• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

כל יוזמה היא מזימה: על סרבנות השלום של נתניהו

בעיני נתניהו, כל יוזמת שלום היא מלכודת מוות שיש להיחלץ ממנה בכל תחבולה. הוא מראה לנו בלייב כיצד אפשר לקיים חברה שמבטיחה לאזרחיה רק ״דם, יזע ודמעות״ כשחוזרים ואומרים להם שאין חשיבות לאיכות החיים – מה שחשוב הם ״החיים עצמם״
יוסי דהאןיוסי דהאן

מרצה למשפטים ומנהל אקדמי של "החטיבה לזכויות האדם" במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן, מלמד פילוסופיה באוני׳ הפתוחה, יושב ראש מרכז אדוה לחקר החברה בישראל

לפני פחות משנה, ברגע נדיר של גילוי לב, ביטא ראש הממשלה בנימין נתניהו באופן נחרץ וחד את חזונו על חיינו כאן, עתה ובעתיד. זה קרה בישיבת ועדת החוץ והביטחון שהתכנסה לרגל יום השנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין. נתניהו אמר שם: ״בימים אלה יש דיבורים מה היה קורה אם אדם זה או אחר היה נשאר. זה לא רלוונטי… לעד נחיה על חרבנו״. מתוך חזון הדמים הנצחי הזה של נתניהו, המנוגד לחזון התקווה של רבין, נגזרים תפיסתו והתנהגותו המדינית והפוליטית של ראש הממשלה, וזה ההסבר העיקרי לסירובו להיענות לכל יוזמה מדינית המנסה לקדם באמצעות משא ומתן את סיום הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים.

בעיני נתניהו, כל יוזמת שלום היא מזימה שנועדה לשים קץ למדינת ישראל, מלכודת מוות שיש להיחלץ ממנה בכל תחבולה, הטעיה והשהיה אפשרית. על רקע זה אפשר להבין את התנהגותה של ישראל בשבועות האחרונים ואת מטרת מסעו של ראש הממשלה בשבוע הבא לאירופה – מסע שנועד לחסום כל פתח למשא ומתן בין ישראל לפלסטינים ולנסות למתן את הדין וחשבון שחיברו חברות הקוורטט (ארה"ב, רוסיה האו"ם והאיחוד האירופי) על הקיפאון בתהליך השלום. דין וחשבון שיכלול ביקורת חריפה על מדיניות ישראל בשטחים ועל הבנייה בהתנחלויות.

נתניהו דוחה יוזמות שלום במרץ. לפני כשבוע בישיבת סיעת הליכוד הוא שלח את הסעודים, העומדים מאחורי היוזמה הערבית, לעדכן את יוזמתם "על פי השינויים שישראל תדרוש", והשבוע דחה את יוזמת השלום הצרפתית, שאימצו שרי החוץ של 28 מדינות החברות באיחוד האירופי. זו יוזמה שמטרתה העיקרית היא לכנס ועידת שלום בינלאומית עד סוף השנה במטרה לגרום לישראל ולפלסטינים לחדש את המשא ומתן ביניהם.

היוזמה הצרפתית כוללת גיבוש חבילת תמריצים כלכליים לישראל ולפלסטינים ויצירת צעדים בוני אמון בין הצדדים. דובר משרד החוץ, שראש הממשלה עומד בראשו, דחה את היוזמה על הסף כשהצהיר: ״שלום עם הפלסטינים יושג רק באמצעות משא ומתן ישיר, דו־צדדי וללא תנאים מוקדמים״. עמדה נחרצת. אולם אז צריך להיזכר שנתניהו עצמו יצר תנאי מקדים נחרץ מאוד להמשך המשא ומתן – ״הכרה של הרשות הפלסטינית בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי״. דרישה זו לא הועלתה עד שנת 2007, ונתניהו יודע שהפלסטינים, שהכירו במדינת ישראל בשנת 1993, יסרבו להסכים לה.

