דו״ח ועדת ביטון: הרבה יותר מקברי צדיקים

אין שום סיבה שאדם סביר יתנגד לרוב ההמלצות בדו"ח ועדת ביטון. נקודת המבט היא לעתים ציונית לפני הכל, אבל הוא כולל גם תיאור עשיר ומעניין של המציאות ושל מערכת החינוך הישראלית. נותר לראות כעת האם בנט הוא עוד פוליטיקאי שגוזר קופון על גבה של יהדות המזרח
יוסי דהאןיוסי דהאן

מרצה למשפטים ומנהל אקדמי של "החטיבה לזכויות האדם" במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן, מלמד פילוסופיה באוני׳ הפתוחה, יושב ראש מרכז אדוה לחקר החברה בישראל

מקריאת חלק מהתגובות לדו"ח ועדת ביטון, עשוי להיווצר הרושם שהחל משנת הלימודים הבאה התלמידים בישראל ייגררו בכפייה לאוטובוסים לבקר בקברי צדיקים. תגובה אופיינית אינסטינקטיבית של לא מעטים – בעיקר של האספסוף "הליברלי" הישראלי שכל אזכור של הביטוי "מזרחי" גורם לו לאובדן עשתונות, לצניחה דרסטית ביכולותיו הקוגניטיביות ולזעקות שבר על גניבת המדינה.

דו"ח הוועדה כולל 360 עמודים, ועניין קברי הצדיקים הוא שולי לחלוטין. אין שום סיבה שאדם סביר, הגון ופלורליסט שעושה מאמץ וקורא את הדו"ח יתנגד לרוח הדברים, למרבית הניתוח של המצב הקיים ולחלק גדול מן ההמלצות. כל מה שחברי וחברות הוועדה עושים זה להצביע על עיוות היסטורי מתמשך של היעדר ביטוי להיסטוריה והתרבות של קולקטיב משמעותי בישראל במוסדות החינוך והתרבות של המדינה והצעות לתיקון מציאות זו, לגרום לכך שתלמידים בישראל ילמדו על ההיסטוריה והתרבות של הקבוצות השונות; אחד היסודות הבסיסיים של חינוך דמוקרטי פלורליסטי המחנך לסובלנות, הערכה וכבוד הדדיים.

אני משער שאחת הסיבות המרכזיות לסערה סביב הדו"ח אינה קשורה כלל לתוכנו, ולכן חלק גדול מהמבקרים כלל לא טרחו לקוראו, אלא לעצם העובדה שהוקמה ועדה רשמית שעוסקת במה שמהווה עבור רבים איום על זהותם האישית ועל הזהות הישראלית הקולקטיבית כפי שהם מדמיינים אותה, כלומר עיסוק הוועדה בזהות המזרחית והמלצותיה לחזק זהות זו באמצעות הסדרים מוסדיים; חטאה של הוועדה הוא החטא הקדמון של "הוצאת השד העדתי מן הבקבוק", כאשר עצם העיסוק בזהות מזרחית עלול להפקיע מהם את זהותם הישראלית האוניברסלית ולגרום להם להתחיל לחשוב על עצמם בסך הכל כעוד קבוצה בחברה הישראלית. יש גם כאלה, אנשי המחאה החברתית והשמאל המעמדי, ששוב יעלו את הטיעון שהעיסוק בזהות רק בא להסיח את הדעת מהמאבק היחידי שמן הראוי לעסוק בו, המאבק על חלוקת משאבים, אבל זו תפיסה מעוותת ומוגבלת מאד של צדק חברתי: מאבקים של צדק חברתי אינם רק מאבקים של חלוקת משאבים, אלא גם מאבקים על הכרה וזהות, מאבקים נגד הדרה ושוליות, מאבקים שהם בלתי נפרדים משאלות של חלוקת משאבים ועוצמה פוליטית.

אגב, הרושם שלי הוא שהדיון בספר הלימוד החדש לאזרחות – עמוס אי-הדיוקים וההטעיות והמהווה חלק ממסע אינדוקטרינציה לאומנית ואנטי דמוקרטית מסוכנת – עורר הרבה פחות זעם וכעס מהמהלך הצנוע והצודק של ועדת ביטון להכליל קול נוסף במרחב החינוכי והתרבותי בישראל. קול מודר ומושתק או כזה המיוצג באופן מעוות ומגחך. שווה לקרוא בעניין זה למשל את דו"חות הוועדה לספרות וועדת המשנה לאקדמיה, למחקר ולהוראה על התפיסה האירופוצנטרית של האקדמיה הישראלית בכל הקשור להיסטוריה והגות יהודית והחיסול הכמעט מוחלט של תחום לימודי יהדות המזרח באוניברסיטאות.

