כבר דיברנו. אבל לא לציין אף אחד מהכפרים הפלסטינים שעודם קיימים בנוף "המרהיב שמסביב" שהשלט מתייחס אליו, זהו שדרוג של מלאכת המחיקה הגזענית, מהולה בעזות מצח וזלזול באינטליגנציה האנושית. הכפרים בית סירא, בית לקיא, ח'רבת'א, בית עור אלפוקא, בית עור אלתחתא וספא עומדים על הרכס ממול. הם אף נראים ברור יותר בנוף מאשר מודיעין ושעלבים שיש להפנות את המבט צפונה ודרומה ולהאריך צוואר כדי לראותם. הקולוניאל לא מצליח לראות את הילידים למרות שהם שם מול עיניו. השלט מורה להסתכל על הנוף ולא לראות את הפלסטיני, לראות נוף יהודי טהור, התעלמו מהשאר, או ליתר דיוק הַעלימו אותם.

שלט הוא עדוּת. במקרה הזה הוא עדות שקר. שלט הוא גם מסמך. אולי ביום מן הימים יגיע לארכיון, וחוקרים ישמתשו בו. הנה לכם הוכחה, יאמר להם השלט הזה, לא רק שהיהודים היו כאן, אלא שרק הם היו ולא היה איש או אשה מבלדם.

אין ספק שתהליך ייהוד המרחב, כולל ייהוד השמות והידע, מתקדם באופן נמרץ ואגריסיבי מזה עשרות שנים וממשיך עד היום. זהו תהליך מקביל לשאר התהליכים הציוניים לכיבוש הארץ. הדוגמה המובאת כאן כוללת דילול שמות ערביים גם בתוך הגדה המערבית, בדומה לתהליך הכיבוש, ההתנחלוּת, הסיפוח והגירוש הכפוי של פלסטינים במקומות שונים בגדה. כך משמשים השלטים כאמצעי כיבוש, דיכוי ומחיקה. הפלסטינים נתקלים בשלטים הללו, חסרי אונים, ומבינים שהם עצמם נפקדים, מחוקים. חסרי ערך וחסרי קיום הם בעיני הציונות.