נתניהו דוחה יוזמות שלום במרץ. לפני כשבוע בישיבת סיעת הליכוד הוא שלח את הסעודים, העומדים מאחורי היוזמה הערבית, לעדכן את יוזמתם "על פי השינויים שישראל תדרוש", והשבוע דחה את יוזמת השלום הצרפתית, שאימצו שרי החוץ של 28 מדינות החברות באיחוד האירופי

וכך מתבצעת חסימה כפולה של שני המסלולים למשא ומתן מדיני – המסלול הבינלאומי הוא בלתי לגיטימי כיוון שרק משא ומתן ישיר בין הצדדים יוביל לשלום, והמסלול הישיר מנוטרל לחלוטין עקב הדרישה שהפלסטינים יודיעו על תמיכתם בציונות.

יש להוסיף שהסרבנות של נתניהו אינה נובעת אך ורק מחזונו המייאש, אלא גם משרתת את צרכיו ההישרדותיים הפוליטיים על ידי היענות להעדפות האידיאולוגיות של בסיס כוחו הפוליטי מחנה הימין בישראל, בעיקר מהחשש הגדול מביקורתם של חברי מרכז הליכוד ושריו ההולכים ומקצינים עם השנים, ומצילו של אויבו הפוליטי העיקרי, מנהיג הבית היהודי, השר נפתלי בנט, שאמירתו ״אי אפשר להיות בעד ארץ ישראל בעברית ולהקים את פלסטין באנגלית״ תרחף מעל ראשו בשיחות אותן ינהל באנגלית בשבוע הבא באירופה.

אולם על איזה בסיס אפשר לקיים לאורך שנים חברה שמנהיגותה הפוליטית מבטיחה לאזרחיה אך ורק ״דם, יזע ודמעות״, ללא פתח של תקווה לעתיד טוב יותר? חברה שבה האזרחים נדרשים להקרבה מתמדת, הקרבה שאין לה זכר בהתנהגותו ובחייו הפרטיים של ראש ממשלתם, ולחיים של אי־ ביטחון וטרור, חברה נטולת סולידריות שסובלת מאי שוויון ומעוני ומהיעדר ערבות הדדית?
נתניהו מצליח להראות שאפשר לקיים חברה כזו לאורך זמן כשחוזרים ואומרים לאזרחים שאין חשיבות לאיכות החיים – מה שחשוב הם ״החיים עצמם״. והחיים בישראל נמצאים תחת איום מתמיד: איום מצד איראן, דעאש, חמאס וחיזבאללה, איום מבית – מהאזרחים הערבים הנוהרים לקלפיות, מהשמאל ש״אינו יהודי״ ומ״הגיס החמישי״ של עמותות הנתמכות על ידי מדינות זרות וכמובן האיום הנורא של יוזמות שלום למיניהן.

פורסם הבוקר ב״ידיעות אחרונות״

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דןש

    עד כה העולם נותן "לנערים לשחק לפניו" – גם אבו מאזן איננו כליל השלמות ואינו שולט על המערכות אותן הוא אמור לנהל. אבל לא לעולם חוסן, הלחצים יתגברו ואין לחיץ מביבי.

  2. אסף

    הפלסטינים לא נדרשים להיות ציונים, אלא להכיר בישראל כמדינה יהודית לגיטימית. זו דרישה סבירה לגופה, אפילו אם נתניהו העלה אותה כתכסיס פוליטי שמטרתו לדחות את המו"מ ככל האפשר ולבנות בינתיים התנחלויות. למה שהפלסטינים לא יקבלו את הדרישה הזו, אם ידיהם נקיות? אדרבה, ינטרלו בכך את התרגיל של נתניהו.
    העניין הוא שמה שהתחיל כתרגיל חשף באופן מדהים את עיקרון-העל הפלסטיני שבשלו אכן לא יהיה שלום בימינו, ואולי בכלל: הפלסטינים פשוט לא מוכנים להכיר רשמית וסופית במדינה יהודית על מה שהם רואים כטריטוריה שלהם. נקודה. זו לא טקטיקה מבחינתם או עיקרון של הוגנות במו"מ (לא מקבלים תנאים מוקדמים). זה מהותי לעמדה הלאומית שלהם: שטחי פלסטינה-א"י תפוסים על ידי כוח קולוניאלי כובש, שבהווה אין ברירה אלא להסכין זמנית עם נוכחותו פשוט כי הוא חזק צבאית ונתמך על ידי מעצמות. אבל להכיר בו כחוקי ולגיטימי? בחיים לא. הטריטוריה הזו מבחינתם שלהם, כולה שלהם, ונועדה ליישוב-מחדש של הפליטים הפלסטיניים בה. בשביל זה הם שומרים את המפתחות, זה לא סמל ולא קישוט לבית.
    אני לא אומר שכולם כך, אבל כרגע זו הדעה השלטת ואבו-מאזן – כמו ערפאת לפניו – מתיישר לפיה. חבל. זו כמובן עמדה עקרונית לגיטימית מבחינת הפלסטינים. זכותם לא לקבל את תבוסתם הצבאית ולהמשיך להילחם עוד ועוד. אבל מה שזה אומר מעשית זה שהם דנים את עצמם לעוד המון שנים של מאבק חסר תוחלת ודפיקת הראש בקיר בטון. הניחוש שלי הוא שהראש יתפצח קודם, לא הקיר. אבל אולי אני טועה. אולי דאינריז תגיע עם הדרקונים ויבוא לפלסטין גואל…

