מכלוף אביטאן: האינטלקטואל האוטופיסט ממרוקו שנותר אלמוני
"למה נהיה לאֻמות אֻמות ונלחם תמיד ונחיה ברע, נהיה לעם אחד תחת ממשלה אחת, ולא נלחם, ונחיה בטוב.
ומה היא האֻמה כי אם ציון וסמל לסדור האדם ויחודו לעם אחד. והראשים והגונים והגזעים לא יבדילונו שממזג הארצות באו ומה הוא גזעי וגזעך, מחומר אחד קורצנו, אב אחד לנו ובכדור אחד נחנו."
כך כותב מכלוף אביטאן (1960-1908), אינטלקטואל והוגה מדיני שנולד בקזבלנקה שבמרוקו ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1954 למושב בנגב. משנתו האוטופית ראתה אור לראשונה בקזבלנקה לאחר מלחמת העולם השנייה והתקבלה באדישות או לחלופין בהתנגדות לתפיסותיו המהפכניות. בכתביו טוען אביטאן לשוויון בין בני ובנות דתות שונות, ומציג חזון א-לאומי ועל-דתי, חזון תיאולוגי הנטוע באהבת הזולת ובאהבת הבורא. להשקפתו, האנשים בעולם אינם זקוקים לגבולות, למדינות ולצבאות; הם גם אינם זקוקים להגדרות לאומיות או דתיות הגורמות בסופו של דבר, ובאופן בלתי נמנע, למלחמות. הסדר בחייהם ינבע מחינוך לעבודת אדמה, מלאכה והשכלה, ומשמירה על שבעה עיקרים, ביניהם ידיעת אלוהים, אהבת אדם ושמירה על היגיינה. אלו יונהגו על ידי ממשלה עולמית שתעמוד בראש העם האחד שהוא למעשה האנושות כולה.
משנתו של אביטאן מעוררת השראה הן בתוכנה והן בצורתה: רעיונותיו האוטופיים, כמו הקריאה לאיחוד שלוש הדתות המונותיאיסטיות, הנשענים על עולם מושגים פילוסופי, כתובים בעברית ימי ביניימית בהירה ומרהיבה. אפשר רק להתקנא בעולמו האוטופי של אביטאן, שישראל והעולם של 2016 כל כך רחוקים ממנו. בנוסף, העובדה שמשנתו הכתובה נשארה עדיין עלומה מעוררת תחושה של אי-נחת ושל חוסר צדק הדורש תיקון, ומוסיפה נדבך נוסף לסיפורו של האינטלקטואל האוטופיסט ממרוקו שנשאר אלמוני.
מטרת אסופה זו היא להוציא את אביטאן מאלמוניותו ולחשוף שלושה מן הטקסטים המרכזיים שכתב: החוברות ״אשר האדם״ (1945) ו״בנין העולם ובריאת אדם חדש״ (1947), שיצאו לאור לראשונה בקזבלנקה; ומכתב הנושא את הכותרת "לראש האומה הישראלית" (1945), ומופיע כאן לראשונה בדפוס.
[…] ספר זה רואה אור בזכות מחקרו הנחשוני של דוד גדג' שהעלה את אביטאן מתהום הנשייה, והודות לשיתוף הפעולה מצד משפחת אביטאן. אנחנו תקווה כי פועלנו למען גילויו של "צדק פואטי", כשם הסדרה בה רואה אור ספר זה, ישיב לאביטאן את המקום הראוי לו: אוטופיסט, הוגה מדיני, הומניסט.