תגובה מקיפה על דו"ח הוועדה מצריכה מאמר ארוך. אולם בכל זאת כמה הערות ראשוניות מאד לאחר קריאה ראשונה:

כיוון שהדו"ח מורכב מהדיונים והמסקנות של ועדות המשנה השונות הוא אינו מאוזן מבחינת ניתוח התחומים השונים. חלק מהדיונים, למשל בוועדת המשנה להיסטוריה, הם מקיפים, מעמיקים ומפורטים, ואילו חלק מהדיונים בוועדות האחרות מצומצמים מאד, עד לכדי עמוד אחד. הדו"ח הוא בעצם צירוף של סיכומי הדיונים בוועדות השונות, ולעתים הנחות היסוד והתפיסות השונות שלהן בסוגיה יוצרות מסמך לא אחיד ברמתו ובלתי עקבי. נדמה גם שמישהו במשרד החינוך, כנראה מתוך חיפזון להציג את הדו"ח מהר ככל האפשר, לקח שדכן וחיבר בין דו"חות ועדות המשנה השונות.

בחלק מסיכומי הוועדות קיים הרושם שנקודת המוצא היא נקודת המבט הציונית, הרצון להוכיח שגם אנחנו ציונים וגם אנחנו סבלנו בשל כך. את סיפורם של יהודי ספרד והמזרח יש לספר באופן בלתי תלוי במיקומם במדד הציונות. כמו כן, לעתים נדמה שאמת המידה הציונית גם דחקה לשוליים את העובדה המרכזית שהיהודים המזרחים חיו במדינות האסלאם ושלחיים המשותפים הללו הייתה השפעה מכרעת על אורחות חייהם ערכיהם ומחשבתם

קיים פער בין תקציר הדו"ח הכולל המלצות לבין הדו"ח עצמו. כך למשל, ההמלצה הבעייתית והמיותרת של הקמת פקולטה חדשה למדעי הרוח בתחום לימודי יהדות המזרח מצויה בתקציר הדו"ח וכלל לא מצויה בדו"ח ועדת המשנה לאקדמיה, למחקר ולהוראה שעסקה בנושא זה. אותו דבר חל בעניין ההמלצה בדבר הרכב המל"ג: בתקציר ההמלצות מופיעה פעם אחת המלצה שהרכב המל"ג יהיה מאוזן וחשוב שיכלול גם נציגים מזרחים מתחום מדעי הרוח המחויבים לנושא העצמת יהדות ספרד והמזרח. עמוד לאחר מכן מופיעה המלצה מנוגדת ובלתי סבירה שהרכב המל"ג יהיה מאוזן וחשוב שיכלול 50% נציגים מזרחים מתחום מדעי הרוח המחויבים לנושא העצמת יהדות ספרד והמזרח.

באשר לתכנים, בחלק מסיכומי הוועדות קיים הרושם שנקודת המוצא היא נקודת המבט הציונית, הרצון להוכיח שגם אנחנו ציונים וגם אנחנו סבלנו בשל כך. את סיפורם של יהודי ספרד והמזרח יש לספר באופן בלתי תלוי במיקומם במדד הציונות. כמו כן, לעתים נדמה שאמת המידה הציונית גם דחקה לשוליים את העובדה המרכזית שהיהודים המזרחים חיו במדינות האסלאם ושלחיים המשותפים הללו הייתה השפעה מכרעת על אורחות חייהם ערכיהם ומחשבתם, דבר הבא למשל לידי ביטוי בספר המעולה שערכו משה בהר וצבי בן דור ״Modern Middle Eastern Jewish Thought, Writings on Identity, Politics, and Culture, 1893–1958״. עניין זה זוכה לתשומת לב בחלק קטן של דו"חות ועדות המשנה, אולם הוא חסר לחלוטין באחרים. הסיפור המשותף ההיסטורי של יהודי המזרח והערבים אינו רק נכון היסטורית, אלא יש לו גם השלכות תרבותיות ופוליטיות משמעותיות ליצירת דיאלוג בין שתי הקבוצות – דיאלוג מרתק שהתקיים לאורך השנים במדינות שונות בארצות האסלאם וגם כאן. הענקת מקום מרכזי לעניין זה הייתה גם מסייעת למאבק בעמדות הגזעניות של חלק לא קטן של התלמידים היהודים כלפי הערבים.

ועדיין, בחלקים מסוימים הדו"ח עשיר ומעניין מאד בתיאור המציאות וניתוחה ואפשר ללמוד ממנו דברים לא מעטים על מערכת החינוך הישראלית ויחסה לנושא זה, על הליקויים והעיוותים בנושאים השונים שבהם עסקה הוועדה. הדו"ח אינו עיוני בלבד, אלא כלולות בו שלל המלצות, חלק מההמלצות מעשיות ומפורטות מאד ואין שום קושי ליישמן תוך זמן קצר. המלצה מרכזית אחת היא הקצאת תקציבים, תכנית חומש בתקציב של מיליארד ורבע שקלים ליישום הדו"ח. עכשיו רק צריך להמתין ולראות האם שר החינוך נפתלי בנט, שאגב תלמידים ותלמידות מזרחיות חוו בבית גידולו אפליה רבת שנים שאת חלקה מתעד הדו"ח, הוא בסך הכל פוליטיקאי נוסף בשרשרת הארוכה של פוליטיקאים שגזרו קופון על גבה של מה שהוא נוהג לכנות לאחרונה, "יהדות המזרח המפוארת".

