מה מחפשת המשטרה ב״הידברות״ עם הנוער היפואי?

בשבוע האחרון סוערת החברה הערבית ביפו בעקבות ביקורו של מפכ"ל המשטרה, רוני אלשייך, בבית הספר ״אג'יאל״ בעיר עם סיום פרויקט מיל"ה (משטרת ישראל למען הנוער). לכאורה, מטרת הפרויקט היא ליצור הידברות בין בני ובנות נוער מהחברה הערבית לכוחות השיטור ביפו, מתוך נקודת מוצא שהמשטרה מעוניינת לפעול בחברה הערבית; אולם הנחה זו מתעלמת לחלוטין מכך שהמשטרה פועלת כמעין חברת אבטחה שמעוניינת לגייס סייענים לעתיד בעבור כוחותיה בעיר.

לחברה הערבית ביפו יש היסטוריה די ארוכה עם כוחות המשטרה. במישור הפלילי, המשטרה אימפוטנטית לחלוטין – עם אפס הצלחות במיגור הפשיעה. במישור הביטחוני כנ״ל, כאשר בתיקים שנפתחו לאחר כמה פגיעות במקומות הקדושים ולפגיעות על רקע לאומני בערבים, לא נודעה שום התקדמות. לעומת זאת, במקרים בהם הקורבנות הם יהודים מגיעים להישגים. זה לא חדש ולא מפתיע; ומודעים היטב למטרת המשטרה בפרויקטים מסוג זה, או כפי שאמר מפקד מרחב חולון נתן בוזנה בביקור באחד מבתי הספר במרכז: ״אני מחכה ליום בוא אראה אתכם לבושים במדים״. אנשים שמוכנים לגייס בני נוער אשר ייקחו חלק בדיכוי בני עמם, וגרוע מכך – מוכנים שילדיהם ישרתו דגל ומדינה אשר לא מכבדת אותם. במילים אחרות, להפוך את ילדיהם לערביי מחמד, כנועים ומושפלים.

עם זאת, הסערה שהתחוללה ביפו מבוססת על מחלוקות אידיאולוגיות עמוקות סביב עתיד ילדינו. אצלנו, כמו בכל חברה תחת דיכוי, ישנם שני סוגים של מדוכאים: הסוג הראשון, זהותו בנויה על כניעות וקבלת הדיכוי בכדי לשרוד וליהנות מפירורים. אלה יצליחו להעלים עין מכל פשעי המשטרה וישלו את עצמם שייתכן כי המדכא יתקן את עצמו אם הם יתנהגו כראוי. לעומתם, ישנם בחברה הערבית מי שאינם מוכנים לוותר על זכויותיהם הבסיסיות, מתגאים בזהותם הלאומית והדתית ולא מוכנים לקבל את אזרחות סוג ב׳. אלה יעדיפו להילחם ולהיאבק למען שוויון אזרחי בכל המישורים, תוך הבנה שאף אחד לא עושה להם טובה.

מצער לראות כיצד אנשים – בשביל הצלחות אישיות, קצת פירורים ומחמאות מהאחראים עליהם – מוכנים להסליל עשרות בני נוער למסלול בו הם ייקחו חלק בארגון כה גזעני ואלים כלפיהם (על אחת כמה וכמה כאשר מפכ"ל המשטרה מגיע מצמרת השב"כ הישראלי. האם יש צורך להזכיר מהן הדרכים בהן השב"כ הישראלי פעל ופועל נגד ערבים, בין אם בתוך הקו הירוק ובין אם בשטחים הכבושים?). ובאותה נשימה, הם בוחרים להצדיק את האלימות היומיומית נגד בני נוער היפואיים. כעת, יותר מתמיד, החברה הערבית בעיר מחויבת להתנגד לפרויקטים מסוג זה, כי התופעה עלולה רק להחמיר וליצור קרע חברתי עמוק בו ערביי המחמד, בעזרת הממסד, יתחילו לקבוע נורמות חברתיות שתואמות את תפיסת עולמם הכנועה.

במקרה ומשטרת ישראל אכן מעוניינת ליצור ערוץ של הידברות עם בני הנוער, הייתי ממליץ שתמגר את הגזענות הממסדית מתוכה, תתחיל לתפקד כמשטרה ולא כחברת אבטחה ואך חשוב מכך -תפסיק לתקוף את אותם בני הנוער עימם היא מעוניינת ליצור הידברות. ולמי שמעודדים פרויקטים מהסוג הזה, הייתי ממליץ שבמקום להשתמש בילדים כקלפים פוליטיים, יגנו עליהם וידרשו מהמשטרה לשפר את התנהלותה. ״חינוך הוא הדרכון לעתיד, כי המחר שייך לאלו שמתכוננים אליו היום״, אמר מלקולם אקס. רק אם תתכוננו היטב ותבינו מי אתם ומהי זהותכם האמיתית, תלמדו מה תפקידכם ואחריותכם כלפי בני עמכם, ולא תאפשרו לאף אינטרסנט להסליל אתכם למציאות שבה אתם מדכאים את אחיכם.