  3. H

    וואלה העוקץ איזה מאמר ממלכתי יצא לכם

  4. יוסי אמיתי

    בכל הכבוד הראוי, אסף, תגובתך היא תגובה מתחסדת. בדרישתו מן הפלסטינים (שהיא בבחינת תנאי מוקדם מובהק) כי יכירו בישראל כ"מדינת הלאום של העם היהודי" (ולא כ"מדינה יהודית" גרידא), אכן מנסה נתניהו להכתיב להם את הנראטיב הציוני. הפלסטינים הבהירו לא פעם כי הם מכירים במדינת ישראל כפי שהיא. נקודה. זהו המכסימום שניתן או ראוי לתבוע מהם, והם עומדים בתנאי זה. ישראל מעולם לא הציגה תנאי כזה למצרים ולירדן, שעימן חתמה הסכמי שלום, ואין כל סיבה לתבוע זאת מן הפלסטינים, אלא אם כן אתה מעוניין לסכל את המו"מ עוד בטרם החל. אם יש סיכוי לשלום, הוא חייב להתקיים על בסיס דה-אידיאולוגיזציה של הסכסוך. הרשה לי להפנות אותך לספרו המצוין של פרופ' שמעון שמיר, "עלה טרף", שיצא לאור לאחרונה. הוא מספר, בין היתר, על פגישה שקיים ד"ר מוסטפא ח'ליל, ר"מ מצרים לשעבר ואדריכל מובהק של השלום הישראלי-מצרי, עם קבוצת מרצים מאוניברסיטת תל אביב, שטענו בפניו שהשלום שעושה מצרים עם ישראל אינו אמין כל עוד המצרים אינם מאמצים את הנחות היסוד הציוניות. ובכן, שלום אידיאולוגי"? – אין חיה כזאת. ימשיך כל צד לדבוק בנראטיב שלו, וזה לגיטימי, אך שלום בין מדינות הוא על פי הגדרה מהלך פוליטי, פרגמטי, נטול אידיאולוגיה, שנועד להמציא פתרונות מעשיים לבעיות מעשיות.

  5. דפנה

    נתניהו ראוי לכל גינוי על התנהלותו, ולא רק בתחום המדיני.
    למרבה הצער, היו מספיק אנשים שהיו טפשים דיים כדי לבחור בו. למרבה הצער, בבחירות הבאות התוצאות יהיו דומות.

  6. נפתלי אור-נר

    פעם אמרו על היהודים שהם חכמים. כנראה שבארצנו התקבצו דווקא הטיפשים שבהם הבוחרים בנתניהו, פעם אחר פעם, למנהיגם

  7. ליכודניק

    במחילה, המאמר מאשים את נתניהו שלא הגשים את מצע המחנה הציוני או יש עתיד.

    בעיני, גם מגוחך להאשים אותו בהתנגדות לגורמים הבינ"ל- כשברור שהם, כולל ארה"ב, מוטים מאוד נגדנו.

    אם כבר, אפשר להאשים את נתניהו שאפילו את חזונו-הוא, שלום לא-פורמלי שמלווה בהקפאה דה-פקטו של ההתנחלויות (בעיקר בשטח- אי הקמת מאחזים, אך גם במספר יחידות הבניה עצמן) ובקידום כלכלי, עם הרתעה של החמאס בעזה הוא אינו מקדם; הראיה- האינתיפאדה השלישית, שמציינת כבר 8 חודשים, והצורך במבצע "צוק איתן".