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. בן תמרי

    לאט לאט, כבטיפטוף סיני, ישראל הופכת בית משוגעים.
    הנה עוד טיפה: דו"ח וועדת ביטון.
    עצתי לשר החינוך – גנוז את הדו"ח.
    יישומו דורש מיון אוכלוסייה ויצירות ל'מזרחים' ול'לא-מזרחים'.
    בקרוב אפליקציה לזיהוי 'תרבות-מזרחית'.
    ואיך ימיינו בני-תערובת (50% במל"ג)?
    ליבי לארז ביטון שממשורר הפך לפוליטרוק.

  2. אברהם פרנק

    בכל סיפור ועדת ביטון יש עניין אחד בלבד: הפוליטיקאי נפתלי בנט. הוא עשה סיבוב על ארז ביטון והוא מקווה לעשות קופה, ולפי תגובות שונות, כולל כותב הפוסט, הוא מצליח. הערותי על הנושא בהרחבה – כאן:
    http://cafe.themarker.com/post/3323938/

  3. דן וקסלר

    הפוליטיקאים קונים אותנו בזול

    זה נכון שהמאבק המזרחי הוא גם מאבק תרבותי וגם מאבק של הכרה, וכל הכבוד לכותבי הדוח, שחשוב לומר שרובם הגדול נאבקים כבר שנים באותם הפוליטיקאים עצמם כדי להשיג את ההכרה.

    אבל מכאן ועד לחבק אותם את הפוליטיקאים יש הבדל גדול!
    ואת מי מחבקים?
    את בנט שרק בשנה שעברה קידם בתי ספר מקצועיים בפריפריה המזרחית, ומקדם את תוכנית היישובים בנגב במקום להשקיע בעיירות הקיימות: ירוחם, דימונה, אופקים… – המזרחיות כולן
    או את מירי רגב שיושבת בממשלה שממשיכה בחלוקת שטחי השיפוט למועצות האזוריות ומפנה יותר ויותר משאבים להתנחלויות האשכנזיות בגוש עציון, או שלחצה ידיים עם מנהלי כיל על חשבון מצביעי הליכוד המזרחים בפריפריה
    או את ביבי… את ביבי? על מה? על זה שחלק את מיטתו עם טייקונים, מגרש (אפילו עכשיו בשכונת הארגזים בתל אביב) מזרחים לטובת "אוכלוסייה חזקה", או מקצץ בקצבאות באפן קבוע?

    יש הבדל גדול בין לשבח את כותבי הדוח לבין לחבק אותם

    צריך להגיש להם את הדוח לא כאילו הם עושים טובה למזרחים, אלא כאילו הם מתקנים עוול, ורק אחד מיני רבים!
    הם חייבים ומחוייבים לעשות את זה, הם לא עושים טובה לאף אחד!
    וזה שעד עכשיו, כשהליכוד כבר כמעט שני עשורים בשלטון, שום דבר לא קרה ולהפך המצב רק החמיר, זה רק מראה כמה הם בחליפות לא שמים עלינו, אלא מחשפים שנרד להם מהגב

    אז צריך לומר כל הכבוד על הדוח, אבל ממש לא כל הכבוד לפוליטיקאים
    כי לא בגלל בנט הדוח נוצר אלא בגלל אנשים רבים וטובים שנאבקו במשך שנים
    מואדי סאליב, לפנתרים ועד הקשת
    להם מגיע הכבוד

    ואנחנו במקום לכבד אותם מוכרים את הנשמה שלנו למי שצועק "מזרחי" יותר חזק, מוותרים על המאבק ומחבקים את בנט
    שיחבק אותנו בחזרה וישלח אותנו לשאוב את המים בבארות ההתנחלות שלו, או לנקות את הישיבות שהוא וחבריו לסיעה מקימים על חשבון הדיור הציבורי

    צריך לומר להם: לא מחבקים! יש לכם עוד הרבה הרבה עוול לתקן!

    ובסוף רק נזכיר, שעם כל הכבוד לדוח מי שיישם את מסקנותיו, בפקידות במשרד החינוך הוא לא מזרחי! ואיך זה יגמר?

  4. דרור

    אחרי שהאמת תהיה ברורה וודאית: בנט אכן יעשה סיבוב על הציבור המזרחי ויקדם רק את ערכיו המשיחיים, לאומניים ואנטי דמוקרטיים, אני מקווה שסוף סוף מובילי דעת הקהל המזרחית ישכילו לחבור לאחיהם האשכנזים התומכים באותם הערכים. אז, גם יוכלו לקדם את האג'נדה המזרחית והשוויון. אין קיצורי דרך ושוויון לא יבוא לא מבנט, לא מרגב ובטח שלא בימי נתניהו.

    1. א

      ביטון לא חבר לאף אחד, עד כמה שידוע לי. אולי לא תצא הרבה תועלת מהדו"ח, אבל קשה לי לראות איך הוא יכל להזיק.