(מתוך: פתח דבר, רעב ספרים, אביב תשע"ו)
*
אני מ"א בן מ"א ונחנו כלנו מה. מצאתי עצמי מצוי. ואיני יודע איך היתי ואהיה. רק אחת ידעתי. שהמציאני בכלל נמצאיו הממציא הכל יתעלה. וראיתי כלנו רוצים לחיות. כלנו רוצים לדעת. כלנו רוצים להשיג אשרנו ולא יכלנו ונבהלנו על זה. וכל האישים שעברו וההוים. עובדים. נלחמים. ומתחכמים להשיג זה. וכל אחד ומה שהשיג במשך הויתו הקטנה. ומה השפיע על זולתו. והגון שראה בו עולמו. והירשה שהניח לבאים. שכל אדם העבר כמו הקדמה לעתיד להורישו מה שהשיג במדות ובדעות. וקמו אישים אלהיים ליפות האדם ולהסיר העול ולחברם לעם אחד. והאדם עודנו קשה עורף. ומה שהשגתי אני והתאר שמתאר בו עולמי. זה הוא: ראיתי כל הכדור כמדינה בעלת חברות חברות. אחת נלחמת בזולתה. ואיש. איש גם מאנשי חברתו מזיק לזולתו אמרתי אנשי מדינה זו לא יגיעו לא לדעת ולא גם לחיות בעודם באפן זה. שמלבד הרע הפרטי שבין איש לאיש. עוד הרע הכללי שבין חברה לחברה ואם ירצה מי מאנשי מדינה זו להשיג להגיע לאשרו אינו יכול על זה. שדר עמם במדינה אחת. וכשלשלת טבעת אחוזה באחותה כלם. שאדם מדיני בטבע. ומי שהשיג וידע מה. לא השיגו רק בקושי וראיתי שראוי תחלת כל, להשות כל חברות המדינה לחברה אחת להסיר הרע הכללי. ואחר כך נתקן תקנות ליפית בהם כל אישי המדינה בחמרו וברוחו להסיר ג"כ הפרטי. שלא ישיב עוד מי מהם להפרידם לחברות חברות כבתחילה. שאם יתקן הפרט. הכלל הוא נבנה ממנו. ובזה יחיו אנשי מדינה זו בטוב. ואז יתחילו להשיג מה שראוי לאדם להשיג מצד צורתו האלוהית. שלא יזדכך הרוח עד שיוטב החומר. והוא לא יוטב עד שיתיחדו בני אדם לעם אחד. ויסור העול מהם. ולהגיע לזה: ראוי לעלות ברוח ולא במטוס. מעלה מעלה מהכדור ולהשקיף עליו בעין פקיחא כאיש אחד כלו. ולהשליך עליו לא פצצות להרגו רק מבול שכל ואמת למחות כל אדם הנמשך אחר הרגיל בדמיונו. ולבראת אדם חדש הגוזר רק בשכלו. ולמשחו מבחוץ ולהשקותו מבפנים בסם צדק ודעת שלא ישוב לו חליו זה. ולא די בסם המשכך לפי שעה. שסופו לשוב.
זאת היא תקותי. וזו היא ירשתי שאניח אחרי לזולתי. וקודם שנבאר הסממנים לרפאתו ראוי לדעת תחלה במה הוא חולה. והוא לחקור עלת פרוד מין האדם לדעות שונות. ומלחמות תמידיות ואיש איש מזיק לזולתו. אומר. שסבת זה. שלשה שהם. האנכיות. הלאמיות. והדתיות. אולם שלשה אלה הן המודיעות לנו האמת. והן בעצמן האמת. רק אנו הלכנו אחרי שמותן ואמצעיהן בדמיון. ולא אחר תכליתן בשכל וסבת כל זה. הוא שאין שכל בפועל. שאם האמת אחת וטובה. וכלנו רוצים בה. למה כל אחד ושלו אתה אומר עמך היא וזולתך אומר יש לו שתים. ושבה האמת ברבוי אף שהיא רק ביחיד. א"כ אין אמת ואין שכל בפועל. שאם נשיג בשכלנו תכלית שלשה אלה. נגיע לאשרנו. והוא. אהבת האני הטבעה באדם לשמור הויתו. שלא יהיא מקרה לכל. כמו אברי גופו חיצוני ופנימי שמתמשים לו לשמור קיומו. לקיום המין. ובעזרת השכל שהסגל בו ראוי לדעת תכליתה שהיא להנאתו. ואם ישתמש בה להזיק לזולתו אינה עוד לטובתו. רק לרעתו שכן יזיק לו גם הוא זולתו. שאם משכל אצל כל אדם שלא יזיק. שום אחד לא יזק וא"כ אהבת האנכיות. היא היא אהבת הזולת שאי אפשר זו בלי זו. שאל"כ אינו אוהב את עצמו רק מזיקו. והשגחה אלהית היא שהשפיעה על שכל האדם להשיג זה. שהיא כמו סמל לעוררו שהטבעה בו לשמור הויתו. והשמירה הזאת לא תתקיים עד שישמור זולתו. שהיא אהבת האני האמיתית.
ביום שלישי ה-12 ביולי בשעה 17:00 יתקיים באוניברסיטת תל אביב ערב עיון לכבוד הוצאת הספר ״אוטופיה מקזבלנקה: מכתבי מכלוף אביטאן״. (לאירוע בפייסבוק)
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
מרגש! חזון אחרית הימים…?!